המורה שלי נתנה לנו דפי תירגול על מנת להכין אותנו למגן.

יש שם את התרגיל הבא

(איך אני יכול לעשות ניקוד באותיות כדי שתראו גם את הניקוד?):

16.

א. הם נוכחים לדעת זאת.

ב. אתם נוכחים בחדר.

הפעלים נבדלים זה מזה: 1. בבנין ובגוף 2. בשורש בלבד 3. בשורש ובבניין 4. בגוף ובזמן

אחרי שבדקתי כל אחד מהפעלים יצא לי ש:

1. הראשון השורש שלו הוא י.כ.ח הבניין נפעל הגוף נסתרים והזמן הווה

2. השני השורש שלו הוא נ.כ.ח הבניין קל הגוף נוכחים והזמן הווה

כפי שניתן לראות, אף אחת מהאופציות לא מתאימה למה שיצא לי מכיוון שיצא לי שהפועלים שונים זה מזה בשורש, בבניין ובגוף.

עיזרו נא לי :<

השני זה גם בניין נפעל.. אבל הבגרות בלשון היתה מזמן (:

גם השני הוא שורש י.כ.ח ובנין נפעל, גזרת נפיו.

בהצלחה במתכונת, שלי הייתה ביום חמישי 8)

אבל נוכחים בחדר זה לא י.כ.ח נפי"ו...

בעבר = נכח = קל = לא נפי"ו

חוץ מזה אין מצב שמה שאתה אומר נכון כי אין אפשרות שרק הזמן שונה..(או שבדף יש טעות, אינני יודע).

השני זה גם בניין נפעל.. אבל הבגרות בלשון היתה מזמן (:

חחח...

לא!

ההבדל הוא בבניין ובשורש, אבל לא בגוף.

הטעות שלך היא שבהווה יש רק ארבעה גופים - יחיד, יחידה, רבים, רבות. אין כזה דבר נסתר/נוכח/מדבר בהווה.

יש דבר כזה

לא בהווה.

בטח שכן : "אני רוצה לשחק במחשב"

רוצה - נשוא

לשחק - נשוא מורחב.

רוצה - הווה, מדבר, נלי\ה (נראה לי), קל.

שוב, הגוף הוא לא מדבר, אלא יחיד.

שים לב שאפשר לומר "אני רוצה", "הוא רוצה", "אתה רוצה". ה"רוצה" זה בדיוק אותה מילה - לא משנה באיזה גוף המשפט.

וזה נכון לגבי כל פועל בהווה - אין הבדל בין מדבר, נוכח ונסתר.

you just dont get it, do you?!?

יש דבר כזה!!

יחיד, יחידה, רבים ורבות זה משהו אחר!

יודע מה, תעשה בבחינה שלך יחיד\יחידה.

ההבדל הוא בבניין ובשורש, אבל לא בגוף.

הטעות שלך היא שבהווה יש רק ארבעה גופים - יחיד, יחידה, רבים, רבות. אין כזה דבר נסתר/נוכח/מדבר בהווה.

לא מדוייק

הפועל נמצא בהקשר משפטי, כתוב לו "הם" וכתוב לו "אתם", זה לא יחיד יחידה רבים רבות אלא נוכחים מול נסתרים

מכך שהפעלים שונים זה מזה בגוף ובבניין

אגב בדקתי במחברת שלי משנה שעברה, בוודאות אחד מהם הוא י.כ.ח והשני נ.כ.ח

גם 1 וגם 3 נכונות במקרה הזה

תשאל את המורה שלך, אולי נפלה שם טעות

אני חוזר ואומר:

בהווה, הפועל ניטה כמו שם עצם.

זה אומר שאין לו הטייה נפרדת לגוף ראשון, שני או שלישי.

כמו שכשאני אומר "אני חכם" או "אתה חכם", המילה "חכם" היא בדיוק באותה נטייה - כך גם ב"אני רוצה" ו"אתה רוצה" המילה "רוצה היא באותה נטייה.

לכן, כשמדברים על הפועל בפני עצמו, אי אפשר להבדיל בין מדבר, נוכח ונסתר. ולכן מתייחסים אליו פשוט כאל "יחיד".

אתה מוזמן לקרוא מתוך הסיכום שנמצא כאן:

http://www.bagrut.org/bagruyot/subjects/bagrut-lashon.asp

(הלינק נקרא "סיכום מלא בלשון", הנושא בעמוד 9 בקובץ)

ולגבי הבחינה שלי - עשיתי אותה כבר, וקיבלתי 100.