שלום,

אני משרת בגדוד בתותחנים בתור חובש/לוחם. לקראת סוף אימון מתקדם הוציאו אותי לחובשים. ניסיתי את מזלי בלהשאר בהדרכה. כמובן שהגדוד (יותר נכון הקרפ״ג) לא הסכים לוותר עליי, למרות שבבה״ד 10 רצו אותי ואף לחצו. חזרתי לגדוד שלי בתור חובש בתאג״ד.

כעת אחרי חודשיים שאני פה, אני יודע שרמת ההסתגלות שלי לגדוד ולמקום היא נוראית. אני כבר במצב שבמשך למעלה מחודש אני עצוב כל היום, לא מוצא עניין או הנאה בשום דבר בערך, נוטה להזניח את עצמי, לא נפתח תכלס לאף אדם שאני נמצא איתו, חווה תשישות קיצונית שחזקה ברמות שקשה לתאר כל הזמן, מתעצבן מכל שטות בערך, מנסה להיות כמה שיותר מנותק מהסביבה שלי, מנתק קשר עם החברים הכי טובים שלי, נמנע מכל דבר חברתי כמה שאפשר, מוצא את עצמי אומר ״לא איכפת לי״ בלי סוף, מרגיש נחות וחסר תועלת, והרשימה ממשיכה. יש לציין שכל אלה לא היו לי בעבר. האישיות שלי השתנתה לחלוטין. תקופת הדיכאון הכי ארוכה שהייתה לי לפני כן לא עברה את החצי יום.

לפי דעתי יש לי גם בעיה רפואית שגורמת לי לכאבי ראש במשך כל היום בערך, תשישות שמחמירה עם מאמץ, קשיי ריכוז, בעיות עם זכרון לטווח קצר, קוצר נשימה ותחושה של חנק, כאבי חזה, סיבולת ירודה ברמות מפחידות (עשיתי בדיקה ואחרי עלייה של 17 מדרגות (בקצב גם לא מהיר בכלל, קצת יותר איטי מקצב סטנדרטי) הדופק שלי מכפיל את עצמו פי 2.5 לכמה שניות). כל אלה גם לא היו לי בעבר. הרופא טוען שזה פסיכולוגי. לדעתי יש מרכיב פיזיולוגי, משום שהסימפטומים התחילו עוד בטירונות כשהייתי עם מצב רוח ממש טוב. הבעיה כרגע שיש החמרה כתוצאה מהדיכאון, ושהמצב הרפואי הוא זה שגרם לדיכאון ולא להפך. אני חשדתי בתסמונת תשישות כרונית- הסימפטומים נראים מתאימים, אני מזדהה עם מה שאנשים בעלי המחלה מתארים והם גם איתי. אבל העניין הרפואי פחות דחוף מבחינתי כרגע.

בשלב מסויים הרופא, לאור ההתנהגות והמצב רוח שלי, היה בעד זה שאני אצא להדרכה, וזה גם מאושר ע״י המג״ד (וכמובן גם ע״י הרופא עצמו). רק שיש קטץ׳ קטן - הוא רוצה חובש בתמורה (מה שנקרא trade-in), שגם יתאים מבחינתו. הייתה כבר חובשת שהגיעה ממז״י שהייתה אמורה להחליף אותי, אבל היא הייתה ממש ממש לא מתאימה. כרגע מגיעה חובשת נוספת שאמורה להחליף אותי ביום ראשון. אני ממש לא סומך על זה, ואני חושב שבאופן כללי הסיכוי לחובש (ובמיוחד לחובשות, בלי שום שוביניסטיות) להתאים לגדוד בלי שהוא עבר מסלול לא גבוה במיוחד.

אני הגעתי למצב שאני כבר לא יודע מה מניע אותי ביום יום. יש תחושה שפשוט אין עניין ומשמעות לשום דבר. הדבר היחידי שאיכשהו כנראה מניע אותי הלאה בצבא זה תחושת המחוייבות המוגזמת שיש לי. אבל זה כבר הגיע לרמה מגוחכת. זה לא שיש משהו ספציפי שיש לי איתו בעיה, זה יותר כללי ומצטבר. כבר הייתי במצבים שתכננתי לדפוק לעצמי כדור לרגל רק כדי שאני סוף כל סוף אוכל לעוף מהמקום שאני נמצא בו. כעת זה קצת פחות קרוב לרמה המעשית, בגלל שגיליתי את כמות הנזק, אם כי הרעיון עדיין מטייל לי בראש פה ושם. מעבר לזה שאני אוהב את בה״ד 10, כמות הרצון שלי לצאת מהגדוד מרגישה לי כמו לצאת מהכלא (לעולם לא הייתי באחד ד״א). בסופו של דבר אני מרגיש כלוא.

ועכשיו לשאלה שלי: אם אני אראה קב״ן והוא ימצא לנכון שבאמת מוטב להוציא אותי מהגדוד, האם יש בסמכותו לבצע את ההעברה לתפקיד, בלי קשר אם יש לי מחליף או לא? האם זה יכול לבוא נגדי באיזושהי צורה? אני ממש ממש לא מעוניין לצאת מהצבא, או שתהיה לי איזושהי חותמת על רקע נפשי שתפריע לי בהמשך החיים/שירות, רק להחליף תפקיד, ולפתוח דף חדש.

מצד אחד עד עכשיו חשבתי שעדיף להימנע מהרעיון של קב״ן, ולעשות את ההעברה לתפקיד בצורה ״נקייה״ ופשוט לחכות עד שיהיה מחליף ראוי. בזמן האחרון אני מרגיש שאני אולי סתם מענה את עצמי בכוח, והאמת שאני גם דואג לעצמי, כי המצב מחמיר מיום ליום.

אני מבקש את עזרתכם ודעתכם מה כדאי לי לעשות. נכון לעכשיו חשבתי לבקש לראות קב״ן במידה והמחליפה הבאה שלי גם תימצא לא מתאימה.

כמו כן יש לציין שאף אחד בגדוד לא יודע מה עובר עליי, מעבר למה שמשודר כלפי חוץ. לא סיפרתי את זה לאף אחד, וזה לדעתי יכול לבוא פה לטובתי דווקא.

תודה ויום טוב

הייתי מחכה למחליף. אם יש להם נכונות כלשהי להעביר אותך תפקיד, שווה לנסות להמתין עוד קצת.

באם המצב ימשיך להיות תקוע, לקבן עד כמה שאני זוכר, כן יש אפשרות להעביר אותך תפקיד. כמו כן, אף אחד לא אמור להיות מסוגל לדעת שהלכת לקב"ן, אלא אם תנסה להתקבל למשרה בטחונית, ואז אני חושב שלהם דווקא כן יש יכולת לראות.

בכל מקרה, הייתי ממליץ לך ללכת לפורומים שהם יותר בנושא של צבא, כי שם סביר שתקבל את התשובות הטובות ביותר, אפילו מכאלו שהיו במצב דומה לשלך.

מהיכרותי את מערכת בריאות הנפש בצבא ואת הצבא בכלל אני יכול לענות לך על הדברים הבאים:

האם יש בסמכותו לבצע את ההעברה לתפקיד, בלי קשר אם יש לי מחליף או לא? האם זה יכול לבוא נגדי באיזושהי צורה? אני ממש ממש לא מעוניין לצאת מהצבא, או שתהיה לי איזושהי חותמת על רקע נפשי שתפריע לי בהמשך החיים/שירות

כן, זה יכול לבוא לרעתך לאור רצונך להישאר בצבא ויש סבירות גבוהה שזה יקרה. קב"ן ידע להבחין בין המקרה שלך שהוא אמיתי לעשרות התחזויות שהוא רואה כל יום. ברגע שזה יקרה הוא אמור להפנותך לפסיכיאטר שרק דבר אחד עומד לנגד עיניו - שחס וחלילה לא תתאבד בזמן שאתה בצבא. אם הוא יחשוב שיש סכנה כזו ולו הקלושה ביותר (למשל אם תספר שעבר לך בראש לפגוע בעצמך) כנראה שתשוחרר על פרופיל נפשי ומאותו רגע הצבא ישכח ממך. אתה חייב להבין שהצבא אינו מעוניין להתמודד עם כל הבעיות של כל חייליו אלא להיפטר מחלק מהבעיות.

חשוב להדגיש - אני לא אומר שתישאר בצבא בכל מחיר. אם זה מגיע לרמות שאתה מוכן לירות בעצמך כדור ברגל אל תישאר! אבל, אם אתה הולך לקב"ן כדי שימליץ להעביר אותך תפקיד, קח בחשבון שהוא יכול להמליץ לשחרר אותך לגמרי, גם אם אתה לא תרצה בזה.

כבר הייתי במצבים שתכננתי לדפוק לעצמי כדור לרגל רק כדי שאני סוף כל סוף אוכל לעוף מהמקום שאני נמצא בו.

ראית פעם מה קורה לבנאדם שפוגע בו ברגל/יד כדור של M-16 ממרחק קצר? אני ראיתי ואני יכול לומר לך שזה לא סתם נכנס ויוצא, זה מוריד את כל הרגל. מכיר אישית מישהו שהיה איתי בגדוד ואין לו כף רגל עקב פליטת כדור ויצא לי לראות מישהו שנפגע בשוק מטווח מאוד קצר ופשוט נקטעה לו הרגל מתחת לברך. תעשה לעצמך טובה ואל תחשוב על זה אפילו...

כמו כן יש לציין שאף אחד בגדוד לא יודע מה עובר עליי, מעבר למה שמשודר כלפי חוץ. לא סיפרתי את זה לאף אחד, וזה לדעתי יכול לבוא פה לטובתי דווקא.

האם המשפחה שלך יודעת מה עובר עליך? האם הם מודעים לדחיפות שבעניין? לשתף משפחה וחברים זה קריטי, אל תשמור הכל לעצמך. בינתיים אני ממליץ לך לפנות לטיפול מחוץ לצבא בתור התחלה, נניח בימי שישי. מה שאתה מתאר לא אמור לקרות ברמה הזו גם אם אתה נמצא במקום שהוא חרא. לכן, כדאי שתפנה לטיפול (לא בצבא) בכל מקרה ואל תזניח את המצב הזה.

החששות מסעיף נפשי הם בסה"כ אגדות שהצבא מפיץ כדי להימנע מנטישה המונית של חיילים. לפני שיוצאים מהצבא יש דיון ומזמינים את ההורים ושוטפים גם לם את המוח. בפועל כל מי שאני מכיר שיצא מהצבא שמח שפעל כך ולא נשאר מצוברח. תזכור שעפ"י החוק אסור להפלות אדם על רקע מין, מגזר, גיל וכו'. יחד עם זאת אם אני זוכר נכון סעיף נפשי מונע ממך לשרת בתור שוטר אבל אני מאמין שאתה לא רואה בכך את עתידך. אם אתה זכאי לתעודת לוחם תוכל אפילו לעבוד באבטחה גם אם תשרת בבסיס עורפי.

בקיצור מה שחשוב הוא שתרגיש טוב ולא רע.

הצבא רוצה לחשוב שכולם בוחנים אותך וכל פיפס שלך מתועד וירדוף אותך גם בגיל 88, אבל בפועל זה בולשיט אחד גדול.

אף אחד פה לא יוכל להחליט במקומך, אבל אתה יכול לנסות לצאת מהבסיס גם מבלי שיהיה לך סעיף נפשי. יש מגוון אפשרויות מת"ש ועד הורדת פרופיל. תנסה למצות את כל האפשרויות

מהיכרותי את מערכת בריאות הנפש בצבא ואת הצבא בכלל אני יכול לענות לך על הדברים הבאים:

כן, זה יכול לבוא לרעתך לאור רצונך להישאר בצבא ויש סבירות גבוהה שזה יקרה. קב"ן ידע להבחין בין המקרה שלך שהוא אמיתי לעשרות התחזויות שהוא רואה כל יום. ברגע שזה יקרה הוא אמור להפנותך לפסיכיאטר שרק דבר אחד עומד לנגד עיניו - שחס וחלילה לא תתאבד בזמן שאתה בצבא. אם הוא יחשוב שיש סכנה כזו ולו הקלושה ביותר (למשל אם תספר שעבר לך בראש לפגוע בעצמך) כנראה שתשוחרר על פרופיל נפשי ומאותו רגע הצבא ישכח ממך. אתה חייב להבין שהצבא אינו מעוניין להתמודד עם כל הבעיות של כל חייליו אלא להיפטר מחלק מהבעיות.

חשוב להדגיש - אני לא אומר שתישאר בצבא בכל מחיר. אם זה מגיע לרמות שאתה מוכן לירות בעצמך כדור ברגל אל תישאר! אבל, אם אתה הולך לקב"ן כדי שימליץ להעביר אותך תפקיד, קח בחשבון שהוא יכול להמליץ לשחרר אותך לגמרי, גם אם אתה לא תרצה בזה.

נכון אבל לא מחייב.

קבנים והפסיכאטרים שביניהם לא עד כדי כך מפגרים ויודעים לעשות את העבודה שלהם.הוא יכול גם לקבל קה"ס או סעיף הסתגלות זמני או פרופיל נפשי.

QQQ, לך לקבן,ספר לו את הסיפור שלך ואני מאמין שהוא יעזור לך.

תקשיב QQ

עשית לי פלאש באק קטן לצבא. זה היה מזמן ולאחר שקראתי את דבריך בעיון לא הבנתי איך,למה ועל מה אתה מתלונן.

אומנם לא סיפרת אבל פשוט לא עברת לא חצי ולא רבע ממה שעברתי בצבא, בקיצור אני אספר לך שאכלתי הרבה חרא

במקומות הכי חרא,חרא כל היום וחרא כל הלילה וגם בצהריים,כולל שבתות, וחגים ,מועדים, וזמנים לששון.

סליחה מותר לומר פה חרא בכלל?

קבלו התנצלות מראש.

לא משנה אני מבין שבכל זאת חרא(שוב סליחה) לך,בלי שום קשר לכמה חרא(UPSS) היה לי.

אז אני אספר לך סיפור קצר:

יום אחד פעם, זה היה במילואים עלה איתי לרכב סדירניק כולו אדום, ונראה כאילו עברו עליו שלושה ימים בלי שינה

הוא גמור ועוד רגע הוא פשוט תוקע לעצמו כדור מרוב שבא לו למות.

שאלתי מה קרה? אמר לי אתמול קמתי לשמירה ומפקד תורן בדק נשקים, שיקשקתי ונפלט לי כדור,כמעט הרגתי אותו

ועכשיו הוא נוסע להישפט והוא בטוח שהוא יקבל מאסר עולם או גזר דין מוות והוא בשבת כבר לא יתן בראש לחברה וכל זה אחרי שהוא סגר בבסיס 21 .

אחרי שהוא בכה וסיפר לי שבא לו למות אמרתי לו דבר שאני אומר גם לך:

קודם כל תשמח שלא הרגת אף אחד

יום אחד אתה תהיה במילואים תסתכל אחורה, וכמה שיותר סבלת ככה יהיה לך יותר חוויות.

החוויה חזקה יותר ככל שיותר סבלת, כל עוד לא הרגת אף אחד.

דבר נוסף

אני לא מבין איך מסבל זמני, אדם חושב להטיל מום בעצמו אפילו בציפורן, לצמיתות?

תחשוב שאם היה קשה לך בגן היית מוריד אצבע

הגעת ליסודי והמורה נתנה לך הערה ביומן, והורדת לעצמך את היד

בחטיבה קיבלת נכשל במתמטיקה הורדת לעצמך רגל

תיכון לא ניגשת לבגרות חתכת לעצמך את ה ז

עכשיו בצבא לא היתה לך בעיה היית מקבל קל"ב מחלק מסכות אב"כ מ8-12 ונותן לחברה בראש כל יום בלי ז

תקשיב QQ

עשית לי פלאש באק קטן לצבא. זה היה מזמן ולאחר שקראתי את דבריך בעיון לא הבנתי איך,למה ועל מה אתה מתלונן.

אומנם לא סיפרת אבל פשוט לא עברת לא חצי ולא רבע ממה שעברתי בצבא, בקיצור אני אספר לך שאכלתי הרבה חרא

במקומות הכי חרא,חרא כל היום וחרא כל הלילה וגם בצהריים,כולל שבתות, וחגים ,מועדים, וזמנים לששון.

סליחה מותר לומר פה חרא בכלל?

קבלו התנצלות מראש.

לא משנה אני מבין שבכל זאת חרא(שוב סליחה) לך,בלי שום קשר לכמה חרא(UPSS) היה לי.

אז אני אספר לך סיפור קצר:

יום אחד פעם, זה היה במילואים עלה איתי לרכב סדירניק כולו אדום, ונראה כאילו עברו עליו שלושה ימים בלי שינה

הוא גמור ועוד רגע הוא פשוט תוקע לעצמו כדור מרוב שבא לו למות.

שאלתי מה קרה? אמר לי אתמול קמתי לשמירה ומפקד תורן בדק נשקים, שיקשקתי ונפלט לי כדור,כמעט הרגתי אותו

ועכשיו הוא נוסע להישפט והוא בטוח שהוא יקבל מאסר עולם או גזר דין מוות והוא בשבת כבר לא יתן בראש לחברה וכל זה אחרי שהוא סגר בבסיס 21 .

אחרי שהוא בכה וסיפר לי שבא לו למות אמרתי לו דבר שאני אומר גם לך:

קודם כל תשמח שלא הרגת אף אחד

יום אחד אתה תהיה במילואים תסתכל אחורה, וכמה שיותר סבלת ככה יהיה לך יותר חוויות.

החוויה חזקה יותר ככל שיותר סבלת, כל עוד לא הרגת אף אחד.

דבר נוסף

אני לא מבין איך מסבל זמני, אדם חושב להטיל מום בעצמו אפילו בציפורן, לצמיתות?

תחשוב שאם היה קשה לך בגן היית מוריד אצבע

הגעת ליסודי והמורה נתנה לך הערה ביומן, והורדת לעצמך את היד

בחטיבה קיבלת נכשל במתמטיקה הורדת לעצמך רגל

תיכון לא ניגשת לבגרות חתכת לעצמך את ה ז

עכשיו בצבא לא היתה לך בעיה היית מקבל קל"ב מחלק מסכות אב"כ מ8-12 ונותן לחברה בראש כל יום בלי ז

על מה לעזאזל אתה מדבר? איך אתה מעז להשוות חיים צבאיים לעומת כל דבר אחר?

הצבא הוא 24 שעות ביממה ואילו גן או בי"ס הם פחות משליש מהיממה. בצבא אין לך סמכות להחליט מתי להתקלח ולאכול, וכל זה כשאתה כבר אדם בוגר ולא ילדון. בצבאות אחרים יש לך בחירה מתי להתחייל בתוך מסגרת זמן של 10 שנים (כן, אפשר גם בגיל 27 להתחיל שירות חובה) ואילו בישראל מחיילים אותך עוד לפני שיש לך תודעה לגבי המצב שמכניסים אותך, וכשאתה קולט זה כבר מאוחר, ולראיה המקרה הנוכחי. והכי מעצבן שהחוק הוא לכאורה "חובה" אבל בפועל רק שליש מתגייסים, ועל אלה שמתגייסים עושים שרירים ומי שלא רוצה להתגייס מקבל יחס של מלך. זה מה שהכי עיצבן אותי

תרגע אל תקח את זה אישי 555

החיים הם כמו פרה: את החרא מקבלים בחינם, את החלב צריך להוציא בכח

^^ חחח אני בסה"כ מרגיש צער כלפי השואל כי אפשרויות הפעולה שלו מצומצמות. אבל נכון שיש לי כעס גדול כלפי הרשויות שיורקות בפרצוף של אלה שמשרותים אותם (גם במהלך השירות וגם לאחריו). אם היית יודע שלאחר השירות מחכים לך הטבות כגון לימודים חינם, נופש דו שנתי בחינם, תחבורה ציבורית בחינם, פטור מביטוח לאומי לחמש שנים אז מילא. בפועל אין שום הפליה בין אלה שמשרתים לאלה שלא, ואני מתכוון גם בתוך החברה החילונית שאני מניח שהוא משתייך אליה כי אם הוא היה ערבי או חרדי הוא לא היה צריך לחשוש מנידוי.

אם הוא היה בבית הוא היה יכול לעבוד. תעשה חישוב כמה אפשר להרוויח באזרחות בעבור 9.5 שעות ביום שהוא חייב לשרת

קב"ן זה פסיכולוג לכל דבר.

לך אליו, תתייעץ איתו, אל תחביא ממנו כלום. הוא יגיד לך כבר מה לעשות.

ולא משחררים על נפשי בכזאת קלות.

אתה טועה ומטעה, קב"ן זה לא פסיכולוג!

מדובר בעובדים סוציאליים. אפשרויות הטיפול שקב"ן יכול להציע מוגבלות ביותר ובגלל שמדובר בצבא, כמו שכבר אמרתי במקרים קשים הוא בכלל לא ינסה להתחיל אפילו. העצה שלך ללכת ולספר הכל היא נאיבית מכיוון שטובת המערכת עומדת מעל טובת החייל ולכן יש הרבה השלכות לדבר כזה שהן לא בהכרח לטובת החייל.

ברוס לי, תחושת דכאון וסבל היא סובייקטיבית. זה בכלל לא משנה מי עבר יותר ומי פחות, אתה לא יכול לזלזל ככה במה שעובר על מישהו אחר.

לשואל המקורי, אני אחזור על מה שאמרתי, אם אתה רוצה טיפול אמיתי אז רק מחוץ לצבא, אם אתה רוצה לעבור יחידה אז תנסה את כל האפשרויות האחרות קודם כל. אם המצב בלתי נסבל ברמות שאתה באמת ובתמים חושב לפגוע בעצמך אז צא משם לא משנה איך, החיים שלך לא שווים את זה.

ראית פעם מה קורה לבנאדם שפוגע בו ברגל/יד כדור של M-16 ממרחק קצר? אני ראיתי ואני יכול לומר לך שזה לא סתם נכנס ויוצא, זה מוריד את כל הרגל. מכיר אישית מישהו שהיה איתי בגדוד ואין לו כף רגל עקב פליטת כדור ויצא לי לראות מישהו שנפגע בשוק מטווח מאוד קצר ופשוט נקטעה לו הרגל מתחת לברך. תעשה לעצמך טובה ואל תחשוב על זה אפילו...

שטויות במיץ.

זה מה שקורה אולי עם בארט.

הייתי חובש בגדוד שריון ואחד מהגדוד שלי ירה לעצמו בשריר של הרגל, זה יכול לגרום המון בעיות או שזה יכול להכנס ולצאת, כמו שקרה אצל הבחור מהגדוד שלי.

אבל בשום פנים ואופן כדור של M16 לא יקטע רגל.

בכל מקרה, אני ממש לא ממליץ לך את האפשרות הזאת. אני מאמין שבסופו של יום אפשר לצאת מהגדודים גם ללא עזרה של קב"ן\M16.

נכון שהתהליך לוקח הרבה יותר זמן לעומת תהליך רגעי, אבל ככה לא תעשה משהו שאולי תצטער עליו בהמשך החיים.

תנסה ליצור לחץ על המפקדים כמה שיותר.

שיהיה בהצלחה.

דבר ראשון תודה על התגובות.

לפחות לבינתיים אני אמתין, ואנסה להיות כמה שפחות מצוברח. זה כן נשמע לי המעשה הנכון בסופו של דבר. אני גם מקושר לקצין רפואה של פיקוד צפון שזה סוג של שולח אותי לתחילת התור.

אבל בשום פנים ואופן כדור של M16 לא יקטע רגל.

לא אמרתי שזה תמיד יקרה, הקליע יכול להכנס ולצאת, אבל אל תגיד שטויות על משהו שקרה עובדתית. אני בספק אם ראית מספיק זוועות בחיים שלך כדי לשלול את זה בכזו נחרצות. תאמין לי שאם לא הייתי רואה את זה במו עיני לא הייתי כותב על זה כאן.

דבר ראשון תודה על התגובות.

לפחות לבינתיים אני אמתין, ואנסה להיות כמה שפחות מצוברח. זה כן נשמע לי המעשה הנכון בסופו של דבר. אני גם מקושר לקצין רפואה של פיקוד צפון שזה סוג של שולח אותי לתחילת התור.

בהצלחה ואל תישבר

קודם כל אני הייתי שליש המון זמן בצבא בשביל לדעת איך דברים עובדים גם מהצד השני הצד של המערכת, ראשית כל אני מבין לליבך באמת אני בתחילת שירותי הייתי צריך להיות בתפקיד אחר אבל נפלתי בין הכסאות ומצאתי את עצמי בסוף בגדוד שריון בתחילת האינתיפדה השניה כחייל צעיר במחלקת השלישות, ממורמר כמוך - קודם כל תדבר עם המשפחה חברים ובמיוחד בצבא עם כמה שיותר גורמים משתי סיבות עיקריות : לא טוב לשמור דברים בבטן אף פעם ומהסיבה השניה זה שאתה מרגיש רע ולא אומר לאף אחד לא עוזרת לך להראות שאתה במצוקה וצריך לעבור ברור שהגדוד ירצה אותך כחייל אצלו או ידרוש מישהוא איכותי במקומך כי אתה לא עושה צרות אם נמצאת מתאים להדרכה אני יכול להסיק מזה שאתה גם מוכשר במה שאתה עושה ולכן קודם כל תתחיל לדבר אם כמה שיותר גומרים על מצבך, דבר שני תגיד לרופא שלך שכל מחזור נופלים חיילים כמוך ויוצאים לקורס חובשים שיעושו איתך החלפה, אם אתה מכיר את קר"פ צפון אז תבקש לעבור ליחידה שקשורה בהדרכה בפיקוד צפון (בא"פ אליקים לדוגמא) או שתהיה ביחידה הפיקודית שמעבירה הדרכות לא חסר דוגמאות ששימוש מושכל בפרוטקציה יעזור לך , הוא לא יוצאי אותך מתוך הפיקוד כי זה יותר קשה מבחינתו הוא יצטרך להסיבר לגופים שאחראים על כוח אדם למה הוא מוותר על חיילים (עם יש יותר מדי אז אולי הוא לא צריך מלחתחילה) לכן בתוך הפיקוד יהיה לו הרבה יותר קל.

לגבי קב"ן הבהרה קלה, סעייף נפשי של מקב"ן יפגע בסיכויים שלך לתפקידים רגישים מה זה תפקיד רגיש כל מקום שאתה חותם על ויתור סודיות רפואית (שב"כ/מוסד/חברות שעובדות עם מערכת הביטחון) ולכן אם זה לא התחום שלך אתה יכול ללכת לדבר איתו, היה לי המון חיילים בדרך שהמלצתי להם לדבר עם קב"ן זה כמו פסיכולוג (זה שהוא יכול להיות עו"ס בהכשרה שלו זה לא משנה) הוא יוכל לתת לך כלים להתמודדות שאולי לא חשבת אליהם או שלא פירטת אותם פה.

בכל מקרה תנסה להתשלב בגדוד ולא להילחם בזה ממה שכתבת אני מרגיש כאילו אתה מותש ממלחמה נגד הגדוד/צבא במקום להנות גם מהשרות לא הכל במרפאה של המפקדה זה תגב"צ יש גם דברים כייפים.