המדינה צריכה להתערב בשביל האנשים הלא-מעשנים שלא צריכים לסבול מעשן הסיגריות.

אולי זו סוג של חופשיות בשביל המעשנים לעשן איפה שהם רוצים - אבל זה פוגע בשאר הציבור.

תעשן כמה שבא לך- במקום פרטי משלך.

יש הרבה שמרוצים מהחוק החדש , יש הרבה יותר מרוצים לדעתי מלא מרוצים.

אז שימותו להם בשקט ושיעזבו אותנו.

רק חבל שאי אפשר לאכוף את החוק הזה.

יש הרבה יותר לא-מעשנים מאשר מעשנים , בעיה שלך.

למזלנו - יש יותר וזה בעיה שלך - זה לא נימוק משפטי סביר.

אני בעל הפאב - ואני מרשה לאנשים לעשן בשטח שלי - זה נימוק משפטי סביר.

קצת תמוהה לי למה אתה מרגיש כ"כ בנוח לטעון שמותר לעשן ברכב הפרטי שלך - בעוד שמצד שני אתה בעצם כופה על בעל עסק לא להתיר עישון בשטח הפרטי שלו.

אוי נו באמת, אל תהיה דמגוג. דמוקרטיה גם מדברת על דעת הרוב. ואם רוב הציבור רוצה להוקיע את העישון מקרבו, אזי...

אוי נו באמת, אל תהיה דמגוג. דמוקרטיה גם מדברת על דעת הרוב. ואם רוב הציבור רוצה להוקיע את העישון מקרבו, אזי...

יש כמה חרויות בסיסיות שהדמוקרטיה מבטיחה להגן עליהם - גם מפני הרוב - כמו חופש הקניין.

דמוקרטיה זה לא דיקטקטורה של הרוב - והיא לא אמורה לשים את הרוב לפני החירות האישית.

ושוב, אל תהיה דמגוג. עישון סיגריות זה לא כמו זכויות קניין אישי או רוחני על ספר שכתבת.

אני מדבר על כך שהמדינה מחליטה עבור בעלי עסקים על הנעשה ברכוש שלהם.

סבבה.

מחר אני אפתח חנות שבה אני אמכור לאשכנזים בלבד.

מי זו המדינה שתחליט עבורי מה מותר לי לעשות בעסק שלי?

1. גופו של אדם הוא *רכושו הפרטי*,

זכותו לעשות ברכוש זה כל שימוש אשר חפץ, לרבות:

התאבדות, השחתה, עישון.

2. מועדון, מסעדה, באר - כל אלו הם צורות של *רכוש פרטי*, רכושו של בעל העסק.

העובדה שגב' טימטומי נוהגת לבלות במועדון "תרדי לי" אינה הופכת אותה לבעלת המועדון, למנהלת שלו בפועל או לחברת דירקטוריון.

כך, לגב' טימטומי אין שום סמכות להחליט מה יהיו חוקי המקום, אשר הינו *רכוש פרטי* של הבעלים.

3. היות ובעל המועדון אינו מכריח את גב' טימטומי לעשן בבית שלה, כך היא אינה יכולה להכריח אותו להפסיק לעשן בבית (או בעסק) שלו.

העובדה שבמקום נמצאים אנשים אחרים אינה רלוונטית - זהו רכוש פרטי.

כאשר נמצאים 100 אורחים בסלון שלי - זה עדיין הסלון שלי, הוא לא הופך לחברה דמוקרטית, רק אני מחליט אם אסור או אפשר או חייבים לעשן, ומי שאינו מסכים מוזמן לעזוב.

4. לאור הבנה בסיסית של המושגים "זכויות" ו"רכוש פרטי", אין שום דיון בנושא "חוק איסור עישון גורף" אלא דיון בשאלה "האם לאדם יש זכויות או לא?".

5. בכוונה כתבתי הודעה זו רק בפורום המתנגד לחוק, ולא בפורום הנגדי.

אם אתם רוצים להילחם על זכויותיכם, עשו זאת באופן מפורש.

אל תספרו סיפורים על "נזקי עישון" ועל "מחקרים" וכו' - ה"סיפור" היחיד הרלוונטי כאן הוא שגופכם הוא רכושכם, ובאר הוא רכושו של בעל הבאר, ושרעיון זה נקרא בקיצור "זכויות אדם",

ושאלו אשר מבקשים לאסור עישון - שוללים באופן יסודי רעיון זה,

ותפיסתם בנושא זכויות אינה שונה מזו של הרייך השלישי.

6. הנק' האחרונה היא הנשק במלחמה על הזכויות -

אל תתנו ליריב את האשליה כאילו שני אנשים מתורבתים מנהלים דיון - כיוון שהיריב בדיון זה הוא יצור ברברי כוחני אשר מבקש ליזום שימוש בכוח כנגד אדם, ע"מ להכפיפו לנורמות אשר בהן הוא, הבהמה, מאמין.

אין זה משנה אם מושא האמונה הוא "עולם חופשי מעישון" או "עולם חופשי מיהודים" - הרעיון בשני המקרים הוא ש***לאדם אין זכויות*** והאופן היחיד להשגת רעיון זה הוא ***שימוש מאסיבי בכוח כנגד אדם***.

[br]פורסם בתאריך: 5.01.2008 בשעה 16:23:01

---

סבבה.

מחר אני אפתח חנות שבה אני אמכור לאשכנזים בלבד.

מי זו המדינה שתחליט עבורי מה מותר לי לעשות בעסק שלי?

צודק!

אין לי שום רצון לחוקק עליך שום דבר אחר.

כמובן שתוך 2 דקות יתארגן עליך חרם ציבורי, ואני אשתתף בו.

שזה כמובן - גם דמוקרטי לחלוטין.

לא הגבת לתגובה שלי, פשוט לקחת את התגובה הקודמת שלך והרחבת אותה.

עריכה: אוקי, הגבת. אתה מדבר שטויות. לפני 50 שנה בארה"ב היה נהוג לאסור על כניסת שחורים לחנויות. לא היה שום חרם ציבורי.

1. כל עוד זה לא פוגע בציבור.

2. שוב, זו דמגוגיה, כי אותו מקום פרטי שבבעלותך כפוך לחוקי המדינה וחלק מהם עוסקים בנושא עישון.

3. יש הבדל בין הבית הפרטי שלך (וד"א, אם אתה מעשן במרפסת הבית והעשן שלך מגיע לבית שלי, אני יכול להתלונן עליך למשטרה, הידעת?) לבין אותו עסק פרטי, כמו שכתבתי ב-2.

4. אז זהו, שבהחלט יש שאלה שכזו, כי אם זכות הפרט פוגעת בזכות הכלל, אז "הרוב קובע" כי המשקל של הכלל גדול מזה של משקל הפרט.

5. אבל זהו, שאנחנו נלחמים באופן מפורש, באמצעות חקיקת חוקים. יש יותר מפורש מזה? מה אתה רוצה שנעשה? שנוציא מעשנים להורג?

6. לא הבנתי מה רצית להגיד פה. מישהו אמר עליך או על מעשנים שהם ברברים? רק אמרו לכם שאתם לא טועים ושבגלל שהעישון הורג גם אותי, ולא רק אותך, זכותי לבוא למדינה ולבקש שתגן עליי.

1. כל עוד זה לא פוגע בציבור.

2. שוב, זו דמגוגיה, כי אותו מקום פרטי שבבעלותך כפוך לחוקי המדינה וחלק מהם עוסקים בנושא עישון.

3. יש הבדל בין הבית הפרטי שלך (וד"א, אם אתה מעשן במרפסת הבית והעשן שלך מגיע לבית שלי, אני יכול להתלונן עליך למשטרה, הידעת?) לבין אותו עסק פרטי, כמו שכתבתי ב-2.

שמע אתה עומד בסתירה לעצמך - אם אתה מסכים עם 1 - אז אתה בעצם לא יכול לאסור עישון בהסכמה. ואם אתה מסכים עם כך שעסק הוא מקום פרטי... אז הוא לא מקום ציבורי - ואתה לא יכול למנוע בו עישון... אם אתה מאמין בזכויות אדם.

מה בדיוק ההבדל המהותי?

4. אז זהו, שבהחלט יש שאלה שכזו, כי אם זכות הפרט פוגעת בזכות הכלל, אז "הרוב קובע" כי המשקל של הכלל גדול מזה של משקל הפרט.

אבל היא לא - כי אף אחד לא מחייב אותך להיכנס למקום פרטי.

5. אבל זהו, שאנחנו נלחמים באופן מפורש, באמצעות חקיקת חוקים. יש יותר מפורש מזה? מה אתה רוצה שנעשה? שנוציא מעשנים להורג?

ההודעה המקורית נכתבה בקבוצה שמתנגדת לחוק שאוסר עישון בעסקים.

הדרך הדמוקרטית היא באמצעות חוקי השוק - עם 75 אחוז מהציבור לא מעשנים - וגם מהמעשנים יש המעדיפים לבלות ללא עישון - אין שום צורך בחוק שמחוקק את המוסריות שלך על אנשים ושפוגע בזכויות אדם על מנת להבטיח שהיו מקומות בילוי לטעמך.

6. לא הבנתי מה רצית להגיד פה. מישהו אמר עליך או על מעשנים שהם ברברים? רק אמרו לכם שאתם לא טועים ושבגלל שהעישון הורג גם אותי, ולא רק אותך, זכותי לבוא למדינה ולבקש שתגן עליי.

לא אני כתבתי את זה, ואני לא מעשן, אגב.

הנטען הוא שמי שתומך בחוק האיסור לעישון הוא ברברי.

[br]פורסם בתאריך: 5.01.2008 בשעה 16:49:57

---

עריכה: אוקי, הגבת. אתה מדבר שטויות. לפני 50 שנה בארה"ב היה נהוג לאסור על כניסת שחורים לחנויות. לא היה שום חרם ציבורי.

לשחורים גם היה אסור להצביע.

והגזענות הייתה מחוקקת (היו חוקים שמפלים לרעה שחורים).

מה ששינה את זה זו מחאה ציבורית (לשחורים לא היה כוח פרלנטרי).

האם אתה באמת חושב שבימנו, בישראל, אפשר לפתוח חנות לאשכנזים בלבד - והדבר יעבור בשקט?

שמע אתה עומד בסתירה לעצמך - אם אתה מסכים עם 1 - אז אתה בעצם לא יכול לאסור עישון בהסכמה. ואם אתה מסכים עם כך שעסק הוא מקום פרטי... אז הוא לא מקום ציבורי - ואתה לא יכול למנוע בו עישון... אם אתה מאמין בזכויות אדם.

מה בדיוק ההבדל המהותי?

אבל היא לא - כי אף אחד לא מחייב אותך להיכנס למקום פרטי.

אין שום סתירה. הבית הפרטי שלך מיועד לך ולבני משפחתך. לעומת זאת, העסק הפרטי שלך הוא עסק שמטרתו לשרת את הציבור וכתוצאה מכך חלים עליו חוקים שלא חלים על הבית שלך. אחד מהם נוגע לנושא העישון.

הדרך הדמוקרטית היא באמצעות חוקי השוק - עם 75 אחוז מהציבור לא מעשנים - וגם מהמעשנים יש המעדיפים לבלות ללא עישון - אין שום צורך בחוק שמחוקק את המוסריות שלך על אנשים ושפוגע בזכויות אדם על מנת להבטיח שהיו מקומות בילוי לטעמך.

אוי נו באמת, אתה חי בישראל, לא בשוויץ. אם לא יהיה חוק שאפשר לאכוף כולם ישתינו עליו בקשת.

צא מהסרט של מוסריות, אין מוסריות בישראל. אדם לאדם זאב, אנחנו מאוחדים רק כשיש לנו אויב חיצוני, ע"ע טרוריסטים שבחיים בקרב שכנינו.

אוי נו באמת, אתה חי בישראל, לא בשוויץ. אם לא יהיה חוק שאפשר לאכוף כולם ישתינו עליו בקשת.

צא מהסרט של מוסריות, אין מוסריות בישראל. אדם לאדם זאב, אנחנו מאוחדים רק כשיש לנו אויב חיצוני, ע"ע טרוריסטים שבחיים בקרב שכנינו.

זה עצוב כמה שזה נכון...

אין שום סתירה. הבית הפרטי שלך מיועד לך ולבני משפחתך. לעומת זאת, העסק הפרטי שלך הוא עסק שמטרתו לשרת את הציבור וכתוצאה מכך חלים עליו חוקים שלא חלים על הבית שלך. אחד מהם נוגע לנושא העישון.

מועדונים ופאבים זה מקום פרטי, בעל המקום יכול להחליט לאיזה קהל יעד הוא פונה. הרי הוא יכול להחליט שזהו לדוגמא מועדון מזרחי, ומי שלא אוהב מוזיקה מזרחית פשוט הולך למקום אחר ולא בא בדרישה לשנות את המוזיקה במקום, אז למה הוא לא יכול להחליט שזה מקום למעשנים ומי שזה לא מוצא חן בעיניו פשוט ילך למקום אחר.

אוי נו באמת, אתה חי בישראל, לא בשוויץ. אם לא יהיה חוק שאפשר לאכוף כולם ישתינו עליו בקשת.

סורי, אני נגד חוקים שמקרבים אותנו להיות מדינת עולם שלישי במסווה של נאורות.

שמע, אתה מוזמן להפנות את הטענות שלך למדינה או להצטרף ליוזמת החקיקה של ח"כ הנדל.