תוחלת החיים הממוצעת באירופה של ימי הבניים היתה 25-30 שנים. אנשים מתו ממחלות כל הזמן, חלקם ממחלות פשוטות.

וכשהיתה מגיפה מדבקת וקטלנית במיוחד כגון האבבועות שחורות, אנשים מתו במיליונים.

גם בתקופות קדומות יותר זה לא היה שונה בהרבה.

אם נולדת בשלום תוחלת החיים לא היתה שונה בהרבה מהיום.

נהוג לומר שהיום איכות החיים יותר טובה אבל זה בגלל איכות התרופות.

למה נראה לך שתגסוס אם תשתה מנהר?

אני אישית עשיתי טיול של שבוע בירדן וכל בשבוע שתיתי רק מיים ממעיינות ונחלים ללא שום חיטוי הרתחה וכו'.

אם אין מפעלים בנהר ואין הרבה חיות באיזור או שאתה קרוב מספיק לנביעה המיים מצוינים לשתייה.

שוב פעם דברים הפוכים. או שתוחלת החיים היתה דומה לימינו או שהם חיו רק 25 שנה. תחליטו.

למה נראה לך שתגסוס אם תשתה מנהר?

אני אישית עשיתי טיול של שבוע בירדן וכל בשבוע שתיתי רק מיים ממעיינות ונחלים ללא שום חיטוי הרתחה וכו'.

אם אין מפעלים בנהר ואין הרבה חיות באיזור או שאתה קרוב מספיק לנביעה המיים מצוינים לשתייה.

גם לי יצא לבלוע מים מהים ולא קרה לי כלום. אני חושב שיש הבדל כשמדובר במקור מים עיקרי ולא חד פעמי. נראה לי שהגזמת בתיאור, וחוץ מזה קיבלת חיסונים ואתה אוכל אוכל מזין וגם זה שיקול

במשנה (מלפני 1800 שנה), כותב יהודה בן תימא בפרקי אבות ( ה', כ"א ) את הסדר הבא במהלך חיו של אדם. בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש עשרה למצוות, בן חמש עשר לתלמוד, בן עשרים לרדוף, בן שלושים לכוח, בן ארבעים לבינה, בן חמישים לעצה, בן שישים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם.

לא רואה אותם עוצרים ב-25

זה לא אומר כלום. גם נהוג לחשוב שבני האדם חיים עד גיל 120 ובפועל זה לא ככה

שוב פעם דברים הפוכים. או שתוחלת החיים היתה דומה לימינו או שהם חיו רק 25 שנה. תחליטו.

גם לי יצא לבלוע מים מהים ולא קרה לי כלום. אני חושב שיש הבדל כשמדובר במקור מים עיקרי ולא חד פעמי. נראה לי שהגזמת בתיאור, וחוץ מזה קיבלת חיסונים ואתה אוכל אוכל מזין וגם זה שיקול

אני אומר לך שבמשך שבוע שלם לא ראיתי ברז, שתיתי רק מנביעות ומנחלים, גם בעבר אפשר היה לעשות זאת וגם אז עשו זאת.

ובכל מקרה ברור שבעבר תוחלת החיים הייתה קצרה משמעותית ואם אתה מביא את התנ"ך בתור מקור מהימן אתה עושה צחוק מהעבודה.

שוב פעם דברים הפוכים. או שתוחלת החיים היתה דומה לימינו או שהם חיו רק 25 שנה. תחליטו.

תוחלת חיים

יש קושי לדעת מה הייתה תוחלת החיים בעולם העתיק, אך ידוע שהיא הייתה קצרה בהרבה מזו המקובלת כיום. כך, לדוגמה, מעריכים את תוחלת חייו של האדם המודרני, בתקופת האבן הקדומה - 33 שנה [1][2]; ושל האדם בתקופת הברונזה - 18 שנה [3]. תוחלת חייו של מין אחר של בני אדם, האדם הניאנדרתלי, שנכחד לפני 40,000 שנה, מוערכת כ-20 שנה.

הסטטיסטיקות וההערכות המתייחסות לתוחלת החיים לפני העידן המודרני מתבססות בעיקר על חיים עירוניים באותן תרבויות בהן היו חיי עיר מפותחים והיה גם רישום כלשהו של לידה ומוות. אך עדיין הרוב מבוסס על הערכות החוקרים, ואין כל מידע ברור, ובמיוחד לא על תוחלת החיים בכפרים, בהם חי בתקופות עתיקות חלק ניכר מהאוכלוסייה.

תוחלת החיים בלידה בתקופת האימפריה הרומית מוערכת בכ-25 שנה. נתון זה מושפע משיעור גבוה של תמותת תינוקות. לילדים שהגיעו לגיל 5 הייתה תוחלת חיים של 43 שנה. (כלומר הם היו צפויים למות בגיל 48, בממוצע).[4]

במקביל כתבים ממצרים העתיקה מציינים גיל של 110 שנה כמשך חיים אידאלי. בתנ"ך מדובר על דורות ראשונים בהם חיו קרוב ל-1000 שנה ופרשני המקרא המסורתיים מבינים מספרים אלו כפשוטם, אך חוקרי המקרא ההולכים בשיטת ביקורת המקרא מתייחסים למספרים אלה כאל מיתוס, או מפרשים שהחישובים נעשו לפי שיטת חישוב שונה מזו של היום. בשלב מאוחר יותר בסיפור המקראי מגביל ה' את משך החיים ל-120 שנה[5]. עד היום ידוע בוודאות רק על אדם אחד שעבר גבול זה והוא הצרפתיה ז'אן לואיז קלמן שהגיעה לגיל המופלג של 122 שנה‏[6]. מהפסוק בספר תהלים (פרק צ, פסוק י): "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה", נראה שתוחלת החיים הממוצעת בזמן חיבור המזמור היתה בין 70 ל80 שנה(אם כי, החישוב, מן הסתם, לא כלל תמותת תינוקות וילדים).

בימי הביניים (וככל הנראה גם בתקופות קודמות), הייתה תוחלת החיים נמוכה יחסית, בעיקר בגלל תמותת תינוקות גבוהה והיגיינה לקויה, והיא מוערכת בכ-30-25 שנה (אם כי, לפי כל ההערכות, הייתה תוחלת החיים במעמדות הגבוהים גבוהה יותר, באופן ניכר, מאשר במעמדות הנמוכים). עם זאת מקורות כתובים מהתקופה היונית-רומית מדווחים גם על אישים שהגיעו לגיל 110 ויותר, אך לא קיימים דיווחים מהימנים על אנשים שחיו מעל 120 שנה - מכאן ניתן להסיק שמשך החיים המרבי (בניגוד לתוחלת החיים) לא השתנה, לפחות במהלך ההיסטוריה הכתובה, ועמד אז כמו היום על כ-120 שנה.

החל מאמצע המאה ה-19 חל גידול דרמטי בתוחלת החיים ביחס למאות השנים שלפני כן. בסוף המאה ה-19 הגיעה תוחלת החיים בלידה בארצות המפותחות לכ-50 שנה ובאמצע המאה ה-20 לכ-65 שנה. הגידול נבע בעיקר משיפור בהיגיינה (רק במאה ה-19 הבינו שהרופאים חייבים לשטוף ידיים לפני ניתוח או טיפול, כולל לידה), ירידה דרמטית בתמותת תינוקות, גילוי האנטיביוטיקה והתקדמות עצומה ביכולת להחזיק חולים בחיים במשך שנים בעזרת מכשירי הנשמה וחומרים שונים. הגידול הרב ביותר התרחש בחלקים העשירים ביותר של העולם, אך אותן תוצאות מתפשטות לעוד חלקים בעולם עם השיפור בכלכלה ובתשתית בהם.

במשנה (מלפני 1800 שנה), כותב יהודה בן תימא בפרקי אבות ( ה', כ"א ) את הסדר הבא במהלך חיו של אדם. בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש עשרה למצוות, בן חמש עשר לתלמוד, בן עשרים לרדוף, בן שלושים לכוח, בן ארבעים לבינה, בן חמישים לעצה, בן שישים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם.

לא רואה אותם עוצרים ב-25

טרול דת הגיע

thread/

הנביא מוחמד חי עד גיל 63