אנליסט צופה 5 גיגה-ואט של מחשוב AI במסלול סביב כדור הארץ, עם שבבי Rubin בהספק של 4,000 ואט ומערכות קירור שיצטרכו לעבוד בחלל
אילון מאסק עדיין לא שיגר לחלל אפילו לוויין אחד שמסוגל לתפקד כחוות שרתים לבינה מלאכותית, אבל התחזיות לגבי מה ש-SpaceX עומדת לבנות כבר מתקרבות לממדים של תשתית חשמל לאומית. לפי הערכה חדשה של האנליסט ג'ף פו (Jeff Pu) מחברת GF Securities, עד סוף 2028 עשויה החברה להפעיל בחלל כ-10,000 ארונות מחשוב המבוססים על החומרה של NVIDIA, בהספק כולל מוערך של 5 גיגה-ואט.
מדובר בתחזית שאפתנית במיוחד, גם בסטנדרטים של מאסק. אבל בניגוד לרעיונות אחרים שנשמעו בעבר כמו מדע בדיוני, הפעם כבר קיימת ארכיטקטורת חומרה מוגדרת, שיתוף פעולה רשמי עם NVIDIA ותוכנית להקמת מפעל ייעודי לייצור הלוויינים. השאלה היא לא רק אם אפשר להכניס חוות GPU למסלול סביב כדור הארץ, אלא אם אפשר לייצר, לשגר ולקרר אלפי מערכות כאלה בתוך שנתיים.
מארון שרתים בגובה שני מטרים למודול שטוח בתוך לוויין
בלב התוכנית נמצאת פלטפורמת Vera Rubin NVL72 של NVIDIA, שפותחה במקור עבור מרכזי נתונים קרקעיים. בתצורתה הרגילה היא משלבת 72 מאיצי Rubin ו-36 מעבדי Vera, המחוברים באמצעות NVLink 6 למערכת מחשוב אחת. באוגוסט 2026 אישרה NVIDIA רשמית כי SpaceXAI מתכננת להשתמש בגרסה מותאמת של הפלטפורמה בלווייני Starmind, לצד פריסת אותה ארכיטקטורה במרכזי הנתונים שמשרתים את Grok.
ההתאמה לחלל היא הסיפור המעניין באמת. ארון NVL72 רגיל מתפרס על 48U, יחידות גובה המקובלות בארונות שרתים. לפי פו, SpaceX ו-NVIDIA מפתחות גרסה בשם Kessel, שבה רכיבי המחשוב מסודרים בתצורה רחבה ושטוחה בגובה של 9U בלבד. במקום ארון גבוה שמיועד לעמוד בחוות שרתים, מתקבל מודול בעל פרופיל נמוך שאמור להשתלב בצורה יעילה יותר במבנה הלוויין ולעמוד בעומסים של השיגור.
השינוי אינו מסתכם באריזה. פו מעריך שכל מאיץ Rubin בתצורה החללית יוכל להגיע להספק תרמי מתוכנן (TDP) של כ-4,000 ואט. לשם השוואה, במפרט של מערכות Vera Rubin הקרקעיות של לנובו מופיעים מאיצים בהספק של 2,300 ואט. אם ההערכה תתממש, 72 המאיצים לבדם יוכלו לצרוך כ-288 קילוואט, עוד לפני המעבדים, התקשורת ושאר רכיבי המערכת.
כדי להתמודד עם הצפיפות הזאת, התחזית מתארת לוח חיבורים מרכזי (Midplane) בעל כ-60 שכבות, מחברים מהירים ומערכת קירור נוזלי שמזרימה את החום למקרנים חיצוניים. לפי פו, צריכת השיא של מערכת Kessel שלמה עשויה להגיע ל-350 עד 400 קילוואט, לעומת כ-280 קילוואט בעומס הסקה (Inference) ממוצע.
אלה עדיין אינם מפרטים מאושרים של מוצר חללי מוגמר. NVIDIA אישרה את בסיס הארכיטקטורה, אבל לא פרסמה תצורת 9U רשמית או אישרה את נתון ה-4,000 ואט למאיץ.
השמש מספקת חשמל, אבל החום חייב לצאת איכשהו
SpaceX כבר הציגה את התכנון של AI1, הדור הראשון של לווייני Starmind. לפי המפרט העדכני שהיא מפרסמת, כל לוויין אמור לשאת עומס מחשוב של עד 250 קילוואט בשיא ו-175 קילוואט בממוצע. לאחר פריסת המערכות, גובהו המתוכנן מגיע ל-30 מטרים ומוטת המערכים הסולאריים שלו ל-75 מטרים.
התוכנית היא להציב את הלוויינים במסלול מסונכרן שמש, המאפשר חשיפה ממושכת לאור השמש, ולהעביר את תוצאות החישובים באמצעות קישורי לייזר לרשת Starlink ומשם לכדור הארץ. כך אפשר לבצע את עיבוד הנתונים בחלל, בלי להעביר את כל העבודה למרכז נתונים קרקעי.
היתרון מבחינת SpaceX ברור: במקום להקים עוד מרכז נתונים שדורש חיבור לרשת החשמל, קרקע, תשתיות מים ומתקני קירור, אפשר לייצר את החשמל ישירות מהשמש. בחברה טוענים שהגישה עשויה להפחית משמעותית את צריכת האנרגיה הנלווית לקירור.
אלא שהחלל מציב בעיה שאי אפשר לפתור באמצעות מזגן חזק יותר. בריק אין אוויר שיכול לסלק חום בהסעה, ולכן החום שנוצר בשבבים חייב לעבור דרך מערכת קירור אל משטחים שפולטים אותו כקרינה תרמית. ככל שצריכת החשמל עולה, גדל גם הצורך בשטחי פיזור חום ובמערכות הולכת חום מתאימות.
בדור AI1 מתוכנן מערך סולארי של כ-210 קילוואט, לצד מקרני חום נפרסים ומערכת קירור נוזלי. ההספק הרגעי של המחשוב יכול להיות גבוה יותר מהתפוקה הסולארית, אבל הפעלה ממושכת מחייבת איזון בין ייצור האנרגיה לצריכתה. המפרטים עדיין נמצאים בתהליך פיתוח, וכבר עברו מספר שינויים במהלך 2026.
התחזית החדשה של פו מניחה שהדור הבא יוכל לתמוך בעומסי מחשוב גבוהים יותר, בטווח של 350 עד 400 קילוואט. זה אומר לא רק יותר מאיצים חזקים, אלא גם מערכים סולאריים גדולים יותר, יכולת משופרת לפליטת חום ומערכת מכנית שתצליח לשרוד את השיגור. וכל זה בלי האפשרות לשלוח טכנאי להחליף רכיב שהתקלקל.
התחזית נראית טוב, עד שמתחילים לחשב
כאן מגיע החלק שמצריך מעט יותר ספקנות. פו צופה פריסה של כ-10,000 מערכות Kessel עד 2028, עם יכולת מחשוב כוללת של כ-5 גיגה-ואט. המספר האחרון אינו מתיישב באופן ישיר עם נתוני ההספק האחרים שהוא עצמו מציג.
לפי החישוב הפשוט, 10,000 מערכות בהספק שיא של 350 עד 400 קילוואט מספקות יחד 3.5 עד 4 גיגה-ואט, ולא 5. בהספק ממוצע של 280 קילוואט למערכת, מדובר ב-2.8 גיגה-ואט בלבד.
ייתכן שהתחזית כוללת מערכות חזקות יותר, קיבולת נוספת או הנחות אחרות שלא פורטו. כרגע אין פירוט פומבי שמאפשר ליישב את המספרים. זו אינה סיבה לפסול את התוכנית, אבל בהחלט סיבה להפריד בין תחזית של אנליסט לבין יכולת מוכחת של מערכת קיימת.
גם לוח הזמנים אינו עניין פשוט. SpaceX מכוונת לתחילת פריסת Starmind לקראת סוף 2027 ומתכננת להקים את מפעל Gigasat בטקסס כדי לייצר לווייני AI בכמויות גדולות. אלא שנכון לנובמבר 2026, אף לוויין Starmind עדיין לא שוגר, והבקשה הרגולטורית האמריקאית לפריסת מערך מרכזי הנתונים החלליים עדיין ממתינה לאישור.
הפריסה תלויה גם ב-Starship, שאמורה להפוך שיגורים של מטענים כבדים וזולים יחסית לשגרה. בלי קצב שיגורים גבוה ויכולת שימוש חוזר אמינה, גם מפעל שייצר אלפי לוויינים לא יספיק. ומעבר לכך, יש את שאלת העלות: שבבי AI מתקדמים הם רכיבים יקרים גם כשהם נשארים על הקרקע, ושיגורם לחלל מוסיף עלויות ייצור, בדיקה וסיכוני אובדן.
ובכל זאת, יש היגיון טכנולוגי וכלכלי שמסביר מדוע מאסק ו-NVIDIA משקיעות בכיוון הזה. הביקוש למחשוב AI צומח בקצב שמעמיס על תשתיות החשמל, וחברות טכנולוגיה מחפשות דרכים להרחיב קיבולת בלי להמתין שנים לחיבורי רשת ולהקמת תחנות כוח. SpaceX מנסה לנצל את היתרון שלה בשיגור לוויינים כדי להפוך גם לספקית תשתיות מחשוב.
אם Starmind תצליח, היא עשויה לפתוח שוק חדש שבו קיבולת מחשוב נמדדת גם בטונות שמשגרים למסלול ולא רק במגה-ואטים שמקבלים מחברת החשמל. אם לא, יישארו ל-SpaceX תוכניות הנדסיות מרשימות וחשבון פיתוח יקר מאוד. ההבדל בין שתי האפשרויות לא ייקבע לפי התחזית ל-2028, אלא לפי הביצועים של לווייני AI1 הראשונים כשיגיעו בפועל למסלול.
