אם אתה רק כותב בעיתון "שמועות" יש סיכוי לא רע שהתביעה נגדך תתקבל ואולי אפילו תצליח.

אתה צודק לחלוטין בהגדרותיך, אבל מפספס נקודה אחת: אם המידע התקבל כשמועה אבל פורסם כעובדה, זה עניין אחד ועל זה כנראה אתה מדבר. לעומת זאת, אם מידע התקבל כשמועה ופורסם כחשד, זה כבר עניין אחר וזה המקרה המדובר.

כמובן שגם על הפרחת חשדות לא מבוססים יש הגבלה במסגרת החוק למניעת הוצאת דיבה, אבל כמו שאתה מבין כאן מדובר בתחום הרבה יותר עמום. פרסום חשד העומד במבחן ה"סבירות" לאור ה"ראיות" הקיימות בד"כ לא נוגד את החוק - הבעייה היא שהפרשנות למונח "סבירות" נמצאת בידי השופט, שאינו בהכרח בעמדה ניטרלית כלפי השאלה הנידונה. האם מבחינת הישראלי הממוצע טענות של משפחה פלסטינאית וגופה שבוצעה בה נתיחה הן ראיות המצביעות על שליפת איברים בסבירות מתקבלת על הדעת? אני בטוח שלא. האם כך גם מבחינת השוודי הממוצע, לרבות כל שופט מקומי? אני ממש לא בטוח...

אתה צודק לחלוטין בהגדרותיך, אבל מפספס נקודה אחת: אם המידע התקבל כשמועה אבל פורסם כעובדה, זה עניין אחד ועל זה כנראה אתה מדבר. לעומת זאת, אם מידע התקבל כשמועה ופורסם כחשד, זה כבר עניין אחר וזה המקרה המדובר.

פרסום חשד העומד במבחן ה"סבירות" לאור ה"ראיות" הקיימות בד"כ לא נוגד את החוק

שים לב שאין שום צורך שהוצאת הדיבה תהיה עבירה פלילית, גם בארץ וגם בחו"ל תביעות דיבה הן תביעות אזרחיות בדרך כלל (רק במקרים קיצוניים במיוחד מדובר בעבירה פלילית). לכן, אין קריטריונים מדוייקים וזה גם לא באמת משנה אם הוספת את המילה "חשד" למאמר שלך או לא --- השופט עדיין יכול להכריע בקלות שמדובר בהוצאת דיבה - בהתאם לנסיבות המקרה.

בהתאם לנסיבות המקרה ובהתאם לנסיבותיו האישיות - זו בדיוק הבעיה. החסרים שופטים באירופה שמבחינתם כל פלוץ מהווה חשד סביר כנגד ישראל (ואף עילה לעצור את בכיריה)?

וכאן בדיוק נמצא הבדל משמעותי מאוד בין פרסום "חשד" לבין פרסום "עובדה". אולי לא מבחינת הקורא, אבל בהחלט מבחינת הפרשנות החוקית: כעקרון אתה יכול לתבוע אוטומאטית בגין הוצאת דיבה על כל פרסום "עובדתי" כל עוד העובדות שבו לא הוכחו (נגיד, בבית דין בינלאומי במקרה הנידון). ברגע שמודגש שמדובר בחשד, אפילו אם לכולם ברור שזה נעשה כדי לצאת ידי חובה, כאן כבר נכנסת הפרשנות של השופט.