הצלחה ביקורתית ומסחרית גדולה למשחק התפקידים הטקטי החדש ששואב את השראתו ממיטב קלאסיקות סוף שנות התשעים ותחילת המילניום
כשאנשי אולפן התפקידים Obsidian, האחראי לקלאסיקות ז'אנר כמו Fallout: New Vegas ו-Knights of the Old Republic 2, רצו לשחזר את ימי עלומיהם עם משחק תפקידים מהסוג שקשה למצוא לו מימון בדרכים מסורתיות כיום, הם פנו, כמו מפתחי משחקים ותיקים (וחדשים) רבים בימינו, לקיקסטרטר. התוצאה הייתה שכמעט 80,000 איש תרמו לאולפן יותר מ-4 מיליון דולר כדי לאפשר למפתחיו לעבוד על משחק תפקידים מבוסס חבורה וקרבות טקטיים, מצוייר ביד ומוצג ממבט עילי, כמו של פעם. המשחק, שהושלם והושק למחשב בשבוע שעבר וזוכה מאז לתשבוחות מכל עבר, הוא Pillars of Eternity.
PoE, שמחזיק בממוצע ציוני ביקורות 91 במטאקריטיק, לא סתם זכה עוד בחיתוליו לתמיכה שהפכה אותו לאחד מפרוייקטי הגיימינג המצליחים ביותר בקיקסטרטר. בלי אפילו להתחשב במשחקי התפקידים שנוצרו ב-Obsidian בעשור האחרון, האנשים שייסדו את האולפן ושנמצאים כיום במרכזו הם רבים מאותם יוצרים שהרימו תרומות קריטיות לז'אנר בסוף שנות התשעים עם משחקים כמו שני פרקי סדרת Icewind Dale, שני הפרקים הראשונים של סדרת פולאאוט, והמשחק שרבים מגדירים כבעל התסריט ועולם המשחק הטובים בהיסטוריה של משחקי המחשב, Planescape Torment.
הבעלות המוחלטת על המשחק החדש, שלא הייתה מושגת ללא מימון קהל, אפשרה למפתחים המנוסים של Obsidian לבנות עבורו עולם פנטזיה מקורי משלהם במקום להיות מחויבים לעולמות ומערכות משחק של אחרים, והחופש הזה ככל הנראה נשא פרי: PoE מוגדר על ידי רבות מהביקורות, רשמיות ושל שחקנים, כיורש אמיתי וראוי לכס סדרת Baldur's Gate האהובה, האחות הפופולרית ביותר במשפחת משחקי מנוע ה-Infinity המונה גם את Icewind Dale ו-Planescape.
השימוש המרובה במושג "יצירת מופת" לתיאור Pillars of Eternity בביקורות לא מסתמך על חדשנות טכנולוגית, מכניקות משחק מקוריות או ערכי הפקה מהסוג שאפשרי עם תקציב גדול פי עשרה. ההצלחה של המשחק על פיהן היא ביכולתו לעשות היטב את מה שהקלאסיקות אותן הוא מבקש להמשיך עשו היטב – להציג לשחקן עולם עתיר דמיון על פינותיו היפהפיות והאפלות, להפגיש אותו עם דמויות מעוררות סקרנות, לפרוש לפניו מגוון רחב של כוחות ללימוד ושימוש ושל סיפורי צד להשתתף בהם, לבחון אותו בקרבות טקטיים מאתגרים ולהצעיד אותו בנתיבי עלילה אפיים.
אין פה, מבהירים המבקרים למי שהתרגל למשחקי AAA מודרניים, את עולמות המשחק הפתוחים והענקיים של ימינו, מנועי גרפיקה ופיזיקה משוכללים וקטעי קישור סינמטיים, וגם לא חידושי משחקיות משמעותיים כמו העולם האינטראקטיבי יותר של משחק תפקידים מסורתי בבסיסו נוסף שיצא לא מזמן, Divinity: Original Sin. מה שכן יש פה הוא גלגול מודרני מוצלח ביותר של הקלאסיקות שיהיה מושלם לשחקנים שנהנים מכתיבה מצוינת, והרבה ממנה, ממכניקות משחק בעלות עומק ניתן לחקירה וניצול ומחופש ממשי להשפיע על התפתחות דמויותיהם ויחסיהן עם עולם המשחק.
הצלחתו הביקורתית – וגם המסחרית, על פי ידיעות ראשונות שמייחסות לו מכירות במיליונים – של PoE מתווספת להצלחות של Wasteland 2, של Divinity, של פרוייקט מימון הקהל של Tides of Numenera (ההמשך הרוחני ל-Planescape Torment) ושל אחרים בחיזוק התחושה שלמרות שחסרות להם התכונות שהופכות משחקי תפקידים ללהיטי על בימינו, דברים כמו עולמות פתוחים, קרבות מבוססי מיומנויות פעולה וגרפיקה מהמתקדמות בשוק, גם למשחקי התפקידים הטקטיים ועתירי הטקסט שכמעט ונעלמו לעשור משדה הראיה מצפה עתיד מבטיח בשוק הגיימינג המודרני.
