מעבדי השנה
מעבד השנה
מאת: ליאור פרץ
ב-2 ליוני השנה, זכינו להשקה של מעבדי ה-Athlon 64 X2 כפולי הליבה מבית AMD. סדרת המעבדים החדשה כללה מעבדים בעלי דירוגים של +4200, +4400, +4600 ו-+4800, הפועלים במהירויות שעון של 2.2GHz (דגמי +4200 ו-+4400) ו-2.4GHz (דגמי +4600 ו-+4800), ובעלי זכרון מטמון L2 בגודל 512KB בדגמי +4200 ו-+4600, ובגודל 1MB בדגמי +4400 ו-+4800. למעשה, המעבדים מבוססים על ליבות ה-Venice ו-San Diego, כאשר דגמי +4200 ו-+4600 מכילים שתי ליבות Venice 3500+ ו-Venice 3800+ (בהתאמה), ואילו שני הדגמים הנותרים מכילים שתי ליבות San Diego 3700+ ו-San Diego 4000+ (גם כן, בהתאמה). כמובן שהמעבדים כפולי הליבה התהדרו במחירי High-End לכל דבר ועניין, וממש לא קרצו למשתמש הממוצע.
ב-3 לאוגוסט, כחודשיים לאחר השקת הסדרה החדשה, הודיעה AMD על אח קטן שהצטרף למשפחה, הלא הוא ה-Athlon 64 X2 3800+, הפועל במהירות של 2.0GHz ומכיל זכרון מטמון L2 בגודל של 512KB, אשר למעשה כל ליבה שלו מקבילה ל-+Venice 3200 החד ליבתי.
מעבד זה זכה לתג מחיר סביר מאוד ביחס לרמת הביצועים אותה הוא מציע (למעשה הוא מתחרה ב-Pentium D בדירוג 840 אשר יותר יקר ממנו, ואף בעל ביצועים נחותים לעומתו), ולראשונה הביא את בשורת ריבוי הליבות של AMD למשתמש הביתי הממוצע.
במעבר למעבדים מרובי הליבות, שהתרחש השנה, גילינו שסדרת ה-X2 למעשה מביסה את המקבילה שלה מבית אינטל (ה-Pentium D – סדרה 8xx) בשני המגרשים הביתיים שלה – קידוד וידאו וריבוי משימות.
עד כה היו הפרשי הביצועים בין המעבדים החד-ליבתיים של שתי החברות בשני התחומים הנ"ל עצומים (לטובת אינטל), אך עם המעבר לריבוי ליבות סדרת ה-X2 מנצחת הן בתחומים אלו, והן בתחומים אחרים (למעשה, בכל התחומים) את הפתרון המקביל של אינטל.
בדומה למעבדים החד-ליבתיים עליהם מבוססת סדרת ה-X2, גם המעבדים הדו-ליבתיים מצטיינים בפליטת חום נמוכה להפליא, דבר שמתבטא בין היתר בקירור שקט יותר ואפילו באפשרות לקירור פאסיבי לחלוטין (גוף קירור בלבד, ללא מאוורר), מה שמאפשר להרכיב מעבד שכזה גם בתוך מארז SFF (ר"ת Small Form Factor) שיהווה מחשב HTPC (ר"ת Home Theater PC – מחשב בידור סלוני) מושלם וחרישי.
אף על פי שהמעבד החד-ליבתי המהיר ביותר של AMD, ה-Athlon 64 FX-57, הינו בעל מהירות שעון גבוהה יחסית של 2.8GHz, לעומת המעבד המהיר ביותר בסדרת כפולי-הליבה שפועל במהירות של 2.4GHz "בלבד" – מה שנראה על פניו כפשרה במהירות, כל מבחני הביצועים מוכיחים כי המעבדים כפולי-הליבה הינם בעלי ביצועים מצוינים בכל קנה מידה, גם ביישומים שאינם מנצלים ריבוי ליבות.
מכלול הגורמים הללו מהווה את הסיבה לבחירת סדרת מעבדי Athlon 64 X2 של AMD למעבדים הטובים ביותר בשנת 2005 של HWzone.
המעבד התקציבי של השנה
מאת: ליאור פרץ
בחודש יולי 2004 השיקה AMD משפחת מעבדים חדשה לשוק ה-Low End, אשר זכתה לשם Sempron. אותם מעבדים נועדו לתושבת A הישנה (והם היו מבוססים על ליבת ה Thoroughbred-B), והסדרה כללה בתחילה רק מעבד אחד לתושבת 754 החדשה יותר, בעל דירוג הביצועים +3100, אשר יוצר בליטוגרפיה קטנה יותר וסיפק ביצועים גבוהים יותר (למעשה הוא מבוסס על הליבה של ה-Athlon 64).
בפברואר השנה, התבשרנו על הצטרפותם של 3 מעבדים נוספים למשפחת ה-Sempron, בעלי הדירוגים +2600, +2800 ו-+3000, אשר מתהדרים במהירויות של 1.6GHz (בדגמי +2600 ו-+2800) ו-1.8GHz (בדגם +3000) ובעלי זכרון מטמון L2 בגודל 128KB (בדגמי +2600 ו-+3000) ו-256KB (בדגם +2800).
בחודש אפריל, הודיעה AMD על סוף חייהם של תושבת A וכל המעבדים לתושבת זו, כולל המעבדים המשתייכים למשפחת ה-Sempron.
אך כבר בחודש יולי, התבשרנו על גרסאות חדשות למעבדי ה-Sempron בתושבת 754, אשר כוללות גם יכולות 64Bit והינן בעלות דירוגי הביצועים +2600, +2800, +3000, +3100 ו-+3300.
כצפוי, התפוחים לא נפלו רחוק מהעצים, ומעבדי ה-Sempron לתושבת 754 ניצחו את מעבדי ה-Celeron D לתושבת 775, בדיוק באותם התחומים שה-Athlon 64 הביס את ה-Pentium 4.
אך הדמיון בין הליבות המקוריות (ה-Venice וה-Prescott) והליבות של מעבדי ה-Sempron וה-Celeron D (אשר מבוססות עליהן) אינו תם בזאת, והוא נכון גם לתחומים נוספים כמו צריכת חשמל ופליטת חום, תחום בו קיים יתרון לא מבוטל למשפחת ה-Sempron של AMD בפרט, ולארכיטקטורת ה Direct Connect בכלל.
מכיוון שמעבדי ה-Sempron הגיעו לתושבת שכבר הייתה קיימת בשוק, לוחות אם בשלל סוגים ומחירים היו קיימים בזמינות מיידית, וכל שהיה צריך לעשות כדי להתאים את הלוחות למעבדים החדשים זה עדכון ה-BIOS.
מגוון לוחות האם אשר היו קיימים עבור מעבדים אלו היה עצום, ובינם ניתן היה למצוא לוחות ייעודיים לאוברקלוק (כמו ה-DFI LanParty nF3 250GB), לוחות זולים במיוחד (מבוססי nForce 3 250GB או VIA K8T800), לוחות Micro ATX למארזי SFF (ר"ת של Small Form Factor – מארזים קומפקטיים), לוחות עם כרטיס מסך משולב (לתחנות עבודה זולות, למחשבי סטודנטים זולים וכו\') ועוד.
משפחת ה-Sempron אף הציתה מחדש את תושבת 754, וגרמה ליצרניות לוחות האם להתאמץ שוב בשביל התושבת הזו, ולספק לוחות אם מבוססי ערכת השבבים של nVIDIA, ה-nForce 4 בגרסת 4x, בעלת תמיכה בתקן ה-PCI-Express החדש, אשר מחליף בהדרגה את ה-AGP וה-PCI.
לאחרונה nVIDIA אף השיקה ערכות שבבים בעלות כרטיס מסך משולב, אשר לראשונה מציג ביצועים סבירים (ואף יותר מכך), יחסית למרבית הפתרונות הדומים הקיימים בשוק.
יצרניות שונות שחררו לוחות אם המבוססים על ערכות השבבים הללו על מנת לתת אפשרויות שדרוג נרחבות יותר, ובכך לצמצם את היתרון של אינטל בתחום זה (שכן משפחת ה-Celeron D משווקת גם לתושבת LGA775 החדשה ביותר של אינטל).
