בקצרה, הספר מדבר על חוויותיו וסיפורו האישי של אסיר יהודי, פסיכיאטר בתקופת השואה. המחבר, ויקטור פרנקאל מפרט בקצרה על התיאוריה הפסיכולוגית שאותה הוא פיתח; הלוגותרפיה. התיאוריה שלו אומרת, שכאשר האדם ימצא משמעות לחייו הוא יוכל להמשיך לחיות ולשרוד, כמעט בכל מצב אפשרי. גם במצבים הכי גרועים, וקשים שיכולים להיות לנו בני האדם. מעבר לכך, הספר מראה לנו זווית ראיה שונה על החיים.

בהחלט מומלץ.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%A0%D7%A7%D7%9C

הרבה מאוד מעשים קטנים של גבורה במהלך רצף האירועים הנורא של השואה מראים שאפשר להרוג את האדם אבל אי אפשר לנצח אותו אם רוחו עומדת. בין אם קיום חיי חברה ותרבות בגטאות בתנאים של רעב, קור ומחלות. מעשי מרד קטנים במחנות ההשמדה, כתיבת יומנים ומכתבים, שמירה בסתר על מסורות ישראל.

לא תמיד עמידה ברוח איתנה עזרה להשרדות, הרציחות של הנאצים היו שרירותיות, לעיתים מפקדים במחנות הריכוז וההשמדה ירו להנאתם באסירים, לעיתים תפסו אסיר מזדמן והיכו אותו למוות מבלי שום סיבה או עילה. בעיירות רבות במזרח אירופה כל האוכלוסיה היהודית נלקחה ליער ושם נורתה, לעיתים מקהילות שלמות נותרו רק שורדים בודדים.

ועדיין, יש בסיפורים של הניצולים הרבה מקור להשראה. היום אנחנו מבינים שהגבורה היא לא רק אלו שהרימו על הנאצים רובה, רימון או גרזן אלא כל אלו שעמדו מולם בנפש נחושה, גם בדרך לתאי הגזים.

הספר הזה היה מתנת המפרידה של המחנך מהכיתה שלי בסוף חטיבת הביניים.

לא כל כך התעניינתי בו אז, אבל אחרי מספר שנים שנתקלתי בו קראתי והוא באמת מעניין