אינני מתכוון לקבוע שהעם הפלשתינאי הוא בלתי אפשרי להסכם כלשהו, בלתי אפשרי הוא רק הסכם מרצון.

כל עוד מקנן בליבות הערבים, ויהיה אף זיק של תקווה, שיעלה בידיהם להיפטר מאיתנו, אין בעולם דברי נועם כאלה ולא הבטחות מושכות לב שבגללם יהיו הערבים מוכנים לוותר על תקוותם זו - וזאת דווקא בגלל כך, שאין הם אספסוף אלא אומה חיה.

ואומה חיה מוכנה לוויתורים בשאלות גורליות כאלה רק בזמן שלא נותרה כבר כל תקווה "להיפטר", וכשבקיר הברזל נסתמה כל פרצה.

רק אז מאבדות את השפעתן הקבוצות הקיצוניות עם סיסמאותיהן - "לא, לעולם לא!" ורק אז עוברת ההשפעה לקבוצות מתונות יותר. ורק אז יופיעו המתונים כשבפיהם הצעות בדבר ויתורים הדדים.

הדרך היחידה המובילה להסכם כזה הוא קיר הברזל, כלומר קיומו של כוח כזה בארץ ישראל, אשר לא יושפע בשום פנים ואופן על ידי לחצם של ארה"ב,אירופה, שלום עכשיו.

במילים אחרות: הדרך היחידה להשגת הסכם בעתיד היא הסתלקות מוחלטת מכל ניסיונות (וכשלונות, ראה ערך "התנתקות") ההסכם בהווה.

אז אתה אומר שלא צריך לעשות שלום עכשיו אלא בעוד 50 שנה נגיד?

אני אומר שהסכם שלום רציני כלשהו יבוא אך ורק כשבקיר הברזל נסתמה כל פרצה.

בתכלס לפי מה שאני הבנתי צריך לגרום להם להבין שהם לא יכולים לקבל מדינה ואז שהם יגיעו לזה אז לתת להם

השאלה היא לא לעשות שלום עכשיו או בעוד 50 שנה.

ההיסטוריה מלמדת כי הסכם שלום אפשרי אך ורק אחרי מלחמה שבעקבותיה שני הצדדים (או הצד הלוחמני) מבינים כי אין באפשרותם להביס האחד את השני.

so war it is...

האנשים היחידים שרוצים מלחמה הם אלה שלא נלחמו בה.

אני יודע מלחמה מהי.

אני לא חפץ במלחמה. אבל, מלחמה כוללת עדיפה על מלחמה חד-צדדית.