רגע אחד. יש הבדל בין להזיז כמה תיקיות ללהזיז את כל PROGRAM FILES. כל תיקייה אפשרית, שאין צורך להתקין דבר חדש לאחר גוסט, ואפשר להזיז אותה, נמצאת אצלי מחוץ ל C. קרי, STORAGE FOLDER של OE, מועדפים, מסמכים שלי, אימיול וכל P2P אחרת, האינדקס של המחשב, וכל תוכנה עצמאית שאינה דורשת יותר מידי מלבד REG בוינדוס. כיום אני מבצע גוסט ללא שום שמירה של כלום מתי שבא לי וללא שום טירחה. תבדיל בין זה לבין התקנת אופיס ב D. הדיון שלנו הוא על אופיס, ICQ, וכאלה, וגם על תוספות נניח של רכיב מסוים (נניח, המיקסר של קריאטיב) וכיוצא באלה. להתקין את אלו ב D, לפני שהדיון שלנו מתחיל, זה לא אלגנטי וכרוך בבלגן. כעת, אם אתה אומר: כמות הקבצים פר פרטישן נמצאת ביחס הפוך למהירות הגישה ולזריזות המערכת (יותר קבצים, פחות מהירות), אני חוזר ואומר: תלוי בכמה קבצים מדובר. כמו שראית בעצמך, מאות אלפי קבצים מתחת ל 8K אין לרובנו. אוקי, אז מה יש לרובנו? והאם מה שיש לרובנו אכן ישנה משמעותית את מהירות הגישה, כך שנטריח עצמנו בחוסר אלגנטיות ובלגן?

"אומרים שם באופן מאוד ברור ש-NTFS של חלונות 2000 עובד יותר מהר בפרטיציות קטנות." ואני מסביר למה: משום שהפרטיציה פיזית קטנה יותר, ולא משום שיש עליה מעט קבצים (מה שוודאי גם קשור לביצועים אך לא על כך הם מדברים). פרטיציה קטנה=פחות מקום לדיסק לרוץ בחיפושים (במיוחד ללא דפרגמנטציה). אם היה לך ניסיון התקנה של וינדוס בדיסק גדול שלא חולק, למשל, היית רואה שמהרגע הראשון המערכת איטית והדיסק "חושב" מעבר לרגיל. ולכן, הנסמכות שלך על הציטוט שהבאת אינו במקום שכן הוא מדבר רק על חלוקת פרטיציות (בניגוד, נניח, לפרטיציה גדולה אחת) ואילו אתה מניח ששם התכוונו שחלוקת פרטיציות פירושה כמות קטנה של קבצים; ובהמשך, היכן שמדברים על MFT, אין זכר לרעיון שלך אלא במקרה הצורך להגדלת השטח המוקצה ל MFT (מה שעד היום הייתי עושה במקרה הצורך. נניח בפרטישן שמכיל E-Books).

אולי תנסה למצוא מקור אחר שיתמוך בעמדתך אבל בפירוש? אני אינני מוצא.

> יש הבדל בין להזיז כמה תיקיות ללהזיז את כל PROGRAM FILES.

אין צורך להזיז את התיקייה הקיימת ב-C בבוט הראשון אל ווינדוס (שנותן את ה-tour). משנים מפתח רג'יסטרי אחד וכל התקנה מאותו רגע תתבצע ב-D:\Program Files לדוגמא.

> כיום אני מבצע גוסט ללא שום שמירה של כלום מתי שבא לי וללא שום טירחה. תבדיל בין זה לבין התקנת אופיס ב D.

בדרך כלל עושים גוסט פעם בכמה חודשים. אז אם צריכים להשקיע עוד כמה דקות באותו זמן אני לא רואה בזה ביג דיל, כל עוד זה שווה את המאמץ = מחשב מהיר באופן מורגש, אפילו שנייה אחת, כל פעם שרוצים לגשת לאיזה קובץ בתיקייה פנימית איפשהו או לשנות שם לקובץ וכו' - דברים שתוקעים. מעבר לזה, השימוש השוטף (יומיומי) הוא באלגנטיות גמורה.

> כעת, אם אתה אומר: כמות הקבצים פר פרטישן נמצאת ביחס הפוך למהירות הגישה ולזריזות המערכת (יותר קבצים, פחות מהירות), אני חוזר ואומר: תלוי בכמה קבצים מדובר. כמו שראית בעצמך, מאות אלפי קבצים מתחת ל 8K אין לרובנו. אוקי, אז מה יש לרובנו? והאם מה שיש לרובנו אכן ישנה משמעותית את מהירות הגישה, כך שנטריח עצמנו בחוסר אלגנטיות ובלגן?

לדעתי כן, אבל אנ'לא חושב שיש מספיק דאתא בשום מקום כדי לדעת בבירור. ואני ממש לא הולך לשרוף על זה 50 שעות בניסויים (התקנת מערכת הפעלה + רשימת תוכנות סטנדרטית על אותה חומרה רק בשבירת פרטיציות שונה, ואז הזרקת כמות אדירה וזהה של דאתא לכל מיטת-ניסוי וכמובן בדיקת ביצועים). אתה מוזמן לנסות זאת בעצמך. ;D

...בעצם, אפשר לעשות את הניסוי הזה יותר פשוט: לוקחים הרד דיסק נוסף כלשהו שמעתיקים אליו דאתא, פעם אל פרטיציה ענקית, ופעם אחרת את אותו דאתא אל פרטיציות קטנות (זה מבטיח לך אפס פרגמנטציה באופן מיידי, אך עדיין שווה להריץ Diskeeper קטן לסופר-אופטימיזציה). אחרי זה אפשר להריץ קובץ BATCH שילך למיקום מדויק (שהוא יודע מראש) של קבצים אקראיים מסויימים ויקרא אותם מההתחלה עד הסוף לצורך חיפוש (סרק) של מחרוזת כלשהי בתוכן הקובץ נניח. עושים את זה ככה על כמה אלפי קבצים בגודל של עד 10 מגה, ומודדים את הזמן. אפשר גם סתם לעשות DIR של תיקיות אקראיות ידועות מראש פעם-אחר-פעם-אחר-פעם ולמדוד את הזמן. אני מאמין שההבדל יהיה שמים וארץ. אבל זו רק תחושה.

> פרטיציה קטנה=פחות מקום לדיסק לרוץ בחיפושים (במיוחד ללא דפרגמנטציה). אם היה לך ניסיון התקנה של וינדוס בדיסק גדול שלא חולק, למשל, היית רואה שמהרגע הראשון המערכת איטית והדיסק "חושב" מעבר לרגיל.

תקרא את ההודעה הראשונה שלי בנושא ותראה שאני הייתי נוהג להתקין מחשבים ללא שבירת פרטיציות במשך שנים רבות. המערכות תמיד עבדו מהר בשבועות הראשונים, כי לדעתי אין הבדל משמעותי בין לקרוא קובץ שכתוב ב-20 פרגמנטים בפרטיציה קטנה (שיושבת נניח בסוף הדיסק פיזית) ובין לקרוא את אותו קובץ רק שכתוב ב-20 פרגמנטים בפרטיציה ענקית אחת בגודל כל הדיסק. אולם אומרים שהפרטיציה הראשונה בכל הרד דיסק היא המהירה ביותר כי פיזית תחילת ההרד דיסק הוא החלק הכי מהיר. ולכן אם תגביל את הפרגמנטציה להיות באותו חלק פיזי קטן (ע"י יצירת פרטיציית WINDOWS קטנה) בתחילת הדיסק אז תקבל ביצועים גבוהים לקריאת/כתיבת קבצים שם. אז אדרבא, אם תשים שם רק את ווינדוס, אז הגישה לקבצים הללו יהיו הכי מהירים בדיסק גם מהבחינה הזאת.

ממה שאני ראיתי, האיטיות בפרטיציות גדולות לא קשורה לפרגמנטציה או לרכיב תוכנה. כי גם אחרי דיפרג וב-safe mode או דרך בוטבל CD קיימת איטיות במערכת הקבצים עצמה כשיש המון קבצים בפרטיציה. ואני מדבר בכלל על לגשת אל התיקייה, עוד לפני שאני מנסה לקרוא את הקובץ. דבר זהה אני רואה בהרד דיסקים חיצוניים. אותו הרד דיסק חיצוני, כשמתחיל להתמלא, מתחיל להיות איטי בגישה אל תוך תיקיות.

> אולי תנסה למצוא מקור אחר שיתמוך בעמדתך אבל בפירוש? אני אינני מוצא.

אין מקור מוסמך. יש רק דיעות כמו שלי ושלך, שחוזרות על אותם טיעונים שכבר דיברנו עליהם.

http://www.daniweb.com/forums/thread45262.html

"I have found that even different partitions of the same hard drive help with performance because it helps the drives from becoming fragmented as easily."

http://aumha.net/viewtopic.php?p=161966

"[...]a good reason to put program files away from system partition is to keep it simple and smaller. The smaller your system (the Windows operating system) is, not only does it make it easier to back it up but also to defragment it. [...] Also, the smaller number files in the system partition makes it easier to access the ones that are often needed, making your PC appear to be a little peppier. "

[glow=red,2,300]רק ניסוי בתנאי אמת יוכיח אם כל הדעות והדיבורים הרבים מבוססים על משהו אמיתי או הכל תעתועי דימיון שלך/שלי/שלהם...[/glow]