רצף אירועים מסוכן, סוף העולם ושתי שיירות ויקינגיות. The Banner Saga הוא חלק ראשון מתוך שלושה משחקים שצפויים לצאת, ומה שמקשר ביניהם הוא סיפור אחד גדול - לא התאכזבנו
שש שנות עבודה ב-BioWare הספיקו לחברי קבוצת Stoic. לאחר שפיתחו משחקים (ובניהם Star Wars: The Republic) בחממה התאגידית שלהם, ב-2012 החליטו לעזוב את BioWare כדי לעבוד על פרויקט אינדי קטן ודל תקציב משלהם: The Banner Saga.
כמשחק תפקידים טקטי מצוין, The Banner Saga עמוס במיתולוגיה נורדית, ויקינגים ודילמות פוליטיות סטייל "שיר של אש ושל קרח" של ג'ורג' ר. ר. מרטין.
 |
הסאגה מתארת את סיפורן של שתי שיירות ויקינגים בעקבות כוח המאיים להחריב את העולם. כל החלטה נעשית על ידי השחקן ומשפיעה על עתיד המשחק, הגיבורים והקרבות, ומונצחת על דגל השיירה - הבאנר - עליו נרקמת היסטוריה שלמה.
למרות התיאור, המשחק פונה לקהל שנהנה ממשחקי אסטרטגיה איטיים. אין הרבה אקשן ורוב המשחקיות בנויה על קריאת טקסטים ו-RPG בתורות. חזון המפתחים היה משחק אסטרטגיה - והם עשו את עבודתם.
זה מתחיל מסוף העולם
אנשים סוברים כי העלמות השמש היא סימן לסוף העולם. אולי זה נכון. זמן קצר לאחר ההעלמות המסתורית צבא איום קם מן המתים ומאיים להשמיד את העולם. זה, בקצרה, תיאור של מה שהולך במשחק, ללא ספוילרים מיותרים.
מה תעשו? הכוח שיעמוד לרשותכם מורכב מאנשי כפר ולוחמים, חלקם בני אדם, וחלקם מגזע אחר בשם וארל. את שני הגזעים יצרו האלים.
בני האדם נוצרו על ידי אלה, ורוב הכולל של האוכלוסייה הוויקינגית במשחק נודד בין חקלאות, סחר, חטיבת עצים ללוחמה. הוארל, שילוב של אדם וחיה, הם ענקים בעלי קרניים, וכמו האל שיצר אותם, חסרי סבלנות ובעלי כישרון מיוחד לכלי נשק. למרבה הצער, אין לוארל נקבות, ולכן סביר להניח שהגזע יכחד בסופו של דבר.
גזע נוסף הוא ה-Dredge, צבא ענקים משוריינים, עיוותים שיצר אל קנאי מיצירותיהם של האלים האחרים. לאחר מלחמות עקובות מדם גזע ה-Dredge נכחד - או לפחות כך חשבו כולם. הם מופיעים שוב, חזקים ואלימים יותר מאי פעם, ואף אחד לא יודע למה.
אי אפשר להתחרט
כדי לשלוט בכוח שלכם תצטרכו מנהיגים. השליטה במנהיגי השיירות נעשית על ידי השחקן - תיכנסו לנעליהם של הגיבורים ותשלטו בפעולות שהם מבצעים, ויש הרבה: תאלצו לשקול החלטות קשות כמו כיצד לטפל בשיכורים שהם, למרבה הצער, חלק מהשיירה? האם להציל עיירות קרובות מאיום ה-Dredge, אותו כוח מסוכן שמאיים להשמיד ציוויליזציה שלמה, או להעלים עין? האם לפתוח במלחמה חזיתית, או לנסות להערים על ה-Dredge בעזרת מתקפה מתוזמנת? כל החלטה משנה את המשך המשחק ועלולה לגרום למוות של הלוחמים או של אנשי הקבוצה, ו-Stoic אמרו מפורשות שהם לא מעוניינים לאפשר "חזרה אחורה" לנקודה מסוימת כדי לשנות את הבחירה שכבר נעשתה.
 |
| דגל השיירה |
ללא ספק, Stoic יצרו סיפור פנטזיה מעניין, אפי ולעתים משעשע. כל הדמויות במשחק מעוצבות היטב, גם מבחינה ויזואלית וגם מבחינת עומק ואישיות. המנהיגים הם בסך הכל אנשים "רגילים" שלא הוכשרו לתפקידם - להנהיג שיירה שלמה - ונאלצו לעשות זאת מכורך הנסיבות. במובן הזה, קל להתחבר אל הדמויות ולאהוב אותן, ובגלל הסיבות האלו מצאתי את עצמי שוקלת אפשרויות שוב ושוב כדי להימנע ממוות מיותר.
לקרב יצאנו
למראית עין, ממשק הקרבות די סטנדרטי. הקרבות נערכים על משטח מיוחד ולכל גיבור תכונות מסוימות ומספר משבצות מסוים שהוא תופס. למשל, וארל תופסים ארבע משבצות, לעומת בני אדם, שתופסים רק משבצת אחת. כל דמות, בתורה, יכולה לתקוף, לנוע על הזירה, לנוח או להפעיל יכולת מיוחדת, כל זאת בסבב תורים בין האויב לשחקן. גיבור שנופל בקרב לא נחשב ל"מת" אלא ל"פצוע", וכמה ימי מנוחה יחזירו אותו לקדמותו.
 |
| שדה הקרב |
עד כאן הכל די פשוט, אבל יש כמה שכלולים: לכל דמות במשחק כמות מסוימת של כוח ושל שיריון. כוח של דמות הוא אינדיקטור גם לכמות החיים שלה וגם לעוצמת ההתקפה, ושריון חוסם נזק.
שימוש בכוח רצון (Willpower), תוספת נחמדה לממשק, יגביר את כמות המשבצות האפשריות לתנועה או העוצמה שבה הדמות תתקוף, והכרחי לביצוע יכולות מיוחדות. למרות שכמות הכוח הרצון של כל דמות מוגבלת, על כל הריגת אויב מקבלים אספקה נוספת.
 |
| וארל ליד בן אדם |
השחקן יכול לבחור בין פגיעה בשריון לבין פגיעה בכוח של האויב, ולפעמים פגיעה בשריון הכרחית לניצחון.
המשחקיות ב-The Banner Saga לא שונה בהרבה ממשחקיות של משחקי תפקידים טקטיים אחרים, ומי שאוהב את הז'אנר ייהנה מהקרבות. מי שלא - עלול להשתעמם מהאיטיות של התורות.
עוד דבר שחשוב להוסיף - אפילו רמת קושי של Normal היא קשה יחסית (ויש לא מעט שהתלוננו על כך), אני בכל אופן חושבת שאם המשחק היה קל הוא לא היה מהנה.
