מנגן את מה שנחשב לבלתי אפשר.

פעם,ממש אבל ממש ממש מזמן,(נראה לי כשהיא נכתבה...),היצירה הזאת נחשבה לבלתי-אפשרית לביצוע.בעשרות השנים האחרונות היא זכתה לאינספור ביצועים מוצלחים.

מרשים מאוד מבחינה טכנית, אבל לא יותר.

יש כמה קטעים נחמדים ביצירה, בעיקר האיטיים ואלו עם כל התזמורת... אבל כל השאר... זה שקול לשרדינג בגיטרה, זה סתמי, זה Show Off טכני וזה לא נעים לאוזן.

מרשים מאוד מבחינה טכנית, אבל לא יותר.

יש כמה קטעים נחמדים ביצירה, בעיקר האיטיים ואלו עם כל התזמורת... אבל כל השאר... זה שקול לשרדינג בגיטרה, זה סתמי, זה Show Off טכני וזה לא נעים לאוזן.

לא מתיימר להיות מבין גדול במוזיקה קלאסית (לא מנגן ולא מכיר מונחים מקצועיים). אני יודע שקיימות הרבה יצירות (הן לכלי נגינה והן קטעי שירה אופראיים) שהולחנו מתוך כוונה ישירה או עקיפה להיות אתגר טכני למבצעים, היצירה הספציפית הזאת באמת לא מדהימה, הקטעים התזמורתיים נחמדים ולא יותר (קיטשיים) והקטע הטכני אמנם לא צורם לי באוזן, אבל גם לא מרומם נפש. זה כמובן לא מוריד מגדולתו של פרלמן, אולי מצ'ייקובסקי.

בכל מקרה, כמה קטעים שנכתבו על מנת להתעלל במבצעים (וסתם תירוץ להעלות קצת קלסיקה לפורום).

ועוד בגרמנית, שפה שאני לא מבין איך הצליחו לכתוב איתה אופרות.

עוד התעללות בזמרות, הפעם באיטלקית.

שופן כנראה חשב שכל פסנתרן צריך להיות ברמה שלו ועם הלהט שלו. אני אמנם לא פסנתרן, אבל נראה לי שאצל שופן לא רק שצריך טכניקה מעולה, אלא גם חייבים לצקת הרבה רגש תוך כדי, אחרת היצירה נשמעת "עמומה" או "מתה" ופשוט לא שופן.

קטע אודיו מעניין שמצאתי, רחמנינוב מבצע שופן. זה לא בהכרח קטע מסובך מאוד טכנית, אבל קשה מאוד לגרום לו להשמע "חי".

http://www.youtube.com/watch?v=d7cwbGBFyEQ

גדול כותבי הסימפוניות בעיני ואחד המלחינים הקשים ביותר לפרשנות, אין הרבה מנצחים ותזמורות שיודעים לעשות מאהלר טוב. אולי הבעיה היה שכמו שופן, גם מאהלר היה אמן מבצע מעולה (מנצח) בעל סטנדרטים גבוהים ואופי קשה. הפתיחה של החמישית שהבאתי לה קישור לאו דווקא נחשבת לקשה טכנית, סתם מדובר בקטע שאני מאוד אוהב.

אם כבר מדברים על נגינה אתגרית (וקצת קלסיקה) אז אי אפשר בלי להזכיר את פאגאניני שהמציא כנראה את השיטה.

COB

ללא ספק מהגדולים. למרות שהאמירה בסרטון הראשון שפגניני היה קו פרשת מים במוזיקה מעט מופרזת... הוא בהחלט עשה מהפכה בתחום שלו, אבל הוא עדיין לא באך...

פעם ראשונה שאני סרטון של יאשה חייפץ (כן, אני יודע שאני לא אדם תרבותי במובן זה), אני לא מנגן בכינור, אבל עדיין, איזו שליטה. מדויק כמו שעון שוויצרי ועדיין עם רגש.

למרות שאם מדובר בנגינה "אתגרית", אני חושב שאין זה נכון להתייחס רק לטכניקה. יש הרבה מאוד נגנים בעולם עם טכניקה מעולה, אבל רק מיעוטם באמת טובים. אני חושב שקטע קלאסי מאתגר באמת דורש שילוב של טכניקה ופרשנות ורגש נכונים, לדוגמא הכנרית הסינית בסרטון השלישי באמת מעולה, אבל הנגינה שלה לא מספיק זורמת ועולצת כמו של יאשה, היא לא מספיק פאגאניני... או כמו הדוגמה שנתתי של שופן, יש מלוא החופן פסנתרנים שיודעים לבצע את כל יצירותיו של שופן מבחינה טכנית וללא רבב, אבל כמה מתוכם יכולים לתת לצקת לתוך היצירה את העוצמה הייחודית לה?