יורוטראש זה לא כינוי גנאי, זה פשוט סגנון תרבותי. אני חושב שהשיר הגרמני ב-1979 היה השיר האירוויזיוני הטוב ביותר, בוודאי יותר טוב מהקיטש המזעזע שזכה באותה השנה (הללויה הישראלי של חלב ודבש).

אח, פעם האירוויזיון היה מוסד תרבותי מפואר בישראל, כל בית ישראל ישבו וכססו אצבעות בעל שהצמד המנחים בעלי האנגלית הרצוצה הקריאו את תוצאות ההצבעה. כל ניקוד גרר השערות על אנטישמיות ואינטריגות פוליטיות סבוכות. בערך עד סוף שנות ה-80 אני חושב שהיה לאירוויזיון איזה 80% רייטינג. זה לא משנה את העובדה שהאירוויזיון היה ונשאר יורוטראש.

גיליתי במקרה את הפנינה הזאת. ב-1988 השוויצרים ייבאו את סלין דיון, בתקופה שעוד היה עליה קצת בשר והיא נראתה טוב, היישר מקוויבק בשביל לרסק את האופוזיציה המקומית. הם אכן זכתה והביאה את האירוויזיון ללוזאן כשהיא לובשת חליפה הזויה מעט וחצאית טוטו (?!). כעונש משמיים על הרמאות, הם נאלצו לארח את גילי עם "דרך המלך" באותו אירוויזיון.

שניצל - החוכמה להביא דברים של להקות מוכרות או שירים מוכרים שעושים פדיחות. או דברים שפעם נחשבו לשיא האופנה והיום הם מביכים. היום ברור לכולם שהאירוויזיון הוא בדיחה, בשנות ה-80 וה-70 זה עדיין היה מוסד רציני והופיעו בו זמרים ולהקות שמאוחר יותר הפכו לכוכבים בין לאומיים.

תוספת - בהקשר של סלין דיון, הבדלנות התרבותית של ארה"ב מדהימה אותי כל פעם מחדש, לפני שהיא התחילה לשיר באנגלית והפכה לצימוק מיובש הם פשוט לא הכירו אותה שם.

בהקשר סלין דיון, ראוי לציין גם את שאקירה (שהייתה זמרת מאוד מפורסמת בעולם הלטיני לפני שהתחילה לשיר פופ באנגלית והאמריקאים שמו לב אליה).

אגב, השווייצרים הרבה פעמים "מרמים" באירוויזיון (לפני שנתיים הם שלחו להקה עם שישה זמרים מארצות שונות, וב-2002 הם שלחו להקה אסטונית).

ואם כבר שירי אירוויזיון, לדעתי השיר זוכה האירוויזיון הכי טוב הוא זה:

http://www.youtube.com/watch?v=2DGk-MitQf0

מה לעשות, עם הגעת ערוץ 2, האירוויזיון ירד מגדולתו אבל אני בכל זאת ישבתי עם חבריי בשבת לפני שבוע, צפינו באירווזיון וקיללנו כל מדינה שלא נתנה לנו נקודות

האירוויזיון ירד מגדולתו בכל אירופה.

אני יודע ששנות ה-80 נחשבות לרעות מבחינה תרבותית לפי הגדרה. אבל היה משהו אז שאין היום, הייתה לפחות אירוניה עצמית מסוימת. היום כל מיני סלבריטאים בגרוש (נינט, דן דנקר וכו') לוקחים את עצמם ברצינות תהומית ועצוב יותר, גם התקשורת מישרת קו. תראו איזה רציניים כולם היו לגבי "השליחות" של מעודה לאירוויזיון. איזה רצינות והמולה תקשורתית יש סביב מופע החובבנים "כוכב נולד" שהוא למעשה תחרות כשרונות צעירים (ככה קראו לזה פעם) מנופחת.

גם הסגנון המאוד מוחצן שרואים בקליפים "הנאו-רומנטיים" שהבאתי כמה מהם והסגנון של רבים מהאמנים באותה תקופה הייתה סוג של ריאקציה תרבותית כלפי גל השמרנות ששטף את העולם אז (רייגן בארה"ב, הופעת האיידס וסוף עידן המין החופשי, סוף "תור הזהב" של הפורנו). הכוכבים היום מתוכנתים לחלוטין, סטייליסט צמוד, דיאטה רצחנית, שתלי סיליקון וראיונות מוזמנים ברייטינג. הם לכאורה שיא האוונגרד, אבל הם קונפורמיסטים לחלוטין. איכס.

זה שואו בלבד ( נינט וכוכב עאלק נולד ) ( למרות שנינט מישמת טכניקה לא רעה מבחינה ווקאלית והיא מתיחסת אל העבודה שלה בצורה מקצועית )

כל הרצינות התהומית הזו מכוונת כלפי פלח אוכלוסיה אשר חביב ביותר (מפני שהם מבזבזים את הכסף של ההורים ) על המפרסמים .

שנות השמונים היו אבן דרך במוסיקה מפני שהיה אז המעבר ממוסיקה ששומעים ( רדיו ותקליטים ) למוסיקה שרואים ( וידאו ) יש את השיר הזה גם :" וידיאו הרג את כוכב הרדיו ( אחד הלהיטים הסמליים יותר בפתיחת שנות השמונים היה "וידאו הרג את כוכב הרדיו". שיר שנשמע מטופש אך התגלה כנבואת אמת.

לפני 25 שנה, באוגוסט 1981, נפתחו שידורי אם.טי.וי עם "הווידאו הרג את כוכב הרדיו". ) אני חושב שקראו להם " הבאגלס " וזו לדעתי הסיבה לנסיונות המוזרים גם בלבוש וגם בכוראוגרפיה - זה מביך היום לראות את זה .

למה ללכת כל כך רחוק...

מדובר על שנות ה-90 המוקדמות...אדם והאגרוף המפורסם....GOD כמה שזה נראה הזוי היום...

http://www.youtube.com/watch?v=6qDRT1MCEho&feature=related

שנות השמונים היו אבן דרך במוסיקה מפני שהיה אז המעבר ממוסיקה ששומעים ( רדיו ותקליטים ) למוסיקה שרואים ( וידאו ) יש את השיר הזה גם :" וידיאו הרג את כוכב הרדיו ( אחד הלהיטים הסמליים יותר בפתיחת שנות השמונים היה "וידאו הרג את כוכב הרדיו". שיר שנשמע מטופש אך התגלה כנבואת אמת.

למרבה האירוניה, הרדיו עדיין מאוד מצליח בעוד שההשקעה בוידאוקליפים מאוד ירדה. היום לדוגמא כבר כמעט ואין קליפים שנחשבים פורצי דרך מבחינה אומנותית כמו שהיו בשנות ה-80 וה-90.

ספציפית בשנות ה-80 (אני בכוונה מגביל עצמי לתקופת זמן מסוימת), היו מספר יוצרים שהשקיעו מאמץ בהפקת וידאוקליפים שהיו בעלי משמעות אומנותית מעבר לקידום מכירות.

http://www.youtube.com/watch?v=YMt53HYkfY8&feature=related

מדונה מאוד השקיע בקליפים שלה (חבל שהקליפ המרשים של vouge נעשה ב-1991) אבל גם בקליפ הזה מ-1989 יש שילוב עיצובי מעניין בין סוף ה-80 לשנות ה-20 יש השפעה רבה של הסרט מטרופוליס, השפעה שניכרת במספר קליפים שלה שנעשו בשנים אלו.

http://www.youtube.com/watch?v=TZvXseMZ70Q

נערי חנות חיות המחמד (כפי שהיו קוראים להם אז ברשת ג') גם השקיעו בקליפים שאולי לא היו עתירי תקציב כמו אלו של מדונה, אבל ניכרה בהם השקעה אומנותית והרבה שימוש בסמלים (כמו בליריקה שלהם). שכ"ד הוא שיר טוב אבל פחות ידוע של הצמד, שימו לב לניואנסים שבקליפ.

http://www.youtube.com/watch?v=RMWXyEHoN88

אוי למי שלא מכיר את השיר הזה של א-הא הנורבגים.

מדובר על שנות ה-90 המוקדמות...אדם והאגרוף המפורסם....GOD כמה שזה נראה הזוי היום...

אדם הוא במובהק זמר של שנות ה-80, ב-90 הוא כבר היה out לחלוטין.

שתהיה לי בריא ^^^

אליל הבנות יוצא מהארון

וגם ידוע שארצנו הקטנטונת מאחרת באיזה 10 שנים אז ככה זה יוצא בדיוק שנות השמונים בעולם , אלינו , הן היגיעו בשנות התישעים .

למה ללכת כל כך רחוק...

מדובר על שנות ה-90 המוקדמות...אדם והאגרוף המפורסם....GOD כמה שזה נראה הזוי היום...

http://www.youtube.com/watch?v=6qDRT1MCEho&feature=related

מישהו יכול להבין מי זה המתופף? הוא נראה לי מוכר, ואני לא מצליח ב100% לזהות אותו

כל הקליפים ההזויים עם התלבושות המוזרות, ואין זיזי טופ?

בפעם הראשונה שראיתי את הקליפ ניסיתי להבין למה יש 3 דוסים על כביש נידח בארה"ב.

http://youtube.com/watch?v=xSLa08J6rv4

השיר עצמו טוב, אבל לעזאזל.... הקליפ.... הקליפ!#!!

שתהיה לי בריא ^^^

אליל הבנות יוצא מהארון

וגם ידוע שארצנו הקטנטונת מאחרת באיזה 10 שנים אז ככה זה יוצא בדיוק שנות השמונים בעולם , אלינו , הן היגיעו בשנות התישעים .

גם אני חשבתי ככה, מתברר שזה לא ממש נכון. לפחות אם נתייחס לשנות ה-80, סגנונות לבוש ואופנה היו בתיאום די מרשים לאירופה. בארץ פעלו כמה להקות גל-חדש, נאו-רומנטיים, פרוטו-פאנק (ושאר ירקות) מאוד משפיעות שהיו מחוברות היטב לעשייה העולמית (המפורסמים ביותר הם כמובן מינימל-קומפקט, מבין אלבומי שנות ה-80 הישראלים שאני אוהב יש את פרמיירה מ-82 וחתוך תוכן של טאטו מ-87-88 כל אחד מהם מאוד חדשני יחסית לתקופתו, ראוי לציין גם את הקליק).

אדם באופן ספציפי הגיע לשיא התהילה שלו בשנים 86-88. אני עוד זוכר איך כל הבנות העריצו אותו עד עילפון וכל הבנים חשבו שהבנות דביליות. בסוף התברר שהוא הומו, ביג דיל.

ד"א, יש בהיסטוריה הרבה מאוד אלילי בנות שהיו הומוסקסואלים (ג'ורג' מייקל לדוגמא היה יקיר הבנות באמצע שנות ה-80).

בגדול זה הכוריאוגרפיה וההפקה שעושים לי את זה

אם תשים לב לרקע ההוא ששותה וקצב התופים המודגש כמו הגרפיטי " מעבר חסום " או מה שלא יהיה ,

זה הכיוון הכללי של הדגשת העוצמה על פי בחירת הבמאי של הקליפ

אדם באותה תקופה יכל לשאת עוצמה שכזו ( פחח ) עם דגשים של אגרופים ( כוריאוגרפיה ) תופים ( עיבוד ) ואתה מבין לאן אני מושך ,

באותה תקופה הוא היה עוצמתי ( ) אז עשו לו העמדה שכזו ,

ורוח הבימוי היא כן מאחרת .

אם אינני טועה הקליפ המדובר הופק כחלק מתוכנית זהו-זה. זה לא ממש קליפ מושקע ורציני אלא קטע מתוכנית דלת-תקציב של הטלוויזיה החינוכית למען השם. אתה לא ממש יכול להקיש מזה על איכות המוזיקה והקליפים בכלל בישראל באותה התקופה.

מה אתה מצפה מקליפ של זהו-זה? שיהיה ברמה של thriller של מייקל ג'קסון?

תוספת - אדם שיווק את עצמו אז יותר כזמר רוק (כן...) נועז ופורץ מוסכמות. לכן הביגוד, העיבוד והכוריאוגרפיה. זאת הייתה הפוזה שלו, בתקשורת עשו אז יותר הפרדה בין הדמות הבימתית לבין החיים הפרטיים (בנוסף לכך, אז החיים הפרטיים של כוכבנים כמעט ולא יצאו מתוך מדורי הרכילות).

בנוסף, אין גם שום קשר בין נטייה מינית לבין היכולת לגלם דמות כזאת או אחרת (בסרט שר הטבעות השחקן המגלם את גאנדלף הוא הומוסקסואל מוצהר ופעיל בארגון שלהם בבריטניה, הוא מתמחה בגילום דמויות רבות עוצמה) או אפילו להיות אדם רב עוצמה.

אם אינני טועה הקליפ המדובר הופק כחלק מתוכנית זהו-זה. זה לא ממש קליפ מושקע ורציני אלא קטע מתוכנית דלת-תקציב של הטלוויזיה החינוכית למען השם.(הוא אחד ושמו אחד ) אתה לא ממש יכול להקיש מזה על איכות המוזיקה והקליפים בכלל בישראל באותה התקופה.

לא רק שאני מקיש אני אפילו מקיש בקצב וזהו זה הייתה הרבה יותר מתוכנית דלת תקציב - היא הייתה מיין סטרים ושער אל תודעת הנוער

מה אתה מצפה מקליפ של זהו-זה? שיהיה ברמה של thriller של מייקל ג'קסון? ומה אתה מצפה לתשובה של מה ? כן ? לא ?

תוספת - אדם שיווק את עצמו אז יותר כזמר רוק (כן...) נועז ופורץ מוסכמות. לכן הביגוד, העיבוד והכוריאוגרפיה. זאת הייתה הפוזה שלו( הפוזה שלו הייתה של אליל נוער / בנות ולא הוא לא היה זמר רוק בעדיפות ראשונה - הוא היה מוצר / מותג ולראיה ההיפ סביבו , הלהיטים שלו היו סינטטים ולא מושקעים ( כפי שטרחת לציין ,) ועד היום זוכרים בעיקר את השם שלו ולא את המוסיקה ( עאלק ) שלו וכל זאת מיכוון שכך הוא שווק - עובדה . ), בתקשורת עשו אז יותר הפרדה בין הדמות הבימתית לבין החיים הפרטיים אהה (בנוסף לכך, אז החיים הפרטיים של כוכבנים כמעט ולא יצאו מתוך מדורי הרכילות- אהה ).

בנוסף, אין גם שום קשר בין נטייה מינית לבין היכולת לגלם דמות כזאת או אחרת (בסרט שר הטבעות השחקן המגלם את גאנדלף הוא הומוסקסואל מוצהר ופעיל בארגון שלהם בבריטניה, הוא מתמחה בגילום דמויות רבות עוצמה) או אפילו להיות אדם רב עוצמה ( אין סתירה בין משחק עוצמתי ומודגש לנטיה מינית ואולי יהיו כאלה שאמרו להיפך כלומר שנטיה מינית מוסתרת היא סוג של משחק ..

הדבר הדבילי יותר מהתלבושות של שנות השמונים בעולם המוסיקה של אז הוא הויכוח על כך . אז אני אמשיך להנות מהלינקים " המדליקים " ו"המגניבים " ( מילים שאז הומצאו ) - יאללה : " איבני , יה באבא " .

מאחר שאני עדיין זוכר את שנות ה-80 (לפחות שנות ה-80 המאוחרות), אני בהחלט יכול להצביע על השינוי שחל בגישה של התקשורת כלפי כוכבנים. ההפרדה בין הצהוב ל-mainstream בעיתונות הייתה חדה יותר ביחס להיום (תשאל כל עיתונאי רציני ותעיין בקטעי ארכיון מאותה התקופה ועד ראשית-אמצע שנות ה-90 למעשה). ברור שהתעסקו בחיים האישיים של הכוכבים (התעסקו מאוד אפילו), אבל ההתעסקות הזאת פחות חרגה אל מדורי החדשות "הרציניים".

אני אישית לא חושב שמדובר בדיון דבילי, משום שהעיסוק של החדשות היום בסלבריטאים באה על חשבון העיסוק בנושאים רציניים ולכן פוגע ביכולתה של העיתונות לשמש ככלב השמירה של הדמוקרטיה, אבל ייתכן שראוי לפתוח על כך נושא חדש.

ומה אתה מצפה לתשובה של מה ? כן ? לא ?

זאת הייתה שאלה רטורית, אני לא מצפה לתשובה... ואם כן, אז התשובה היא בהחלט "לא", זהו-זה הייתה תוכנית עם ערכי הפקה ירודים ביותר, סטים עלובים, בימוי וצילום חסרי מעוף ובלי טיפת post-production.

בנוסף מפריעה לי מאוד הנימה ההומופובית בדבריך.

קים ויילד,שהוזכרה מקודם...חתיכת נוסטלגיה...אבל את השיר הכי טוב שלה אין ביוטיוב: words fell down.למי שזוכר....

ואם כבר אירוויזיון ,איך אפשר בלי סנדרה קים הבלגית שאוהבת ת'חיים: