אני אוהב להאזין למוזיקה ולאחרונה התחדשתי בנגן נייד חדש - סנסה קליפ פלוס (2 ג"ב + 4 ג"ב הרחבה = מעל 150 שירים וקטעי מוזיקה ב-FLAC). נגן זערורי עם איכות סאונד לא רעה בכלל. האוזניות ששימשו (ועדיין משמשות) אותי להאזנה הן סנהייזר PMX100 שאני חושב שאין צורך להרחיב עליהן יתר על המידה וכבודן בהחלט במקומו מונח. אולם כאוזניות פתוחות יש להן חסרונות לא מבוטלים, במיוחד בפעמים בהם אני נעזר בשירותי התחבורה הציבוריים (לא רק רעש הגלגלים והמנוע, אלא בעיקר כל הסוציופטים שמאזינים למוזיקה דרך הרמקולים של הסלולריים או מנהלים שיחות קולניות) או סתם מעוניין במינימום הפרעה סביבתית, שכאני מנסה לקרוא/לכתוב מאמר לדוגמא.

הבחירה הטבעית הייתה לכיוון אוזניות in-ear. החלטתי לנצל את המבצע בסופ"ש האחרון בבאג ולהעיף מבט במבחר שלהם. הייתה זאת הפעם הראשונה מזה זמן רב שביצעתי קנייה ספונטנית של מוצר טכנולוגי בלי קריאה ומחקר מקדימים (לא מומלץ). בחנות הספציפית בה ביקרתי היו 3 מועמדות - ה-K330 של AKG, אוזניות של פיוניר שאינני זוכר את שמן המדויק וה-ATH-CKM55 של אודיו-טכניקה, חברת האוזניות והמיקרופונים היפנית הצעירה יחסית.

ה-K330 נראו לי לא איכותיות במיוחד ובעלות מבנה לא נוח, מהפיוניר התעלמתי (בצדק?) ושמתי עייני על האודיו-טכניקה שלדברי המוכר נחתו רק לאחרונה בחופינו. לאודיו-טכניקה נחשפתי מעט דרך שימוש מצומצם יחסית באוזניות סגורות ומיקרופון קונדנסר פשוט יחסית שלהם. הרושם היה שמדובר בחברה שנותנת תמורה לא רעה לכסף וה-CKM55 נראו לא רע. לקחתי שתי חבילות (לי ולאח שלי) ב-350 ש"ח לערך ויצאתי מהחנות שמח וטוב לב.

בדיקה באינטרנט שלאחר מעשה העלתה שמדובר אכן בדגם מאוד חדש - הוצג רק באוגוסט השנה כמחליף ל-CKM50 שגם הוא לא זכה לתשומת לב רבה במיוחד בעולם. המחיר רחוב ביפן הוא סביב 4000-5000 ין (180-220 ש"ח) ובארה"ב כ-70 דולר.

המוצר עצמו מגיע ארוז באריזת קרטון קטנה ונאה, אם כי לא ברמה של ה-K330. הכיתוב מציין את המבון מאליו שהחברה אמנם יפנית, אבל האוזניות תוצרת סין. המוצר מסודר בצורה יפה בתוך האריזה ומלבד האוזניות עצמן (שהן בעלות כבל קצר למדי) מקבלים גם כבל מאריך שנראה איכותי וכיסויי גומי ב-3 מידות נוספות מלבד אלו המגיעות מולבשות מהמפעל. חבילה סבירה למדי בשביל המחיר המבוקש.

ניסוי וטעיה לימדו אותי שהמידה בשבילי היא אחת פחות מזאת המגיעה מהמפעל, לציין החלפת הכיסויים לוקחת בדיוק שתי דקות. המבנה המעט יותר מסיבי ובעל הזווית של גוף האוזניות (ביחס למבנה הפשוט והישר של ה-K330 לדוגמא) מאוד מקל על מיקום האוזניות והשגת אטימה טובה - הרושם הוא לבידוד רעשים בסדר גודל של 20 דציבל, אולם זאת היא הערכה סוביקטיבית לחלוטין.

אין לי ניסיון רב עם אוזניות in-ear, האוזניות האחרות שהתנסתי איתן היו הסנהייזר CX500 המאוד פופולריות שנמכרו במחיר דומה כשהן היו חדשות (היום ניתן להשיג יותר בזול), הסנהייזר מתהדרות בבס מאוד עשיר, כל כך עשיר שהוא בא על חשבון שאר התדרים והביא אותי לעייפות מוקדמת מהן.

בהשוואה אליהן האודיו-טכניקה האלו הולכות לכיוון הנגדי מציעות צליל הרבה יותר "רזה". הדהוד התופים בפתיחה של inxs-original sin מאוד מפורט, אולם לא מהדהד מספיק לעומק וכך גם בהמשך השיר. קולות הסולן לעומת זאת נשמעים מדיוקים להפליא וכך גם הגיטרות והסינטיזייר ברקע. התמונה דומה ב-fleetwood mac - rhiannon. קול הסולנית מפורט וצלול להפליא והפרטים של מוזיקת הליווי מלאים, אולם חסר אימפקט. חוסר החיוניות הזה בולט בשיר כמו mummer's song של לורינה מק'קניט, שוב פעם קולות הסולנית נשמעים צלולים ומדויקים, אולם התיפוף ברקע לא עמוק מספיק וכאילו חסר קונטרסט ליצירה. ושוב פעם - ב-how soon is now של ה-smiths, הפתיחה חסרה עוצמה והכניסה של הסולן לא מספיק דרמטית.

כישלון? לא ממש - שים את turn out the stars (ביל אוונס) והדיוק של האודיו-טכניקה בתדרי הביניים הופך אותן לבחירה מעולה - ניתן לעקוב במדיוק אחרי הווירטואוזיות המהירה של הנגנים. הפרשנות לסקסופון יוצאת מהכלל (כפי שמעידה הפתיחה של your latest trick).

מוזיקה קלאסית היא אתגר לכל מערכת אודיו והאודיו-טכניקה מתקשות עם מוזיקה סימפונית. הסקרצו מתוך השלישית (ההרואית) של בטהובן הוא מהקטעים האהובים עלי, אבל כלי המיתר נשמעים מעט עמומים וקרנות היער לא עמוקות מספיק. הפתיחה של נישואי פיגארו חושפים את אותה הבעיה, האוזניות מתקשות עם העומס והמנעד העצום של התזמורת, התוצאה לא גרועה, ממש לא, אבל תפלה ואפרורית. תעביר למוזיקה שהיא בעלת אופי יותר קאמרי והאודיו-טכניקה נעשות חיוניות יותר - ארבעת העונות של וויולדי מפורטות ומלאות חיים, האורגן בטוקטה המפורסמת ברה-מינור של באך מדיוק להפליא.

קשה לי לפסוק דיעה כוללנית מדויקת על סמך ניסיוני הדל בציוד אודיו, אבל נראה שאודיו-טכניקה בחרו בגישת "אמצע הדרך" ב-CKM55 לעומת המתחרים עם שימת דגש יותר עד תחום תדרי הביניים. חווית השמיעה בסך הכל נעימה ומדויקת, אלו אוזניות חביבות לג'אז, מוזיקה קאמרית וסוגים מסוימים של פופ ומוזיקה אלקטרונית ומשמיעות גם את שאר הז'אנרים באופן לא רע בכלל. יחד עם זאת - אלו ממש לא האוזניות לחובבי הבאסים והביטים העמוקים.

כרוכש בכוח הייתי ממתין לעוד ביקורות (יותר מקצועיות אני מאמין) על הדגם החדש הזה, במיוחד שהשוק של אוזניות ה-in-ear מתעורר בשנים האחרונות ובתחום המחיר של סביב ה-300-350 ש"ח יש מס' מתחרים משמעותיים.

[attachment deleted by admin]

סקירה יפה ומושקעת, ח"ח רציני. נהניתי לקרוא

אני רואה שאלה בעלות דרייברים דינאמיים, התחלת לשמוע ישר מהקופסא? רצוי לתת להם "להתאקלם" יום-יומיים עם ניגון רציף לפני שמיעה קריטית. אבל בקטנה.

מהניסיון שלי עם אוזניות full-size AT, יש להן נטייה ברורה למידריינג' כך שחתימת הסאונד שזיהית והסיווג שלך לגביהן עושה רושם משכנע.

הסקירה מתבססת על יומיים של שימוש, ההאזנה הביקורתית הייתה ביום השני לשימוש. אם יהיו לי רשמים נוספים/שונים במהלך הימים הקרובים אני אתקן את הביקורת.

החלטתי לעדכן מעט את הרשמים שלי מסט האוזניות האלו לאור האפשרות שלי לבחון אותן כעת עם מקור איכותי יותר, מה גם שזה נתן לי תירוץ מעולה לשמוע מוזיקה טובה עם סט אוזניות שהוא בסך הכל חביב למדי.

בביקורת הראשונות המקורות היו סנסה קליפ+ או יציאת האוזניות של M-audio revolution 5.1. מאז צברתי כמה שעות האזנה עם ה-CKM55 דרך רסיבר מרנץ 2235 כאשר המקור הוא ARCAM CD72 (והדיסקים מקוריים ולא צרובים מ-MP3 חו"ח).

התחלתי עם אחד השירים המצמררים והמדהימים מתוך "אפר ואבק" של פוליקר - "רכבות אחרי הגשם", התופים בפתיחה ולאחר מכן ברקע לא הולמים מספיק עמוק, גם קולות הפעמון ברקע שמרטיטים על ה-SR80 יבשים משהו, בסך הכל ביצוע מאוד מדויק, אבל מהרצועה הזאת אני מצפה לרגש ולא מקבל אותו.

המשכתי עם קטע קלאסי - הפתיחה של נישואי פיגארו (ו.א. מוצרט) בניצוחו של קלייבר (1955), הביצוע מדויק הרבה יותר מאשר עם הסנסה קליפ+ ונראה שחלק מחוסר היכולת של האוזניות להתמודד עם מוזיקה קלאסית מורכבת בביקורת הקודמת הייתה באשמת הקליפ+. הביצוע אכן מדויק, אבל הבמה זערורית וחסר רגש... איפה הרגש? בשביל רגש אני צריך לחזור ל-SR80 שאולי פחות מפריד בין הכלים אבל מעביר את המסר הכללי באופן מוצלח יותר.

שערתי שה-CKM55 יהיו מוצלחות יותר בהפקות אלקטרוניות/אולפניות וצדקתי. את strangelove של דפש-מוד (מתוך אוסף הסינגלים שלהם) האוזניות מגישות באופן חד ומדויק, הבסים חלשים אבל עיקר האקשן נמצא במיד וה-CKM55 לא מאכזבות עם הפרדה מעולה בין הקולות והכלים, הבמה הקטנה גם פחות משנה בהפקות כגון זאת.

סיימתי עם book of days של אניה (מתוך shepard moon) ולמרבה הצער שוב פעם אכזבה, הקול של הזמרת (ד"א - כל הקולות, גם הראשיים וגם ברקע הם של אניה - מה שבוודאי חסך לה הרבה כסף בהפקה) עמומים ומובלעים והכל נשמע "קטן". הסאונד הוא בהחלט HIFI ואין מה להתלונן על ההפרדה והפירוט, אולי אפילו יותר מדי וקצת "חריף" (עם מוזיקת המעליות של אניה אני אוהב להרדם וה-CKM55 לא עושים את העבודה) אבל שוב פעם הרגש לא שם דווקא שצריך.

סיכום חוזר - מוניטורים קטנים, עושים את העבודה נאמנה אבל בלי רגש רב, מתאימים לדעתי במיוחד לפופ/אלקטרוניקה ובמידה מסוימת לג'אז אבל מאוד רגישים לאיכות ההפקה והמקור (כיאה למוניטורים).