המרפאה מציגה: גימ"לים לכל

שם86, אתה סוטה לחלוטין מהנקודה.

ראשית, אתה יודע טוב מאוד שמרבית זייפני הגימלים, הרמאים, המתחזים והעריקים עושים את זה כי לא בז** שלהם להתאים עצמם לדרישות המערכת ולא בגלל שקשה להם אוביקטיבית או כי יש להם מפקד סדיסט. מסכים

שנית, כן, הצבא הוא לא מערכת דמוקרטית (אם כי הרמטכ"ל נענה לממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי והצבא פועל מכוח חוקים שחוקקה הכנסת), צבא לא יכול להיות מערכת דמוקרטי, יש היררכיה, יש פקודות ופקודות ממלאים (אלא אם הן בלתי חוקיות בעליל ואז אסור למלא אותן). אתה חושב שהמפקד שלך דפקט? יכול להיות שאתה צודק, אבל אתה עדיין חייב למלא את הפקודות שלו. אתה יכול כמובן לפעול בתוך המערכת על מנת לקבול אותו או לבקש העברה (תתפלא - מי שעובד נכון וחכם יכול להביא לשינוי) רק במקרים בודדים, במקרים קיצוניים אפשר לעקוף סמכות ואפילו לפנות לתקשורת, כל אלו דרכים לגטימיות פחות או יותר לפתור בעיות כאלו, אני לא רואה איך זיוף גימלים קשור לזה.

היה לי מפקד דפוק בסדיר, פעם אחת הוא ניסה לבטל לי גימלים שקיבלתי עקב פרוצדורה כירורגית מסוימת (מסיבה מאוד "מבצעית" - היה איזה מסדר סמח"ט דבילי), רופא היחידה עצר בעדו, אבל אם הוא היה מצליח במזימתו הייתי חוזר לבסיס בלי להתווכח ורק לאחר מכן קובל אותו. אני אישית נתתי המלצה למנוחה לחייל מסוים והמפקד של אותו חייל צפצף על ההמלצה שלי והחייל יצא באותו הערב לפעילות מבצעית, זאת סמכותו המלאה של המפקד והוא כמובן לוקח גם את האחריות על עצמו אם יקרה משהו.

מה שכתבתי בא רק כתגובה לגבי הדברים של מינימייזר וCHYMES על טיבה ויעילותה של המערכת הצבאית כלפי החייל המשרת בה.

אני לא מצדיק את הדברים שנעשו בכתבה, כי אני לא מכיר את כל הסיפור.

רק אומר שיש מקרים מסויימים בהם יש לקבל פעולות כאלה. מקרים "קצת" יותר קיצוניים ממה שאתה תיארת.

אין אמת אבסולוטית, זה די טיפשי לחשוב ככה. התחום האפור בין פקודה בלתי חוקית לבין פקודה בלתי חוקית בעליל פשוט מזוויע, לא ייתכן שתדרוש מחייל להפעיל שיקול דעת אובייקטיבי כאשר הוא זה שסובל מהפקודה, ועוד לפני שאתה יודע מה המצב שלו ברגע הנתון.

צה"ל הוא צבא שהשירות בו הוא שירות חובה, וככזה אתה חייב לצפות למקרים שאנשים ייתקלו בפקודות שלפי התפישה שלהם הן בלתי חוקיות בעליל, אך אולי כלפיי או כלפייך הן "רק" בלתי חוקיות.

בנוסף, כחלק משירות חובה, המפקדים הפוקדים פקודות בלתי חוקיות עלולים לשכוח שהחייל העומד מולם:

1.לא התגייס מבחירה - לא מוצדק לטעמי.

2.היה מעדיף להיות במקום אחר - ממש לא.

3.הוא בסה"כ ילד בן 18 הסובל מלחצים נפשיים כבדים. - כאן זה מתחיל להיות בעייתי.

חלק מהמקרים מתארים מקרה של ניגוד אינטרסים ואידיאולוגיה, חלק מתארים זריקת זין על המערכת, וחלק פשוט מראים לך שיש מקרים בהם האפשרות היחידה של החייל היא לזייף, לשקר, ולצאת במינימום נזק עם מינימום סיכון.

אני מבין את הרעיון סביב לאסור בכל מקרה את סירובי הפקודה והזייפנות במקרה הנ"ל, כדי לא לפתוח צהר לאנשים שלא באמת ראויים לו בעתיד. אבל זו לא סיבה מצדקת בהתחשב בהשלכות שלה על הסובלים האמיתיים.