Battlefield 3 – משחק השנה?

 

אם קיבלתם מאיתנו את הרושם שבאטלפילד 3 אינו קרוב להתחרות על התואר "משחק הפעולה של השנה", אנו ממליצים להמשיך לקרוא. מצב ריבוי-המשתתפים של המשחק הוא הטוב והמלוטש ביותר בסדרה, ואולי מולטיפלייר הפעולה הכי מרשים של השנים האחרונות בכלל.

 

למי שלא שיחק במשחק באטלפילד ברשת, סדרת המשחקים שמה דגש על קרבות בסקאלה עצומה יחסית למשחקים אחרים בשוק. במצב זה, באטלפילד 3 מגיע לשיא מימוש הפוטנציאל. הוא עומד בניגוד מוחלט למצב הקמפיין המתוסרט, ומאפשר חופש פעולה קיצוני, בדיוק כפי שהיה צריך להיראות.
כל סימני ההיכר של באטלפילד מסגירים מיד את אופיו של המשחק החדש. מפות רחבות ידיים, כמות בלתי נגמרת של כלי רכב ומשחקיות מבוססת מקצועות (קלאסים) שמכוונת אתכם כל הזמן ליעד אחד, עבודת צוות.

 

 

במולטיפלייר של באטלפילד 3 תוכלו לבחור לשחק כאחד מארבעה תפקידים שונים:

 

כל אחד מהמקצועות הכרחי כדי לנהל קבוצה טובה. כאמור, באטלפילד 3 מבוסס כולו על הרעיון הזה. "עבודת הצוות" איננה רק טיפ במסכי הטעינה שלפני היציאה למפה, אלא עיקרון שמיושם טכנית במשחק. זה אומר שכל מי שרגיל למשחק קצבי ומהיר, המבוסס על יכולות אישיות בעיקרו, יצטרך בתקופת הסתגלות למשחק.

 

בבאטלפילד 3, רוב הזמן, פשוט אין מקום לזאבים בודדים. שחקן שקופץ לנקודת שליטה לבדו ימות בשניות, ומי שבוחר להתניע את הרכב מוקדם ולא לאפשר לשחקנים אחרים לקפוץ לתוכו גם, סביר שיתקשה מאוד כשייתקל בקבוצה השנייה.

 

 

המשחק גם דואג להפוך את עבודת הצוות למשתלמת ולהוקיע שחקנים עם שיגעון גדלות בכך שהוא מעניק נקודות על כל שימוש נכון שעשיתם בכלי שעומד לרשותכם (למשל, החייאת חבר לקבוצה או חלוקת תחמושת באיזור סואן).

כמו במשחקים קודמים, גם בבאטלפילד 3 תוכלו להצטרף לקבוצות קטנות (עד לארבעה אנשים) בתוך הקבוצה הגדולה. כשאתם חלק מ-Squad, המשחק דואג לצ'פר אתכם על זה. לדוגמה, חייל מה-Squad שלכם שישתמש בחבילת התחמושת שפיזרתם יעניק לכם כפול מהנקודות שיעניק לכם חייל רגיל. הדבר אינו מתבטא רק בנקודות, אלא גם באפשרות לצנוח לשדה הקרב ישר ליד חבר קבוצה, במקום בבסיס. זה בהחלט חוסך זמן ויכול לשמש אתכם טקטית, אם תדעו להשתמש באופציה הזו כראוי.

 

 

רשימת כלי הנשק של המשחק אינה מאכזבת, וכל אחד יוכל למצוא בו את הפינה החמה שלו, בהתאם למקצוע שהוא נוהג לשחק. במרכז המשחק עומדת מערכת עליה ברמות, שאיתה גם פתיחה של כלי נשק נעולים ואפשרויות שידרוג אינסופיות – החל מכוונות משופרות וכלה בכנים דו-רגליים שמייצבים את הנשק ומפחיתים את הרתע. העלייה ברמות ושידרוג כלי הנשק איננה פשוטה ועלולה לקחת זמן רב, אך בכל משחק תקבלו נקודות על משהו, וזה בהחלט שומר על הרוח במפרשים.

 

כלי הרכב הם חלק מרכזי במערכה, במיוחד במצבי המשחק רחבי ההיקף, בהם תהליך ההתניידות עשוי להפוך ארוך ומעצבן. גם בזירה הזו יש למשחק הרבה מה להציע. מטוסי סילון, מסוקים, נגמ"שים וטנקים יעמדו לשירותכם, ומולם תותחי AA ורקטות RPG שישמשו את החיילים הבודדים במאבקם מולכם. חלק מכלי הרכב נגישים מאוד, וחלקם האחר ידרוש מכם שעות של אימונים (כן, אנחנו מתכוונים למטוס המעצבן הזה).

על סוגיית האיזון בין כל הבלאגן הזה תמצאו אלפי דיונים בפורומים הקשורים למשחק, וחשוב לציין ש-DICE פועלת ביעילות ומשחררת טלאים במידת הצורך.

 

 

מצבי המשחק בבאטלפילד 3 משוחקים על פני מפות שניכר בעיצובן התיכנון והדקדוק. בין המצבים שלמדנו להכיר: מצב ה-Conquest, שמציב על המפה שלוש נקודות שליטה שעליהן שתי הקבוצות נלחמות, והפיתוח שלו, Conquest Large, שמשוחק במפות גדולות יותר. בנוסף, מצב ה-Rush שבו קבוצה אחת היא התוקפת והאחרת מגינה ומצב ה-Team Deathmatch הסטנדרטי שחוזר לסדרה אחרי שנים של היעדרות.

 

כל אחד מהמצבים האלו משוחק באופן שונה לחלוטין, אבל מה שמעניין ב-באטלפילד 3 הוא שכל אחד יכול למצוא בו עניין בתנאי שהוא מסוגל לעבוד בקבוצה. בכל פעם שמשחקי ה-Conquest הגדולים עייפו אותנו, מצאנו שרת TDM ונהננו מאקשן קצבי ומהיר, אפילו לא פחות מב-Modern Warfare.

 

התוצאה היא משחק שקל ללמוד אך קשה מאוד לשלוט בו. כל קרב בכל שרת, מפה ומצב משחק מרגיש כמו משחק שונה. מנוע ההרס בא לידי ביטוי במלוא תפארתו במצב האונליין – לא כל מחסה שתמצאו יחזיק מעמד זמן רב, מה שלא ראינו בקמפיין לשחקן יחיד.

לסיכום, המולטיפלייר של באטלפילד 3 כולל עומק טקטי שאין שני לו. ב-DICE ודאי עבדו עבודת נמלים, אבל המאמץ השתלם.

 

 

המשחק נשען על גרסה 2 של מנוע ה-Frostbite הותיק ששימש משחקים קודמים בסדרה. ה-2 הזה אומר הרבה. מדובר במנוע גראפי מדהים  עם עתיד מזהיר (הוא כבר נמצא בשימוש בגרסה האחרונה של Need for Speed וישמש בסיס לפיתוח כותרים נוספים בשנתיים הקרובות).

 

כולם מסכימים על כך שלבאטלפילד 3 יש את הפנים הכי יפות בשוק. המשחק פשוט נראה נהדר מכל בחינה: מודלים מפורטים של פרצופים, טקסטורות מרשימות של מבנים, כלי נשק וכלי רכב, ובעיקר, שימוש נבון באפקטים של השתקפויות ומשחק אור וצל. התחושה שאתם מקבלים כשאתם יורדים מהג'יפ החשוך לשמש הקופחת פשוט מדהימה. המנוע הפיזיקאלי משתלב מצוין עם מנגנון ההרס שהמפתחים צריכים להיות גאים בו. כל התרסקות מטוס או פיצוץ רכב יגררו אתם רסיסים או עשן.

 

חשוב לציין שגראפיקה מרשימה לבדה איננה מספיקה כדי ליצור חוויה ריאליסטית בהחלט. לאפקטים הקוליים חשיבות רבה בדרך לאותה המטרה בדיוק, אך במקרה של באטלפילד 3, הם מדהימים לא פחות, וזה בהחלט מחזה נדיר. כל אובייקט נשמע ממש כפי שהוא אמור להישמע, כל פיצוץ נשמע כמו חתיכת פיצוץ, כל כדור שמפספס אתכם נשמע ממש כאילו שרק לכם ליד האוזן. דיבוב הדמויות גם הוא טוב למדי, למרות התסריט הסטריאוטיפי שמבקש בכח ליפול למבטא מוגזם.