אלבומים מומלצים - הגרסא האודיופילית [עודכ&#150

אהלן חברים,

לא פעם אני רואה בפורום כללי דיונים של המלצה על אלבום כזה או אחר (ואני מודה כי לא פעם חטאתי ופתחתי דיון שכזה בעצמי). עם זאת, כיוון שבפורום כללי ההמלצות נופלות על אנשים שלא ממש מתעניינים, החלטתי לפתוח דיון שכזה בפורום אודיו שיהיה מיועד לאנשים שקוראים בפורום זה.

ראשית, למרות הכל, נכון לעכשיו אני היחיד שיעדכן את הדיון הזה ולכן מנהל הפורום שלנו, גיא, ידאג שהדיון יהיה נעול. שנית, העידכונים יהיו פחות או יותר בקצב קבוע של פעם בכמה ימים/שבוע, זו לפחות השאיפה שלי.

מה האלבומים שייכנסו לדיון הזה? כאמור, כפי שרומזת הכותרת, אלבומים שמיועדים לאנשים עם אוזן חדה יותר, טעם מעודן יותר, ובתקווה, גם ציוד טוב יותר מהממוצע. האלבומים שייכנסו לדיון הזה יעשו זאת בדר"כ כיוון שתהייה להן לפחות תכונה אחת מהבאות:

1 - הקלטה ברמה לא נורמאלית שיכולה להיות מצוינת לבחינת ציוד.

2 - ביצוע טוב במיוחד/ סגנון שונה מן הנהוג.

3 - אני ממש ממש אהבתי את האלבום - הביא אותי לנירוונה אודיופילית :k1000:

האלבום הראשון שייכנס לדיון הזה יבוא דווקא מסגנון הרוק אשר בזמן האחרון יצא והזנחתי. בימים האחרונים שמתי את ידיי על כמה אלבומים מצוינים מכמה סגנונות, אך האלבום שאני עומד להמליץ עליו בלט מעל כולם. הדבר הראשון שבולט באלבום הוא השם שלו, שלי אישית, העלה חיוך על הפנים. האלבום הנקראYou Can Tune A Piano, But You Can't Tuna Fish בביצועים של ה-REO Speedwagon. ראשית, שימו לב לשגיאת הכתיב כביכול בשם האלבום . האלבום אשר יצא לפני שנים רבות עוד ב-1978 הצליח אחרי כל השנים האלה להחזיר לי את ההנאה מהסגנון. כפי שרשמתי, כבר הרבה זמן שלא באמת הקשבתי לביצועים בסגנון הרוק, פשוט לא נתקלתי בשום דבר שעניין אותי. הכל היה יותר מדיי מוכר ומשעמם. לא הפעם. ביצוע מצוין, קצב מעולה, פריסה יפה של הכלים לכל אורך הספקטרום, ולמרות ההקלטה הותיקה, איכות סאונד מצוינת. האלבום מזכיר במשהו את סגנון הרוק המתקדם עם העבודה הרבה של הצלילים הלא אופיניים לרוק המקורי, אך למרות זאת הוא מספיק נאמן לשורשים בכדי לקטלג אותו תחת רוק ולא תחת רוק מתקדם. כאמור, כדאי לבדוק.

Til next time, keep on ROCKIN

Anatoli.

שוב שלום חברים,

אחרי עיקוב קל בעידכון של הפוסט הזה, הגיע הזמן להוסיף את הפרק הבא בהרפתקאות האודיופיליות שלנו. האלבום עליו אני רוצה להמליץ לכם הפעם נקרא Trilogy של Andreas Vollenweider.

מדובר באלבום שונה מאוד ממה שרובכם שמעתם עד כה. אך אתמול, בשעות הערב המאוחרות, בזמן ההאזנה לו, הבנתי שאם לא אמליץ עליו לאנשים אחרים זה יהיה פשוט חטא. משהו כזה חובה שאנשים יכירו. אלבום של מוזיקת עולם, אלבום של מסע למקומות רחוקים וקסומים. אינסטרומנטלי ברובו, רגוע, וסוחף. לשעות הלילה הקטנות, עם בקבוק יין וחדר חשוך, מדובר בחוויה פשוט מדהימה שלא נתקלים בה כל יום.

קרה לכם שנכנסתם לחנות סטריאו איכותית ושמעתם איך ברקע מתנגן איזה אלבום לא מוכר ותמיד אמרתם לעצמכם "איפה אני יכול להשיג מוזיקה כזו?". אז תפסיקו לשאול, הרגע אמרתי לכם איפה

מדובר על אלבום כפול ששווה כל רגע של הקלטה, ההקלטה עצמה באיכות טובה גם כן, מה שרק מוסיך לחוויה המדהימה הזו. האלבום מתחיל עם מוטיב כלשהו, ומתקדם ומתפתח על גבי אותו המוטיב של מנגינה. הייתי ממליץ להתחיל מההתחלה ולתת לאלבום, ליצירה, לסחוף ולהתקדם בקצב שלה מבלי להריץ קדימה. הכל חלק מהחוויה ומהמסע הגדול הזה.

Anatoli.

שוב שלום חברים,

לצערי אני לא מצליח לעמוד בקצב שרציתי בכל הנוגע להמלצות, אך בגלל עומס בעבודה אין לי את אותה כמות הזמן לשמוע מוזיקה. עם זאת, היום פיניתי קצת זמן אחרי העבודה לשמוע את האלבומים האחרונים שהגיעו אליי. האלבום היחיד שבאמת אהבתי מגיע דווקא מכיוון הג'אז. האלבום, Catalonian Fire של ה-Tete Montoliu Trio משנת 1974. ללא כל ספק, אחד מהאלבומים שמכניסים את המאזין לאווירה "האודיופילית", זה אלבום שבשבילו כדאי שתהייה לכם מערכת טובה. כל כך ג'אזי, עם זאת כל כך מלהיב. אלבום ג'אז מצוין עם שילוב טוב של כלים, אך בקצב מהיר יחסית שלא ישעמם את החדשים בתחום, וידאג לשמור את הוותיקים בתחום מרותקים. כבר שמעתי לא מעט יצירות מצוינות מהסגנון הזה, והאחת הזו שעד כה לא פגשתי מעולם ריגשה אותי וסחפה אותי לא פחות מהטובות ביותר.

בצד הטכני של העניין, מדובר אומנם בהקלטה ישנה יחסית, אך האיכות שלה היא לא פחות ממצוינת. הודות לטכנאי טוב היא לא נופלת באיכותה מהקלטות חדשות ב-30 שנה. רעשי רקע אפסיים, ואימג' טוב מאוד, כמו גם איזון טונאלי מצוין הן של הביצוע והן של ההקלטה ופאנצ' מעולה בבאס כדי שגם חובבי הבאס שבינינו (ויש לא מעט) ירגישו את המכה של התוף כמו שצריך (כמובן שרמקולים טובים יעשו את זה בצורה הטובה ביותר, אך גם מערכות סבירות או מערכת אוזניות טובה יעשו את זה לא רע בכלל). ללא כל ספק אלבום שכדאי מאוד לקחת איתכם לחנות כשהולכים לבחון רמקולים לרכישה. ולאוהבי הסגנון, אלבום חובה בבית גם בלי ללכת לרכוש שום דבר

Anatoli.

שלום לכם חברים וחברות,

שוב אנחנו ממשיכים במסע הנפלא לנירוונה האודיופילית. היום אני פונה אליכם עם המלצה אחרת. המלצה שלדעתי תתאים לחלק לא גדול מכם. עם זאת, לי האלבום נשמע כל כך טוב שבשביל המעטים שכן יאהבו אותו זו תהייה חוויה שונה לגמרי ממה שהם שמעו כבר זמן רב. הז'אנר של היום הוא מוזיקה קלאסית. היציאה של היום היא Symphonie Fantastique של Berlioz. אני בטוח שאילו מכם שחוטאים מדיי פעם בהאזנה למוזיקה קלאסית כבר שמעו את השם הזה לא פעם. אך את היצירה הזו אני לא בטוח ששמעתם, ולכן אני עושה מצווה ומביא אותה לתודעתכם

כיוון שמוזיקה קלאסית היא סיגנון שבו אפשר למצוא כמה גרסאות לאותה היצירה עם ניצוח/הקלטה שונים הגרסא שאני מדבר עליה היא Sir Colin Davis - Concertgebouw Orchestra משנת 74. נראה שזה הפך אצלי לאופנה להמליץ דווקא על האלבום הישנים. אבל אני מניח שפשוט יש משהו קסום בהקלטות האילו ובגישה של המפיקים ליצירה.

ועכשיו לתוכן. מוזיקה קלאסית, נשיפה, מיתר, תופים מדיי פעם. מה כל כך מיוחד כאן? ובכן, המון. מדיי פעם פוגשים יצירות שיכולות פשוט לגרום לכם להפרעות קצב לב. אומנם זו לא הדוגמא המוקצנת ביותר, אך זהו בהחלט אלבום שכזה. מעבר מהירים מאוד מקטעים רגועים ושקטים לחלקים עמוסים לעייפה בכלים רבים מכדי לספור וקטעים דרמתיים במיוחד. שימו את זה במערכת רמקולים טובה, תגבירו את הווליום, ואני מבטיח לכם שתוך כמה דקות חצי מהשכנים שלכם יזרקו עצמם מהמרפסות מפחד וחרדה. הקצב המהיר בחלק מהיצירה יקרוץ גם לחדשים יותר בתחום הקלאסית. עם זאת, זו בהחלט אינה יצירה שאני ממליץ להתחיל איתה. היא כבדה יחסית, היא לא משהו קונבנציונאלי ומרנין כמו יצירות של ויואלדי לדוגמא. אך לבעלי רקע מסוים בתחום/בעלי התעוזה זה אלבום מומלץ מאוד. כדאי לכל הפחות לשמוע קטע אחד/שניים במלואם לפני שחורצים את גזר הדין. ובשום פנים ואופן לא להריץ קדימה! ככה לא שומעים מוזיקה, בטח שלא מוזיקה קלאסית שבה כל חלק בנוי על קודמו.

קצת יותר על הצד הטכני של האלבום. תחום דינאמי מצוין, אך ההקלטה קצת חלשה מדיי לטעמי. תצטרכו להגביר יותר מאשר בדר"כ כדי לקבל באמת את התוכן שיש בהקלטה הזו. עם זאת, רעשי הרקע נמוכים מאוד ביחס להקלטה של מוזיקה קלאסית, במיוחד כשמסתכלים על התאריך. במה מצוינת, אימג' מעולה. דינאמיות מעולה עם הקלטה מאוד מהירה ומפורטת כמו גם איזון טוב מאוד.

שימו לב! הכותב אינו לוקח על עצמו אחריות על משתמשים חדשים בתחום הקלאסית אשר ייפגעו נפשית/פיסית/בכל דרך אחרת כתוצאה מהאזנה ליצירה זו.

Anatoli.

שלום שוב חברים,

אני רוצה לפתוח בהתנצלות על העיכוב בפרסום העדכון הזה. לצערי בשבועיים האחרונים כמעט שלא יצא לי להקדיש זמן להאזנה אמיתית למוזיקה. היום, בשעות הערב המאוחרות, סוף סוף התיישבתי ושמעתי כמה אלבומים. מצב הרוח שלי גורם לי להישאר גם הפעם במוטיב של מוזיקה קלאסית, אם כי משהו שונה. תחילה חשבתי שרעיון טוב יהיה להמליץ על משהו קליל ושמח מאוד שיקרוץ לחדשים בתחום, אך החלטתי ללכת על משהו קצת יותר רגוע. הפעם, משהו של Vivaldi, האלבום הוא Ofra Harnoy - Vivaldi Cello Concertos.

האלבום משנת 89, והפעם, אין הרבה לספר עליו. את השם Vivaldi אין מה להציג, הוא אחד מהשמות הראשונים שמכירים, אפילו לפני שמתחילים לשמוע מוזיקה קלאסית. האלבום כפי ששמעו מרמז נותן את מרכז הבמה לצ'לו. בניגוד כלשהו ליצירות לכינור שהן מאוד מהירות ושמחות (ויש רבים שיגיד ממוחזרות בגלל החזרות הרבות על קטעים מסוימים ביצירות שונות), היצירה הזו רגועה ומעופקת יותר. גם היא מכילה קטעים בקצב יחסית גבוה עם מגוון כלים שיהיו מצוינים להאזנות הקלילות יותר. עם זאת, אני ממליץ להקדיש לאלבום את הזמן המגיע לו, ולהינות ממנו גם מהקטעים היותר איטיים ורומנטיים שבו.

ההקלטה טובה, ולמרות שיש בה גוון כלשהו של "צבע", הגוון מוסיף לאווירה ה"רומנטית" והאינטימית שלו, מה שמוסיף המון בעת ההאזנה, בעיקר אם משתמשים באוזניות טובות

נקווה שהעדכון הבא יהיה בפרק זמן סביר יותר.

Anatoli.

גם לסופ"ש הזה, 10 לחודש - יום משכורת לחלק לא קטן מאיתנו ומן הראוי שנחגוג ( ), אני מצייד את חברי הפורום בהמלצה מצוינת. הפעם על אלבום יחסית מוכר, מה שלא גורע מהיופי שבו. האלבום הוא Songs From The Wood של Jethro Tull. למי שלא מכיר, מדובר בלהקה שנוסדה לפני כ-40 שנים. מה שמייחד מאוד את הלהקה הוא הווקאלים והחליל שתופס עמדה מצוינת בקידמת הבמה. הלהקה הזו שהתפתכה עם הזמן מתוארת, בצורה הטובה ביותר, כלהקת רוק מתקדם בזכות השילובים הרבים שלהם.

Songs From The Wood יצא בשנת 77 (קרוב לעשור לאחר יציאת האלבום הראשון שלהם). ולמרות שרוב "מביני-עניין" בנושא מעדיפים את Aqualung ואפילו את Thick as a Brick, לדעתי דווקא האלבום הזה הוא דוגמא מצוינת לטעם המיוחד של הלהקה הזו. מקצבים משתנים כמו שמתאים ללהקת רוק מתקדם, מה שלא נמאס ולא משעמם. שילוב מצויין של כלים שלא שומעים הרבה פעמים בביצוע אחד.

האלבום מוקלט בצורה טובה מאוד, הצליל נקי ביותר, מפורט מאוד, לא חד או צורם לעולם, והבמה תלת מימדית, רחבה, עמוקה, וממוקדת כל כך שקשה להאמין שזו הקלטה ישנה כל כך. הלוואי וגם להקות אחרות ילמדו משהו בנוגע לחשיבות של הקלטה טובה. לדעתי מדובר גם במוזיקה שמתאימה להאזנה קלילה שכן היא אינה דורשת ריכוז רב בכדי להנות ממנה, גם להאזנות אינטנסיביות יותר בזכות היופי של הצליל ובעיקר של הביצוע, ולא פחות מאלה גם לבדיקה של ציוד. אני משתמש באלבום הזו לא מעט בכדי לבחון ציוד ולדעת מה היכולת שלו לשחזר במה, וצליל מפורט.

Anatoli.

יום טוב לכולם,

ההמלצה השבועית לפעם זו היא האלבום Vertigo של Jesse Cook. לשם שינוי, מדובר באלבום יחסית חדש (1998 ) ולא ותיק כמו רוב האלבומים שהיו פה עד כה. אלבום מצוין שנופל אצלי תחת ההגדרה של מוזיקת עולם. למי שלא מכיר, מדובר בגיטריסט שלמרות שנולד בפריז וחיי בטורונטו מנגן בסגנון שמגיע מחלק אחר לגמרי של העולם. הסגנון שלו שמשלב אלמנטים מהג'אז, פלמנקו, מוזיקה לטינית ושאר גוונים מרחבי העולם (גם מעט מהסגנון המזרחי יותר) הוא חגיגה לאוזניים. האלבום הזה, Vertigo, הוא שילוב של כמות לא קטנה של יוצרים, בינהם נמצאת גם Ofra Harnoy, אשר אלבום שלה נמצא בדיון זה שתי הודעות מעלה.

האלבום כולל עבודה רבה של כלים שונים, עם דגש לא קטן על הבאס. הוא חזק, הוא אנרגטי (ככל הנראה מדובר בחותמת של Jesse Cook שכן רוב היצירות שלו ידועות כאנרגטיות מאוד), והוא מכיל לא מעט תוכן, גם אם לא תמיד בקדמת הבמה. עם ציוד שמסוגל לשחזר באס נמוך כראוי כמות הבאס ייתכן ותהייה מעט מוגזמת ותתפוס חלק גדול מדיי מהיצירה בקטעים מסוימים, אבל כנראה שיש כאלה שאוהבים את זה, וזה לא מספיק בכדי לגרוע מהאלבום המעולה הזה. המקצבים מצוינים ומזכירים מוזיקה לטינית בעיקר אך גם אלמנטים לא מעטים ממוזיקה מזרחית/ערבית עם דרבוקות ושאר כלים מעניינים. אפילו הגיטרה של Jesse Cook עצמו עושה מעברים מצוינים בין הסגנונות השונים.

על הצד הטכני יותר, מעבר לבאס המוגזם סך הכל מדובר בהקלטה טובה. היא מפורטת, אך אינה חדה מדיי. יש במה טובה וצליל חם ונעים. רעשים מעצבנים לא תמצאו פה, כראוי להקלטה שכזו. בהזדמנות זו הייתה ממליץ לבדוק את שאר האלבום של אותו הגיטריסט, האלבומים השונים שלו תופסים כיוונים מעט שונים מבחינת האוריאנטציה האתנית שלהם. בעוד Vertigo הוא שילוב דיי טוב של הכל, Nomad (2003) מתמקד מעט יותר בכיוון המזרחי (עם קטעי ווקאלים בערבית אפילו ), ו-Frontiers נוטה לכיוון אחרי לגמרי אשר למרות הקצב המהיר ביותר והפסטיבל של הכלים שנכנסים על גבי המסך לא נוטה לכיוון המזרחי כמעט כלל.

Anatoli.

שבת שלום לכולם,

ההמלצה להיום כנראה שתקרוץ לרבים מכם שכן היא מאגדת בתוכנה שני ז'אנרים מאוד מעניינים. אלבום ה-Classic-Rock Fushion הבא הוא מטמורפוזה (ומכאן גם שם האלבום) של יצירתו המפורסמת ביותר של ויואלדי, ארבע העונות. האלבום בביצועם של Uli Jon Roth ושל ה-Sky Orchestra אשר נקרא Metaporphosis of Vivaldi's Four Seasons, מאגד בתוכו אלמנטים בולטים מהיצירה המקורית, יחד עם לא מעט כלים שהיו בה גם במקור, וגיטרות חשמליות ואינטרפרטציה אישית של Uli Jon Roth הגיטריסט ליצירה הזו.

האלבום מחולק לשני חלקים. ב-13 הקטעים הראשון אנו עוברים בגרסא הזו של ארבעת העונות, מתחילים באביב, אל הקיץ, דרך האביב ועד לחורף. ב-11 הקטעים הבאים של היצירה מדובר בתוספת של Uli Jon אשר לא נכללת ביצירה המקורית של ויואלדי. האלבום הזה מיוחד מאוד בזכות השילוב המצוין של שני העולמות. הכלים יחד עם המקצבים של היצירה הותיקה, אל מול הגיטרה והקצב של עולם הרוק. השילוב של השניים זה בזה נשמע ממש טבעי, כאילו הכלים "מדברים" זה עם זה באותה השפה.

על הצד הטכני מדובר בהקלטה טובה עם צליל טוב ופירוט טוב מאוד, ולשם שינוי, הקלטה מודרנית האלבום הזה הוצג לראשונה בשנת 2003. זהו ללא כל צל של ספק אלבום שאני יכול להמליץ בלב שלם לקחת כשהולכים לבדוק מערכת כלשהי, אלבום שאפשר לשמוע פעמים רבות ללא הפסקה ועדיין לא להשתעמם.

Anatoli.

שלום לכולם,

אני מצטער מאוד על העיכוב הבלתי נסלח בעדכון של הדיון הזה. לצערי קצת מחסור בזמן פנוי, הרבה התעסקות עם הציוד של המערכת, ושבועיים בערך של מחלה הקשו עליי.

הפעם אני רוצה להמליץ על אלבום של להקה שמוכרת היטב ל"אודיופילים" ולמבוגרים יותר שבגולשי הפורום כנראה. מדובר בלהקת Dire Straits והאלבום שאני מבקש להמליץ עליו הוא לא Brothers in Arms המפורסם, ואפילו לא Sultans of Swing הכל כך מוכר בזכות האוסף של היצירות הטובות ביותר שלהם, אל דווקא האלבום Communiqu. למי שלא מכיר את הלהקה, היא הוקמה ב-77 בבריטניה, והם נטו לכיוון הרוק הקלאסי. האלבום הזה שהוא השני שלהם, יצא ב-79 והגרסא שיש לי עברה Remaster ב-96, אם כי ישנה גרסא נוספת (שלא שמעתי לצערי) שעברה Remaster בשנת 2000 יחד עם שאר האלבומים של הלהקה. ההקלטה פה היא לא מרשימה מדיי, היא נקייה יחסית מרעשים, והיא מאוזנת יפה. אבל אין פירוט מיוחד, ואין שום דבר מדהים בהקלטה הזו. עם זאת, מבחינת תוכן, זהו ככל הנראה האלבום שאני הכי מבין כל מה שהלהקה הזו הוציאה במשך כל השנים.

מבחינת תוכן, לדעתי מדובר באלבום רוק קלאסי קלאסי , הוא פשוט כל כך נקי בלי השפעות חיצוניות של סגנונות אחרים. למרות שאני יודע שאצלנו בפורום יש קהל גדול בקרב חובבי האוזניות, את האלבום הזה אני חושב שכדאי דווקא לשמוע במערכת רמקולים. ההקלטה שלו היא כזו שרמקולים פשוט יגרמו להכל להישמע הרבה יותר "גדול" וחיי עם תופים פשוטים יפיפיים.

Anatoli.

שוב שלום לכולם,

בשבוע האחרון, ביצעתי "מבצע שינוי כיוון" משל עצמי. כשאני אומר שינוי כיוון, אני מתכוון שהשבוע האזנתי לכמה אלבומים שאני לא נוהג להאזין להם בדגך כלל. האלבומים האילו הינם OST, או במילים אחרות, היצירות שמלוות את פס הקול של סרט מסוים. אז השבוע הגיעו אליי לא מעט יצירות טובות. טרילוגיית Star Wars, שני הסרטים המאוחרים יותר בטרילוגיית Pirates of the Carribean, פס הקול של הסרט The Rock, ועוד רבים וטובים. אז דבר ראשון, אני חייב לציין שכולם פשוט מעולים. עם שמות גדולים כמו John Williams שאחראי למלחמת הכוכבים בין היתר, Hanz Zimmer שהביא לנו את פס הקול של The Rock, הסמוראי האחרון ועוד כמה טובים, ועוד לא מעט שמות גדולים אחרים, אפשר בקלות להבין למה היצירות האילו הן פשוט קלאסיקות מודרניות.

תחילה חשבתי שההמלצה צריכה להיות על פס הקול של Once Upon A Time in the West, אשר מכיל לא מעט קטעים שכל אחד מאיתנו זוכר מלפני מספר שנים. אך לאחר האזנה לשאר היצירות החלטתי שלא מספיק שפס הקול יהיה טוב, חשוב שגם ההקלטה תהייה טובה. ועם מבחר רחב כל כך, זה לא קשה למצוא משהו עם הקלטה מצוינת. אז מעבר לאיזכור של כל השמות הרבים מעלה, אשר לדעתי כדאי לבדוק, אני בוחר להתמקד דווקא בפס הקול של הסרט הראשון טרילוגיית שודדי הקאריבים. אז השם המלא והלא קצר של האלבום הוא: Klaus Badelt - Pirates of the Caribbean ~ The Curse of the Black Pearl. אני מניח שרבים מכם ראו את הסרט, ומכירים את פס הקול. אך לאילו שלא, אני ארחיב מעט יותר. פס הקול כולל מגוון גדול של כלים, ממש חגיגה לאוזניים. לא פחות חשוב, ומה שגרם לי לבחור בפס הקול של הסרט הראשון ולא השלישי בטרילוגיה הוא הקצב של המוזיקה. רוב היצירות כולל קצב מהיר עם עושר עצום של כלים שקמים לתחייה לכל רוחב הבמה. עם מעברים מהירים בין קטעים עמוסים לעייפה לבין קטעים שקטים מאוד, פס הקול הזה לא ישאיר אף חובב מוזיקה אדיש.

אם הצד הטכני מעניין אתכם, מדובר בהקלטה טובה. נקייה, מאוזנת, ומפורטת. לא פחות חשוב (ועם העומס של היצירה כנראה שאף חשוב יותר) עם תחום דינאמי מרשים. אני מניח שיש כאן כאלה שמעדיפים להאזין למוזיקה שיועדה למטרה זו בלבד, מוזיקה. ולא ליצירות שנועדו ללוות סרט. אבל גם רוב אילו אחרי האזנה לפס הקול הזה יסכימו שהוא יכול בקלות לעמוד כיצירה בפני עצמה.

Anatoli.

אהלן,

לכבוד שנת הלימודים שתתחיל בשעה טובה באוניברסיטאות בעוד יממה (בתנאי שלא יהיו שביתות ), ולכבוד זה שלא יהיה לי יותר מדיי זמן להאזין למוזיקה בעתיד הקרוב, את הלילה האחרון ביליתי עם האוזניות על הראש. מצב הרוח שלי התאים בעיקר לרוק, אז זה מה ששמעתי. בעיקר רוק קלאסי, Eagles, Dire Straits, Led Zeppelin. לא מזמן הבאתי שישה אלבומים של Led Zeppelin על גבי דיסקים מקוריים, וכמובן שמיהרתי לגבות את כולם על גבי המחשב. אני מניח שאין חובב מוזיקה שלא מכיר את היצירות של הלהקה הזו, שחלק לא קטן מהן הפך לקלאסיקה. אז האלבום שאני רוצה להמליץ עליו הפעם מתקשר ישירות ליצירות האילו. בשנת 97 חברו להם כמה אומנים, והוציאו אלבום העונה לשם Stairway To Heaven - Led Zeppelin Tribute. האלבום הזה כולל ביצועים מחודשים לכמה מהלהיטים הגדולים של הלהקה כדוגמת Black Dog, Stairway to Heaven, Whole Lotta Love ועוד לא מעט קטעים מוכרים. לשם שינוי, הביצועים לא רעים בכלל. אני מאוד אוהב את התוצאה הסופית. אם מוסיפים לזה גם הקלטה מודרנית יחסית, וטובה משמעותית מאשר ההקלטות המקוריות של Zeppelin, מתקבל אלבום רוק מצוין. מי שכבר מכיר את היצירות המקוריות, כדאי לבדוק, ייתכן ותגלו שהביצועים המעט שונים יחד עם הקלטה נקייה יותר עושים לכם טוב בלב. למי שעוד לא טעם את Led Zeppelin, זו הזדמנות לבדוק כמה יצירות קלאסיות של אחת מלהקות הרוק הגדולות עם טאץ' מעט מודרני יותר.

Anatoli.

אהלן שוב אנשים,

מצטער על העיכוב המוגזם בעידכון, פשוט עכשיו עם המעבר לעיר אחרת בשביל הלימודים, אין לי שם יותר מדיי זמן/מערכת מתאימה בכדי לשמוע מוזיקה כמו שצריך. את הלילה האחרון ביליתי בהאזנה למוזיקה עם ה-K1000 שהזנחתי כבר מספר שבועות.

אחרי ריחוק רב כל כך מהמערכת, שמעתי אתמול כמות עצומה של אלבומים, ובאמת שהיה לי קשה לבחור מה להמליץ. אחר בסופו של דבר החלטתי ללכת על אלבום (ליתר דיוק שני אלבומים במארז אחד) שאני דיי אמביוולנטי לגביהם.

מדובר על הופעה חייה שמוקלטת על גבי DVD עם פס קול כפול. גם PCM בסטריאו, וגם DD למערכות 5.1. ההופעה היא של Tubular Bells 2 ו-3. הסיבה שאני אמביוולנטי לגבי ההופעה הזו היא שמצד אחד, מדובר ביצירה מעולה, שונה מאוד מכל דבר אחר. מצד שני, בתור "אודיופיל" המלצה על דיסק DVD אינה בחירה טיבעית. מה גם, שאם כבר ב-Tubular Bells עסקנו, האלבום הראשון שאינו מבוצע בהופעה זו הוא המוצלח מכולם (זו לפחות התפיסה הרווחת). עם זאת, אני חושב שאין מקום להפלות את ה-DVD לרעה. עם סאונד שמעובד מראש לסטריאו לבעלי מערכות הסטריאו, ועם וידיאו שמלווה את היצירה, זו חוויה שונה ולא פחות טובה.

אז לטוב או לרע, זו ההמלצה שלי לפעם זו. למי שלא מכיר את Mike Oldfield, קצת רקע לא יזיק. הבחור כבר לא צעיר, בן 54 בימינו. עם זאת, היצירות המוצלחות ביותר שלו הן בין הותיקות אשר פירסם בשנות ה-20 וה-30 שלו. אלבום הבכורה שלו Tubular Bells הראשון, שנחשב על ידי רבים לטוב ביותר שלו, הוא אלבום פרוג רוק במלוא מובן המילה. הרבה אנשים לא יודעים זאת, אבל האלבום הזה הוא גם אלבום ההשקה של Virgin Records. הייחוד באלבומים של Mike Oldfield הוא השילוב הלא קונבנציונאלי של כמות עצומה של כלים שונים כל כך. שילוב של מוזיקה קלאסית, רוק מתקדם, מוזיקת עולם ואתנית, אלקטרונית, ועוד.

ה-DVD, שנקרא Mike Oldfield - Tubular Bells II & III ושוחרר בשנת 99 מציג את הסיפוניה המדהימה שנוצרת על ידי שילוב של מספר כלים גדול כל כך. על הצד הטכני אין הרבה מה להרחיב. שמענו הקלטות טובות יותר, אך שמענו גם הרבה טובות פחות. לכל חובב מוזיקה מושבע שעוד לא נתקל בסגנון, מדובר באומן שפשוט חובה לבדוק. מדובר ללא כל ספק באחת הקלאסיקות, ויש לו לא מעט יצירות שהן פשוט גאוניות (ע"ע Island שיצא ב-87).

Anatoli.

שלום שוב אודיופילים יקרים,

למרות שקשה לי להודות בזה, ישנם לא מעט אלבומים שהם פשוט חובה שעוד לא שמעתי. אחד מאותם האלבומים הוא האלבום Desire של Bob Dylan. לפני יומיים, קפצתי לביקור לקרוב משפחה. על הדרך שמענו קצת מוזיקה ברקע, ואחד האלבומים שהתנגנו היה האלבום הזה. אני חייב לציין, שבלי קשר לאיכות המזוויעה של פורמט גרוע עם רמקולים ב-20 שקל, המוזיקה הייתה פשוט מצויינת. שילוב מצוין של כלים, מנגינה מאוד מהנה, ובכלל יצירה רעננה במיוחד.

כמובן שלא הרשתי לעצמי להישאר ללא האלבום הזה, ושעות ספורות לאחר החזרה הביתה, האלבום המלא ב-FLAC כבר נמצא בספריית המוזיקה שלי. עכשיו, עם המערכת שלי, ועם גרסא טובה יותר של היצירה, יכולתי לשבת ולהאזין כראוי.

קצת רקע, בוב דילן שהוציא מספר רב של אלבומים כשהראשון שבהם ראה יצא עוד ב-1962 מוכר ככל הנראה לרובכם הגדול. Desire יצא במקור ב-76, וכיכב במצעדים (מקום ראשון בארה"ב, מקום שלישי בבריטניה). הגרסא של האלבום שברשותי היא ה-Reissue משנת 2003. ההבדלים בינה לבין הגרסא המקורית, ממה שאני הצלחתי לשמוע אינם גדולים. ההקלטה לא מדהימה, אך היא בסדר גמור, ללא רעשים או בעיות בולטות. את האלבום הזה אני ממליץ בתור אלבום מוזיקה טהור, ללא כל נגיעה לאיכות ההקלטה/ייחודיות היצירה. פשוט אלבום שחובה לשמוע לפחות פעם אחת. אני בטוח שרוכבם תאהבו אותו.

Anatoli.

הפעם, אנו חוזרים לסגנון הקלאסי, הפילהרמוני. אך חוזרים אל יצירה שלוקחת אותנו למקום אחר, לחלל, לטיול בין כוכבי הלכת השונים.

האלבום Zubin Mehta And The LA Philharmonic - Holst - The Planets, כפי שניתן להבין משמו, המנצח הוא לא אחר מאשר זובין מהטה.

היצירה, The Planets, של Holst. היצירה הזו, ככל הנראה המפורסמת ביותר שלו (למעשה, כל כך מפורסמת, שהוא אף טען כי היא מסיטה את תשומת הלב מן היצירות האחרות שלו), אינה עוסקת בכוכבים עצמם, בניגוד למה שהשם יכול לשדר. למעשה, מדובר יותר ביצירה מכיוון האסטרולוטגיה, מאשר מכיוון האסטרונומיה. כל כוכב מייצג תכונות כלשהן באנשים, ובהתאם לכך, היצירה מתפתחת לכיוון זה, משדרת את הרגשות המאפיינים אופי זה.

לדוגמא, Jupiter, the Bringer of Jollity, יצירה זו מתאפיינת בקצב מהיר, חילופים רבים בקצב, שילוב רב של כלים, ואף מנגינות שנשמעות כאילו נלקחו מסרט מצויר. לעומתו, Mars, the Bringer of War, מתחיל בעלייה הדרגתית של הקצב, בשילוב של קטעים דרמטיים, כמצופה מנעימת מלחמה.

The Planets הוקלטה לאורך השנים בגרסאות רבות, ולמרות ששמעתי מספר לא רב של גרסאות, דווקא ההקלטה הספציפית הזו תפסה את תשומת ליבי. ההקלטה הישנה הזו, שנת 71, אשר שוחררה רק ב-98 נשמעת פשוט מצוין. נתונים טכניים כמו תחום דינאמי/רצפת רעש אולי לא ישברו פה שיאים, אך ההקלטה מרגשת, סוחפת, ודינאמית להפליא.

ללא כל ספק, אחת היצירות הקלאסיות הטובות ביותר שאני נתקלתי בהן. היא אף תתאים מאוד לאנשים שהניסיון שלהם בז'אנר זה אפסי, וזאת בזכות הגיוון הרב ביצירה.

Anatoli.

שלום לכולם,

אני מצטער שוב על העיכוב הפשוט מוגזם ביותר מצידי. לצערי התקופה האחרונה הייתה מאוד בעייתית עם כל הבלגאנים של השביתות/בחינות/לימודים באוניברסיטה.

עם זאת, בימים האחרונים בזמן הלימוד למבחן באלגברה האזנתי ללא מעט אלבומים שלא הכרתי במיוחד, פשוט שיתנגנו ברקע. אלבום אחד בלט מעל כולם, זעק לי כל פעם שהוא התנגן, גרר אותי מהלימוד אל המוזיקה.

האלבום הזה הוא של להקת Triumvirat, בתרגום חופשי (מאוד - גרמנית-לטינית) המשמעות היא השלישייה השלטת. מדובר על להקת רוק מתקדם (פרוג), אשר כיאה ללהקה מהז'אנר פרחה לפני שלושה עשורים. הסגנון מזכיר מאוד את ELP, אם כי קצת יותר קליל ברוב הקטעים.

עם עבודה רבה על כלי הקשה, מקלדות, סינטיסייזרים (מה ששוב, מדגיש את הדמיון לסגנון של אמרסון לייק ופאלמר - ELP), שירה מועטה יחסית, ומנגינות מדהימות.

האלבום הספציפי שברשותי הוא Mediterranean Tales. האלבום הראשון של הלהקה, משנת 72. הגרסא שברשותי היא ה-Remastered משנת 2002. אני חייב לציין לטובה את איכות הסאונד של האלבום אשר נשמעת נקייה מאוד, עם זאת עם טקסטורה, "חיספוס" בצליל.

הקטע הראשון, למרות שקצת ארוך הוא לא פחות מיצירת מופת, והוא בהחלט אינו היחיד באלבום זה.

מעבר לאלבום הספציפי הזה, אני ממליץ בחום לשמוע את שאר האלבומים, כאשר הבולט ביותר הוא Spartacus. אני אישית עוד לא האזנתי לאלבום, אך אני כן יכול להגיד שהקונצנזוס בקרב המבינים בתחום הוא שזהו האלבום הטוב ביותר שלהם, אלבום שחייב להיכנס לתחת ההגדרה של אחד מאלבומי הפרוג הקלאסיים של כל הזמנים.

Anatoli.