טוב, זה מוזר...

אני יוצא היום מהיחידה, ביחד עם חבר למחלקה, אשר גר לא רחוק, אי-שם מעבר לכביש (יבנה - עיר האורות!).

פוסעים יחד לביתו, אני מתקין לו את הצורב שרכש, הוא מאושר וכאות תודה מסיע אותי עם ה Swift המתפרקת שלו לתחנת הרכבת ביבנה (למרות שלאמא היו דברים יותר חשובים לעשות עם הסוויפט).

בעוד אני עומד וממתין לרכבת, פונה אלי ערס שמנמן ושואל אותי אם אני נוסע לת"א.

עניתי בחיוב, מכאן הכל מדרדר... שואל אותי אם אני יודע איזה קו מגיע מעזריאלי לצהלה... לי לא היה ממש מושג.

איכשו התחלנו לדבר על דת, משם על החיים שלו, משם על החיים שלי, ככה ממשיכים רבע שעה. הרכבת עדיין לא מגיעה. (יותר נכון הוא מדבר ועונה גם בשבילי, אני סתם זורק מילות אישור פה ושם כגון : "כן, וואלה, נכון... בדיוק!")

19:06 (Right on the tick) - הרכבת נוחתת בתחנה השוממת ואנו עולים (רכבת קומותיים מחוזקת - 160 קמ"ש ב Peak, כבוד!)

"איפה אתה רוצה לשבת? למעלה או למטה? בפעם הראשונה הכי מטורף למעלה, בוא נשב למעלה!" - אמר.

אני, חסר אונים, חצי רדום, מתיישב לי בניחותה, משמאל חיילת חביבה, מאחורה כמה קצינים שקטים והוא מתיישב מולי וממשיך במסכת הסיפורים המפרכת שלו, בין השאר .

אני זורק מילת אישור פה ושם ונותן לו להמשיך לדבר, איכשו הגענו לאומנויות הלחימה והוא ניסה להדגים עלי, רמזתי לו היטב שאינני מעוניין (ליטוף קל על קנה ה M16-A2 המקוצר שלי). 8)

החיילת, אשר מנסה לישון, כל הזמן נועצת בנו מבטים, הכרטיסן (אליו נגיע בהמשך) ושאר הנוסעים מנסים להבין, מה הבחור רוצה מעצמו וממני.

איפשו באמצע השיחה : "וואלה, אתה יודע, אנחנו מדברים ואין לי מושג איך קוראים לך - שמי צ'יקו, נעים מאוד".

במהלך השיחה החלטתי שאין דרך אחרת מלבד לדמות את עצמי נרדם... הוא ממשיך לדבר, מתישו הוא מפסיק ואז זורק איזו מילה פה ושם לעצמו (לא קללות, למזלו).

פתאום מאחורה אני שומע זוג אנשים מדברים (בקול רם), המשפט הראשון הולך כך "הוא היה הראשון או השני שלך בסקס?"

אני "מתעורר" לפתע, מביט לאחור ורואה את הכרטיסן מדבר עם איזו נוסעת בצורה ספונטנית לחלוטין.

הכרטיסן מתחיל לתחקר אותה באופן שב"כי לחלוטין : "יש לך חבר בגרמניה? יש לו חברה? כמה זמן הם ביחד? את נוסעת לגרמניה? מתי את נוסעת? יש לכם סקס טוב?"

ואני נכחד על המושב, נכחד!!!

STFU, FREAKING PPL!

"נוסעים נכבדים, התחנה הבאה - רכבת השלום, ת"א"... הכרוז האוטומאטי והודעת הגאולה, אני מביט ימינה, אל עבר הרכבים המשייטים להם בנתיבי איילון ואנחנו עוקפים אותם (WEEPPPYYY!) 8)

"שומע, יש לך המון קווים לתפוס ברכבת ארלוזרוב (צפון)" - אמרתי.

"לא, לא, עזוב כפרה, אני לא מהסביבה, אני לא מכיר, אני מעדיף לרדת איתך" - הגיב.

מגיעים לתחנת השלום, איכשו הצלחתי להיעלם לו בין כל האנשים, כולי תקווה שלא אפגוש בו או בטיפוסים כמוהו אי-פעם בעתיד.

זהו, בגדול, נסיעה טראומתית, בספק אם אכנס לרכבת בעתיד.. האנשים שם מדאיגים ומאוד לא איכותיים.

ולאלו מכם שבמקרה לוקחים את הרכבת מהתחנה ביבנה, היזהרו לא להגיב לאותו ערס שמנמן העונה לשם "צ'יקו".

ואיי אני מתאר לעצמי איך רצית כבר להגיע!!

אני מאחל לך לא לפגוש יותר ביצורים כאלו.

סיפור נחמד

אבל תופעת הנודניקים שמתחילים לדבר איתך בלי קשר לכלום ,ידועה ,זו באמת מכה

אחי אתה מטורף. כאלה דברים קורים לכל אחד על בסיס יומיומי, במיוחד כשאתה חייל. מה *כל כך* מפתיע אותך שזר מדבר אליך?

ועוד לפרט את זה ככה באינטרנט? כאילו, מגילה שלמה על כלום. על משהו הכי רגיל בעולם.

אני באמת מטורף, אחרי נסיעה כזאת אי אפשר שלא לאבד את העשתונות.

ולא מדובר בתופעה רגילה, היית צריך לשבת שם ולראות את כל האנשים האלה... סרט רעעעעעעע.

במילה אחת ....LOL !!!!!!!!!!!!!!!!

ואני חייב להגיד...

Been there ' than that...

בעצם לא בדיוק באותה צורה ת'שנה את השם של צי'קו לשמואל תלביש לו כיפה וזקן

ותחליף את נושא השיחה ללהחזיר אותך בתשובה ואת מיקום הנסיעה מת'א ללוד-בעוד שהוא עוצר בכפר חב'ד

וואלללה קיבלת את הסיפור שלי...

ובשביל זה נאמר הדיסקמן או מכשיר הmp3 הנייד שלך הוא חברך הטוב ביותר .

שים אותו על האוזניים ואז אתה "בעולם שלך".

אגב מקרה מצער מאד ;D.

It's "been there, done that".

I don't get people these days, is it so hard to say "I don't know you, I don't want to talk to you, leave me alone", I've done it before, sadly enough annoying people are all over the place.

אבל לא לכולם נעים להגיד את זה,

אבל אם זה ערס כזה אז חייב להגיד את זה.

שגיא זה רק בגלל שאתה איכותי נטפלים אליך כולם רוצים לקבל ממך פיסת איכות

תיאור מלבב..

איזה כיף שלא צריך תחבורה ציבורית יותר..

כן רן, אתה רק תמשיך לנסוע 140... ;D

והכל בגלל פעם אחת של 196 קמ"ש, וגברת שוטרת אחת יותר מידי

אני זורק מילת אישור פה ושם ונותן לו להמשיך לדבר, איכשו הגענו לאומנויות הלחימה והוא ניסה להדגים עלי, רמזתי לו היטב שאינני מעוניין (ליטוף קל על קנה ה M16-A2 המקוצר שלי). 8)

איכותי!

אוהב את הכלי הזה.

ובקשר לאנשים הללו, אין מה לעשות, את זה תמיד יהיה.

אבל היית צריך להעיר לו משהו כמו"בחייאת ראבק, תשתוק כבר!", מקסמום תקבל חיבוק מזוג ידיים עבות.

בסה"כ M16-A2 מקוצר, היה יותר איכותי בלי הדרעק הזה. חובה לצאת איתו מהיחידה, גם ככה אין לו יותר מדי שימוש מלבד בשמירות ושטח.

אם היה מדובר בפלאטופ מקוצרר, אשר מותקן עליו ממיטב ציוד העזר האופטי שניתן לשים עליו, זה כבר היה סיפור אחר.