אתה עובד שב"כ/מוסד/צה"ל שאתה אומר דבר כזה או שאתה סתם זורק לאוויר ניחוש לא מבוסס?

יהיה זכרו ברוך.

לא... אבל אבא שלי אמר לי...

התפוח לא נופל רחוק מהעץ?

נהוג לחכות קצת זמן לפני שמתחילים להתבדח על אירוע טראגי.

Shadowolf,

התגובה שלך ממש לא לעניין

תחשוב רגע על המשפחה לפני שאתה אומר משהו כזה.

אני הייתי עורך את התגובה וחושב על זה עוד פעם.

הדעה הרווחת היא "בלאקאוט", זוהי תופעה שתוקפת את הגוף בג'י גבוה מאוד או נמוך מאוד, התופעה גורמת לדם להתרכז בגולגולת/בכפות הרגליים (בהתאם לכיוון הג'י) שהיא בתורה גורמת לאיבוד הכרה (אחרי כמה מצבי ביניים שבינהם "ראיית מנהרה" ו/או ראיה בשחור-לבן).

חליפות הטיס מורכבות גם משכבה שהיא "חליפת ג'י" שלוחצת מאוד על הגפיים התחתונות ולא נותנת להצטברות של דם באיזור הזה.

טייס מנוסה יכול לעמוד בכ-8.5 ג'י, אדם ללא הכשרה, יאבד הכרה כבר ב-3.

טייס מטוס קרב חייב לעמוד ב 9 ג'י לפחות בלי לאבד הכרה,מה שקובע את אובדן ההכרה הוא משך

הזמן שהטייס חשוף ל G גבוה,בתחרויות טיסה של רדבול הם מגיעים ועוברים 12 G אבל רק לשבריר שניה

לכן הם לא מאבדים הכרה,לקבוע שבן אדם יאבד הכרה ב 3 G בלי לציין לכמה זמן האדם חשוף לו זה פשוט לא נכון

ו3 G זה די נמוך ,כל אדם בריא יכול לעמוד בזה.

הגרמנים עובדים על חליפה שמאפשרת 12 ג'י.

ברור שלא התכוונתי לשברירי שניות, אדם יכול לעמוד בעשרות ג'י לפרקי זמן של שברירי שניות.

התכוונתי לחשיפה ממושכת של לפחות 10 שניות.

ו-3 ג' ל-10 שניות זה הרבה יותר ממה שאתה חושב.

מעבר לחליפה ישנם גם תרגילי נשימה וכיווץ שרירים שעוזרים להשאיר את הדם היכן שצריך.

12 ג'י לפרקי זמן ארוכים (יותר מכמה שניות) יגרום לבצקות במוח, עם או בלי חליפה.

ברור שלא התכוונתי לשברירי שניות, אדם יכול לעמוד בעשרות ג'י לפרקי זמן של שברירי שניות.

התכוונתי לחשיפה ממושכת של לפחות 10 שניות.

ו-3 ג' ל-10 שניות זה הרבה יותר ממה שאתה חושב.

מעבר לחליפה ישנם גם תרגילי נשימה וכיווץ שרירים שעוזרים להשאיר את הדם היכן שצריך.

12 ג'י לפרקי זמן ארוכים (יותר מכמה שניות) יגרום לבצקות במוח, עם או בלי חליפה.

לפי מה שאני יודע זה שאחת הבעיות העיקריות שאין להן פתרון זה פשוט חוסר דם בעיניים מה שגורם ל"ראיית מנהרה".(בנוסף לבעיות האחרות כמו קושי בנשימה ולחץ על החזה,מוח וכו')

Service engines soon מעניין מה זה אומר...

לי זה עדיין מוזר!

תאונות מטוסים בזמן אימון זה לא משהו ששומעים הרבה...

אני עדיין רוצה לדעת איך זה קרה לו (אומרים שהוא התעלף).

ז''ל :'(

מיסכנים.....

לפי משידוע לי המטוס היה בסדר גמור ותיפקד כרגיל גם שניות ליפני ההתרסקות

הטייס האוטומתי היה מכובה כך שהשליטה היתה בידיים של הטייס בילבד

הטייס כניראה יתאלף אחרי סיבוב חד עם המטוס

ואז המטוס הלמיך גובה (בצורה ישרה האף נישאר ישר) ובסוף הוא פגע באדמה......

צער לי על מה שקרה למשפחת רמון לא פחות מאשר צר לי על מה שקרה לשאר המשפחות השקולות במדינה הזאת.אך יש לי פה כאן ביקורת אחת וזה כלפי האם,האם ידע יפה מאוד לאן היא שולחת את הילד שלה וייתכן מאוד שלחצה עליו לקחת את מקומו של אביו,כמו כול נער צעיר ונמרץ בגיל 18 הוא הצטרף לאתגר,וכמובן מי לא רוצה להיות טייס. אבל וכאן העוול הגדול,מההיכרות שלי עם חיל האוויר חיילים שאביהם הם טייסים עוברים את הקורס ללא קושי,חלק זה בגלל שבדומה לאביהם הם בעלי אותם כישורים,וחלק בגלל ייחוס משפחתי.

אין לי סמכות לקבוע אם הכשל פה הוא אנושי או טכני(אני תומך יותר בטכני) אבל מההיכרות שלי עם פרחי טייס (בעלי ייחוס משפחתי) יש לבדוק את הגורם האנושי,ייתכן שאסף רמון לא היה הופך להיות טייס אם לא היה בן למשפחת רמון.וכן זו עובדה מוגמרת שכן בנים של טייסים יהפכו לטייסים כמו הוריהם אם יחפצו בכך.

בהקשר לתקשורת,ידעתי שהפרשה הזאת הולכת להתנפח מעבר לפרופורציות הנורמליות שלה,במקום שיוקדש לחלל אסף רמון שעה שעתיים מקסימום על כך שמת,קיבלנו יום שידורים מלא עליו,וגם יום שני של שידורים מלא עליו אין לי בעיה אישית עם זה אבל זו חוצפה ממדרגה ראשונה ועוול נגד משפחות לוחמים שמתו בקרב ועוד משפחות אחרות שעבורם מקריאים את שם בנם ל10 דקות ולאחר מכן שוכחים ממנו-כמובן עוד בשר תותחים.אבל כאשר החייל הוא הבן של הרמטכ"ל או איזו אישיות בחירה ואוו כאילו בנו של זאוס עצמו נפל בקרב. כמובן אני לא מופתע ממדינת חלם,ולא אופתע מתגובות נגדי שיצדיקו את ההתלהמות של התקשורת.

אין מה לעשות יש כאן אפליה מוחלטת בין האליטה של המדינה הזאת לשאר התושבים וזה מחליא אותי אבל מי אני שאביע דעה אני עוד בורג במערכת של עוד ברגים שהולכים לקרב,רק מה שכאשר אני ימות או בניי או בנותי אף אחד לא יזכיר אותנו או אתכם כי כמובן אנחנו בשר התותחים של המדינה הזאת וחבל, השוויון פה הוא מלאכותי ושקרי. ואסכם בתגובה מצוינת של בחורה מynet :

"

אני מצטערת, אני הזדעזעתי כמו כולם כששמעתי את החדשות, אבל מה שקורה עכשיו זה אובדן פרופורציות מוחלט, כמו שרק ממשלת ישראל יודעת לעשות.

יש עשרות, אולי מאות משפחות שהגורל האכזר היכה בהם פעמיים. משפחות ששכלו אב ובן או שני שנים בקרב, משפחות שאיבדו את יקיריהם בפיגועים וכן, יש גם כאלה ששכלו את יקיריהם בנסיבות שאינן לאומיות ולא הופכות אותם לגיבורים, כמו תאונות דרכים או מחלות.

אנשים אלה כואבים לא פחות ממשפחת רמון אבל הם לא זוכים לגלי אהדה משרים, רמ"טכלים ושאר מפולפלים וירקות. הם מתמודדים עם הצער והסבל שלהם בשקט.

כשהממשלה נותנת יחס מועדף למשפחה אחת, היא בעצם אומרת שדמם כחול יותר מאנשים אחרים. כל אובדן של חייל הוא אובדן של עולם ומלואו. מותו בטרם עת של אסף רמון הוא אסון, וזה נורא, אבל יום אבל לאומי זה לא."

צער לי על מה שקרה למשפחת רמון לא פחות מאשר צר לי על מה שקרה לשאר המשפחות השקולות במדינה הזאת.אך יש לי פה כאן ביקורת אחת וזה כלפי האם,האם ידע יפה מאוד לאן היא שולחת את הילד שלה וייתכן מאוד שלחצה עליו לקחת את מקומו של אביו,כמו כול נער צעיר ונמרץ בגיל 18 הוא הצטרף לאתגר,וכמובן מי לא רוצה להיות טייס. אבל וכאן העוול הגדול,מההיכרות שלי עם חיל האוויר חיילים שאביהם הם טייסים עוברים את הקורס ללא קושי,חלק זה בגלל שבדומה לאביהם הם בעלי אותם כישורים,וחלק בגלל ייחוס משפחתי.

אין לי סמכות לקבוע אם הכשל פה הוא אנושי או טכני(אני תומך יותר בטכני) אבל מההיכרות שלי עם פרחי טייס (בעלי ייחוס משפחתי) יש לבדוק את הגורם האנושי,ייתכן שאסף רמון לא היה הופך להיות טייס אם לא היה בן למשפחת רמון.וכן זו עובדה מוגמרת שכן בנים של טייסים יהפכו לטייסים כמו הוריהם אם יחפצו בכך.

בהקשר לתקשורת,ידעתי שהפרשה הזאת הולכת להתנפח מעבר לפרופורציות הנורמליות שלה,במקום שיוקדש לחלל אסף רמון שעה שעתיים מקסימום על כך שמת,קיבלנו יום שידורים מלא עליו,וגם יום שני של שידורים מלא עליו אין לי בעיה אישית עם זה אבל זו חוצפה ממדרגה ראשונה ועוול נגד משפחות לוחמים שמתו בקרב ועוד משפחות אחרות שעבורם מקריאים את שם בנם ל10 דקות ולאחר מכן שוכחים ממנו-כמובן עוד בשר תותחים.אבל כאשר החייל הוא הבן של הרמטכ"ל או איזו אישיות בחירה ואוו כאילו בנו של זאוס עצמו נפל בקרב. כמובן אני לא מופתע ממדינת חלם,ולא אופתע מתגובות נגדי שיצדיקו את ההתלהמות של התקשורת.

אין מה לעשות יש כאן אפליה מוחלטת בין האליטה של המדינה הזאת לשאר התושבים וזה מחליא אותי אבל מי אני שאביע דעה אני עוד בורג במערכת של עוד ברגים שהולכים לקרב,רק מה שכאשר אני ימות או בניי או בנותי אף אחד לא יזכיר אותנו או אתכם כי כמובן אנחנו בשר התותחים של המדינה הזאת וחבל, השוויון פה הוא מלאכותי ושקרי. ואסכם בתגובה מצוינת של בחורה מynet :

"

אני מצטערת, אני הזדעזעתי כמו כולם כששמעתי את החדשות, אבל מה שקורה עכשיו זה אובדן פרופורציות מוחלט, כמו שרק ממשלת ישראל יודעת לעשות.

יש עשרות, אולי מאות משפחות שהגורל האכזר היכה בהם פעמיים. משפחות ששכלו אב ובן או שני שנים בקרב, משפחות שאיבדו את יקיריהם בפיגועים וכן, יש גם כאלה ששכלו את יקיריהם בנסיבות שאינן לאומיות ולא הופכות אותם לגיבורים, כמו תאונות דרכים או מחלות.

אנשים אלה כואבים לא פחות ממשפחת רמון אבל הם לא זוכים לגלי אהדה משרים, רמ"טכלים ושאר מפולפלים וירקות. הם מתמודדים עם הצער והסבל שלהם בשקט.

כשהממשלה נותנת יחס מועדף למשפחה אחת, היא בעצם אומרת שדמם כחול יותר מאנשים אחרים. כל אובדן של חייל הוא אובדן של עולם ומלואו. מותו בטרם עת של אסף רמון הוא אסון, וזה נורא, אבל יום אבל לאומי זה לא."

אתה צודק שהם מנפחים את זה .... אבל אתה ניפחתה אפילו יותר

כמה זמן רשמתה את כול זה שעה <?>

מי אמר שיש שוויון? או שבכלל צריך להיות שוייון?

אילן רמון הוא אייקון.

הרבה אנשים מסתכלים על פועלו בהערצה, והרבה אנשים התאבלו על מותו.

וזה טבעי לחלוטין שעכשיו, כשהמשפחה שלו מאבדת עוד בן ובנסיבות טרגיות דומות להחריד. העם ייקח את זה קשה, אילן רמון עדיין חקוק בקולקטיב שלנו.

אם זה היה קורה עוד 10 שנים, לבן הצעיר יותר שלו, לא היה כל כך הרבה רעש, כי היינו מספיקים לשכוח את הטרגדיה של אילן ואת הכיסוי התקשורתי סביב משפחתו לאחר התרסקות המעבורת.

הרבה אמהות מזדהות עם כאבה של רונה רמון.

וכן, אתה לא יכול לצפות מהתקשורת לא לנצל את זה.

אתה צודק שהם מנפחים את זה .... אבל אתה ניפחתה אפילו יותר

כמה זמן רשמתה את כול זה שעה <?>

5 דקות על השעון

5 דקות על השעון

אתה כותב מהר ;D