המעט שאנו יכולים לעשות עבור מי שהקריב את חייו באופן הירואי כל כך, הוא לספר את סיפורו. לא ברור למה התקשורת הדחיקה-עד-העלימה את הסיפור הזה. אולי זוהי התנהגות לא פופולרית, אולי אינה עולה בקנה אחד עם תדמית החייל הסובל, הרגיש והחששן אותה מישהו מנסה לטפח. אולי מאחר וגיבור הסיפור, הוא, לא עלינא, מתנחל, אולי...

אין שום הסבר ראוי להעלמת סיפור גבורה מדהים כזה - מדוע לא מספרים אותו בכל מקום בצעקה רמה, בהתפעלות רבתי, בגאווה מבצבצת, בתודה בהערצה, בדמעות. אז נספר אותו אנו.

רב סרן רועי קליין ז"ל , סמג"ד 51 של גולני מהישוב עלי (כן, כן, התנחלות), היה בעל הדרגה הבכירה בין לוחמיו בבינת ג'בל. בשעת הקרב, הבחין ברימון שהושלך לעבר אנשיו. מאחר ולא ניתן כבר היה להתגונן ולמנוע את פגיעתו הרעה של הרימון הוא זינק עליו כך שגופו יחסום את מרבית ההדף ואנשיו ינצלו. קורבנו נשא את הפרי המיוחל. חייליו שניצלו סיפרו כי זעק שמע ישראל שעה שקפץ על הרימון.

רועי קליין, גיבור מיתי בעידן של הערצת האנטי-גיבור, נקבר ביום הולדתו ה-31. מספרים עליו שהיה נגן סקסופון מצטיין ואיש רוח מבריק, שסיים לימודי הנדסה בהצטיינות. שטייל עם חברים באפריקה, שהיה לו צחוק מתגלגל, שכל מכריו מתארים אותו כאדם עדין ושלוו, שמשאלתה של אלמנתו היא כי ילדיה יהיו דומים לאביהם.

במקום להדליק נר המעט שנוכל לעשות זה להביא את סיפורו לכאן.

מגיע לו הרבה יותר, אבל זה כל שנוכל לעשות, יהי זיכרו ברוך.

אני חושב שכולם שמעו על סיפור הגבורה שלו

אני לא מבין למה אתה חושב שניסו להעלים אותו.

צריך הרבה אומץ בשביל לעשות דבר כזה

יהי זכרו ברוך :'(

הסיפור מוכר, גם אולמרט נאם עליו לא מעט.

יהי זכרו ברוך, חבל שכל האנשים הבאמת טובים מתים, ועוד צעירים.

גם אני קיבלתי את המייל הזה, באמת אחד מסיפורי הגבורה של המלחמה הזאת..

להעלים? לא מעלמים אותו, כמו שנאמר כאן - אולמרט סיפר עליו, ראש העיר שבה הוא גר (לא זוכר איזו) החליט לקרוא לכיכר על שמו, בכל אתרי האינטרנט סיפרו איך הוא נהרג. המייל שרשרת הזה די תמוה. באמת ראוי להוקיר אותו, ובאמת הזכירו אותו יותר מהחייל ההרוג הממוצע, אבל לא צריך להזכיר ולדבר בעיקר ורק עליו רק כי יש אחרים שנהרגו בדרכים (יחסית) פחות הירואית. למשל פיליפ מוסקו - חובש - שהבנתי שנהרג שטיפל בפצוע. או שהיה חייל שהלך לנסות לטפל בחברו שנפגע מבלי לחשוב על האש ונהרג גם הוא. וגם עוד חיילים שנהרגו בלחימה.

יהי זיכרו ברוך :-[

אני שומע את הסיפור הזה בפעם הראשונה ואני מצטמרר. אני לא חושב שאף אחד פה כולל אני נוכל לעשות דבר כזה.

אין מילים ואפילו דבר שיוכלו לתאר את המעשה ההירואי הזה.

מדהים...

מסתבר שנשארו אנשים איכותיים כאן... אנשים טובים, אמיצים. או גיבורים, כמו שאמרו בכתבה.

יהי זכרו ברוך. השם ינקום דמו

אני יודע את הסיפור..

יהי זכרו ברוך..

אחד החיילים הטובים ביותר, אחד המוכרים בגולני..

:'( :'(

הרבה חיילים מתו על כלום על מלחמה שלא עשתה כלום חוץ מהפסקת הקטיושות ועל הטעויות הללו הממשלה צריכה לשלם ועוד אין להם חוצפה אנחנו צריכים לשלם כסף על הכישלון של הממשלה לא של הצבא הצבא היה מעולה מאוד עשה את מה שהוא צריך פשוט הממשלה לא ידעה מה לעשות לא ידעה כלום אם הממשלה הייתה שולחת חיילים מצויידים למלחמה הרבה לא היו מתים

יהי זכרו ברוך.

סליחה על ההקפצה הקטנה אבל זה פשוט עובר כל גבול.

הניצול הזול של סיפור מדהים על בן אדם מדהים שנהרג במלחמה על ארצו... ובשיבל מה? בשביל להפיץ עמדה, ראויה או לא (ומסתבר שממש לא, כי כולם שמעו כבר בתקשות על המקרה שסופר אפילו על יד ראש הממשלה), על נושא שבכלל לא קשור למותו או לחיו או לתפקידו. גועל נפש, בן אדם שבאמת היה מעונין לספר סיפור גבורה למען ה"צעקה" שבדבר לא היה יוצא באשמות כדי להביע עמדה שתופסות יותר מילים מהסיפור עצמו.

שוב, גועל נפש. אני יודע שזה מכתב שרשת מטופש, אבל אם ברור כל כך שיש לו מטרה ושהיא לא הנצחת רועי (מכתבי שרשת לא עושים את זה), למה בכלל לפרסם דבר כזה בפורם אני שואל? ולא לפרסם את סיפורו של רועי בכבוד שראוי לו.

במלוא מובן המילה, בצורה הכי מדויקת של הביטוי "דמגוגיה זולה":

המעט שאנו יכולים לעשות עבור מי שהקריב את חייו באופן הירואי כל כך, הוא לספר את סיפורו. לא ברור למה התקשורת הדחיקה-עד-העלימה את הסיפור הזה. אולי זוהי התנהגות לא פופולרית, אולי אינה עולה בקנה אחד עם תדמית החייל הסובל, הרגיש והחששן אותה מישהו מנסה לטפח. אולי מאחר וגיבור הסיפור, הוא, לא עלינא, מתנחל, אולי...

אין שום הסבר ראוי להעלמת סיפור גבורה מדהים כזה - מדוע לא מספרים אותו בכל מקום בצעקה רמה, בהתפעלות רבתי, בגאווה מבצבצת, בתודה בהערצה, בדמעות. אז נספר אותו אנו.

כל מה שיש לי להקדיש למשפחתו של רועי הוא אותו שיר שנכתב על ידי נתן אלתרמן, במקור לנתן אלבז שנהרג בסיטואציה דומה של מעשה גבורה בשנת54.

"רצת חיש, בלי עמוד, כאילו

אחזך הטרוף כי עז.

רצת חיש ופנים האפילו

כפני איש הפורץ לבוז בז.

כה מהרת לרוץ שאפילו

הצטדק לא הספקת, אלבז.

הרמון לא השלכת

כי היה איש באהל רבוץ.

הרמון לפנים לא הטחת.

כי נראו אנשים בחוץ.

פה פערת, עינים פקחת

ובידך כליון חרוץ.

אז פרצת לרוץ על פני חלד.

על תבל...לבקש בקרבה

מקום אין בו לא איש ולא ילד

והדרך כבדה ורבה

ובידך הפצצה המפעלת

שהתחילה לספור עד ארבע."

כואב לך לשמוע את האמת, הא?

כואב לי לשמוע ש"האמת" היא מה שחשוב לך פה.