כפי שפרסמתי במודעה קודמת, חבר שלי מחפש מערכת לסלון, התקציב כ-5 פתוח כלפי מעלה, השימוש בעיקר מוזיקה קלאסית, מדי פעם סרטים.

החבר התעקש על ציוד חדש או לכל הפחות מתצוגה ועל מערכת מבוססת רסיבר עם אופציה להרחבה בעתיד לסראונד.

לאחר שהסתובב בין חנויות שונות ושמע שילובים שונים, ביקש שאצטרף אליו "לסטריאוסקופ" (דיזינגוף-סנטר) לשמוע כמה רמקולים עם הגברה של אונקיו 609 (הרסיבר שהוא שם עליו עינו).

החבר שלי הביא מספר הקלטות של יצירות קלסיות (בטהובן ומוצרט) על דיסקים שלמרות איכותן האומנותית סבלו מהקלטה לא איכותית במיוחד. בנוסף הדיסקים נוגנו מעל נגן של NAD בעוד שבבית הוא מתכוון לחבר את המחשב לרסיבר דרך USB או HDMI.

הבאתי גם מס' קטעי מוזיקה בהקלטות משובחות יותר על DOK, מתוך כוונה להתייחס ל-DAC הפנימי של הרסיבר.

הרמקולים שנבחנו היו הדאלי קונספט 6, המוניטור אודיו BX5 והמורדנט-שורט אוויאנו 6. חלל ההאזנה, ראוי לציין, רחוק היה מלהיות אידיאלי.

בהאזנה ראשונית לדיסקים של החבר, נדמה היה שהדאלי מצטיינים מעל האחרים, גם תמונה בהירה ומופרדת יותר. מעט לאחר מכן התברר גם שהמורדנט-שורט נחותים משמעותית ויצאו מהתמונה.

ככל שהאזנו לקטעים נוספים, התברר שהדאלי, למרות הבהירות והפירוט, עושה זאת על חשבון עיוות התדרים כלפי מעלה והדגשה, לא טבעית באזני, של התדרים הבינוניים-גבוהים והגבוהים. בעת נגינת פסנתר, בעלייה לאוקטבות הגבוהות, הדאלי ממש עיוות את הצליל.

החלפנו לקטעים הכוללים זמרה מה-DOK שלי (תוך שימוש ב-DAC של האונקיו 609). מאחר שהבאתי הקלטות יותר איכותיות קשה היה להתרשם אם חלה ירידה באיכות לעומת השימוש ב-NAD.

הקטע הראשון היה טובה-מירום מתוך הרקווים של מוצארט בניצוחו של בוהם. מבחינתי מערכת טובה צריכה לגרום לי לצמרמורת בעת שקולו של הבס מהדהד Tuba mirum spargens sonum מעל התזמורת. הדאלי הפך את הבס לבריטון! המוניטור אודיו שיחזרו את קולו של הזמר באופן מרשים יותר ועם במת קול רחבה יותר.

הקטע השני היה miserere של אלגרי בביצוע Tallis Scholars. ההקלטה ואיכות הביצוע מאוד טובים והדאלי הצטיינו בפירוט מרשים אבל נכשלו ככל שהתדרים עלו - עד כדי תחושה שהם מזייפים.

לקינוח האזנו בקצרה למוניטור אודיו BX2 המדפיים, שבמגבלות ההאזנה הקצרה, לא נפלו מהרצפתיים שעולים כפול מהם!

חבר שלי החליט שלא להחליט (שוב פעם) ואני יצאתי מאוכזב, היו לי יותר ציפיות ממערכת ב-6000 ש"ח ומעלה.

נראה לי מוזר שלא שמעתי שיפור משמעותי (או כל שיפור בכלל) ביחס למערכת שלי (מרנץ 2235 עתיק יומין ורמקולים אומגה אודיו L7), אפילו שהמקור הוא כרטיס קול של המחשב (ESI U2A) ולא נגן הדיסקים היקר שלי (ARACM CD73). לציין שהמרנץ שלי (שקיבלתי במתנה) כבר בן 35 שנה ושווה בערך 400-700 ש"ח בשוק והרמקולים נקנו חדשים בפחות מ-2000 כולל סטנדים.

מלבד הפקטור של חלל ההאזנה, אני חושד שהשילוב של רסיבר HT, אפילו משובח כמו האונקיו 609 ורצפתיים קטנים (וזולים יחסית) לא עושה טוב למוזיקה קלאסית. חשוב לציין שאף אחד מהשילובים לא היה גרוע, פשוט זה לא היה מספיק טוב ביחס לתקציב.

כרגע אני עסוק בלשכנע אותו שלפרופיל האזנה של 90% מוזיקה קלאסית בעיקר ו-10% סרטים ובתקציב שלו, עדיף ללכת על מערכת סטריאו עם מדפיים משובחים.

כרגע אני עסוק בלשכנע אותו שלפרופיל האזנה של 90% מוזיקה קלאסית בעיקר ו-10% סרטים ובתקציב שלו, עדיף ללכת על מערכת סטריאו עם מדפיים משובחים.

זו המסקנה המתבקשת. כעת לכו לפיוז (מגוון רחב), לאמנון סאונד (צ'אריו ואפוס מחוברים ל-NAD) או לאלגזי (סיסטם אודיו מחוברים ל-Cambridge Audio) והאזינו למה שסטריאו טהור יכול לעשות אפילו בתקציב הזה (ואולי דווקא בגלל תקציב כזה), עם רמקולים שתוכננו למוסיקה יותר מאשר לקולנוע ביתי, שלא כמו אלו שלהם האזנתם (שבמקרה הטוב הם רב-תכליתיים). חוויה מתקנת מובטחת.

אם גם אז אתם מאוכזבים, תצטרכו לצאת ממרחב חדרה-גדרה לירושלים או חיפה בטרם תחרצו את הדין, שאין משהו חדש ראוי למוסיקה בתקציב הזה (כאמור, יש ועוד איך).

טוב, הסאגה נגמרה לבנתיים.

חבר שלי עקשן מאוד, בסוף הלכנו לסטריאוסקופ שם הוא התעקש להמשיך לבחון את המערכת עם ההקלטות המעפנות שלו וננעל על ה-609 כהגברה (וכנראה גם כמקור).

האזנו לרמקולים מדפיים - BX2, B&W 686 ופוקל 706.

ה-B&W נשמעו "מרוחים" ופחות "חיים" מה-BX2 שבסך הכל הצטיינו ביחס למחירם ובאופן כללי לא הותירו רושם רב.

הפוקל 706 הצטיינו מאוד בבהירות, רמקולים מאוד מרוממי רוח. ב-dies irae מתוך הרקוויאם של וורדי (אחת מהקלטות שאני הבאיוהאזנו להם בקצרה) הם הרשימו באופן מיוחד. אולם הם פחות הצטיינו ביצירות סימפוניות ובמיוחד זייפו קצת עם מחלקת כלי הקשת. יכול להיות שמדובר ברמקולים עם הרבה מאוד פוטנציאל כשהם מחוברים להגברה הנכונה (מסקרן אותי איך הפוקל היו נשמעים עם המרנץ שלי שיותר מושך עם הטונים למטה).

בסוף האזנתי מאוד בקצרה ל-BX2 מחוברים ל-NAD 356BEE, לא היה זמן להתרשם משום שחבר שלי טען שאין הבדל ובכל מקרה הוא כבר החליט לרכוש את ה-609 עם ה-BX2. במגבלות הבדיקה הקצרצרה התרשמתי שדווקא יש הבדל, הבדל גדול, אבל בלי בדיקה מעמיקה יותר אני לא יכול לומר יותר מזה.

מסקנות --

* נראה שתקציב של 6000 לא מספיק למערכת קולונע ביתית ראויה (5.1 מלא) ואפילו לא לבסיס של מערכת קולנוע ביתית (רסיבר+קדמיים) שתדע להתמודד עם מוזיקה קלאסית או מאתגרת אחרת בכבוד.

* מי שמקשיב בעיקר למוזיקה עם תקציב כזה, עדיף שישקול בכובד ראש מערכת סטריאו טהורה.

* מגיע הרבה כבוד לאומגה-אודיו על יחס עלות/תועלת מדהים עם ה-L7 שלהם .

* לא לפסול על הסף ציוד יד שניה שיכול לתת לך תמורה מדהימה (ע"ע המגבר שלי).

* אין קורולציה ישירה בין מחיר וגודל הרמקול לבין האיכות שלו בהשמעת סגנון מוזיקה מסוים.

חבל, חבל באמת. כמו שכתבתי בשרשור ההוא שנתתי לך להעביר לחבר שלך לקרוא, לא סתם שיבחתי את גישתו הצרכנית של השואל וציינתי שהיא נועזת. קשה לבצע רכישה איכותית על פני זו הכמותית. נשמע שחבר שלך אטם עצמו מראש לאפשרות אחרת ומראש היה נעול על קולנוע ביתי, למרות אי ההתאמה בין הרכיבים למטלות. אולי בפעם הבאה יאות לשמוע בעצת המנוסים ממנו.

אגב, דבר ששכחתי ממנו בכלל הוא מה שאני מכנה "דרך הביניים": להישען על רסיבר שהוא מוצלח במוסיקה בתור בסיס גם למערכת סטריאו טובה ולמערכת קולנוע ביתי בעתיד. כמובן, אותה פשרה אוניברסלית של ויתור על כמות למען איכות עודנה רלוונטית; אלא שהיא אינה נושאת אופי בינארי, כבמקודם. הרסיבר שתוכל להמליץ לחבר שלך להאזין לו הוא זה:

http://www.audio1.co.il/products/101160

לכו לשמוע אותו מחובר לאלו: http://www.audio1.co.il/products/187318

ואם המוסיקה באמת חשובה וחבר שלך פתאם רואה את האור ומוכן לקחת ברצינות גם רמקול קטן יותר כחלק מאותו ויתור על כמות לטובת איכות, אז גם לאלו: http://www.audio1.co.il/products/16467

החוויה המתקנת, כמו שאמרתי, מובטחת. יש כאן לחבר שלך way-out מהעץ שעליו טיפס, בדמות הינעלות חסרת פשרות על קולנוע ביתי. הוא אמנם יוותר על תכונות שיש לרסיברים במחיר של הרסיבר הזה (ואף לזולים ממנו) אלא שהם ברובם גימיקים שיווקיים. בתמורה, יוכל להינות ממוסיקה באיכות טובה למדי יחד עם כל מערך המאפיינים הבסיסי (ואף למעלה מכך) שיש לרסיבר קולנוע ביתי להציע.

קדימה אל דודו אלגזי!

המשך הסיפור --

חבר שלי חזר הביתה שמח וטוב לב עם ה-609 וה-BX2.

על מנת לחנוך את המערכת הגעתי אליו עם אשתי על מנת לראות סרט ולשמוע קצת מוזיקה. הבאתי איתי את ה-HTPC שלי עם כרטיס הקול החיצוני שלו (ESI U2A), מאחר ובכל מקרה המערכת היא כרגע סטריאו בלבד ובגלל שחבר שלי עוד לא למד לסדר את מערכת תיקון הסאונד (RC) של הרסיבר, המקור היה ה-U2A במצב של direct.

צפינו בסרט בלייד-ראנר (גרסת הבמאי הסופית-המוחלטת-המושלמת-you name it). סרט שאני אוהב במיוחד. צפיתי בו לראשונה, אי שם בסוף שנות ה-80, בחוג קולנוע בבית ספר יסודי (קצת מוקדם לסרט הזה) בגרסה עם "הסוף הטוב" ודיבוב הרקע מקלטת וידאו על טלוויזיה קטנה. בהמשך צפיתי בסרט עוד מספר פעמים, בגרסאות "הנכונות", כל פעם במערכת משודרגת יותר ויותר.

על פני מסך ה-40 אינץ של סמסונג דרך חיבור HDMI (דרך כרטיס מסך רדאון 6450 - כרטיס זול ומאוד מומלץ ל-HTPC) החוויה הויזואלית הייתה טובה למדי. הסאונד גם הוא היה לא רע, למרות מיעוט הערוצים (שניים בלבד). המנעד הווקלי היה מרשים, הרמקולים ידעו לרדת עמוק כשהיה צריך וגם לנגן היטב את מוזיקת הרקע של וונגליס. במת הקול הייתה יחסית קטנה, אפילו ביחס למערכת סטריאו. אבל בכללותה החוויה הייתה מספקת למדי.

הסרט, למי שעוד לא צפה בו, כמובן מומלץ בחום.

בהמשך האזנו למספר קטעי מוזיקה קלאסית ואחרים, הן דרך כרטיס הקול והן דרך חיבור ה-USB של הרסיבר.

חיבור ה-USB של הרסיבר ירד מהר מהפרק, הסאונד היה פשוט "מת" - בהעדר מילה אחרת לתאר זאת, חוויה מפוקפקת שנתקלתי בה בעבר עם ה-DAC הפנימיים של מספר רסיברים AV.

למרבה הצער, גם דרך ה-U2A הסאונד לא היה מזהיר, עם חולשה מסוימת בבאסים ומידים לא מבריקים.

מרה שחורה אחזה בחבר שלי שהחל מצטער על הקניה. על מנת לעזור לו להשיג את המקסימום במינימום השקעה נוספת החלטנו על כמה צעדים -

ראשית הוחלט שהאונקיו 609 נשאר כבסיס של המערכת. חיבורי ה-AV, הנוחות והערוצים הנוספים להרחבה עתידית חשובים לחבר שלי. מקריאה מקיפה של דיווחים, עולה גם הרושם שלא ב-609 נמצאת הבעיה ומדובר ברסיבר איכותי שאמור להיות מסוגל להתמודד בכבוד רב גם עם מוזיקה קלאסית.

בהמשך, בטרם ה-BX2 חוזרים לחנות לטובת שדרוג (סיפור של אלפייה ומעלה), הצעתי לחבר לעשות בבית ניסיונות שונים. נתתי לו בהשאלה את כרטיס הקול ואת הרמקולים שלי (ה-L7) לצורכי בדיקה והשוואה. בנוסף הוא קיבל CDP סביר מחבר אחר. אמרתי לו לנסות מיקומי העמדה שונים בחדר ואולי לנסות להפעיל את ה-Room Correction של הרסיבר.

נחכה כעת לחוו"ד שלו.

אחח, פסיכולוגיה של בני אנוש. אם זה לא היה כל כך עצוב, זה היה יכול להיות מצחיק.

ה-609, מפוסט בפורום תפוז שראיתי, מתומחר רע מאד. שום דבר לא השתנה בנוגע למצב של אונקיו בארצנו וחבל. ניחוש שלי, דווקא הוא הבעיה כאן. הבסיס הזה רעוע וככזה הוא מציב חסם עליון נמוך ליכולות והפוטנציאל שניתן להצמיח מהמערכת הנבנית סביבו. נסו להחזירו לחנות ותחתיו קחו רסיבר פושטי כלשהו, יחד עם מגבר משולב ואז תראו איך הרמקולים זורחים. כמובן, יש צורך בהמרת D/A טובה, שתחובר ישירות למגבר המשולב. ברמות המחירים הללו, דווקא ההגברות נמצאות בנחיתות לעומת הרמקולים. לכן להערכתי, מה שעושה לך את המערכת הוא המרנץ הקשישא ולא האומגה-אודיו, כבודם במקומו מונח.

וכמו תמיד כמובן, YMMV.

כמובן שהוא לא רכש את ה-609 במחיר הנקוב - שהוא מגוחך והזוי. אם כי עדיין יש הבדל לא מוסבר בין 450 דולר (המחיר בארה"ב) לבין ה-3500 ש"ח שהוא שילם. אני לא ראיתי צורך להזכיר לו גם את זה...

הצורך במערכת טובה ומאוזנת ברור לי. הסברתי לו גם שמגברי AV לרוב לא מתוכננים להיות למעשה מגברים טובים אלא מפלצות רב-ערוציות עמוסות חיבורים ומענחים, כאשר חלק גדול מהכסף המושקע לא הוליף על מה שחשוב באמת לשחזור איכותי של מוזיקה.

נתתי לו אכן לדוגמא את המרנץ שלי שמתוכנן כל כולו לעניין זה עם מעט מאוד תכונות נוספות (הרדיו - שגם הוא יחידה מסיבית ומעולה) ותכנון ובנייה בהתאם. לזכור גם שהמרנץ ההוא לא היה זול בימי חלדו - 1500 דולר במונחים של היום, לא מעט כסף ל-35 ואט לערוץ.

כאמור בחנו בחנות (בקצרה) גם את ה-356BEE שהוא היה יכול לקנות בבערך אותו הסכום - גם נשמע טוב יותר ומתומחר הרבה יותר טוב בארץ.

אבל כמו הנחת יסוד מתמטית, ה-609 נרכש וישאר כאבן שאין לה הופכין במערכת שלו.

את ה-L7 השאלתי לו לא בגלל האמונה שלי שהם יעשו נפלאות, אלא כדי שיוכל להשוות, בחלל הסלון שלו, רמקולים בסגנונות קצת שונים.

בקיצור - שיפתח קצת את הראש. אולי הוא יגלה שה-BX2 שלו לא כאלו גרועים (יש הרבה פסיכולוגיה בתחום הזה) ויחסוך הוצאות כבדות נוספות.

אני לא יודע אם לחצת FF בסיפור אבל לא רשמת אם הרמקולים עברו את תקופת ההרצה או הרצה כלשהיא בכלל. קשה להתרשם מהם שהם חדשים.

גם לי זה נשמע כמו בעייה בהגברה.

יש רסיברים של NAD CAMBRIDGE AUDIO ROTEL ואולי אפילו MARANTZ שעושים עבודה לא רעה בסטיראו בהתחשב בעובדה שהם מספקים קולנוע עם החבילה.

בכל מקרה יש גם טעם אישי, את הL7 שאתה מהלל די שנאתי, הם לא היו רעים אבל קצת הרגשתי איתם בשנות ה70-80 בהן (בהקצנה צינית) לא היית מקבל הבדל אם למערכת חיברת טייפ קסטות או SUPER AUDIO CD (שוב - זה הקצנה צינית).

וזה לא משהו אישי נגד החברה, דווקא היה רמקול רצפתי שלהם שדי אהבתי, נראה לי זה היה ה709. גם שלושה רמקולים במערך הקולנוע שלי הם שלהם (שתאמת - אני מת להחליף). מה שכן - נראה לי שסטנדים אני אולי אקנה אצלהם , קשה למצוא משהו נחמד בתקציב נורמאלי.

בקיצור - תן לחבר שלך להגיע למסקנות בעצמו, רק תכוון אותו לאייך לעשות את זה. יכול להיות מאוד שמה שאמרת לו השפיע עליו לרעה, זה מאוד פסיכולוכי הקטע הזה עם מערכות.

ניסינו את ה-BX2 ואת ה-L7 אצלו בבית. יש גם משקל לאקוסטיקה של החדר.

ה-L7 כמעט הדהדו אצלו, עם באסים מנופחים. אצלי בבית (עם המרנץ) הם יותר מרוסנים.

אבל אחרי שהחזרנו את ה-BX2 ושמענו את אותם הקטעים - לציין שבסך הכל ההבדל בין ה-L7 ל-BX2 לא היה מאוד משמעותי. שניהם מקריבים במידה מסוימת את תחום הביניים והביניים-גבוה לטובת באסים. האם זה רע? אני לא בטוח - בצד השני של הספקטרום (דאלי ופוקאל הקטנים לדוגמא) יש רמקולים שמושכים את הספקטרום מעלה וכמעט לחלוטין מזניחים את הבאס. לא לשכוח גם שה-L7 עולים 1500 ש"ח חדשים והרבה פחות מזה יד-שניה, צריך לשים דברים בפרופורציות המתאימות.

חבר שלי המשיך להתעסק עם ההגדרות של הרסיבר ולטענתו מצא לבסוף מצב שבו הוא מרוצה מהתוצאות. אודיופילים יגידו שהרמקולים עברו הרצה, אני חושב שמדובר בהתרגלות של האוזן והרבה פסיכולוגיה.

בנוגע להיעדר ההבדל: מנסיון, גם ברמקולים בסיסיים, שנוי ההגברה יוצר הבדל (זו הסיבה שכתבתי שהגברות נוטות להיות צוואר בקבוק יותר רציני בסדר הגודל הזה של מחירים). כנראה שה-609 מגביל אתכם מלשמוע הבדלים בין הרמקולים (לאו דווקא הבדלים של זה טוב וזה פחות, אלא שיקוף האופי השונה).

בעניין השורה האחרונה, זה להערכתי שכנוע עצמי קלאסי. לא יודע, אני חייב "להתאהב" בתוצאה שאני שומע כדי לקנות. ישנה הרגשה מיוחדת שנוצרת בעת שמיעה של קטעים שאתה אוהב כשהם נחפשים בפניך מחדש והיא שגורמת לך להבין: "זה זה". ההרגשה הזו חוזרת בפעם הראשונה כשאתה מחבר את המערכת\הרכיב בבית ונמשכת כך לתקופה מסוימת עד לדעיכה הבלתי נמנעת שמתרחשת מתוך כוחו של ההרגל. ככל שהתקופה הזו ארוכה יותר ומגיעה למצוי מאוחר יותר, כך הקנייה מתבררת כמשתלמת ומוצלחת יותר. שהרי אחרת, מה הטעם בשדרוג?