רכב דלק-אוויר היברידי ייחודי המפותח בשיתוף פעולה בין חברת פיג'ו-סיטרואן וחברת בוש צפוי להגיע בשנת 2016 ולספק צריכת דלק נמוכה במיוחד, לצד רמת זיהום ממוזערת
קודם באו מכוניות חשמליות (המכוניות הראשונות אי פעם היו מכוניות חשמליות), לאחר מכן הגיע תורן של מכוניות הפועלות על דלק (בנזין ודיזל) שהשתלטו על התעשייה למשך זמן רב. אז הגיעו (שוב) המכוניות החשמליות, ולאחר מכן יצאו מכוניות היברידיות המשלבות בין מנוע דלק קונבנציונאלי קטן ומנוע חשמלי. חשבתם שכאן זה נגמר? מסתבר שלא.
כעת, פיג'ו ובוש הכריזו על רכב היברידי חדש ומיוחד במינו. המכונית פועלת עם מנוע שריפה פנימית (דלק) ובמקביל כוללת הנעה פניאומטית המשתמשת בלחץ אוויר הנדחס כתוצאה מבלימת הרכב ומייצר אנרגיה ביעילות של עד 80 אחוזים.
| הרכב ההיברידי החדש מבפנים |
הרכב נקרא רכב דלק-אוויר, אך אוויר לא משמש בדיוק כדלק במשוואה (אינו נשרף או מהווה חלק בפעולה כימית לייצור אנרגיה), אלא רק כחומר הניתן לדחיסה לשם ייצור האנרגיה ושימורה.
רכבים המשתמשים להנעה באוויר דחוס בלבד קיימים, אך הדבר דרש מיכלי אחסון גדולים ומסורבלים עד כה, ועל כן הטכנולוגיה נמצאת בשימוש במשאיות גדולות המשתמשות במיכלי דחיסה בכדי לספק להן כוח בלימה נוסף (סמיטריילרים ורכבים מסחריים, למשל).
בכדי להגיע ליעילות מקסימלית, הרכב עובר לשימוש בהנעה פניאומטית רק במהירויות נמוכות מ-70 קמ"ש (נסיעה בעיר, שסביר להניח כי תכלול בלימות מרובות שיעזרו לדחוס את ההינע הפניאומטי). פיג'ו טוענת לחסכון בדלק של עד 45 אחוזים בנסיעה עירונית, ועד 35 אחוזים בנסיעה המשלבת נסיעה בעיר, מחוצה לה ועל אוטוסטרדות.
מנוע הבנזין של הרכב הינו מנוע קטן ואיטי יחסית, מה שתורם גם לרמת רעש מינימלית ויעילות גבוהה יותר (בסביבות 5 אחוזים חיסכון בדלק). כאשר הרכב עובר להנעה פניאומטית בלבד, הוא מכבה את מנוע הבנזין לחלוטין, וכך חוסך עוד בצריכת הדלק הכללית.
רמת הזיהום של הרכב נמוכה במיוחד, וב-69 גרם לקילומטר של פחמן דו חמצני, נתוניו טובים יותר מאשר רכבים היברידיים (דלק-חשמל) קיימים.
פיג'ו טוענים לטווח נסיעה מוגדל ב-90 אחוזים לעומת רכב בנזין באותו גודל, מה שמציב את טווח הנסיעה המוערך על 1720 ק"מ בערך למיכל דלק מלא, והספק של 34.4 קילומטר לליטר (כאשר משווים לדגם 208 בנזין עליו מתבססת ההשוואה) בנסיעה המערבת נהיגה בעיר ומחוצה לה. בנסיעה עירונית בלבד ההספק עולה לקרוב ל-50 קילומטר לליטר, מה שמציב את טווח הנסיעה על כ-2500 קילומטרים לפני שתצטרכו למלא את המיכל בדלק.
אחת הבעיות הגדולות ברכבים המתבססים על דחיסת גזים במנגנון פניאומטי הייתה תמיד החום העודף שנוצר בעקבות הדחיסה. החום שנוצר במהירות רבה היה צריך למצוא מוצא, ובנוסף, אנרגיה רבה אבדה בתהליך. סוללות או מצברים רגילים לא יכלו לאגור אנרגיה זו מפני שהם בנויים לטעינה איטית יחסית וסביר להניח שהיו מתפוצצים או נשרפים אם כמות אנרגיה גדולה הייתה מופנית אליהם בבת אחת. פתרון אפשרי אחד לבעיה זו הוא הכנסת סופר-קבלים לשרשרת ייצור האנרגיה. רכיבים אלה מסוגלים לאגור כמות רבה של אנרגיה במהירות, וכך למנוע את איבוד החום ובזבוז האנרגיה העודפת.
הטכנולוגיה להנעה מבוססת אוויר דחוס כבר הגיעה לבגרות ומאפשרת בנייה של רכבים קומפקטיים ויעילים יותר. עם זאת, רכבים המבוססים בלעדית על אוויר, לא צפויים בעתיד הקרוב, היות וצרכני האנרגיה הכבדים במכלול המכונית – המזגן, והרדיו ירוקנו את המצבר מהר יותר מכפי שהרכב יוכל לטעון אותו מחדש.
| מנגנוני האנרגיה ברכב ההיברידי החדש | השוואה בין סוגי הנעה שונים מבחינת זיהום ומחיר |
הרכב החדש של פיג'ו ובוש מהווה פיתוח מעניין ביותר, ואני מקווה שרכבים היברידיים המשלבים יותר טכנולוגיות באריזה אחת ימשיכו להופיע בשוק העולמי. עם זאת, יש עוד שלוש שנים עד 2016, וסביר להניח כי טכנולוגיות או שיפורים וחידושים יצוצו עד אז. אם זה יקרה, הרכב ההיברידי של פיג'ו עלול להיעלם בתהום הנשייה של המצאות שאיחרו את מועדן.
זהו הימור לא קטן, אך לא נדיר בתעשיית הרכב העולמית, ומזכיר את ההימור שניסאן לקחה כאשר השקיעה מיליארדים בפיתוח סדרת המכוניות החשמליות שלה יחד עם רנו.
יש אומרים שכל רכב המכיל מיכל של גז דחוס הוא פוטנציאל לפיצוץ ואסון (זו גם הסיבה העיקרית לאיסור על רכבי גז להכנס לחניונים תת קרקעיים בארץ).
האם אתם חושבים שהסיכון עולה על הרווח במקרה זה, או שאולי לא? ספרו לנו בתגובות!
