הכוונה לא למצלמה שמצלמת בתלת מימד ואז מרכיבים משקפיים ורואים.

אלא למצלמה שיודעת למפות מרחב ולהפוך אותו לפוליגונים שהמחשב ידע להשתמש בכל הנקודות שמהם נמתחו הפוליגונים במרחב ואז לפי המשתמש, לתמרן אותם(סיבוב הטייה וכולי).

קיים?

הדבר היחיד שראיתי שקרוב לזה, הוא נקודות בקרה זעירות שמצמידים לגופים ואז המחשב קולט אותם.

אתה צריך בפועל מכשיר כזה, או שסתם אתה מתעניין?

יש כל מיני האקים לקינקט של האקסבוקס שעושים משהו כזה.

האמת שרציתי לדעת אם המציאו את זה כבר. אני מניח שאם זה קיים בקינקט אז בטוח יש יישומים אחרים למצלמה כזו.

השאלה אם יש משהו ייעודי כזה? גם מה שיש בקינקט אמנם מרשים אבל לא נראה לי שאפשר להמיר את התמונה לקובץ "תלת מימד", שמאפשר מניפולציה בתוכנות כמו מאיה וכולי.

אני מכיר אישית סטראטפ אחד שעוסק בדיוק בתחום הזה, ומפתח מכשיר.

נו אז מה אתה שומר את כל האופציות והמניות אצלך? איך קוראים להם?

החברה נקראת Dimensional Perception Technologies, לא תמצא עליהם כמעט חומר כרגע.

טוב אני שומר את זה-אני צופה פטנט רציני ויישומים למלא תחומים, תודה!

צפיה מנקודה אחת לא תניב לך אובייקט תלת מימדי.

תקבל מישור עקום במקרה הטוב.

כדי לקבל אובייקט תצטרך לצלם את האובייקט בצורה נשלטת מהרבה זויות, ולחבר את הנקודות שאתה מפיק מכל זוית צילום כזו.

כך שה"צילום" למעשה יהיה ארוך ומסורבל, על מתקן מסתובב כלשהו.

ויהיה קשה מאוד לחבר את הנקודות בין כל זוית בלי רפרנסים מוחלטים (כמו הכדורים הקטנים שמצמידים לשחקנים כדי לעקוב אחרי התנועות שלהם)

כמו כן, עצם הוא לא מקשה אחת. צריך לזהות איך העצם מורכב מעצמים קטנים יותר.

הרעיון טוב, הביצוע קשה מאוד.

יש הרבה אתגרים אלגוריתמיים בזה.

ברור שזה לא אחד הדברים הקלים לעשייה אחרת זה היה קיים מזמן. נראה לי שהפתרון הוא כרגיל, לפנות לטבע.

לדוגמא עין של זבוב מורכבת מעשרות עיניים שמאפשרות זוויות מאד רחבות של ספקטרום הראיה. מצלמה מרובת עיניות אולי תגיע לקירוב.

גם אם המצלמה מגיעה לקירוב של אובייקט, זה די מוצלח.

ההתגברות על זיהויי הגבולות של העצם ע"י העיינית מתחילות לדעתי כאשר היא מצלמת את הקירוב ומתרגמת את זה לנקודות במרחב בצילום הראשון-ואז ע"י זווית נוספת של צילום, המחשב של המצלמה מזיז את הקירוב שלו בהתאם לזווית הצילום השניה ובודק עם הנקודות שהציב בתור גבולות אכן נכונות. אחרי כמה זוויות כאלה אפשר להגיע לתוצאה יפה של גבולות.

וזה רק שחשבתי על זה ב-2 דקות תוך כדי כתיבה, יש שם מוחות כבדים שמתעסקים בזה.

אתה מבין שאם אתה מצלם מצידו האחד של אובייקט, אין לך שום סיכוי לחשב מה נמצא בצד השני שמוסתר מהמצלמה.

אם מצלמה מצלמת מעל שולחן, היא לא תוכל לנחש מה יש מתחתיו.

ברור שזה לא אחד הדברים הקלים לעשייה אחרת זה היה קיים מזמן. נראה לי שהפתרון הוא כרגיל, לפנות לטבע.

לדוגמא עין של זבוב מורכבת מעשרות עיניים שמאפשרות זוויות מאד רחבות של ספקטרום הראיה. מצלמה מרובת עיניות אולי תגיע לקירוב.

גם אם המצלמה מגיעה לקירוב של אובייקט, זה די מוצלח.

ההתגברות על זיהויי הגבולות של העצם ע"י העיינית מתחילות לדעתי כאשר היא מצלמת את הקירוב ומתרגמת את זה לנקודות במרחב בצילום הראשון-ואז ע"י זווית נוספת של צילום, המחשב של המצלמה מזיז את הקירוב שלו בהתאם לזווית הצילום השניה ובודק עם הנקודות שהציב בתור גבולות אכן נכונות. אחרי כמה זוויות כאלה אפשר להגיע לתוצאה יפה של גבולות.

וזה רק שחשבתי על זה ב-2 דקות תוך כדי כתיבה, יש שם מוחות כבדים שמתעסקים בזה.

נראה כאילו חשבת על זה רק 2 דקות...

יש לך צילום אחד שהניב קירוב של נקודות, וצילום שני שהניב קירוב של נקודות, שאפשר לחבר בקירוב לראשון. ואחרי כמה קירובים כאלה עדיין תישאר עם קירוב.

התוצאה של הדבר הזה הוא ענן נקודות שאפשר לנקות אותו בכלים סטטיסטיים. לא יצא לך פוליגון יפה ונקי מזה. יותר "גוש מלוכלך" של צורה דומה מורכבת מנקודות.

השלב הבא כדי להתקדם לתוצאה שרצית הוא לזהות מענן של נקודות מהו העצם ומזה לייצר קוים נקיים.

דרך חילופית, לשפר את הדגימה ולהתעסק בעולם תלת מימדי שמורכב מהמון נקודות בלבד. יש גישה במידול תלת מימד שדוגלת בשיטה הזו. (בניגוד לפוליגונים)

הנה תוצאה נקייה יחסית של אובייקט, בכלים קיימים.

אתה יכול להתרשם מתהליך הצילום והדיוק שיושג.

תודה, אני לא מתיימר להיות מבין סתם זרקתי רעיונות, לא מתוך זילזול.

זה נורא מזכיר לי צילום אולטרא סאונד. שזה נדמה לי גלי קול? לא ממש עוזר לזהות גבולות, זה כמו משטח.

יש אלגוריתמים שמשתמשים בהם לקידוד וידיאו כדי לחסוך וכאשר אין תנועה בחלק מסוים בתמונה-היא מתווספת לפריים הבא. כמו שיער שחור-רואים את התמונה קופאת בבירור בחלק השחור של השער(לא איפה שיש תנועה של השיערות). מה שאומר שהמחשב יודע להבחין בגבולות בדו-מימד.

נשמע כמו שלב קשה להתגבר עליו שרוצים לתרגם לנקודות.

בוידיאו שנתת גם זה שהסיבוב מותנה בקצב הסיבוב מעיד על המסורבלות של הגישה הנוכחית.

טוב, אני מאחל להם בהצלחה בכל מקרה, אולי אקנה אופציה שאראה התקדמות משמעותית.

תודה, אני לא מתיימר להיות מבין סתם זרקתי רעיונות, לא מתוך זילזול.

אז אל תזלזל בעצמך.

חשבת על רעיון ראשוני מעניין. עובדה שאתה לא הראשון שחושב עליו.

זה דווקא לא רע בכלל.

עכשיו החלק הקשה. עבודה קשה של מחשבה, איך פותרים את הבעיות ברעיון כדי לעשות אותו ישים.

למה להשקיע רק 2 דקות מחשבה ?

לא הבנתי את ההתייחסות לאולטרא סאונד - התמונה בו מופקת מההחזרים השונים של העצמים (אני לא ממש יודע איך בפועל מחושבת התמונה). איך זה יכול לעזור כאן ?

בנוגע לקידוד הוידאו - האלגוריתמים לא מזהים בדר"כ תנועה זה יהיה מסובך ומיותר...

מה שהוא כן עושה, זה מזהה שצבע בנקודה מסויימת לא השתנה הרבה בין 2 פריימים עוקבים.

מתוך הנחה כי הצופה לא יבחין בשינויי צבע מזעריים, האלגוריתם מחליט להזניח את השינויים. לרוב גם לא תשים לב.

למה ? כי המחשב מעדכן רק פריים אחד לכמה (נניח אחד ל10), ושומר את שאר 9 הפריימים בתור "שינויים" מהפריים העוקב.

קיצוץ במספר השינויים שנשמרים חוסך מקום.

מתי זה נראה לעין ? כאשר אחת לכמה זמן מגיע הפריים המלא, וה"תרמית" מתגלה.