אם מישהו קרא השבוע את 7 ימים,ישנה כתבה העוסקת באחוז ההרשעות בישראל בדינים "רציניים" כלומר עבירות של יותר מדוחות תנועה וריבים בין שכנים (למרות שגם שם פושה התופעה). בכל אופן מצויין שחור על גבי לבן שאחוז ההרשעה בדין בארץ עומד על 99 אחוז כבר כמה שנים (כלומר זאת לא איזה שנה חריגה).

בארה"ב לעומת זאת מדובר על 55 אחוז לערך לדוגמא. האם אתם חושבים שבתי המשפט מחמירים? והאם זה לטובה? דיון פתוח.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3862400,00.html (כתבה שנוגעת בנושא מוקדם יותר השנה,בחיפוש מעמיק תוכלו להעלות עוד)

להיפך, זה נובע מכך שהפרקליטות ממש נזהרת לפני שהיא מגישה כתב אישום, ומוודאת שיש לה באמת תיק

לא קראתי את הכתבה, אבל את הנתון כבר הכרתי בעבר (שהוא כ"כ גבוה, לא ידעתי בדיוק כמה).

אני לא חושב שזה אומר שבתי המשפט כל כך מחמירים, כמו שהפרקליטות פשוט מפחדת

להגיש כתבי אישום במקרים שהם לא "slam dunk", בשביל לא להרוס את הרקורד הכמעט

מושלם שיש להם.

בסופו של דבר מה שקורה זה שפושעים מקבלים עסקאות טיעון כמעט תמיד כי הפרקליטות

לא מגישה כתבי אישום.

מעניין מה הם עשו לפרקליט המסכן שפספס תיק אחד והרס להם את הציון המושלם D:

יותר מעניין מה עם כל שאר האנשים האשמים שהפרקליטות החליטה לא להעמיד לדין בשביל לא לעבוד. אחוז כזה רק מעיד על העובדה שבישראל לא עובדים קשה מספיק.

זה ממש לא נכון שהפרקליטות מגישה כתבי אישום רק כשיש תיק סגור - הלוואי וזה היה כך.

כמו בכל ארגון גדול שלעומד בראשו אין באמת קשר למציאות, כל מה שנשאר לו זה להתעניין בסטטיסטיקות למינהן. הדבר מוביל במישרין ל"תעשייה" של הגשת כתב אישום ונסיון להשיג הרשעה בכל מחיר, לא התעמקות אמיתית האם הראיות כנגד החשוד מוצקות או לא.

בתי המשפט ככלל (פרט לשופטים בודדים) בוחרים לרוב להאמין לפרקליטות, להרשיע, ולתת עונש מגוחך - לא ברור לי מדוע.

אתם טוענים שהפרקליטות מגישה כתב אישום רק במקרה של סלאם דאנק... על פי מה אתם מבססים את זה?

איך אחרת אפשר להסביר את העובדה ש-99% מהמקרים שמגיעים לבית משפט מסתיימים בהרשעה?

שמערכת המשפט והפרקליטות עובדים צמוד מדי?

זה שזה נראה לכם ההסבר הכי הגיוני, לא הופך את זה לנכון.

דרך טובה יותר לבדוק את זה היא השוואת אחוזים עם מדינות מערביות דומות אחרות(דוגמת ארה"ב ובריטניה נגיד). הרי אפשר להשוות את אחוז ההרשעות(מישהו פה אמר - 55% בארה"ב לעומת 99% אצלנו) - עכשיו השאלה היא מה הוא אחוז התיקים יחסית לאוכלוסייה במדינות אלו לעומת האחוז אצלנו. אם האחוז נמוך משמעותית הרי שההשערה שלכם נכונה. אם האחוז דומה - הרי שיש גורם אחר כלשהו.

נשאלת גם השאלה - "עיסקת טיעון" - היא נכנסת לססטיסטיקה של "אשם", לסטטיסטיקה של "זכאי"?

מתוך הכתבה:

על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור ההרשעות ב"עבירות רציניות" הגיע ל-99.9%. כ-95% מהן מבוססות על הודאות, רובן בעסקאות טיעון.

מה זה למעשה אומר?

שמעט מאוד תיקים באמת מגיעים למשפט, ורוב (95% בערך) התיקים נגמרים בעסקאות טיעון.

מתוך התיקים שכן מגיעים למשפט (כ-5% מסך כל התיקים) כמעט כולם מסתיימים בהרשעה.

מה שאני מבין מכך:

הפרקליטות מנסה להגיע לעסקת טיעון בכמעט כל התיקים (כ-95%) מלבד תיקים שהם "Slam Dunk" שהם בטוחים לחלוטין שהם יינצחו.

השאלה זה האם זה תקין או לא - כלומר האם עדיף שכל הפושעים (נניח וכולם באמת אשמים במעשה שמיוחס להם) יורשעו ויקבלו עונש מופחת -

כי הוא הושג במסגרת עסקת טיעון, או שרק חלק מהפושעים יורשעו ויקבלו עונש, אך זה יהיה עונש חמור יותר (כי הוא לא הושג במסגרת עסקת טיעון)

בנוגע לאחוז ההרשעות בארה"ב (וגם אנגליה), צריך לזכור שמערכת המשפט שלהם שונה לחלוטין משלנו ומבוססת על שיטת המושבעים

(שהיא שיטה מפגרת לחלוטין לדעתי, אבל זה נושא לדיון אחר כנראה). בנוסף צריך לזכור שחוקי הראיות שם הרבה יותר קפדניים והופכים

הרבה ראיות וכד' ללא קבילות במשפט, בניגוד לישראל שראיות שהושגו בצורה לא חוקית הן כן קבילות במשפט (עד כמה שאני יודע, ואני לא טוען להיות מומחה משפטי)

ככל הידוע לי, הרשעה במסדרת עסקת טיעון היא הרשעה לכל דבר ועניין. הבעיה שלרוב העונש מאוד קל. מצד שני, האלטרנטיבה זה הרבה יותר עומס בבתי המשפט (אמרת ש-95% מהתיקים נסגרים בעסקת טיעון, כלומר הליך מאוד מקוצר - כולל שופט, הגשת כתב אישום וכו', אבל קצר יחסית), ואולי גם זיכוי של אנשים רבים (כולל פושעים - אבל גם חפים מפשע מצד שני).

לגבי הנושא של ראיות - ראיה שהושגה בדרך לא חוקית היא ראייה לא חוקית ולא קבילה (עוד פעם, ככל שאני יודע), השאלה שצריכה להשאל היא מה החוק מגדיר כדרך חוקית להשיג ראייה..

ראיה שכדי להשיג אותה היה צורך להפר את החוק לא קבילה בבית משפט.

לדעתי בכלל צריך לאסור על עסקאות טיעון, מי העוכר דין הדביל שהמציא את הדבר הזה ומי השופט העוד יותר דביל שקיבל את זה?! עסקת טיעון לא עושה צודק, היא פשוט נוחה לנאשם ולפרקליטות.

אותנו כחברה לא אמור לעניין לא הנוחות של הנאשם ובטח שלא של הפרקליטות אלא אך ורק צדק - אם החשוד אשם, תתכבד הפרקליטות ותוכיח זאת בבית המשפט כדי שהעבריין יורחק מהחברה ויקבל את מלוא עונשו, אם הוא חף מפשע (בין אם מחמת הספק או באמת ובתמים) הרי שאין מקום לגזור עליו שום סוג של עונש.

כאשר מסתכלים על הנושא כמכלול אין דבר כזה "צדק חלקי", או שהנאשם ביצע את הפשע או שהוא חף מפשע - אם הוא "סייע" או ביצע פעולה דומה גם לכך יש סעיפים בחוק שבהם ניתן להאשים אותו.

זה לא מקומה של הפרקליטות לנכס לעצמה את מקומו של בית המשפט ולהטיל עונשים, גם אם זה בהסכמת הנאשם - בדיוק כפי שזה לא מקומו של קורבן להסכים לקבלת פיצויים ללא משפט ובתמורה לכך לא ללכת למשטרה, העבריין מסכן את החברה כולה ולא רק את הקורבן שכבר נפגע ממנו ולכן אין לו את הזכות למנוע מהחברה לשפוט את העבריין ולהתגונן מפניו.

ומה אם, למשל, עוצרים משפחת פשע שלמה, אבל אין ראיות מספיקות כנגד העומד בראשה כדי להרשיע אותו.

האם לא עדיף לחתום על עיסקת טיעון עם איזה "חייל" בשביל שיעיד ויעזור להרשיע את ראש המשפחה?

אז נכון, זה לא אידאלי, והיה עדיף לשלוח את שניהם לכלא לשנים ארוכות, אבל בראיה כלל מערכתית,

האם לא עדיף שלפחות הפושע ה"כבד" מביניהם ירצה עונש מלא מאשר הסיכוי שישתחרר?

בסדר, עסקאות טיעון זה לא אידאלי אני מסכים. אבל במקרים מסויימים זה עדיף על כלום אני חושב.

הבעיה מתחילה כשהפרקליטות רק סוגרת עסקאות טיעון ולא הולכת למשפט אף פעם.

לא על זה מדובר, כמה מקרים כאלה אתה מכיר? מקרים כאלו הם פחות מאחוז בודד מעשרות אחוזים של משפטים שנגמרים בעסקת טיעון.

לא אמרתי שלא, אבל אתה התנגדת לעסקאות טיעון בכלל:

לדעתי בכלל צריך לאסור על עסקאות טיעון

אני לא אומר שעסקאות טיעון זה כזה טוב, זה ממש לא מושלם, אבל לדעתי, עדיף לפעמים קצת צדק מאשר בכלל לא.

עם זאת, זה לא תקין שלא הולכים למשפט כמעט אף פעם וסוגרים עסקת טיעון בכל תיק.