לאחר פולמוס "הזבל שלא ברא השטן" ובכלל אמירות שמוזיקה היום היא לא כמו זאת של פעם (שהלכו למלחמה עם כובע גרב ובנות עם סרפנד חוללו במתבן), עניין אותי להשוות את השירים הפופולריים של "פעם" לאלו הזוכים לביקורת היום.

מאחר שעד תחילת שנות ה-90 מצעדי הפזמונים היו קשורים מאוד לשירים המושמעים והפופולרים באותה עת (אם כי לציין שירים מזרחיים באותו הזמן ברובם נשארו מחוץ לתחנות השידור) ומאחר שמידע זה זמין - מעניין לראות את איכות הכתיבה (ורמת הזימרה) של השירים משנות ה-70 וה-80 (משמום מה ידועות לשימצה בכל הנוגע למוזיקה).

שנת 1978 - יובל ה-30 למדינת ישראל. בגין ראש הממשלה שנה לאחר "המהפך" ושנת חתימת ההסכם עם מצרים.

צביקה פיק זמר השנה, חווה אלברשטיין זמרת השנה.

שנה לפני כן שיר השנה היה "סליחות" של לאה גולדברג ובביצוע יהודית רביץ. זה פשוט לא הוגן להשוות את השיר ההוא ובביצוע ההוא בערך לשום דבר שיש היום מבחינת השפה ואיכות הביטוי שלה. אבל נשים את "סליחות" בצד כי החלטתי להתחיל, באופן שרירותי - ב-1978.

וב-1978 שיר השנה היה של זמר פופלרי וקליל יותר - צביקה פיק הצעיר עדיין ואליל הנוער, המופיע על כותרות הצהובונים ומוקף נערות מתעלפות. והשיר? של נתן יהונתן - "נאסף תשרי"...

http://www.shiron.net/artist?type=lyrics〈=1&prfid=843&wrkid=2269

מקום שני שייך לשיר זוכה האירוויזיון מאת אהוד מנור ובהלחנת נורית הירש - http://www.shiron.net/artist?type=lyrics&wrkid=17&prfid=518〈=1, מילות השיר די פשטניות, אבל זהו שיר אירווזיון...

מקום שלישי - "עטור מצחך". שירו של אברהם חלפי שהוא למעשה שיר משוררים שהולחן ובנוי באופן עשיר ומחוכם.

3 שנים קדימה - 1981. תיסלם להקת השנה, אולי נמא ב-3 המקומות הראשונים שירים קלילים סוף סוף?

במקום הראשון לראות אותה היום http://www.shiron.net/artist?type=lyrics〈=1&prfid=1021&wrkid=2015

הביצוע המצוין של בסן, המילים של חברי הלהקה אולי לא ברמה של נתן יהונתן, אבל השיר בנוי היטב, בשפה תקינה, חריזה כמקובל.

תיסלם גם במקום השני עם רדיו חזק http://www.shiron.net/artist?type=lyrics〈=1&prfid=1021&wrkid=2802

שוב פעם - לא פאר היצירה העברית, יש קצת אילוץ של מקצת החרוזים, הברז על המצח של ניצני לא ברור (תחפושות הפרח ההזויות של פיטר גבריאל עדיפות) אבל השפה בסך הכל לא דלה (קראו את המילים) וניכרת השקעה בכתיבה וכמובן בהלחנה.

זמר השנה שלמה ארצי במקום השלישי - "לא עוזב את העיר". האמת לא מת על הארצי, אבל הטקסטים המסובכים שלו לפחות כתובים בעברית טובה ומושקעת.

ב-1982 בנזין הדיחה את תיסלם, שהדיחה אותה ב-1983, אבל בקפיצה שרירותית של 3 שנים אנחנו ב-1984 שוב פעם עם בנזין כלהקת השנה...

ירדנה ארזי הדיחה את עפרה חזה והמעריצות איימו במלחמה. זמר השנה שוב פעם שלמה ארצי.

במקום הראשון - "תרקוד" http://www.shiron.net/artist?type=lyrics〈=1&prfid=975&wrkid=3229 שוב פעם הטקסטים המתוסבכים של ארצי, אבל לפחות ברמה טובה.

במקום השני מיודענו יהורם גאון!!! עם הלהיט הלוהט בפרדס ליד השוקת מאת יורם טהר-לב. כמו רוב שיריו של גאון, המילים ברמה מאוד גבוהה והביצוע מעולה.

במקום השלישי שוב פעם שלמה ארצי "רוב הזמן את אשתי".

עד כאן החלק הראשון. כל המידע זמין בקלות ברשת ואם עוד מישהו רוצה להתייחס אז בכיף. דעות נוספות לגבי אז והיום?

קצת קשה להשוות בין תקופות, יש המון דברים שלא קשורים למוסיקה שמשפיעים.

בין השאר ניתן למנות את התפתחות הסלנג ושפת הרחוב, עידן התקשורת והאינטרנט שפותחת במה לכל אחד ומאיצה גלובליזציה.

דרישה לשירים קלילים ופשוטים, התמסחרות, ריבוי אומנים ועוד.

פעם כתבו שירים לשם אומנות. היום לשם כסף ופרסום.

אבל כל זה תהליך טבעי. אני מאמין שנדבר עוד 30 שנה על אותו נושא ונשאל בערגה: "איפה הימים של ליאור נרקיס וקרן פלס"

אני דווקא ציפיתי למצוא קישור לכאן:

http://www.holesinthenet.co.il/archives/20534

דבר ראשון, ליריקה אדיוטית תמיד היתה פה.

http://www.shiron.net/artist?type=lyrics〈=1&prfid=1046&wrkid=3296

דבר שני, היום אמנים כבר לא צריכים לרדוף אחרי מפיקים וחברות תקליטים למיניהם. פשוט מקליטים הכל בבית, עורכים קצת בCubase ומעלים לאינטרנט. כל כך קל היום להתפרסם (לעומת לפני 20 שנה), וזה מתבטא בכך שגם אם לא יחתימו מוזיקאי גרוע הוא עדיין יכול להפיץ את הזבל שלו. וכשהכמות גוברת על האיכות, בסופו של דבר החוסר איכות הופך לסטנדרט.

האם זה ספין-אוף לדיון על יורם גאון?

האם זה ספין-אוף לדיון על יורם גאון?

כן

אני דווקא ציפיתי למצוא קישור לכאן:

http://www.holesinthenet.co.il/archives/20534

מחקר מעניין, הוא מנסה לכמת את מה שכבר נדמה לרובנו הרבה זמן.

כמובן שאוצר מילים הוא רק חלק מהתמונה - יש גם מבנה, חריזה, שימוש בכלים ספרותיים כגון דימויים ומובאות וכו'.

אם נלך הלאה בסקירה הקטנה שלי ל-1987, ב-3 המקומות הראשונים יש שירים שלא רק מצטיינים באוצר מילים אלא גם בכתיבה לירית מעבר לרמה הבסיסית. כן, אפילו "סוד" בביצוע של אדם (שהוא ששיר די טוב ובכלל אדם נהנה מכותבים טובים ומלחנים והפקה של יזהר אשדות).

יש בהחלט שירים גרועים ומטופשים, אבל הרושם הכללי הוא שהרמה בישראל בצניחה ושירים שפעם היו פופולריים היו נפסלים היום על הסף כי הם "חופרים".

רק בישראל? מה בנוגע לעולם? אני בספק שזאת תופעה מקומית בלבד.

המדד הזה גרוע. לא רק שהוא עובד על אקראיות, לשרית חדד למשל יש פי שניים יותר אלבומים מלעמיר בניון.

אני חושב שיש התייחסות נוסטלגית מזלזלת לסגנונות חדשים לרוב המבוגרים...זה תהליך נורמלי לגמרי,רואים את כל מה שהיה בתקופתך כהגיוני ומה שאחרי לא בתור חדשני אלא בתור חורג מהמקובל. למשל ההורים שלי מאוד אוהבים שירי ישראל הישנה אבל לא מסוגלים לשמוע להקות נייטיז שגדלתי עליהם ושיש עליהם די קונצנזוס שהם איכותיות כמו אואזיס,נירוונה וכו'. לחלופין אפשר להגיד על הדור שלהם שהם סלדו מהמוזיקה הקלאסית שהביאו הסבים והסבתות מאירופה...וכו'

היום יש הרבה מוזיקה שהיא זבל,אבל זה מה שהנוער מקשיב לו..או שזה תהליך (גם אני הקשבתי בזמנו לחרא מוזיקה כשהייתי צעיר),או שיש אנשים שאין להם טעם מוזיקלי טוב (שוב,עניין של פרספקטיבה וגם קצת סוג של התנשאות מעל אחר),מבטיח לך שיש מוזיקה נהדרת גם היום,פשוט אולי זה לא במיינסטרים מבחינתך.

לא הייתי אומר זאת להוציא את פאנגי ואת המוזיקה הישראלית מהעניין(ש99% אחוז ממנה זה מזרחית זבל, מה לעשות נתנו לתיימנים להרים את הראש ), בתור אחד שלמשל לא בדיוק גדל על אבבא, אני מעדיף אותם בהרבה מבריטני ספירס לדוגמא, מצד שני גם בדורות שלנו יש אומני פופ לא רעים, רובי ווילאמס לדוגמא(לא בשירים הקיטשיים) מעבר לפאקינג שאו מטורף שרק לדעתי הוא וקיילי מינו יודעים להעביר נותן ליריקה אדירה בהרבה מאוד מהשירים שלו... The pause button is broken on my video זה לדעתי אחד מהמשפטים החזקים ביותר בכל שיר שאני מכיר(וStrong זה שיר מאוד לירי)... ולמי שלא מבין תנחשו איך דור ה-VHS הביא ביד לפני עידן האינטרנט..

אם כבר מדברים על משפטים משרים,יש משפט אחד של אואזיס:

im gonna start a revolution from my bed

בין כל הדרעק הזה שכמעט כולם נפלו בו (כן, גם ישי לוי שהערכתי מאוד שהצליח שלא להדרדר התרסק חזק עם "כשאת לידי") יש מוזיקאים מצוינים, שיודעים לשיר שירים של כיף עם מילים אדירות, כמו למשל מוש בן ארי, התקווה 6, עידן רייכל, אריק ברמן,שלמה ארצי, וגם כאלה שהם קצת פחות מוכרים כמו מרסדס בנד, הקרטל ועוד כמה.

ככה שלומר שעושים תמוזיקה הזאת בלי מילים כי העיקר ליהנות - הנה לפחות 6 הוכחות שאפשר לעשות מוזיקה מקפיצה עם מילים.

וקשה מאוד לדעת מי מדרדר אחרי מי - האם זו התרבות הישראלית אחרי המזרחית או המזרחית אחרי התרבות הישראלית, ומה הקשר לתרבות העולמית ובכללה האמריקאית (שלדעתי תופסת את מירב הנפח של הזבל בעולם) להדרדרות בישראל.

לפחות נותרו לנו כמה אנשים איכותיים ;D

אם כבר מדברים על משפטים משרים,יש משפט אחד של אואזיס:

im gonna start a revolution from my bed

נואל גלאגר הוא אחד הכותבים הטובים ב20 שנים האחרונות לדעתי

יש המון שירים של אואזיס שהם פשוט יצירת מופת

אכן, אבל מצד שני יש המון שירים של אואזיס שאתה יושב וחושב מי התמהוני שכתב את התמליל ההזוי וחסר ההיגיון שאתה שומע.

טעם נרכש, אני מניח.

אם כבר מדברים על משפטים משרים,יש משפט אחד של אואזיס:

im gonna start a revolution from my bed

נואל גלאגר הוא אחד הכותבים הטובים ב20 שנים האחרונות לדעתי

יש המון שירים של אואזיס שהם פשוט יצירת מופת

ברור לך שהמשפט הזה לא תקין לחלוטין והשיר כתוב בשפת דיבור ולא בשפה ספרותית. כולל השימוש ב-ain't הידוע לשמצה (Ain't such thing as ain't) וכן אילוץ של הגיית מילים על מנת להתאים לחריזה. לא ממש כתיבה גדולה.

היה רוצה להיות ביטלס... אולי ביטלס דה-לה-שמאטע...

לא שחסרים שירים שכתובים נהדר באנגלית.

http://www.lyricsfreak.com/r/robert+wyatt/sea+song_20835248.html

לדוגמא.

או בערך כל השירים של לאונרד כהן (שהוא משורר הרבה לפני שהוא זמר).