לאדם זכות לחייו ולמותו, לא שאני אומר שהתאבדות זה דבר חיובי אבל אדם שהגיע להחלטה הזאת לא צריך לחשוש שזה ידרדר אחרים לדרך הזאת...

לגבי ההתאבדויות בארץ... בתור אחד שעסק בזה בצבא, התאבדות זה דבר נפוץ. הסיבה היחידה שאתה לא שומע פרסומים היא שזה לא משהו שמפרסמים פשוט בתקשורת (מהתקופה שלי בצבא היה רק מקרה אחד שפורסם שזה היה בן של ראש תחנת משטרה אם אני זוכר נכון שקפץ מגשר)

אני לא חושב שצריך להסתיר אינפורמציה ולטייח אמת וסטטיסטיקה.

רק עניתי על השאלה למה החברה האנושית מתייחסת להתאבדות בשליליות.

מה גם שהרבה מקרים היו יכולים להימנע והמציאות שגרמה להם יכלה להשתנות.

כך שהרבה מקרים הם מיותרים, ומצביעים על בעיות שלא מקבלים מענה.

וזאת סיבה טובה למה אסור לטייח.

זה כמו שיש תאונה בכביש בגלל בור.

ולא רק שלא מתקנים את הבור, גם לא רוצים לשים שלט שיש שם בור, כדי שלא יוכלו להאשים את מי שאחראי על הכביש.

וכך אנשים ימשיכו ליפול לבור, והגורמים האחראים ימשיכו לטייח.

בלי קשר לאיך קוראים זה (התאבדות, המתת חסד, ישיבה על הכסא בהמתנה למוות), בסופו של דבר לאדם יש זכות בלעדית על גופו. או לפחות צריכה להיות.

נשוי הוא לא, כך שהוא אפילו לא "נוטש" משפחה.

במחלה סופנית הסוף יגיע בכל מקרה. עדיף לבחור איך הוא ייראה.

לא הייתי רוצה (חלילה) שינגבו לי ת'תחת, שירימו אותי למיטה, או שיאכילו אותי בכפית.

1.זו כן המתת חסד,כי מה בעצם ההגדרה של זה:כאן יש אדם שנוכח לדעת שחייו הסתיימו באופן מעשי ולא נותר לו דבר לחוות מלבד כאב פיזי בלתי פוסק.אני מכבד את בחירתו.ויש לאפשר זאת בחוק

2.התאבדות כהתאבדות היא מעשה שנועד לברוח מחייך מהשלכות של הבחירות שלך ומאחריותם.כי כאן מצד שני ישנו אדם בריא פיזית שיכול לשנות את חייו באופן מוחלט אך הוא בוחר בדרך של בריחה מאחריות.זה מבחינתי מעשה אנוכי.כי הוא מותיר אחריו אנשים שאוהבים אותו ועכשיו יש להם פצעים שלא ירפאו לעולם.מה שהאדם הזה אומר בעצם-'אני חירבנתי לעצמי את החיים ועכשיו אתם תאכלו את העוגה'.

החיים יקרים.

קושי,סבל,'קורבנות' וכל השאר הם רק סוג של נקודת מבט.--דרך אגב המוח מהתל בנו.לכן כל מה שאנו רואים הוא אשלייה.

לא מדובר ברצח.

לא מדובר בהתאבדות.

מדובר על בחירה אישית לסיים את החיים מוקדם כדי להימנע מסבל קשה וחסר תקנה.

ומה זה התאבדות עם לא "בחירה אישית לסיים את החיים מוקדם כדי להימנע (ברוב המקרים) מסבל קשה וחסר תקנה"?.

חוץ מזה לידיעתך,היהדות לא "שופטת" מי שמתאבד בגלל עינויים ודברים כאלה.

אני חושב שברוב המקרים מדובר באנשים שלוקים בנפשם או "מיואשים" (שזה גם סוג של "לוקים בנפשם") ,כמו אלה שמתאבדים בגלל שהם הפסידו את כל רכושם או שהם חייבים כסף בשוק השחור.

בדיוק בגלל העירבוב הזה של מקרים שאינם לגיטימים או ששנויים במחלוקת עם מקרים כמו של עדי טלמור צריך לעשות הפרדה טרמינולוגית.

התאבדות נתפס כדבר שלילי.

כדי לא לערבב שלילי עם חיובי צריך לקרוא לסיום חיים חיובי בשם אחר.

השאלה לא ברורה לי.

זה די ברור מאליו שלבנאדם יש זכות לבחור לסיים את חייו. או להתאבד.

אפילו אם נניח רק לשם הדיון שהתשובה היא "לא" - איך מדינה או חברה כלשהו יכולה לכפות את זה? גם אם תטיל סנקציות מאוד חמורות על הנושא (הענשה של המשפחה שלו למשל) - עדיין יש לאדם זכות על חייו (שבאה עם מחיר שצריך לשלם).

שאלה אחרת אפשרית היא - "האם זה מוסרי שאדם יסיים את חייו"?

השאלה שאתה שאלת לא יכולה לקבל תשובה חוץ מ"כן". ומי שטוען אחרת לא מבין את השאלה..

בישראל למיטב ידיעתי, מי שמאיים או מודיע שהוא הולך לסיים את חייו הולכים לאשפז אותו באשפוז כפוי.

במחלה סופנית הסוף יגיע בכל מקרה. עדיף לבחור איך הוא ייראה.

גם בחיים "רגילים" ונטולי מחלות הסוף יגיע בכל מקרה.

כן, בתנאי שהמצב סופי לחלוטין ובהסכמת בני המשפחה הקרובים.

גם בחיים "רגילים" ונטולי מחלות הסוף יגיע בכל מקרה.

אני חושב שהוא התכוון שהמוות יבוא מוקדם מהצפוי.

או יותר נכון שהמוות צפוי לבוא מוקדם

גם בחיים "רגילים" ונטולי מחלות הסוף יגיע בכל מקרה.

אז עבדו עלי?!

לחיות בלי לדעת מתי תמות, זה ה"סטנדרט".

לדעת שעוד כמה חודשים תמות ביסורים זה כל ההבדל.

לדעת שעוד כמה חודשים תמות ביסורים זה כל ההבדל.

זה יותר גרוע מזה.

זה כבר! להיות ביסורים, ולדעת שזה יחמיר עוד ועוד ועוד במשך חודשים, ואז תמות.

1.זו כן המתת חסד,כי מה בעצם ההגדרה של זה:כאן יש אדם שנוכח לדעת שחייו הסתיימו באופן מעשי ולא נותר לו דבר לחוות מלבד כאב פיזי בלתי פוסק.אני מכבד את בחירתו.ויש לאפשר זאת בחוק

2.התאבדות כהתאבדות היא מעשה שנועד לברוח מחייך מהשלכות של הבחירות שלך ומאחריותם.כי כאן מצד שני ישנו אדם בריא פיזית שיכול לשנות את חייו באופן מוחלט אך הוא בוחר בדרך של בריחה מאחריות.זה מבחינתי מעשה אנוכי.כי הוא מותיר אחריו אנשים שאוהבים אותו ועכשיו יש להם פצעים שלא ירפאו לעולם.מה שהאדם הזה אומר בעצם-'אני חירבנתי לעצמי את החיים ועכשיו אתם תאכלו את העוגה'.

החיים יקרים.

קושי,סבל,'קורבנות' וכל השאר הם רק סוג של נקודת מבט.--דרך אגב המוח מהתל בנו.לכן כל מה שאנו רואים הוא אשלייה.

הרבה דברים שאנחנו עושים בחיים הם אנוכיים ואף אחד מהם אינו נאסר חברתית (חלקם אף זוכים לעידוד) או בחוק והתאבדות אינה שונה מהם.

כן, בתנאי שהמצב סופי לחלוטין ובהסכמת בני המשפחה הקרובים.

למה נדרשת הסכמת בני המשפחה לדעתך (אני מניח שהכוונה לא רק למקרים בהם החולה אינו מסוגל לקבל החלטות)?