החוק מבדיל בין לקוח שההפסד שלו הוא זמן שימוש במוצר , לבין עסק שאיחור בזמן הספקה יכול לעלות לו הרבה כסף.

האמת , החנות במקרה הזה הייתה יכולה להגיד לכל מי שרצה את האוזניות שאין אותם במלאי בזמן המבצע , ולא לאפשר קניה שלהם בכלל במחיר הזה , אבל הם אפשרו מכירה לטובת הלקוחות , אז בגלל זה להחרים אותם?

הם רשת ענקית (במונחים ישראלים) , השקלים שאתם מדברים עליהם לא משמעותיים בשבילם , והם לא היו מנסים לגנוב מאף אחד , וצריך לתת להם את הכבוד שראוי להם כעסק מכובד שלפעמים יש דברים שלא תלויים בו.

אני אשמח לדעת על בסיס מה אתה קובע שהחוק עושה הבדלה כזו? יש לך סימוכין?

ההפסד של הלקוח הוא לא בהכרח רק זמן שימוש במוצר

לדוגמא,

אם מדובר בנדל"ן,

משחקים ומריחות מהסוג הזה יכולות לעלות לך הרבה כסף - מכל מיני סיבות - גם כ-"לקוח" שקונה מ-"קבלן/יזם" כלשהו דירה או בית.

לגבי החרמה וכו' -

לא דובר על BOYCOTT,

התכוונתי שהלקוח הספציפי שנפגע מהם (בסכומים קטנים שלא באים לידי ביטוי כנזק כספי בשורה התחתונה) יכול פשוט לא לקנות שם שוב במידה והוא לא שבע רצון. "חרם" פרסונלי, אם תרצה.

ולגבי זה שהם "רשת ענקית והם לא היו מנסים לגנוב",

מבלי לומר שום דבר על באג עצמה וללא קשר למקרה הספציפי הזה -

לדעתי מדובר בהצהרה די מופרזת.

גם עסקים גדולים לעיתים משחקים ב-"קקי" ודופקים לקוחות , גם אם זה בסכומים קטנים (שהולכים ונצברים לסכומים גדולים כשמדובר באלפי לקוחות) או אם זה בא לידי ביטוי בדברים שקשה לכמת אותם בכסף (כמו איכות שירות, מהירות שירות, אדיבות, נכונות ללכת לקראת הלקוח כשעולות מחלוקות [לדוגמא, החלפת מוצרים פגומים/לא-פגומים, מימוש אחריות, וכיו"ב] ).

אני יכול לתת כמה וכמה (וכמה) דוגמאות לעסקים כאלה.

הכבוד שמגיע לעסק הוא פונקציה של הכבוד שהוא מעניק ללקוחותיו, ותו לא.

http://www.kolzchut.org.il/he/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%94%D7%97%D7%95%D7%96%D7%99%D7%9D_(%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%AA_%D7%97%D7%95%D7%96%D7%94)

תהנה

http://www.kolzchut.org.il/he/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%94%D7%97%D7%95%D7%96%D7%99%D7%9D_(%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%AA_%D7%97%D7%95%D7%96%D7%94)

תהנה

ניסיתי להנות,

אבל המילה "עסק" לא מופיעה שם

אז אשאל שוב - על מה אתה מתבסס בדיוק?

לעומת זאת, אני מוצא שם דווקא את המשפט הבא:

ספק שהפר התחייבות לספק מוצר ללקוח, וכתוצאה מהפרת ההתחייבות נאלץ הלקוח לקנות את אותו מוצר ממקום אחר במחיר גבוה יותר - הספק יחויב לשלם ללקוח פיצויים בגובה ההפרש שבין המחיר שהלקוח היה אמור לשלם ובין המחיר שהלקוח נאלץ לשלם בפועל.

מעניין במיוחד...

ואתה, נהנה?

שוב , אתה לא מבין את ההבדל.

בו נתמקד על המילה 'נאלץ' - אם אני עסק (לא משנה אם זה עורך דין או סופרמרקט) , ואני חייב מחשב בשביל להפעיל את העסק , אז אני נאלץ לקנות מחשב ממקום אחר.

לעומת זאת , אם אני סתם אדם , ואני עדיין לא קיבלתי את האוזניות שלי , אז אני לא חייב לקנות אותם ממקום אחר , וזה מכיוון שזה לא הכרחי.

הפרה לא יסודית (רגילה) - מעשה או מחדל (הימנעות ממעשה) בניגוד למה שהוסכם בחוזה. צד שנפגע מהפרה לא יסודית חייב לתת לצד המפר הזדמנות לתקן את ההפרה. במידה וההפרה לא תוקנה תוך זמן סביר, יכול הצד שנפגע לבטל את החוזה על-ידי הודעה לצד המפר בתוך זמן סביר מהרגע שניתנה לצד המפר ההזדמנות לתקן את ההפרה.

עכשיו את יכול להגיד "מזה זמן סביר" , אבל האמת היא שזה לא משנה במקרה הזה , וזה מכיוון שהלקוח לא מעוניין לבטל את העסקה.

שוב , אתה לא מבין את ההבדל.

בו נתמקד על המילה 'נאלץ' - אם אני עסק (לא משנה אם זה עורך דין או סופרמרקט) , ואני חייב מחשב בשביל להפעיל את העסק , אז אני נאלץ לקנות מחשב ממקום אחר.

לעומת זאת , אם אני סתם אדם , ואני עדיין לא קיבלתי את האוזניות שלי , אז אני לא חייב לקנות אותם ממקום אחר , וזה מכיוון שזה לא הכרחי.

הפרה לא יסודית (רגילה) - מעשה או מחדל (הימנעות ממעשה) בניגוד למה שהוסכם בחוזה. צד שנפגע מהפרה לא יסודית חייב לתת לצד המפר הזדמנות לתקן את ההפרה. במידה וההפרה לא תוקנה תוך זמן סביר, יכול הצד שנפגע לבטל את החוזה על-ידי הודעה לצד המפר בתוך זמן סביר מהרגע שניתנה לצד המפר ההזדמנות לתקן את ההפרה.

עכשיו את יכול להגיד "מזה זמן סביר" , אבל האמת היא שזה לא משנה במקרה הזה , וזה מכיוון שהלקוח לא מעוניין לבטל את העסקה.

זה פשוט מדהים איזה שמיניות באוויר אתה נאלץ לעשות כדי לנסות התחמק מלהודות בטעות,

ועוד מעיז (ברוב חוצפתך) להגיד לי שאני "עדיין לא מבין את ההבדל", כשלא עשית שום דבר כדי לתמוך בטענה שלך שקיים בכלל הבדל כזה במסגרת החוק.

המילה "נאלץ" לא מרמזת על שום הכרח "עסקי".

המילה "נאלץ" בהקשר הזה פירושה - "לבצע מעשה שהיית מעדיף שלא לעשותו".

המשמעות שאתה מייחס למילה הזו - של מעין "הכרח עסקי", היא משהו שלא קיים במשפט עצמו וגם לא קיים בשום סימוכין שנתת (או לא נתת) עד כה, והיא לחלוטין תוספת סובייקטיבית שהחלטת להוסיף. פרשנות אישית (ומעוותת) שלך למשפט די ברור וחד-משמעי.

הניסוח של המשפט עצמו מרמז באופן בולט למדי שמדובר על סיטואציה של לקוח פרטי (שכן אחרת, כנראה שלא היה מכונה "לקוח" אלא "עסק" או "צד" או כל דבר אחר). עסקים בד"כ לא מכונים "לקוחות", למעט מנקודת מבטם של ספקים בלבד.

ציטטת את זה:

הפרה לא יסודית (רגילה) - מעשה או מחדל (הימנעות ממעשה) בניגוד למה שהוסכם בחוזה. צד שנפגע מהפרה לא יסודית חייב לתת לצד המפר הזדמנות לתקן את ההפרה. במידה וההפרה לא תוקנה תוך זמן סביר, יכול הצד שנפגע לבטל את החוזה על-ידי הודעה לצד המפר בתוך זמן סביר מהרגע שניתנה לצד המפר ההזדמנות לתקן את ההפרה.

כשלמעשה אין לזה קשר למקרה המדובר (כפי שאמרת בעצמך, ולכן לא ברור למה בחרת לצטט את זה, אבל ניחא), משום שהפרת החוזה היא אי-הספקת המוצר, ולא אי-השבת הכסף (בחוזה הרכישה לא כתוב שום דבר על כך שהם צריכים לספק לו "כסף" אלא מוצר). שנית, היכולת שלו "לבטל" את החוזה לא רלוונטית, הוא לא רוצה לבטל אותו, הוא רוצה שהיא תקיים אותו.

ואם היא לא מקיימת אותו, הוא יכול לתבוע ממנה פיצויים על ההפרש שהוא נאלץ להוציא כדי לרכוש את אותו המוצר שהיא נכשלה לספק לו.

וזה על פי הפסקה שאני ציטטתי, ושאתה בחרת לפרש באופן מעוות שעדיין לא סיפקת לו שום סימוכין (שהחוק מבדיל כביכול בין "עסק" ובין "לקוח פרטי" בהקשר הזה).

אני עדיין ממתין שתספק את הסימוכין,

בינתיים הלינק שסיפקת מראה שדווקא אני צודק, ולא אתה.

ולכן אני עדיין לא "נהנה".

ממתין בסבלנות שתודה שטעית או לחילופין שתספק סימוכין.

בהצלחה.

בינתיים אעזור לך -

פה נמצא החוק הרלוונטי לענייננו:

http://www.nevo.co.il/law_html/law01/142_001.htm#Seif10

וזו לשונו:

סעיף 10 - הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה.

ומיד לאחר מכן:

סעיף 11 א - הופר חוב לספק או לקבל נכס או שירות ובוטל החוזה בשל ההפרה, זכאי הנפגע, ללא הוכחת נזק, לפיצויים בסכום ההפרש שבין התמורה בעד הנכס או השירות לפי החוזה ובין שוויים ביום ביטול החוזה.

אתה רואה פה את המילה "עסק"? "לקוח פרטי"?

אני רואה את המילים "ללא הוכחת נזק" ו-"שוויים ביום ביטול החוזה".

אז מי הוא זה ש-"לא מבין",

האם זה אני, או שמא זה דווקא אתה?

וויכוח מיותר.

מה שיותר מעניין אותי זה למה לקחת את זה שכתבתי לך תהנה במלוא הכוונה (זאת אומרת שרציתי שבאמת תהנה מקריאת הטקסט) כפגיעה אישית בך?

וויכוח מיותר.

מה שיותר מעניין אותי זה למה לקחת את זה שכתבתי לך תהנה במלוא הכוונה (זאת אומרת שרציתי שבאמת תהנה מקריאת הטקסט) כפגיעה אישית בך?

לא לקחתי את זה כ-"פגיעה" - זה פשוט דבר מגוחך לכתוב (ותחסוך ממני בבקשה את הטענה האבסורדית ש-"איחלת לי בתום לב שאהנה מקריאת הטקסט")

אני מבקש ממך להביא לי סימוכין,

אתה מביא לי לינק למסמך שאין בו שום סימוכין לכך שאתה צודק,

אלא אם כבר

יש בו סימוכין לכך שאני צודק,

וגם לא טורח לצטט ממנו שום חלק רלוונטי שכביכול מצביע על כך שאתה צודק.

אין במסמך שום התייחסות לסוגייית ה- העסק/לקוח-פרטי,

והדבר היחיד שנאחזת בו שם זו איזושהי פרשנות משונה ולא סטנדרטית של המילה "נאלץ" ככזו שמצביעה על הכרח-עסקי שלא מתקיים אצל לקוחות פרטיים (זאת בעוד שאפשר למצוא בפסיקה המשפטית / בחקיקה - שפע של דוגמאות של מקרים שבהם משתמשים במונח "נאלץ" או מונח דומה כמתארים מצב שבו אדם פועל באופן שאינו מיטבי עבורו או בוחר בדרך בלתי-עדיפה לו - בשל אילוץ חיצוני כלשהו שמושת עליו --- בין אם הדבר גורם לו נזק "עסקי" ובין אם זה לא גורם לו נזק כספי כלל. אחת הדוגמאות האלה נמצאות בחוק עצמו שעוסק בדיוק בנושא הזה, ובו מצויין במפורש פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת חוזה [בתנאים מסויימים] ).

ו-"ויכוח מיותר" זו לא תשובה

יש לך שתי אפשרויות:

1. להודות בטעות

2. להוכיח שאתה צודק

כל פעולה אחרת תהיה שקולה ל-(1) בנסיבות העניין.

תודה לכם, הדיון ננעל בשלב הזה.

פותח הדיון - אם יהיה מה לעדכן בנושא ותרצה לספר - שלח לי (או לאחראי פורום צרכנות הנוסף) הודעה פרטית ונפתח את הדיון.