רוצים לראות יותר מ-HWzone בתוצאות של Google?הוסיפו אותנו כמקור מועדף ב-Google
סרטים הוליוודיים הם דבר מגניב, ללא שום ספק. הם עוזרים לנו לחוות מהצד חוויות שלא קיימות בחיינו האמיתיים, הם מספרים סיפורים מדהימים על אנשים מיוחדים ואירועים בלתי רגילים והם תמיד נגמרים על הצד הטוב ביותר.
אנחנו כבר לא ילדים קטנים. אנחנו יודעים שכדי לקבל "סוף טוב הכל טוב" בכל פעם מחדש, אין ברירה אלא להקריב חלקים מהמציאות לטובת ההגיון המעוות של הסרט, או אם נהיה פחות עדינים, פשוט לכבות את המוח ברגע שהמסך נדלק. לפעמים מדובר בצירופי מקרים ביזאריים לחלוטין, או שהדמות הראשית מגיעה למסקנה הזוייה כלשהי כהרף עין ופותר את התעלומה שניצבה מולו במהלך כל הסרט. ולפעמים, בגלל שאי אפשר להישאר תקועים בשנות ה-30 לנצח, הסרטים מדגימים שימוש במחשבים וטכנולוגיה בכדי לקדם את העלילה. כאן הדברים מתחילים להיראות מוזר.
| עוד יותר מוזר |
אולי הצופה הגנרי לא יבחין בשום בעיה מיוחדת, אבל אנחנו חובבי המחשבים נשים לב לכל, ונקמט את האף בכל פעם שהתסריטאים ישתמשו בטכנולוגיה בצורה בדיונית לחלוטין. כל כך בדיונית, בעצם, שאנחנו מתחילים לפקפק בתפישת עולמם של התסריטאים ההוליוודיים ונוטים יותר להאמין שהם בעצמם לא ראו מחשב מימיהם. או שהם עדיין כותבים על מכונות דפוס, או שהם פשוט יוצאים מנקודת הנחה שקהל הצופים שלהם הדיוט עד דמעות. אחרת, קשה מאוד להסביר תופעות טיפשיות, כגון:
סופר זום!
"המפקד, מצאנו חנות משקאות אלכוהוליים בסמוך לזירת הפשע עם מצלמה במעגל סגור הפונה לרחוב! הנה, תראה", אומרת הבלשית בהתלהבות מאופקת בזמן שהיא מכניסה את הדיסק אל כונן המחשב, אשר מנגן את סירטון האבטחה בנקודת הזמן הרלוונטית באופן אוטומטי.
-"מצויין, בלשית! הנה הבחור שלנו, כנראה, דקות ספורות לפני ביצוע הרצח. הגדילי את התמונה עם פוקוס על הפנים של החשוד", פוקד מפקד תחנת המשטרה על הבלשית, אשר מבצעת את בקשתו באמצעות שתי הקלקות מהירות על המקלדת.
"עוד, עוד!", דוחק המפקד, והבלשית ממשיכה להגדיל את התמונה.
"זהו, מספיק. עכשיו תגדילי את הרזולוציה של התמונה ותשפרי את האיכות. הנה. בלשית, תריצי את התוכנה לזיהוי הפנים. נהדר, יש לנו התאמה, לכו לעצור אותו."
מגוחך ככל שישמע, הדיאלוג הזה לא תלוש לחלוטין מהמציאות. למען האמת, זה התסריט של סדרת המשטרה CSI: New York, בשינוי מילים וללא שמות.
מקרים קיצוניים יותר של התופעה כוללים גם גילוי פנים אשר משתקפים משלולית ביוב בקצה השני של הרחוב, או מעמוד חשמל בוהק במיוחד. דוגמא טובה לכך היא הסדרה "שקר לי", המגוללת את סיפורה של חברה לזיהוי שקרים. בסדרה, נדרשים הגיבורים הראשיים, "קבוצת לייטמן" שמם, לזהות הבעות רגעיות על פניהם של אנשים בכדי לקבוע האם הם משקרים או דוברי אמת. התהליך עצמו של קריאת הבעות פנים ושפת גוף הוא אכן אמיתי, וההפקה לא חתכה שום פינות במאמץ להציג את הנושא בצורה מדעית ככל האפשר. עם זאת, פרט מדעי אחד שהם שכחו, הוא אותו זום קסום ושיפור איכות התמונה, שלא קיימים במציאות.
קחו למשל את העונה השנייה של "שקר לי", בה באחד הפרקים הצוות נדרש "לקרוא" חוואי שמאיים לפוצץ פקידי ממשל בוושינגטון עם פצצה ענקית, שאולי קיימת ואולי לא – הצוות צריך לקבוע האם החוואי אומר את האמת, או שהפצצה מזוייפת ומדובר בתעלול אחד גדול. לשם כך הם נעזרים במצלמות אבטחה הממוקמות בתוך בניין מרוחק, וקסם שיפור איכות התמונה מאפשר להם לקרוא את החוואי בדיוק כפי שהיו קוראים אותו אם היו עומדים מולו.
מקרים קיצוניים יותר של התופעה כוללים גם גילוי פנים אשר משתקפים משלולית ביוב בקצה השני של הרחוב, או מעמוד חשמל בוהק במיוחד. דוגמא טובה לכך היא הסדרה "שקר לי", המגוללת את סיפורה של חברה לזיהוי שקרים. בסדרה, נדרשים הגיבורים הראשיים, "קבוצת לייטמן" שמם, לזהות הבעות רגעיות על פניהם של אנשים בכדי לקבוע האם הם משקרים או דוברי אמת. התהליך עצמו של קריאת הבעות פנים ושפת גוף הוא אכן אמיתי, וההפקה לא חתכה שום פינות במאמץ להציג את הנושא בצורה מדעית ככל האפשר. עם זאת, פרט מדעי אחד שהם שכחו, הוא אותו זום קסום ושיפור איכות התמונה, שלא קיימים במציאות.
קחו למשל את העונה השנייה של "שקר לי", בה באחד הפרקים הצוות נדרש "לקרוא" חוואי שמאיים לפוצץ פקידי ממשל בוושינגטון עם פצצה ענקית, שאולי קיימת ואולי לא – הצוות צריך לקבוע האם החוואי אומר את האמת, או שהפצצה מזוייפת ומדובר בתעלול אחד גדול. לשם כך הם נעזרים במצלמות אבטחה הממוקמות בתוך בניין מרוחק, וקסם שיפור איכות התמונה מאפשר להם לקרוא את החוואי בדיוק כפי שהיו קוראים אותו אם היו עומדים מולו.
לצערנו, "שקר לי" הם לא הראשונים ובטח שלא האחרונים להשתמש בטכנולוגיה הבדיונית הזו. כבר יותר מ-30 שנה שתסריטאים מוסיפים למצלמות רגילות לחלוטין יכולות מטמטמות עד כדי מריטת שיער.
כמובן שתושבי האינטרנט מיד קפצו, התרעמו וצחקו על היכולות המופלאות הללו. יש כמויות עצומות של דיונים אינטרנטיים על הנושא, רובם ככולם מכילים את הדוגמאות הבוטות ביותר של סופר-זום ושיפור איכות תמונה. אנו מציגים בפניכם את המיטב של רגעי השטות הללו תחת הכותרת "Enhance!", על שם הפקודה הקסומה שמופיעה שוב ושוב בסרטים:
כמובן שתושבי האינטרנט מיד קפצו, התרעמו וצחקו על היכולות המופלאות הללו. יש כמויות עצומות של דיונים אינטרנטיים על הנושא, רובם ככולם מכילים את הדוגמאות הבוטות ביותר של סופר-זום ושיפור איכות תמונה. אנו מציגים בפניכם את המיטב של רגעי השטות הללו תחת הכותרת "Enhance!", על שם הפקודה הקסומה שמופיעה שוב ושוב בסרטים:
הוליווד כנראה חושבת שכל מצלמה שקיימת עשוייה לתפקד כמקבילה הארצית לטלסקופ החלל "האבל", ולתפוס פרטים קטנטנים בעזרת מספר תוכנות ואלגוריתמים מיוחדים, וזה לא באמת משנה אם מדובר בתצלום ווידאו חובבני ממצלמה של 12 שקלים, במצלמת CIA שעולה מליארדי דולרים או במצלמת אבטחה. אתם יודעים איזו יכולת יש לנו לזהות פנים מתצלום של מצלמת אבטחה ממוצעת במציאות?
| Enhance! |
אבל מסתבר שיש אנשים, כאלה שלא מתמצאים בכלל במחשבים וטכנולוגיה, שמאמינים שזה אפשרי. בחג הפסח האחרון, למשל, התבקשתי לצלם את כל המשפחה המורחבת בעזרת מצלמה מהטלפון הסלולארי של הדודה, בעלת 1.5 מגהפיקסל. כשהודעתי בכניעה שהמשפחה גדולה מכדי להיכנס לפריים אחד ממרחק סביר ושלא יהיה אפשר להבדיל מי הוא מי, שאלה אותי הדודה אם אני לא יכול "פשוט לעבור על התמונה במחשב עם הקו הזה ולחדד את התמונה". מסתבר שהיא ראתה את הסרט "אוייב המדינה" בערב הקודם.
לפרוץ בצורה מגניבה ומהירה
בכדי לדעת שביצוע קסמים על תמונה אינו אפשרי, דרוש ידע מסויים במחשבים, טכנולוגיה, צילום, אופטיקה או לוגיקה. אך בכדי לחשוב שהפריצות למחשבים בסרטים הן דבר ריאליסטי, צריך להיות אידיוט מוחלט.
נראה כאילו כל סרט וכל סדרה שראינו באקרנים ובטלויזיה בשני העשורים האחרונים מכילים לפחות סצינה אחת של האקינג. וכשאנחנו אומרים "האקינג", אנחנו מתכוונים לחבטות נמרצות במקלדת בזמן שעל המסך מופיעים אפקטים גראפיים, שנראים יותר כמו מסכי טעינה של משחק מחשב מאשר תהליך פריצה כלשהו. שניות ספורות לאחר מכן, ישיג ההאקר את כל מבוקשו, בין אם מדובר בסיסמא חשובה, קובץ מסווג, תמונה מפלילה או מליוני דולרים. והוא גם יראה ממש מגניב בזמן שהוא יעשה את זה, כמו ג'ון טרבולטה בסרט "דג חרב" שמתכנת וירוס עוצמתי על ידי עיצוב יהלום תלת-מימדי. מצד שני, רק מעט מאוד אנשים ימצאו את עצמם מרותקים למסך בזמן שההאקר עובד שעות ארוכות מול שורות קוד אינסופיות ומנסה למצוא איזושהי פריצה במערכת האבטחה הממוחשבת.
בכדי לדעת שביצוע קסמים על תמונה אינו אפשרי, דרוש ידע מסויים במחשבים, טכנולוגיה, צילום, אופטיקה או לוגיקה. אך בכדי לחשוב שהפריצות למחשבים בסרטים הן דבר ריאליסטי, צריך להיות אידיוט מוחלט.
נראה כאילו כל סרט וכל סדרה שראינו באקרנים ובטלויזיה בשני העשורים האחרונים מכילים לפחות סצינה אחת של האקינג. וכשאנחנו אומרים "האקינג", אנחנו מתכוונים לחבטות נמרצות במקלדת בזמן שעל המסך מופיעים אפקטים גראפיים, שנראים יותר כמו מסכי טעינה של משחק מחשב מאשר תהליך פריצה כלשהו. שניות ספורות לאחר מכן, ישיג ההאקר את כל מבוקשו, בין אם מדובר בסיסמא חשובה, קובץ מסווג, תמונה מפלילה או מליוני דולרים. והוא גם יראה ממש מגניב בזמן שהוא יעשה את זה, כמו ג'ון טרבולטה בסרט "דג חרב" שמתכנת וירוס עוצמתי על ידי עיצוב יהלום תלת-מימדי. מצד שני, רק מעט מאוד אנשים ימצאו את עצמם מרותקים למסך בזמן שההאקר עובד שעות ארוכות מול שורות קוד אינסופיות ומנסה למצוא איזושהי פריצה במערכת האבטחה הממוחשבת.
| זה סקסי | זה לא סקסי |
הבעיה היא בעצם בדימוי שנוצר להאקינג בעקבות מה שמציגים בסרטים. אם צפיתם אי פעם בסדרה "העוקץ", למשל, אתם יודעים על מה אנחנו מדברים. ב"העוקץ" אנו זוכים לפגוש את הארדיסון, חנון מחשבים שנון שמספק לצוות השודדים שהוא עובד בו את כל העזרה הטכנולוגית שלעולם יש להציע… ולפעמים אפילו את מה שאין. כבר בתחילת הסדרה הארדיסון פורץ ללא שום קושי למאגרי המידע של המשטרה וה-FBI, ומתחיל להתעסק עם קבצים ותיקיות. תוך שניות ספורות הוא מעניק לקבוצה שלו זהויות בדויות אשר רשומות כסוכנים פדראליים בקבצי המשטרה, ה-FBI ובספר הטלפונים.
מאוחר יותר בסדרה הארדיסון מעביר לידי הקבוצה בעלות על קרקעות וכספים בשווי עשרות מליוני דולרים, כאילו לא מדובר בשום דבר מסובך. הם מצפים מאיתנו להאמין ש-39 מליון דולר יכולים להיעלם בשנייה בלי שאף אחד ישים לב, וזה לא שהארדיסון ביצע הונאת ענק בסגנון מיידוף.
מאוחר יותר בסדרה הארדיסון מעביר לידי הקבוצה בעלות על קרקעות וכספים בשווי עשרות מליוני דולרים, כאילו לא מדובר בשום דבר מסובך. הם מצפים מאיתנו להאמין ש-39 מליון דולר יכולים להיעלם בשנייה בלי שאף אחד ישים לב, וזה לא שהארדיסון ביצע הונאת ענק בסגנון מיידוף.
"היום השלישי", למרות שצבר סכומי עתק במכירת כרטיסים, ספג ביקורות נזעמות רבות, משום שאחד הרגעים הקריטיים ביותר בעלילה הוא גם אחד הרגעים הכי מטופשים שאי פעם ראינו בקולנוע. בסרט, וויל סמית' הוא קצין צבא אשר חובר לטכנאי כבלים כלומניק במטרה לנסות להציל את האנושות מפלישה חייזרית, שהספיקה להרוס את מרבית הערים הגדולות בעולם בעזרת חלליות בגודל של קפריסין. טכנאי הכבלים מציע להעלות וירוס, שבנה במו-ידיו תוך שעות ספורות, לחללית האם בכדי לנטרל את כל הטכנולוגיה החייזרית, לרבות שדה-כוח אשר מגן על כל חללית מפני תקיפה.
הציוויליזציה החייזרית בסרט מתקדמת טכנולוגית בעשרות אלפי שנים מבני האדם, עם חלליות ענק בעלות שדות כוח עוצמתיים אשר מגנים עליהן מפני כל רע, החייזרים מסוגלים לעמוד במסע חוצה גלקסיות בן עשרות אלפי שנים, המחשבים שלהם כמעט ביו-אורגניים והנשקים שלהם מסוגלים לייצר קירות אש אשר מכלים את כל הנקרה בדרכם בטווח של עשרות קילומטרים.
הציוויליזציה החייזרית בסרט מתקדמת טכנולוגית בעשרות אלפי שנים מבני האדם, עם חלליות ענק בעלות שדות כוח עוצמתיים אשר מגנים עליהן מפני כל רע, החייזרים מסוגלים לעמוד במסע חוצה גלקסיות בן עשרות אלפי שנים, המחשבים שלהם כמעט ביו-אורגניים והנשקים שלהם מסוגלים לייצר קירות אש אשר מכלים את כל הנקרה בדרכם בטווח של עשרות קילומטרים.
| תנחשו מה הם עשו עם החללית הענקית הזו |
ובכל זאת, עם כל הקידמה הטכנולוגית הזו, ועם העובדה שהם זן שונה לחלוטין מגלקסיה אחרת, התסריטאים רוצים שנאמין שטכנאי כבלים צנוע פרץ למערכות שלהם ושתל בהם וירוס שנכתב בשפת תכנות שונה לחלוטין, על מערכת הפעלה שונה לחלוטין מבלי שום יכולת להבין את השפה שלהם. לעזאזל, אנחנו אפילו אמורים להאמין שהמחשבים בחלליות מתקשרים באמצעות אותו פרוטוקול אינטרנט כמו זה שיש לנו בכדור הארץ.
זה מגוחך לחלוטין, והיינו מעדיפים לקבל את ההסבר "הטכנאי הקליד בצורה עיוורת על המקלדת ובנס יצא מזה וירוס שיודע לעבוד על מערכות הפעלה של אורגניזם זר לחלוטין". מה ש"היום השלישי" עשה זה בעצם לטעון שג'ירפות יוכלו לפרוץ למחשבים שלנו בעזרת עשבים ומקלות. עד כמה שזה נשמע משעשע, כל הרעיון מגוחך לחלוטין.
ואם כבר מדברים על מקרים מגוחכים של פריצות…
