על התקשורת הישראלית: אמנון אברמוביץ איננו פרשן, הוא תועמלן

[Kalen]

מאמר מצוין במעריב של קלמן ליבסקינד, על התקשורת הישראלית. אני אישית מסכים עם כל מילה.

מה שאני לא מבין זה מדוע עיתון כמו ישראל היום לדוגמה, לא מנסה לפתוח תחנת חדשות אלטרנטיבית. לנסות דרך הכבלים והלווין, ואם לא ניתן אז באינטרנט.. אני חושב שלראשון שיעלה על "הרעיון הגאוני" הזה , מובטחת הצלחה. המון בציבור הישראלי, ואני לא יופתע אם למעלה ממחצית הצופים, צמאים לערוץ חדשות מאוזן. - או אפילו ימני למען האיזון הכללי.

הנה ההתחלה:

סקר שפירסמה השבוע הרשות השניה העלה ממצאים לגמרי לא מפתיעים אודות המגזרים הזוכים לסיקור שלילי בערוץ 2 ובערוץ 10, כשאת שני המקומות הראשונים תופסים החרדים והמתנחלים (אחריהם עולי אתיופיה וערביי ישראל).

הסקר הזה מילא כמה תכניות אקטואליה, איפשר שוב את הדיון המיתמם בשאלה איך זה קורה ולמה זה קורה, אבל כאן בדיוק זה ייגמר. הערוצים המסחריים, מצידם, מורכבים מאותם אנשים שרובם הגיעו מאותם מקומות ונראים אותו דבר ולפיכך אין להם שום חשק להכניס אל בין שורותיהם הצפופות אף אחד שמדבר אחרת. הרשות השנייה, מצידה, לא רוצה, לא מסוגלת או לא מוכנה לריב עם אף אחד בעניין הזה.

לזכותם של מי שהם הפנים של הערוצים האלה ייאמר שהם אנשי אמת. את מה שהם חושבים הם אומרים בגלוי. "אנחנו כאן כדי להשתין מהמקפצה ומי שלא רוצה את זה על הראש, שיצא מהבריכה".

קחו, לדוגמא, את אמנון אברמוביץ', המוגדר בערוץ 2 כ"פרשננו". אברמוביץ' הוא איש שאני לא מאמין למילה שהוא מוציא מהפה. לא בגלל אינספור הנפילות העיתונאיות שברזומה שלו, כאלה יש לרבים מאיתנו, אלא משום שלעולם לא אדע לסמן את הנקודה שבה נגמרת אצלו האינפורמציה ומתחילה הפובלציסטיקה.

קחו נקודה למחשבה. אינספור פעמים שמעתם את אברמוביץ' מביא ציטוטים מפי "מקורות בכירים", "גורמים מקורבים" וכיוצא באלה. משום מה, איכשהו, תמיד למקורות ולגורמים האלה יש אותן עמדות פוליטיות כמו של הפרשן שמביא אותן. וזה, צריך להודות, מוזר. שהרי את המערכת הפוליטית והמדינית אנחנו מכירים והיא מגוונת למדי. יש בה ימין ושמאל, דתיים וחילוניים. ומשום מה, לא ברור איך, שום גורם שחושב שצריך להמשיך לבנות בירושלים ביתר שאת, שצריך להפסיק את הזרמת הכסף לפלסטינים או שצריך להוריד את השאלטר בעזה כשיורים עלינו גראדים, לא יצוטט אף פעם ברצינות אצל אברמוביץ כבר סמכא או כמי שכדאי לשמוע את דעתו.

האם יכול להיות שבמשך עשרות שנים של עבודה עיתונאית אברמוביץ' וחבריו לא הצליחו לגייס ולו מקור אחד שחושב אחרת מהם?

לפני כמה שבועות התראיין אברמוביץ' לעיתון "הארץ". "נכשלתי בדבר המרכזי, שהוא לשכנע במה שחשוב לי. וזה משולש הברמודה הישראלי: הכיבוש, תקצוב החרדים על מנת שיתמכו בכיבוש, ותקציב הביטחון", אמר. סליחה, ממתי התפקיד של פרשן חדשות הוא "לשכנע" בעמדותיו הפוליטיות?

אברמוביץ', שלפחות פעמיים בעבר הודה בשיקולים הפוליטיים שמתערבים לו בעבודה (האיתרוג של שרון וחשיפת כינויו של אבישי רביב, שעליה הצטער משום ששימשה את הימין), הודה גם בריאיון הזה כי "התגייסתי לקילופו של בנט, משום שאם הוא היה מקבל 19 מנדטים ולא יאיר לפיד, הפרשנויות היו מרחיקות לכת. היו אומרים הציבור אמר את דברו. לכן עדיף שלפיד הוא המנצח ולא בנט". אברמוביץ' אפילו לא עושה הצגות. "התגייסתי", הוא מודה, כדי להוריד את בנט. חד וחלק.

אין לי בעיה עם דעותיו של האיש. אין לי בעיה עם דעות בכלל. יש לי בעיה עם זה שאברמוביץ מוצג כפרשן, תוך הונאה של הציבור, אף שהוא משהו שבין פובלציסט לתועמלן. יש לי גם בעיה עם זה שאין לצידו אף אחד שמעניק זווית אחרת. כך בערוץ 2, כך בערוץ 10. ומה שמרגיז יותר מהכל זה שכאשר הערוצים הללו נתקלים בבעיה כלשהי הם אצים רצים לגייס את הציבור לעזרתם, שהרי הדמוקרטיה בסכנה, ורגע אחד אחר כך הם שבים לדרוך על שניהם. על הציבור ועל הדמוקרטיה.

אברמוביץ' הוא כמובן לא היחיד בערוצים המסחריים שהרשות השנייה נותנת לו יד חופשית לעשות כרצונו הפוליטי. יש בחבורה הזו מכל טוב. פרשנים, מגישים וכתבים. ומכיוון שאני מכיר אישית ואפילו מעריך כמה מאלה המחזיקים בתפקידים בכירים בערוצים הללו, אני חייב להודות שמאכזב אותי לא פעם להיווכח עד כמה לא מושך אותם לייצר מוצר מאוזן יותר, מעניין יותר וחד גוני פחות, שבו יישמעו קולות מכל הכיוונים.

גם מולי שגב, יוצר ארץ נהדרת, סיפר לאחרונה בגילוי לב איך הוא משתמש במשאב הציבורי, המפוקח לכאורה, של כולנו כדי לקדם את השקפותיו הפוליטיות. "המטרה שלנו הייתה בנט", הבהיר אחרי הבחירות. למה? כי "מתחת ל'אח שלו' ולהייטק יש אורית סטרוק ועתיד נטול תקווה". מי קבע שעם בנט וסטרוק העתיד נטול תקווה? מולי שגב. וזה מספיק. "תרמתם לבלימה שלו בבחירות?", נשאל. "אולי נתנו את השני גרוש שלנו ובמובן הזה יש לנו תחושת סיפוק מסוימת", הודה.