מתוך כוונה לנסות להתחיל דיון מעניין בפורום שאינו דן בהמלצה על רמקולים או רסיבר כזה או אחר.

במסעי האיטי והחסכני לוולהלה האודיופילית הפרטית שלי, התגלגלו לידי (לפני שנים מספר) באופן זמני ערימה גדולה של תקליטים שלטובתם רכשתי פטיפון ישן של רוטל (דגם RP-500 האלמוני יחסית - מונע רצועה וחצי אוטומטי), מאז התקליטים חזרו לבעליהם וגם הפטיפון הלך לאחסון.

עם מסע השדרוגים האחרון - קבלת הרסיבר ורכישת הרמקולים של אומגה (דגם L7), החלטתי להשיב לרשותי את הפטיפון, זה זכה במחט חדשה, כיוונון כמקובל ורגליות חדשות (שהרכבתי מדיסקיות שעם היושבות על סורבוטן) - כעת אני נהנה ממגוון תקליטים שרכשתי בפרוטות ביד שניה ובכוונתי בהחלט להרחיב את האוסף בהדרגה.

במהלך מאמצי לסדר את הפטיפון שלי שוטטתי ברחבי הרשת בחיפוש אחר עצות לרגליות חדשות, מחטים חדשים וכללים נכונים לכיוונון ונחשפתי למאמרים רבים בנוגע "לפטיפוניה" ולנפלאות ציודים ספציפיים בכלל.

אישית אני חושב שהצליל של התקליטים הוא נהדר. אחרי תורנות קשה אני אוהב להרדם עם מוזיקה באוזניות והצליל של הפטיפון שלי יוצר סינרגיה מעולה עם ה-2235 וה-SR80 (עם הרמקולים הוא נשמע משום מה משמעותית פחות טוב) והצליל נעים וחלק - תוך 2-3 רצועות אני נרדם (והפטיפון חצי אוטומטי כך שאני לא צריך להחזיר את הזרוע בעצמי)... אם יש לך כוח להתעסק עם פטיפון ותקליטים, במיוחד אם כבר יש ברשתוך רסיבר או מגבר ישן עם phono-stage סביר, אני בהחלט הייתי ממליץ על פטיפון חביב מיד שניה (300-500 ש"ח + 50-70 ש"ח למחט חדשה, תקליטים טובים קניתי גם ב-5 ש"ח לחתיכה) .

אבל עם כל הכבוד - בין אהבה סוביקטיבית לצליל של הפטיפון לבין טענות עקשות שהצליל הזה עדיף גם מבחינה אוביקטיבית על פני הצליל של תקליטור או DAC מודרני - give me a break!

קראתי טיעונים הזויים שאם בתקליטור יש הפרדה של 16 סיביות, אזי ההפרדה של תקליט מקבילה למאות סיביות, לא פחות.

נתחיל מזה שגם אם ההפרדה טובה יותר זה כנראה חסר משמעות בלבד - משום שהאוזן האנושית בכל מקרה לא מבדילה בהבדל בין רצועת 16 סיביות איכותית (CD) לבין רצועה עם הפרדה משופרת (לדוגמא 24 סיביות ב-DVD-A) - כאשר כנראה שאין גם משמעות להפרדה טמפורלית משופרת יותר מה-44.1 קילוהרץ של ה-CD הסטנדרטי (ספר אדום).

נמשיך עם כך שהנתונים "היבשים" של יחס אות לרעש אפילו בפטיפונים המשובחים ביותר יגרום לאותה איכות פלאית להבלע בתוך הרעש (באותות אנלוגיים מה שמגביל את "ההפרדה" הוא יחס האות לרעש). גם אם יש לך פטיפון פלא מושלם עם קדם מגבר שתוכנן על ידי האלים, שריטות מיקרוסקופיות שיצטברו עם הזמן על התקליטים שלך יכניסו רעש למערכת (זאת לעומת תקליטור שקריאת המדיה בו אינה כרוכה במגע פיזי).

אני חושש שאותם אגדות פלאיות על האיכות האדירה הטמונה בדיסקיות הוויניל, נועדו בעיקר לדרבן אנשים להוציא סכומי עתק על מה שנקרה בתחום - snakeoil - כמו תרופות הפלא של המערב הפרועה שהיו אמורות לרפא כל מחלה - תמורת התשלום המתאים כמובן.

פטיפונים מהדרגות הגבוהות ביותר - שעולים עשרות ומאות אלפי ש"ח, כוללים --

מנועים מדויקים להפליא (כל זמן שמהירות המנוע אחידה, שינויים של שברירי אחוז מ-1/3 33 לא ממש משנה לאוזן האנושית).

בולמי זעזועים מעידן החלל (בעשרות עד מאות ש"ח בתוספת ארונית כבדה ויציבה תשיג תוצאה דומה).

זרועות מחומרים אקזוטיים ומחסניות (ראשים) סופר-יקרות.

מילא אם הכוונה להשיג סאונד טוב יותר (במובן של הנאה סוביקטיבית) - למרות שגם כאן אפקט הפלציבו רב מאוד (כאמור snakeoil), אבל כאשר הכוונה להשיג מטרה שלא ניתן להשיג אותה, אני מריח ניחוח של שרלטנות...

סתם כנושא לדיון.

בסוף תראה שאתה מבזבז את הזמן והכח. אני גם אסביר למה אני מתכוון, ומדוע אני אומר זאת:

גם אני לאורך השנים התנסתי קצת עם פטיפון או שניים אצלי בבית, ואפילו יש לי עדיין כמה אלבומים בארון. אני מסכים איתך לחלוטין שהצליל האנאלוגי והמצקצק מאוד נעים לפעמים, וזאת בהחלט חוויה אחרת. אני גם מסכים לחלוטין עם דעתך שזה לא נשמע טוב כמו אודיו דיגיטלי באיכות טובה (לאוזן שלי כמובן).

יצא לי גם לשמוע לא פעם פטיפונים מאוד יקרים של אלפי דולרים, וזה בהחלט נשמע טוב, אם כי קשה לי להגיד שטוב יותר מאותה הקלטה על מדיה אחרת.

אבל, אותם האנשים תמיד יגידו לך שלא שמעת את הפטיפון שלהם, ושאתה לא שמעת עם המנוע הנכון, והזרוע הנכונה, והראש הנכון, והמחט המתאימה, והקדם מגבר המתאים, והמעמד הכי כבד ועם הכי הרבה שיכוך. ובכלל אחרי שיחה עם כמה "מביני עניין" הם ינסו לשכנע אותך שאתה בכלל לא יודע להאזין למוזיקה.

בקיצור, זה למה אני נוהג (ואתה יכול לראות שאני תמיד עושה את זה אפילו כשאני כותב על הבדלים של דיגיטלי מול אנאלוגי), לא לתפוס צד ולהגיד לאנשים שיבדקו בעצמם. בסופו של דבר רובם יגיעו לאותה המסקנה שאני ואתה הגענו אליה

יש כל כך הרבה לוקשים בתחום הזה. מזכיר לי את הדיון מ-Hometheater על הבחור שקנה מפצל "איכותי" שבמתכת שלו אין ניקל - שנותן "צליל מתכתי מעצבן". מאוחר יותר הדיון התפתח לשאלה האם המתכת ממנה עשויים הכבלים/מחברים משפיעה על הסאונד, ושלל דברים הזויים לחלוטין. אני כל כך מסכים עם משפט של משיהו שם: "מה שכן יכול להיות זה שהמח שלנו, שזוכר ששילם הרבה כסף עבור קונקטורים מסויימים, או כבלים כאלו או אחרים, משכנע את עצמו שהוא שומע הבדל לטובה."

כשהתחלתי להתעניין ב-HIFI (בערך לפני 6-7 שנים) הייתי חבר תקופה מסוימת בכמה פורומים בעניין - בעיקר בתפוז (היה אז הפורום שבאופנה).

לציין שיצאתי משם חבול ומוכה. נחה עלי רוח של דכדוך שאם לא אגייס תקציב של עשרות ומאות אלפים לעולם לא אגיע למערכת אודיו ראויה.

כפי שכבר כתבתי כאן - ניחא מדובר בדברים שלא עולים בכסף, אלא לכל היותר בטרחה - כגון burn-in, כל מיני שפצורי DIY, וכו'. אבל מאז שנות השמונים (בערך, התופעה החמירה מאוד בשנות התשעים) התחום יצא משליטה. כאשר התופעה מקודמת לא רק על ידי היצרנים והמגזינים (המתקיימים מפרסומות) אלא גם על ידי הלקוחות עצמם.

בתור קורא אדוק בעבר של מגוון מגזינים (גם אם בגרסתם המקוונת) וכן של פורומים רבים בארץ ובעולם שמתי לב לכמה תופעות משונות - סוקר יכול להפליג בשבחים של רכיב מסוים ולספר איך הוא נותן תמורה מעולה ביחס למחירו ואף ביחס לדרגות מחיר גבוהות יותר, אולם כמעט תמיד בכל השוואה ישירה מול רכיב מקטגורית מחיר גבוהה יותר - הרכיב היקר יותר יהיה עדיף ולו באיזה אספקט ערטילאי כזה או אחר. תופעה מעניינת אחרת - בכל קטגורית מוצר, בכל דרגת מחיר קיימים לפחות 5-10 מוצרים המתוארים "הטובים ביותר למחירם וגם עולים על מוצרים יקרים מהם"...

רכיב יקר, כולל כבלי קומקום משודרגים, תמיד ישפר את הסאונד, התאור ישמע מאוד ציורי, כאילו לקוח מתחום היין, אבל בהחלט חד-משמעי.

כללי ברזל שלעולם לא ישברו במרבית המגזינים - אנלוגי בסופו של דבר עדיף על דיגיטלי (במחיר המתאים), שפורפרות עדיפות בסופו של דבר על טרנזיסטורים (במחיר המתאים), הסוקר יטען שיש לו מערכת reference שהוא בנה בעמל של שנים, אבל ימהר להתמסר לכל רכיב חדש שעולה מספיק כסף...

לציין שיש מגזינים/אתרים/חברי פורום יוצאי דופן - אבל הם במיעוט וסובלים מרייטינג נמוך יותר.

אפילו בתחום מגזיני הרכב לא פגשתי תופעה שכזאת (לדוגמא - לא היה בעיה בשנות התשעים לדוגמא למרבית המגזינים לציין שהסובארו GT עדיפה על הפורשה קררה, אבן החכמים של עיתונאי הרכב, בכל תנאי כביש "מציאותיים")...

התוצאה היא - שלמעשה לרוכש המעוניין לבצע קנייה מושכלת, יש מעט מאוד מקורות אמינים, הוא יהיה בתחושת תסכול מתמדת אפילו ישקיע סכומי עתק ויתקשה להתמסר להנאה מהמוזיקה, אולי כי אין לו "אוזני זהב" שמסוגלות לשמוע את תדרי המגה-הרץ של הסופר-טוויטר החדש או את ההבדל בהרכב המתכות של כבל הקומקום החדש והיוקרתי.

בתקופת ההתנזרות שלי מאותם מגזינים ופורומים גיבשתי כמה תובנות בעניין בניית מערכת HIFI --

* עקומת שיפור ביחס לכסף - במערכת מאוזנת ומורכבת היטב יורגש הבדל מהותי ככל הנראה בכל עליה של סדר גודל - כאשר לכל רכיב קיימת נק' תקרה שמעבר לה אין שיפור מהותי (מעבר לאפקט פלציבו) ולא משנה כמה כסף תשקיע.

* WAF משופר - אני לא מדבר על עיצוב חיצוני של המוצר. אם אשתך לא משתכנעת בכל אופן בנחיצות של השדרוג ולא מסוגלת להבין למה הוא משמש בכלל - הדבר אומר דרשני.

* אם אתה לא עשיר - אל תשקיע בכבלים מעבר למינימום (כבלי רמקולים 12G, חיבורי ביניים בנויים היטב), זהו ככל הנראה הרכיב עם הכי מעט עלות/תועלת שיש.

זהו לבנתיים...