מה פתאום הוא לא בסדר ?

הוא בסדר גמור , המצב שבו הוא נמצא לא בסדר והמצב הזה מורכב מהרבה משתנים שרובם אינם בשליטתו , ( אפילו המחשבות והרגשות האישיים דורשים אימון כדי להיות בשליטה , קל וחומר אנשים אחרים כגון הורים ומשפחה וכו' )

הוא עדיין כאן?

לחולי דיכאון כרוני, ניסיתם לשמוע בלוז? [אני רציני לחלוטין]

נסו את הקטע הבא [יש לשמוע עד הסוף! ]

http://www.youtube.com/watch?v=lqAuuIDU2sw

לפותח הת'רד:

למרות שאין לי מושג בנושא ואינני מתימר להבין אותך, אני חייב לומר שלגיל יש השפעה מוחצת על המצב.

בתקופת התיכון שלי הייתי די דיכאוני רוב הזמן וחשבתי עשרות פעמים על להתאבד, אך כמו שאמרו לפני, הייתי פחדן (למזלי). בצבא המצב רק החמיר ושם הפתרון מאוד קל (יחסית) עם נשק, מהיר וחלק. מאז עברו עוד הרבה מים בנהר, יש עליות ומורדות אבל הכל בסדר ואני שמח שעברתי את התקופה הזו בחיי (אני אוטוטו בן 31).

אינני חושב שהצבא בתפקיד ג'ובניקי כלשהו ייטיב עמך. חבר טוב שלי כמעט התאבד בצבא (לא נכנס לפרטים, אבל הקליע נורה) ואני בטוח שהיום הוא מאד שמח שזה לא קרה כי הבעיות שנראות גדולות בגיל ההתבגרות וצבא, מתגמדות לאחר שמקבלים פרספקטיבה שונה בחיים עם הזמן שעובר.

שוב, המצב לא זהה כי לא נטלנו תרופות ולא הוגדרנו כדיכאוניים קליניים אבל בשורה סופית, השקפת החיים לרוב משתנה עם הגיל וגיל ההתבגרות זה הזמן הכי קשה לדעתי, לרוב לא רואים כמעט שום דבר חיובי אפילו אם זה מול הפנים שלך.

תמשיך לחיות, תדע שיש עליות ומורדות ותמודד עם זה, לחיים יש את רגעי האושר והעצבות שלהם, יש לך עוד הרבה מה לגלות!

מה פתאום הוא לא בסדר ?

הוא בסדר גמור , המצב שבו הוא נמצא לא בסדר והמצב הזה מורכב מהרבה משתנים שרובם אינם בשליטתו , ( אפילו המחשבות והרגשות האישיים דורשים אימון כדי להיות בשליטה , קל וחומר אנשים אחרים כגון הורים ומשפחה וכו' )

כל בנאדם הוא לא בסדר אם זה הגיע למצב של סכסוך שהוא לא רוצה לחיות יותר ביחד עם ההורים שלו. גם ההורים שלו, אבל גם הוא.

ברור לי שלא בהכרח שהוא אשם, אבל בסיטואציה אחת לפחות הוא היה לא בסדר - הרי הסכסוך לא נולד מעצמו.

מה שהצעתי לו זה לנסות למצוא את הנקודה המדויקת שבה הוא לא היה בסדר כ"כ, ולנסות לחשוב איך הוא יכול לתקן את מה שהוא עשה בה. חוץ מזה שאחרי התהליך הזה, שהוא עושה חושבים עם עצמו, תהיה לו בעיה אחת פחות בחיים (זאת שגרמה לו להיות לא בסדר באותה נקודה) מה שיכול רק לעזור. חוץ מזה, כשאתה רב עם מישהו זה מגיע למצב של שנאה וכעס שלא מבוססים על שום דבר מהותי. ברגע שהוא יבין שהייתה נקודה שגם הוא לא בסדר, אולי זה יקל על תחושות הכעס והשנאה שלו בצורה כזאת שהוא יחליט שהסכסוך היה סתמי, או לפחות לא מוצדק כמו שהוא חשב בעבר, ואז יש סיכוי סביר שהסכסוך יסתיים.

הרי אני לא מכיר בן-אדם אחד בעולם שירצה לחיות בלי ההורים שלו.

נו , אם אתה לא מכיר , אז ודאי שאין .

עומס ריגשי יוצר מצב נפשי אשר מפריע לקוגנטיביות .

כשבן אדם "עצבני/מדוכה" הוא לא חושב בהיגיון ( קומפרנדה / קאפיש / יש מבין ) או בצורה הפוכה כשהאדם בדיכאון גם החשיבה בדיכאון .

אז מה להיגיון בדיכאון ?

בדיכאון צריך תמיכה לא עצות .

הרי אני לא מכיר בן-אדם אחד בעולם שירצה לחיות בלי ההורים שלו.

נו באמת. ברור שכל אדם ירצה את האידאל - הורים שאוהבים אותו ושאכפת להם ממנו ושהוא ביחסים טובים איתם. אבל בלי קשר למקרה הזה - נראה לך למשל שילדה שאביה אנס אותה מגיל 7, במשך עשר שנים, ואמה ידעה והתעלמה מזה כי היא לר רצתה להאמין - תרצה קשר עם הוריה בעתיד? זה מקרה קיצוני יחסית, אבל אתה אמרת ש"אתה לא מכיר בנאדם אחד בעולם שירצה לחיות בלי ההורים שלו" - אז הנה דוגמה טובה. יש גם הורים משוגעים - כמו המקרה הזה עם החרדית שהיה בחדשות לפני כמה שבועות - שמתעללים פיזית ונפשית בצורה סדיסטית ממש בילדים שלהם - למה שהם ירצו להיות בקשר איתם? ויש הורים שמרביצים קצת, אבל מתעללים נפשית בצורה קשה מאוד בילדים שלהם - פגיעה שהיא יותר חמורה לדעתי מפגיעה פיזית (כי יש לה פוטנציאל חזק מאוד לא להרפא לעולם. חוויות שחווים בגילאים צעירים משפיעות על כל החיים) - התעללות כמו הורדת הדימוי העצמי של הילד ל-0 (להגיד לו כל הזמן שהוא טיפש, שהוא מכוער, שהם מקווים שהוא יגמור בכלא, שחבל שהוא נולד ועוד), בידוד מהחברה (איסור להפגש עם חברים כמעט בכלל) ועוד הם לא דברים שכל אחד היה מוכן או רוצה לסלוח עליהם. סך הכל נכון שהם הורים - אבל כל מה שהם עשו זה יחסי מין פעם, שבעקבותם נולד ילד. הם יכולים להיות הבני-אדם הבזויים ביותר שיש, בני אדם שאף בנאדם נורמלי לא היה רוצה מבחירתו לשהות בנוכחתם. זה שאנשים מולידים ילדים לא הופך אותם לטובים יותר, ויש בני אדם אכזריים בצורה בלתי נתפסת בעולם - שחלקם הורים וחלקם מתאכזרים כך לילדים שלהם. זה כמובן בא ברמות שונות, אבל ייתכן שיש פה אנשים בפורום שהרמה היא שהם לא רוצים לשמור על קשר, או על קשר מינימלי ככל הניתן - וזה מה שיעזור להם מאוד. קשר תדיר עם הורים שכאלו יגרום להם לתחושת השפלה, כעס, שנאה ועוד.. היחסים של רובנו טובים מאוד עם ההורים, ואני מניח שרובנו לא מכירים הרבה אנשים (אם בכלל) שיש להם בעיות קשות עם הוריהם (או שאנחנו כן, אבל הם מסווים את זה כך שאתה לא מודע לזה) - אבל זה לא אומר שאין אנשים כאלו.

רק לידיעה

הילוד ( תינוק ) נולד או יותר נכון נידחה על ידי גוף האם על ידי מנגנון שמזהה גופים זרים .

זאת אומרת שמבחינה טיבעית הילד הוא זר להוריו כלומר אדם אחר , אפשר להבין מכך שבהחלט יתכן שילדים והורים לא נועדו לחיות זה עם זה לנצח ומבחינה טיבעית הילד הוא מנצל ( יונקים ) את ההורים ( אמא ) שלו עד לזמן שהוא יכול להסתדר לבד מי מוקדם יותר ומי מאוחר יותר ( אהלן קרירין ) .

לא להגזים- ההורים שלי אף פעם לא אנסו אותי או אמרו לי שאני מכוער...וגם לא התעללו בי פיזית..

אבל קורה שהם אומרים- "אני לא מאמין שיצא לי דבר כזה" ודברים כאלה...

אני לא מאחל להורים שלי למות, ולאף אדם, אבל אני בהחלט מעדיף לגור בנפרד מהם ורחוק ככל הניתן...

וכמובן שגם אני חלק בכל העסק...

ולא פעם ניסיתי להסתכל מהצד ולראות מה קורה...

אבל גיליתי שהם הגורם המרכזי בכל הקטע...

בקרוב אנחנו עוברים דירה, אבדוק את האפשרות להוסיף איזה קרוואן בשבילי בגינה, שאגור בו לבד...

http://www.nrg.co.il/online/43/ART1/690/947.html

מעריב nrg - 10 הדיברות: כך תתקשר עם הילד שלך - להיות הורים - בריאות

רוב הבעיות בין ילדים להורים ( אנימדבר על משפחות נורמליות ) הן חוסר הכרות של אחד את השני כלומר לקיחת ההורים ע"י הילדים כמובנים מאליהם ולהיפך למעשה גם ההורים וגם הילדים אינם מכירים זה את זה כבני אדם ( "כולנו ילדים של החיים " ) ומבססים את ההכרות על צרכים אישים נניח ההורים רוצים שיהיה לילד טוב , אבל לפי דרכם או רוצים שהילד יחשוב לבד אבל כפי שהם רוצים ( כמובן הכל לדרגות אינטנסיביות / חומרה שונות ואמור להיות נובע מאהבה ואי לכך הטעויות נסלחות ) ולהיפך .

רק האמת היא שמרבית הקשר הזה נובע מחוסר מודעות ומפחד ולכן ילדים רגישים חשים את הפחדים של ההורים שלהם ביחס אליהם וחווים זאת כהיתנגדות מה שמעיד על העצמאות האישית שלהם ( הילדים ) בתור אינדבידואלים מתפתחים .

בספר בראשית נאמר :" על כן יעזוב איש את אביו ואימו ודבק באישתו והיו לבשר אחד " אני לא אכנס להסברים על הנושא מפני שהוא רחב ביותר אבל העיקרון שאדם עוזב את אביו ואימו כדי להיות אחד כלומר אדם בפני עצמו ללא תלות בהורים ( האדם הוא יצור מורכב ולכן זמן ההיפרדות הוא ארוך ומגוון ).

בעיקרון ילדים צריכים מהורים מס דברים שבינהם ההכרה בעצמאות , תמיכה ( לסוגיה ) אישור , חופש , הדרכה וכו' ( האומנות שבגידול ילדים היא לא להסתבך עם דברים שליכאורה ניראים סותרים אחד את השני , כמו למשל חופש והדרכה ) והכי הכי חשוב תשומת לב והרבה אהבה .

שאלה לפותח הת'רד,

אני יודע שהדכאון הוא קליני,

אבל בת'כלס, יש לך סיבות כלשהן לדיכאון?

אני לא ממש רוצה לתת דוגמאות כי זה לא נעים,

אבל בגדול,

יש לך איזה מום (חס וחלילה)?

איבדת מישהו/י (חס וחלילה)?

עברת חוויה טראומתית (חס וחלילה)?

אני יודע שאצלי למשל, אין לי שום בעיה נפשית שידועה לי,

אבל אני גם נגיד בתקופת התיכון התבאסתי על כלמני דברים, ואני מדבר איתך על דברים קשים,

למשל שאני הייתי כל הזמן מתאמן ושומר על תזונה ממש חזק, והרבה הרבה חברים שלי היום אוכלים ושותים ומעשנים חופשי ועדיין נשארים רזים

ואני אף פעם לא יכלתי לעשות דברים כאלה, וכל הזמן הייתי מתבאס על זה, עד שמתישהו נשברתי והפסקתי להתאמן ולשמור ועליתי כל הזמן במשקל

והיום, אחרי הצבא, אני מבין כמה זה פשוט ומזערי לשמור על תזונה ואימונים.

יש לי עוד מקרים,

השורה התחתונה היא, שלפעמים יכול להיות שיש בעיה אמיתית, אבל להתבאס ולבכות עליה לא יפתור אותה, ואף אחד לא יעשה קסם שאני יוכל

לאכול ולשתות כמו בהמה ולהשאר רזה, אבל צריך להשקיע מאמץ בשביל לפתור את הבעיה.

הנה עוד דוגמא שלי,

עד לא מזמן הייתי שעיר חבל על הזמן, שהייתי רזה זה לא היה נורא, אבל שעליתי במשקל לפני הצבא ובצבא, זה כבר היה ממש לא אסטתי, גם השמייניות וגם השעירות, הנה ועכשיו, אני כל חודשיים סובל כאבי ת-ו-פ-ת של לייזר בכל החלק הגוף העליון, אסור לי ללכת לים כי זה פוגע בטיפול, משבית לך חלק ניכר מהפעילויות בכמה ימים בקרבת הטיפול כי העור רגיש,

ושוב אין לי ברירה, פעם הייתי בוכה על זה, עכשיו אני יודע שאין מה לעשות, ואני צריך לסבול את הכאבים הנוראיים האלה.

ובנוסף אני גם מתכנן לעשות ניתוח לייזר לראיה, כי יש לי מספר ממש גבוהה ואני לא רואה כלום בלי משקפיים.

עכשיו השאלה אם אצלך יש דברים כאלה, כי אם כן, אתה צריך להתחיל בלטפל בהם, רק ככה תוכל לצאת מהדיכאון

המלצה גנרית- לצאת מהבית יותר לטייל ולהנות בלי חשבון.

המלצה פרטנית- רכיבת אופניים בשטח, כל יום שעה-שעתיים.

זה חוויה של אושר טהור ובשבילי זה אחת מנקודות האור האחרונות שנותרו בעולם המצחין הזה.

אחרי רכיבה אני יכול בשקט לומר שאם החיים שלי יגמרו מחר, היום הם היו בשיא.

זה לא בהכרח צריך להיות טכני או מאומץ, זה פשוט רגע טהור שמוקדש לעצמי וכל שאר הדברים הרעים בעולם לא נכנסים אליו.

שאלה לפותח הת'רד,

אני יודע שהדכאון הוא קליני,

אבל בת'כלס, יש לך סיבות כלשהן לדיכאון?

אני לא ממש רוצה לתת דוגמאות כי זה לא נעים,

אבל בגדול,

יש לך איזה מום (חס וחלילה)?

איבדת מישהו/י (חס וחלילה)?

עברת חוויה טראומתית (חס וחלילה)?

אני יודע שאצלי למשל, אין לי שום בעיה נפשית שידועה לי,

אבל אני גם נגיד בתקופת התיכון התבאסתי על כלמני דברים, ואני מדבר איתך על דברים קשים,

למשל שאני הייתי כל הזמן מתאמן ושומר על תזונה ממש חזק, והרבה הרבה חברים שלי היום אוכלים ושותים ומעשנים חופשי ועדיין נשארים רזים

ואני אף פעם לא יכלתי לעשות דברים כאלה, וכל הזמן הייתי מתבאס על זה, עד שמתישהו נשברתי והפסקתי להתאמן ולשמור ועליתי כל הזמן במשקל

והיום, אחרי הצבא, אני מבין כמה זה פשוט ומזערי לשמור על תזונה ואימונים.

יש לי עוד מקרים,

השורה התחתונה היא, שלפעמים יכול להיות שיש בעיה אמיתית, אבל להתבאס ולבכות עליה לא יפתור אותה, ואף אחד לא יעשה קסם שאני יוכל

לאכול ולשתות כמו בהמה ולהשאר רזה, אבל צריך להשקיע מאמץ בשביל לפתור את הבעיה.

הנה עוד דוגמא שלי,

עד לא מזמן הייתי שעיר חבל על הזמן, שהייתי רזה זה לא היה נורא, אבל שעליתי במשקל לפני הצבא ובצבא, זה כבר היה ממש לא אסטתי, גם השמייניות וגם השעירות, הנה ועכשיו, אני כל חודשיים סובל כאבי ת-ו-פ-ת של לייזר בכל החלק הגוף העליון, אסור לי ללכת לים כי זה פוגע בטיפול, משבית לך חלק ניכר מהפעילויות בכמה ימים בקרבת הטיפול כי העור רגיש,

ושוב אין לי ברירה, פעם הייתי בוכה על זה, עכשיו אני יודע שאין מה לעשות, ואני צריך לסבול את הכאבים הנוראיים האלה.

ובנוסף אני גם מתכנן לעשות ניתוח לייזר לראיה, כי יש לי מספר ממש גבוהה ואני לא רואה כלום בלי משקפיים.

עכשיו השאלה אם אצלך יש דברים כאלה, כי אם כן, אתה צריך להתחיל בלטפל בהם, רק ככה תוכל לצאת מהדיכאון

אתם נותנים דוגמאות ספציפיות מהחיים הפרטיים שלכם מבלי באמת להבין את המשמעות של הפרעה כגון זו.

מדובר בהפרעה נפשית שאינה בשליטת המטופל. הדבר קשור הן בפעילות הורמונלית של המוח והן בצורת חשיבה קוגנטיבית

^ ^ ^

ואם כן יש דברים ספציפיים שמפריעים לו?

שיידע שהוא לא לבד, ושיש דברים שאפשר לשנות

ברור שהכל כרוך בעבודה קשה, אבל זה חלק מהחיים.

חכה שהוא יענה על השאלה, אולי יש משהו שמפריע לו, ובמקום לטפל בו הוא מתבאס עליו.

להלן מספר הפניות מעניינות :

http://www.psychom.com/forum.asp?id=36&article=1

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/anashim.asp?forum=56

http://www.sahar.org.il/readabout.asp

http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=13231 (ספר ישן, וזמין בעיקר בהוצאת-הספרים מטר-טריווקס (ברח' לבונטין, בת"א), אך כולל מספר קטעים שהכרחי לקרוא)