MSI ו-ASUS מציגות: כרטיסי 8600GTS משופרים
כרטיסי שוק הביניים של NVIDIA נמצאים איתנו כבר למעלה משלושה חודשים; כזכור, כאשר יצאו הכרטיסים לראשונה לשוק הם עוררו לא מעט רעש בארץ והעולם, שכן סוף סוף ניתן היה לרכוש, במחירים סבירים, כרטיסים התומכים ב-Directx 10 ובכל אותם משחקים שיתחילו להגיע אלינו החל מהסתיו הקרוב.
כשיצאה סדרת כרטיסים זו לשוק סיקרנו אותה בהרחבה כאשר בדקנו את כל הכרטיסים החל מה-8500 הזול ביותר ועד ל-8600GTS היקר ביותר בפלח שוק ה-Mainstream והמסקנות שלנו היו חד משמעיות – למרות שכרטיסים אלו זולים ונגישים כמעט לכל ציבור המשתמשים, הם חלשים מכדי לאפשר משחק שוטף ב-DirectX 10. ביצועי הכרטיסים באפליקציות DirectX 9 היו לא מדהימים בלשון המעטה, שלא לדבר על משחקי ה-DX10 הבאים עלינו לטובה אשר צפויים להעלות את רמות העומס הגרפי במידה ניכרת.
על כן, השאלה אשר הידהדה בביקורות ברחבי העולם הייתה "אם כרטיסים אלו לא מצליחים להתמודד עם משחקי DirectX 9, כיצד הם יוכלו להתמודד, אם בכלל, עם משחקי הדור הבא עבורם הם נוצרו?".
הרי בכדי שהמשחקים ירוצו באופן חלק על המערכות המבוססות על כרטיסים אלו יהיה צורך להוריד את איכות הגרפיקה וברגע שנעשה זאת – נאבד כל יתרון שיש ל-DirectX 10 להציע (כל אותן תכונות של תאורה ופיזיקה יבוטלו ראשונות, שכן הן גוררות את מירב הפגיעה בביצועים). אם כן חזרנו לנקודת ההתחלה – משחקי DirectX 10 שנראים כמו משחקי DirectX 9 מיושנים.
אחת הדרכים לפתור, או לכל הפחות לצמצם, את הפגיעה בביצועים בעקבות העליה ברמת הגרפיקה היא על ידי תהליך שבעת ובעונה אחת אהוב ושנוא על ידי משתמשי מחשב רבים, ולא מוכר כלל לרוב המשתמשים בעולם – האוברקלוק. עבור משתמשים שאינם מכירים את התהליך או שאינם רוצים להסתכן בביצועו בעצמם, יצרניות כרטיסי המסך משווקות כרטיסים המגיעים ישירות מהמפעל בתדרים גבוהים מהממוצע. מדובר בכרטיסים שעברו אוברקלוק כבר במפעל, כולל בדיקת עומס במהירויות המקסימליות של כל רכיבי הכרטיס (הן הזיכרון והן המעבד הגרפי) בהן הוא מתפקד ללא שגיאות תחת עומס מלא. כרטיסים אלו מגיעים לחנויות עם אוברקלוק "ישירות מהקופסא" כך שלמשתמש הקצה לא נותר לעשות דבר מלבד להתקין את הכרטיס במחשב, באופן סטנדרטי לחלוטין.
שתי המתחרות העיקריות בשוק הגרפיקה, NVIDIA ו-AMD-ATI, השיקו כרטיסי מסך זולים התומכים ב-DirectX 10 אך קיים ביניהן הבדל מהותי אחד – בעוד ש-AMD-ATI מסרבת בתוקף לאפשר ליצרניות הכרטיסים להמהיר אותם במפעל, NVIDIA נותנת ליצרניות יד חופשית בנושא. בזכות מדיניות זו הצליחה NVIDIA לפרוץ בצורה חזקה לשוק כרטיסי הביניים ולנגוס בנתח שוק משמעותי של AMD-ATI. אמנם לאחרונה נפוצו שמועות כי בדור הכרטיסים האחרון תאפשר גם AMD-ATI לשותפות שלה לשווק כרטיסים מומהרים, אך עד כה לא ראינו שום כרטיס שכזה מגיע לשוק.
חלק מאותם כרטיסים "מיוחדים" הם גם כרטיסים בעלי מבנה מעט שונה מהסטנדרט או כאלו בעלי תכונות ייחודיות שלא ניתן למצוא ברוב הכרטיסים בשוק. הבדלים אלו באים לידי ביטוי בקיומן של יציאות או כניסות נוספות על גבי הכרטיס או גוף קירור שונה (קירור פסיבי שיספק לכם שקט מוחלט או קירור מסיבי ורועש יותר, שיאפשר לכם לסחוט יותר מיץ מכרטיס המסך), וכמובן שהם אינם מגיעים בחינם.
כל התכונות המיוחדות, כמו גם האוברקלוק שבוצע במפעל החברה, עולים כסף, ולא מעט. מי שמעוניין לחסוך מעצמו את תהליך הלימוד העצמי של עיקרי האוברקלוק וביצוע כוונון עדין של כרטיס המסך, יאלץ לשלם על כך מחיר גבוה יותר, אם הוא מעוניין בביצועים גבוהים מהממוצע. היצרניות משקיעות עבודה רבה, בין אם בהמהרת הכרטיסים ובדיקת יציבותם ובין אם בתכנון מחדש של הכרטיס מבחינת גוף הקירור או החיבורים הנוספים, ודורשות על כך תוספת מחיר כלל לא זניחה.
בסקירה זו נעסוק בשני כרטיסים "מיוחדים" שכאלו, העושים שימוש במעבד הגרפי המוביל של חברת NVIDIA לשוק הביניים, ה-8600GTS ומתהדרים ב-256MB זיכרון מסוג GDDR3.
הכרטיס הראשון הוא מתוצרת חברת ASUS – זהו כרטיס מסדרת ה-TOP של החברה, מה שאומר שהוא מגיע באוברקלוק מהמפעל ועם באנדל מעט שונה מהכרטיסים הרגילים. הכרטיס השני אותו נבחן הוא כרטיס של חברת MSI מסדרת ה-Diamond, אשר למרות שהוא מגיע במהירויות שעון סטנדרטיות, הבאנדל המצורף אליו הוא עשיר ביותר ומכיל לא מעט תכונות ייחודיות אשר הופכות אותו לכרטיס נדיר ומיוחד בשוק המלא עד אפס מקום במוצרים כמעט זהים.
