הצעת חוק: הכנסת תוכל לפסול מועמדים לבית המשפט העליון. בדרך לפאשיזם?

[Kalen]

טוב, הבנתי כבר שאי אפשר לצפות ממצדדי השופטים שכאן (בפרט מיני ויואב) שאשכרה יתייחסו לפוסטים מנומקים (שלי למשל, או בכתיבה הרבה יותר טובה של איסטרא), אז הרשו לי לשאול שאלה אחת פשוטה: אותם "איזונים ובלמים" שיואב הזכיר - מי מאזן ומרסן את בית המשפט העליון במדינת ישראל, ובאיזה אופן?

מה זאת אומרת מי יאזן וירסן את העליון? בית המשפט העליון בכבודו ובעצמו יעשה זאת! הוא עושה זאת הכי טוב! אתה לא יודע ?!? היושבים שם במרומי העליון, הם אלוהים חיים, שלעולם לא טועים, וחפים מכל השפעה ונטייה, כמו שיש לאנשים קטנים כמונו, ובטח ובטח של "טינופות" כמו פוליטיקאים (שהם הצד שני של המטבע - "השטן" בכבודו ובעצמו) ... גם כאן בפורום יש להם כמה מאמינים, ואפילו חסידים מסורים, שמתפללים אל העליון 3 פעמים ביום.

שהכנסת תבקר אותם? שהממשלה תבקר אותם ? ש"השטן" יהוה מערכת ריסון על אלוהים ?!? כופר !!

סרקאזם אוף. זה לא רחוק מהמציאות.

[vic07]

אה, ומי שאמור לרסן את בג״ץ היא הכנסת.

אז למה כל נסיון שכזה מוקע מיד כ"פאשיזם" ו"פגיעה בדמוקרטיה"?

[Kalen]

אז למה כל נסיון שכזה מוקע מיד כ"פאשיזם" ו"פגיעה בדמוקרטיה"?

זה לא נכון. רק נסיונות פשיסטים מוקעים כך.

ישנם הרבה דוגמאות שהכנסת היוותה בלם על העליון, ולא היתה שום הוקעה.

כגון... שינוי הרכב הועדה למינוי שופטים לפני 3-4 שנים. במקום 5 שופטים מתוך 9, כיום "רק" 3 שופטים. (ולא, החובה ברוב מיוחס של 7 למינוי כל שופט, לא מוציאה את העוקץ מהפגיעה בדמוקרטיה) אהה... גם שם היתה התקפה דמגוגית מוחצת של התקשורת, וגם כאן בפורום. לא דוגמא טובה.

המממ... יש הרבה פוליטיקאים בכנסת שמדברים (בלי שום בושה! חצופים!) לפעמים נגד העליון. הנה לך מערכת איזון!

בטוח שיש עוד דוגמאות.... עזרה... ? מישהו? יואב? מיני?

[MiniMizer]

אז למה כל נסיון שכזה מוקע מיד כ"פאשיזם" ו"פגיעה בדמוקרטיה"?

לא יודע, אני מציע שתשאל את חברי הכנסת מהליכוד שהתבטאו כך.

[ag43]

אבל עובדה שלא משנים את החוק, כי יש לכך התנגדות מכל קצות הקשת הפוליטית!

אה, ומי שאמור לרסן את בג״ץ היא הכנסת.

אז למה אתה כועס על מי שמנסה לשנות? אם יצליחו - כנראה שהרוב חושב שבג"צ לא מאוזן ורוצה לשנות זאת. אם לא יצליחו - מה הבעיה?

[Kalen]

לא יודע, אני מציע שתשאל את חברי הכנסת מהליכוד שהתבטאו כך.

יפה שאיכפת לך מה חברי ליכוד אלו או אחרים אומרים. אני יכול לתאר לעצמי שאם אותם חברי ליכוד היו בעד, אתה גם היית בעד? וסה"כ מה שאתה עושה כאן זה להיות שופר שלהם.. כל התקיפות על כך שזו פגיעה בדמוקרטיה, זה לא אתה, אלא בסה"כ ציטוט דברי כמה חברי כנסת מהליכוד.

בכלל יפה על ההיתממות.. כאילו כל הכותרת של הדיון הזה הוא לא:הצעת חוק: הכנסת תוכל לפסול מועמדים לבית המשפט העליון. בדרך לפאשיזם?

[MiniMizer]

אז למה אתה כועס על מי שמנסה לשנות? אם יצליחו - כנראה שהרוב חושב שבג"צ לא מאוזן ורוצה לשנות זאת. אם לא יצליחו - מה הבעיה?

אני כועס? על מי?

להיפך, הטענה שלי היא שהחוק הזה לא יעבור בגלל שיש לו התנגדות גם מימין וגם משמאל, כלומר הכנסת - הגוף שהעניק לבג"ץ את סמכויותיו מלכתחילה - לא חושב שצריך להגביל את בג"ץ.

כפועל יוצא מכך, מי שמפנה אצבע מאשימה כלפי בג"ץ או כלפי אהרן ברק וטוען שברק עושה מה שבא לו ושאין אף חוק שמתיר לו לעשות את זה, פשוט טועה. יש חוק שמתיר לו לעשות את זה, הוא נקרא חוק יסוד השפיטה, הוא אינו משוריין, ניתן לשנות אותו ברוב רגיל וזה שלא משנים אותו למרות כל זאת רק אומר דרשני.

אם החוק הזה יעבור בכל זאת, סבבה - לא הבעתי את דעתי לא בעדו ולא נגדו. אני לא מספיק בקיא בהלכות לבחירת שופטים בארץ ובחו"ל כדי להחליט מה עדיף. בכל מקרה, כבר היום הכנסת יכולה לחסום מינוי של שופט בועדה לבחירת שופטים, אז לעשות עוד ועדה שתורכב 100% מפוליטיקאים נראה לי מוגזם.

[איסתרא בלגינא]

^^^

אני רואה שלאף אחד אין שום דבר לומר על הדרך השערורייתית שבה נבחרים שופטים בארץ. חבל. מוזר שאנשים מתנגדים להליך פתוח ושקוף ותומכים בהליך סודי שאף אחד לא יודע איך באמת הוא מתנהל.

רוצים דוגמה? בייניש.

דורית בייניש היתה מועמדת לעליון ב- 93. היא לא עברה את הוועדה כי שלושת שופטי בג"צ בוועדה הצביעו נגד. למה? ככה.

היא היתה שוב מועמדת ב- 95. הפעם היא כן עברה כי כל שלושת שופטי בג"צ בוועדה הצביעו בעד. למה? ככה.

משהו קרה באותן שנתיים שהפך אותה ממועמדתץ כ"כ לא ראויה שאפילו אחד משלושת נציגי העליון לא חשב להצביע בעדה, לכל כך מתאימה שכל השלושה חשבו שצריך לבחור בה. ולא סתם לבחור בה, לבחור במועד כזה שיבטיח שהיא תהיה הנשיאה הבאה אחרי ברק (כי בשיטת הסניוריטי יודעים מי יהיה הנשיא ברגע שהאדם נבחר לעליון).

אז מה קרה? אף אחד לא מספר לנו. זה יכול להיות משהו תמים לגמרי, נאמר שהיתה סבירות שקרוב משפחה שלה יפנה לעליון והעדיפו להימנע מהמבוכה שתיגרם אם שופטי העליון יאלצו לפסוק נגד אחת מהן. אולי. ואולי, כפי שהשמועות המבוססות למדי טוענות, היתה כאן קומבינה. שופטי העליון חושבים שלא רק שאין לנו זכות לדעת אלא שאסור לנו לדעת.

תשמע, אני לא אגיב מן הסתם על כל סעיף שכתבת כי עובדות, לא עובדות, כן מסכים, לא מסכים, שנינו יודעים שזה יגרר לדיון ארוך ומיותר של פוסטים באורכים אין סופיים.

יש דרך גם להגיב וגם להימנע מדיונים באורך הגלות: לענות לעניין. "כתבת א אבל בפועל יש ב והנה הראיה" או "וואלה צודק". משהו מוזר שנקרא דיון, לא משהו מוכר במיוחד בארץ. אני רואה את זה כאן כשסוף-סוף קראתי את ארבעת הדפים הראשונים בשרשור הזה - "שופטי העליון שמאלנים" "לא הם לא" "הם כן" "הם לא" "הם כן" "הם לא" - ברור ש"דיון" שכזה ימשך לנצח!

אני רק רוצה לומר 3 דברים:

1. כתבתי פוסט דמוקרטי, התכוונתי לפוסט ציוני, הייתי אחרי מבחן מתיש ולילה ללא הרבה שעות שינה. אתה תסלח לי, נכון?

מה, בטח, גם אני הייתי שפוך. קראתי עכשיו את מה שכתבתי ואני לא מאמין שעשיתי כל כך הרבה שגיאות הקלדה בלי להרגיש. יש שם אפילו שני משפטים ששכחתי לגמור .

2. בכתבה בהחלט הוזכר הנושא הפוסט ציוני:

ח"כ לוין: "נמנע בחירת שופטים עם אג'נדה פוסט ציוניות"

נכון. לא שמת לב שכתבתי בדיוק את זה?

אגב, אולי זה היה במקום שלא טרחת להביא, אבל באותה ידיעה לא הופיע הביטוי "פוסט דמוקרטי". כן הופיע בה "פוסט ציוני".

ועדיין לא הבנתי מה הבעיה בכך ששופטים יהיו ציוניים או דמוקרטיים. במיוחד כשהם מרשים לעצמם לשפוט לפי ערכים ולא לפי החוק.

אהרן ברק הוא לא אלוהים.

חבל שאף אח אמר לו את זה כשזה עוד היה רלוונטי...

הוא לא יכול להכפיף את כולם למרותו רק כי הוא רוצה.

עובדה שהוא יכול.

כמו (כמעט) כל אזרחי ישראל, הוא כפוף לחוקי המדינה, ובפרט חוק יסוד השפיטה.

כבר הבאתי בדיונים קודמים מספר דוגמאות להתעלמות של שופטי בג"צ מהחוק. רוצה עוד אחת, שממש רלוונטית לדיון הזה? בבקשה.

חוק בתי המשפט [נוסח משולב],תשמ"ד,

פרק א': השופטים,

סימן ג': מינוי:

6א. חבר הועדה [למינוי שופטים] יצביע על פי שיקול דעתו, ולא יהיה מחויב להחלטות הגוף שמטעמו הוא חבר בועדה.

אלא מה, בהיסטוריה של מדינת ישראל מופיע מקרה אחד, אחד בלבד, שבו שלושת נציגי העליון בוועדה לא הצביעו בדיוק באותו אופן. רק מקרה אחד. בכל שאר ההצבעות על כל שאר המועמדים שלושת השופטים הצביעו כאיש אחד. מכאן עולות האפשרויות הבאות:

א. לכל שופטי העליון יש בדיוק את אותן הדעות - זו אחת התלונות העיקריות כלפיהם.

ב. שופטי העליון מצפצפים על החוק המפורש ומחליטים מראש איך כולם יצביעו. אם יש מישהו שלא מסכים, הוא נאלץ להכפיף את דעתו לשאר.

זו נבלה וזו טריפה...

אהרן ברק הוא משפטן שמחזיק בדעות מסוימות שאינן לרוחך והנה אתרע מזלך והוא הגיע למעמד הרם של נשיא בית המשפט העליון. האקטיביזם השיפוטי, גישת "הכל שפיט" וכו' שאתה טוען שהוא המציא באורח פלא והכפיף את כל המדינה למרותו, נובעים מהזכויות ששמורות לו ולבתי המשפט בחוק יסוד השפיטה. להזכירך, זהו חוק יסוד שחוקק בכנסת ישראל - אותה כנסת שאף רשאית לשנות אותו במידת הצורך.

מתוך חוק יסוד השפיטה:

כלומר, הכנסת נתנה לבג"ץ יד חופשית לדון בכל נושא שהוא רואה לנכון, למען הצדק, בתנאי שנושא זה אינו נמצא בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר. לפי חוק, בג"ץ מוסמך לדון בכל נושא שהוא רוצה - גם במינויים צבאיים. למה שבג"ץ יודיע שהנושא נמצא בסמכותה של הממשלה, אם לפי חוק הנושא נמצא בסמכותו?

"ידון בענינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד". כלומר זה שיקול הדעת שלו. נשיאים קודמים של בית המשפט העליון לא חשבו שהכל שפיט, ברק חושב שכן. במה הדעה שלו עדיפה על דעתו של הנשיא שלפניו לנדוי, למשל, שקרא לזה "דיקטטורה משפטית"? יש כאן שתי נקודות עקרוניות מאוד בעייתיות:

הראשונה היא שלפי הפרשנות שלך (ושל ברק), מי שקובע מהן סמכויות בג"צ הוא... בג"צ. ואהרון ברק חשב שסמכויות בג"צ מקיפות את ה-כ-ל. כלומר בג"צ מוסמך לפסול כל החלטה של כל גורם שהוא במדינה. הוא מוסמך גם להחליט במקום כל גורם במדינה. כלומר אין כאן הפרדת רשויות, כשלכל רשות סמכויות משלה הפיקוח על שתי האחרות, יש כאן ראשות על אחת שאחראית על השתיים האחרות.

השניה היא ששופטי העליון משכפלים את עצמם. מרגע שנוצר שם ראש לשמאל, הם דואגים שהוא ישאר. כלומר לא משנה מה העם יבחר, תמיד מעל לכנסת והממשלה יהיה גוף שמאלני. גם במדינות אחרות לבית המשפט העליון יש סמכויות לביטול החלטות של הרשויות האחרות (למרות שאין מדינה בעולם שבה לבג"צ יש סמכויות נרחבות כמו בארץ), אבלל שם לפעמים יש רוב לשופטי ימין בעליון ולפעמים לשמאל. בארץ יש רוב מוחלט לשמאל.

במילים אחרות, זו לא דמוקרטיה. כדי שנהפוך לדמוקרטיה צריך לתת לדרג הפוליטי יותר משקל בבחירת שופטי העליון או לתת לעליון פחות סמכויות.

אהרן ברק לא קבע שום דבר, אהרן ברק פעל מתוקף הזכויות שהוענקו לו על ידי כנסת ישראל. אתה יכול לטעון שהזכויות האלה נרחבות מדי, אולי אני אסכים איתך ואולי לא, אבל מי ש"אשם" בכך הוא בוודאי לא בג"ץ או אהרן ברק אלא הכנסת. ולא סתם כנסת, אלא כנסת ימנית (העשירית) וממשלה ימנית (ה-20) בראשות הליכוד.

לא נכון. אתה באמת מאמין שחוק יסוד: השפיטה קובע שבג"צ יכול לעשות מה שבזין שלו? למשטר שבו ישנה קבוצה קטנה של אנשים שיכולים לקבוע חוקים לכלל האוכלוסיה ולשנות אותם בכל רגע שירצו, ללא כל פיקוח, קוראים דיקטטורה.

אבל נגיד שאותה כנסת עשתה טעות ובאמת נתנה לבג"ץ סמכויות נרחבות מדי. אם כך, למה לא לשנות את החוק? חוק יסוד השפיטה הוא אמנם חוק יסוד, אבל הוא אפילו לא משוריין! לא נדרש יותר מרוב רגיל כדי להכניס בו כל שינוי שתרצה. והנה, כמעט שלושים שנה אחרי שנחקק, החוק עדיין לא השתנה - אם יש לך טענות כלפי האופן בו עושה בג"ץ שימוש בסמכויות שהוא קיבל מהכנסת על פי חוק, הכתובת שלך היא הכנסת (שרוב חבריה כנראה מבינים את החשיבות במתן סמכויות אלו), לא בג"ץ עצמו שבסך הכל עושה את מה שהכנסת הורתה לו לעשות.

בכנסת הקודמת היה ניסיון לשנות את חוק יסוד: השפיטה. זוכר את ההשתוללות הציבורית של שופטי העליון והלשעברים? האמת היא שגם בכנסת הזו יש כמה ניסיונות כאלו. לעזאזל, הדיון שלנו הוא על ניסיון לשנות את חוק היסוד הזה! אז אם מותר לכנסת לשנות את החוק, על מה כל הרעש?

שאר הדברים שרשמת לא קשורים בכלל לא לאהרן ברק, לא לבג"ץ וגם לא לבתי המשפט בישראל. הלכת הסבירות, דיני חוזים וכו' אלו לא דברים שהומצאו בישראל והם מקובלים בכל העולם. כנראה שאם נושא כלשהו היה נראה "סביר" לשני הצדדים, הוא לא היה מגיע לפתחו של בית המשפט - ואם הגיע, זה אומר שהצדדים נותנים לבית המשפט להגדיר את המשמעות של "סביר". מה גם שחוקים רבים מתייחסים ל"אדם הסביר" מבלי להגדיר מהו, וגם במקרה זה האחריות על הגדרת גבולות "הסביר" נופלת על בית המשפט בפרשנותו את החוק.

מצטער אבל אין לך מושג על מה אתה כותב. חפש בגוגל "פס"ד אפרופים". זו הלכה שקיימת אך ורק במדינת ישראל והממציא שלה הוא אהרון ברק. היה לא מזמן ויכוח בטונים די גבוהים (יחסית לשופטי העליון) בין ברק לדנציגר בדיוק בנושא הזה. בכל העולם (וגם בישראל על למשפט אפרופים) נהוג שאם לשון החוזה ברורה, פוסקים לפי החוזה. רק במקומות שבהם החוזה לא ברור וחד משמעי יש לשקול למה (כפי הנראה) התכוונו הצדדים כשחתמו על החוזה. לפי אהרון ברק בכל מקרה השופט צריך להחליט מה נראה לו שהיתה כוונת הצדדים בחתימת החוזה, גם אם לשון החוזה ברורה ומנוגדת למה שהוא חושב שהיתה הכוונה.

הלכת הסבירות לא קשורה לאדם הסביר. הלכת הסבירות קובעת שמותר לבג"צ לפסול החלטות חוקיות לחלוטין אבל לא סבירות באופן קיצוני. אין חוק כזה כמובן. וכך בג"צ מרשה לעצמו לפסול מינוי של שר בממשלה למרות שהוא עומד בכל דרישות חוק יסוד: הממשלה. זה הכלל שבזכותו בג"צ דרש מסגן הרמטכ"ל המיועד להציג בפיו את השקפותיו המוסריות, כדי לקבוע האם המינוי שלו "סביר".

ובמילים אחרות, גם אם זה חוקי לחלוטין מותר לבג"צ לפסול את זה.

מה הקשר לאהרן ברק? לפני אהרן ברק בית המשפט לא נתן פרשנות לחוקים? זה מגוחך. 99% מהחוקים בישראל הם חוקים כלליים שמחייבים פרשנות של בית המשפט, בכל מקרה לגופו. הכוונה לא משתנה כשהשופט משנה את דעתו, היא משתנה ממקרה למקרה. שופט בכל מקרה לא יכול לקבל החלטה שנוגדת את נוסח החוק - אם בחוק כתוב X, שופט לא יכול לפסוק Y גם אם ממש ירצה. לעומת זאת, אם החוק מתאר W, בית המשפט חייב לבדוק אם אכן נתקיים W כפי שהוא הוגדר בחוק ולא רק שיש מקום, אלא שיש אף חובה לפרשנות.

ושוב אתה כותב בלי לדעת. כמובן שבית המשפט צריך לפרש את החוקים, כתבתי את זה במפורש. אבל הפרשנות צריכה להיות לםי כוונת המחוקק, שעליה ניתן ללמוד מדברי ההסבר לחוק, מניסוחים דומים בחוקים אחרים, מהדיונים שקדמו לחוק, מדברים מפורשים שאמרו האחראים לחוק ועוד. אלא אם אתה אהרון ברק וממשיכיו, אז כוונת המחוקק היא מה שהשופט חושב שהיא כוונת המחוקק, כם אם בבירור הכוונה היתה אחרת.

רוצה דוגמה? כשהכנסת בהוראת שעה קבעה שאיחוד משפחות של אזרח ישראלי ולפשתינאי לא יתבצע בארץ והנושא הגיע לבג"צ, ברק קבבע (בדעת מיעוט) שהזכות להקים משפחה היא זכות יסודית שנובעת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אלא מה, כוונת המחוקק היתה בבירור אחרת: בטיוטות של הצעת החוק היה סעיף מפורש שדיבר על הזכות הזו והסעיף הזה הושמט, בעיקר בלחץ המפלגות הדתיות, כשהחוק עלה להצבעה. כלומר ברור שהמחוקק (והכוונה לא לאדם ספציפי אלא לגוף המחוקק) לא התכוון שהזכות הזו היא חלק מאותו חוק יסוד.

בנוגע לשינוי דעתו של השופט שמשנה את כוונת החוק, גם כאן אתה טועה. אפילו הבאתי את זה בדיון קודם. הרב אלבה הורשע בעידוד אלימות, ערער לעליון והערעור שלו נדחה על סמך פרשנות מסויימת לסעיף שבו הואשם. פחות משנה אח"כ הורשע ג'בארין על סמך אותו סעיף בדיוק וכאן בעירעור ברק קבע שהמשמעות של הסעיף הזה בעצם שונה. ומה השתנה חוץ מזהות הנאשמים?

יש גם לא מעט מקרים ששופטים לא מסכימים בינם לבין עצמם על פרשנות לחוק, ולשם כך קיימת בישראל זכות הערעור - קרה, ולא פעם אחת, שפסקי דין והרשעות בוטלו כי שופטי המחוזי לא הסכימו עם הפרשנות של שופטי השלום, או כי שופטי העליון לא הסכימו עם פרשנות שופטי המחוזי. וזה בסדר גמור, וזה חלק ממערכת המשפט, וזה לא ייחודי רק לישראל וזה בטח לא קשור בשום צורה לאהרן ברק.

נכון. ויש גם מקרים בהם שופטי העליון לא מסכימים זה עם זה, לפעמים אפילו באותה החלטה - קוראים לזה דעת מיעוט. אבל לא על זה אני מדבר.

אל תנסה להכנס אפילו לדיני חוזים, ניכר שאין לך שום הבנה בתחום המורכב הזה. בתמצית, זה שיש חוזה לא אומר ששני הצדדים אכן התכוונו למה שכתוב בחוזה כלשונו. צד אחד הבין מילה מסוימת באופן מסוים וצד אחר הבין את המילה באופן שונה לחלוטין. גם בדיני חוזים, אם שני הצדדים היו מסכימים על פרשנות החוזה, הם לא היו מגיעים לבית המשפט. מה גם שמרבית התיקים בדיני חוזים שמגיעים לבית המשפט מסתיימים בפשרה בין הצדדים.

בהתחשב שכך שלא נראה ששמעת על פס"ד אפרופים, נראה לי שאני מבין בתחום קצת יותר ממך. אם החוזה ברור ופוסקים לפי לשון החוזה, אין טעם לפנות לבית המשפט. אבל אם חוזה ברור והשופט לא פוסק לפיו, לצד שלשון החוזה נגדו כדאי לפנות לבית המשפט - במקרה הגרוע ביותר הוא יאלץ לעמוד בחוזה שנים ארוכות אחרי המועד המקורי, כשהמשפט יסתיים. יש לא מעט משפטנים בארץ שחושבים שבנושא הזה ברק טעה, כולל, כפי שכבר הזכרתי, שופט העליון היום דנציגר, שהוא גם מומחה בדיני חוזים וחברות.

אבל גם אם שניהם מסכימים על פרשנות החוזה, אבל אחד הצדדים מרגיש שהחוזה מקפח אותו יתר על המידה, זכותו לפנות לבית המשפט ובית המשפט הוא זה שיקבע האם החוזה ראוי או לא. זה שפלוני יסכים לעבוד בחינם אצל אלמוני ויחתום איתו על חוזה שבו הוא מוותר על כל זכויותיו זה טוב ויפה, אבל זה חוזה שהוא לא סביר (ואף לא חוקי) ולכן לבית המשפט יש הן את הזכות והן את החובה לבטל אותו.

בכל מקרה, ישראל היא ממש לא החלוצה בדיני חוזים, ורוב המבחנים שבתי המשפט משתמשים בהם מקורם בחו"ל (אנגליה למשל).

אם אחד הצדדים חושב שהחוזה מקפח אותו, שלא יחתום עליו. לא מדובר כאן על חוזה אחיד או על כפיית החתימה. מדובר כאן על מקרה בו עורכי הדין של צד א ועורכי הדין של צד ב דנו במשך זמן רב, סיכמו את כל הסעיפים, שני הצדדים חתמו בידיעה ברורה מה החוזה אומר ובזמן עתידי כלשהו אחד מהם מגלה שיש לו בעיה עם מה שהוא הסכים לו.

חוזה לא יכול להיות בלתי חוקי. אם אני חותם איתך על חוזה לפיו אני מוכר לך את הכליה השמאלית שלו, החוזה לא חוקי ולכן לא תקף. אבל לא על זה מדובר - מדובר כאן על חוזה חוקי לחלוטין והוא לא מבוטל, בית המשפט קוטבע שאמנם כתוב בו בצורה ברורה X, אבל בעצם הכוונה ל- Y.

הלכת אפרופים היתה המצאה של ברק. יותר חלוצי מזה לא יכול להיות.

אז שישנו את החוק, מה הבעיה? זה שהוא חוק יסוד לא אומר שאי אפשר לשנות אותו, בפרט שהוא כאמור בכלל לא משוריין באף אחד מסעיפיו.

נו, זו בדיוק הצעת החוק שעליה יצא הקצף...

אז הדיון נראה ככה -

"לא מתאים לכם? תשנו את החוק."

"בסדר, נשנה את החוק."

"מה? משנים את החוק? פאשיזם!" :

[Yoav]

אני רואה שלאף אחד אין שום דבר לומר על הדרך השערורייתית שבה נבחרים שופטים בארץ. חבל. מוזר שאנשים מתנגדים להליך פתוח ושקוף ותומכים בהליך סודי שאף אחד לא יודע איך באמת הוא מתנהל.

1. דרך כל כך ביזיונית שבועדת מינוי השופטים יושבים 4 פוליטיקאים (2 חברי ממשלה, חבר קואליציה וחבר אופוזיציה) שיכולים לחסום את שופטי העליואם יש קומבינה ביניהם, שהרי אם זו באמת קומבינה של שופטים למה שעורכי הדין יצביעו בעד?

2. OK, נניח שאני מסכים איתך והדרך הקיימת ביזיונית. למה לא להביא זאת לאישור המליאה אלא רק ועדה בודדת? אם כבר משהו כזה, רק באישור של המליאה. הרי מספר המינויים לעליות כל כך זניח שזה לא באמת יעמיס על סדר היום של המליאה.

3. זה לא ממש מדויק שברוב העולם המינוי הוא פוליטי בלבד (כמו בארה"ב), קרא את המאמר הבא:

http://www.idi.org.il/breakingnews/pages/breaking_the_news_124.aspx

אולי השיטה הישראלית בכל זאת טובה (או לא ככ גרועה).

יש דרך גם להגיב וגם להימנע מדיונים באורך הגלות: לענות לעניין. "כתבת א אבל בפועל יש ב והנה הראיה" או "וואלה צודק". משהו מוזר שנקרא דיון, לא משהו מוכר במיוחד בארץ. אני רואה את זה כאן כשסוף-סוף קראתי את ארבעת הדפים הראשונים בשרשור הזה - "שופטי העליון שמאלנים" "לא הם לא" "הם כן" "הם לא" "הם כן" "הם לא" - ברור ש"דיון" שכזה ימשך לנצח!

זה ימשך לנצח לא מהסיבה הזאת אלא כיוון ששנינו נישאר בעמדותינו ונביא טיעונים שיחזרו על עצמם וישמכו לנצח (הרי אין ממש הוכחות שהשופטים שמאלנים וטיעונים בעד ונגד שיטת בחירת השופטים בישראל יש בלי סוף), לא אמרתי את זה סתם.

ועדיין לא הבנתי מה הבעיה בכך ששופטים יהיו ציוניים או דמוקרטיים. במיוחד כשהם מרשים לעצמם לשפוט לפי ערכים ולא לפי החוק.

מעולם לא טענתי שיש עם זה בעיה, להיפך. טענתי שיש בעיה עם פסילת מינוי של שופט כי הוא "פוסט ציוני" (שזה משהו שממש לא סותר את העובדה שהוא דמוקרט) ורק בגלל זה (ובכלל, תגדיר לי בבקשה מה זה פוסט ציוני?). אני רוצה לחדד את זה ולצטט מהמאמר שהפנתי אליו בראש ההודעה:

יוקרתה של מערכת המשפט - גם בארץ וגם בעולם - מבוסס בראש ובראשונה על רמתה המקצועית. הגדלת כוחו של החלק הפוליטי בוועדה על חשבון החלק המקצועי עלולה להביא לידי ירידה ברמתה המקצועית של המערכת

[MiniMizer]

כתבתי תגובה ארוכה וסגרתי בטעות את הטאב. זה אומר שאני צריך לקום מהמחשב. To be continued.

[Milford Cubicle]

https://addons.mozilla.org/en-US/firefox/addon/lazarus-form-recovery/

[איסתרא בלגינא]

^^^

לזרוס עובד גם עם העורך החדש?

אגב, זו ההזדמנות להספים קצת ולומר שאתה צדקת - האייקונים ש- QTL הוסיפה להודעות שלי לא ייחודיים רק לעורך כאן, זה קרה לי גם ב- Gmail.

---------

נתחיל מהסוף. פוסט ציוני - מי שחושב שהציונות, קרי השאיפה שלעם היהודי תהיה מדינת לאום, סיימה את תפקידה. הפוסט-ציונים גורסים שישראל צריכה להפוך ממדינת היהודים שיש בה מיעוטים בעלי זכויות שוות למדינת כל אזרחיה שיש בה רוב יהודי.

אופיה של מדינת ישראל, האם היא ציונית או פוסט-ציונית, הוא דבר של האזרחים להכריע בו דרך נציגיהם הנבחרים. זה לא משהו שמערכת המשפט צריכה להחליט.

ומעלה לאמצע. בהחלט אפשר להוכיח שרוב שופטי העליון הם שמאלנים. למשל אפשר לבחון את התבאויותיהם של השופטים שפרשו לגמלאות. אהרון ברק, למשל, אמר מפורשות ובאופן פומבי שהוא חושב שישראל צריכה להפוך למדינת כל אזרחיה ושהיהודים רוצים לזרוק את הערבים לים.

ומה עם חשין, שאמר ששופטי בג"צ בחרו שלא להענות לעתירה כנגד החלטת היועה"מ שלא להעמיד לדין את שרון כדי שלא למנוע את ההתנתקות? ומה עם כל ההתבטאויות של דורנר?

אפשרות אחרת היא לבחון את ההחלטות שלהם במקרים שבהם היה להם מרחב פעולה ימינה ושמאלה. קח למשל את ההחלטה של פרוקצ'יה, להשאיר נערה בת 14 במעצר במשך חודשים בגלל שהיא סרבה להזדהות, כשהמשטרה ידעה בדיוק מי היא (והיא בכלל נעצרה בגלל שעמדה על המדרכה בזמן שחברותיה חסמו כביש...). לא היה שום דבר דומה לזה בתולדות מערכת המשפט בארץ.

ודורנר עוד טוענת שהעליון בכלל ימני בגלל אדמונד לוי...

ולחלק העליון:

הביזיון אינו כ"כ בהרכב הוועדה כמו שהוא בחשאיות דיוניה. שוב, אני מזכיר לך ששופטי בג"צ בכבודם ובעצמם דורשים שכל וועדת מינויים לתפקיד ציבורי או אפילו חצי ציבורי תהיה פומבית או לכל הפחות תנהל פרוטוקול דיון שיהיה נגיש , רק כשזה נוגע להם עצמם, מהמינויים החשובים ביותר שיש, הם חושבים שחייבים לשמור על סודיות? מה הולך שם שאסור לנו לדעת?

האמת היא שאנחנו יודעים, בד"כ הסיפורים אלו יוצאים החוצה. עסקאות שי שמור לי ואשמור לך, יד רוחצת יד, פוליטיקה קטנה ושאר רעות חולות שאפשר לנהל רק במחשכים. השיטה משרתת את האינטרסים של החונטה הקיימת בעליון ולכן הם מתעקשים לשמר אותה. דווקא כאן יש היפוך תפקידים: דווקא הפוליטיקאים רוצים דיון פתוח ופומבי והשופטים מתעקשים על חשאיות.

בהפוך על הפוך, אם הפוליטיקאים יכולים לחסום שופטים שדעותיהם הפוליטיות לא מתאימות להם (אם שלושת נציגי הקואליציה יצביעו נגד, המועמד לא יתקבל לעליון. למעשה, אם שר משפטים, נקרא לו למשל "ציפי לבני", לא אוהב מועמד, הוא יכול פשוט לא לכנס את הוועדה עד שהמועמדות תרד מהשולחן), אז מה הבעיה לתת את הסמכות הזו בצורה גלויה לפוליטיקאים? שזה יהיה בדיון פומבי בוועדת חוקה, חוק ומשפט? הרי זו ממילא אמורה להיות הסמכות של הרשות המחוקקת ולא של הרשות המבצעת.

ולמה דווקא ועדת חוקה ולא המליאה כולה? כי ועדתצ חוה יותר מקצועית. אלו האנשים שדנים בחוקי יסוד ובחוקים שקשורים לשפיטה, אלו לא back benchers שלא יודעים על מה הם מצביעים.

איך השופטים עושים את זה? אמרתי כבר: עסקאות. ראשית, אתה יכול פשוט לחסום כל מועמד שלא מסכים איתך. שנית, בד"כ שר המשפטים שפוט שלך. לא כולם פרידמן. אם הקואליציה תהיה נגד, סביר שנציג האופוזיציה יצביע בעד. אם הקואליציה בעד, בוודאי שאין בעיה עם אישור המועמד. וגם נציגי לשכת עורכי הדין הם אחד מהקואליציה שם ואחד מהאופוזיציה, לעיתים קרובות הם מצביעים ההיפך. רק שופטי בג"צ מצביעים תמיד ביחד (להזכירך, בניגוד מפורש לחוק!). ואז בא תור העסקאות. אתה רוהצה לקדם את השופט ההוא מהשלום למחוזי ורוצה למנות את הרשם ההוא לשופט שלום? אני רוצה למנות את ההוא לעליון. אז אם אתה תתמוך במועמד שלי, אני אתמול באלו שלך. כדאי לעשות עסקאות כאלו עם שופטי העליון כיוון שזה בלוק של שלושה קולות במחיר של קול אחד. עד לפרידמן, מעולם לא נבחר לעליון שופט ששאר שופטי בג"צ לא רצו - וזה לא משהו שאני אומר, את זה אמר חשין (הוא גם טען שאם שופטי העליון לא מעוניינים במועמד כלשהו, לא צריך להצביע נגדו - מספיק לרמוז לו והוא צריך כבר לפרוש לבד, החוצפן).

וכן, ברוב העולם המינוי פוליטי. מצאת במי להיתלות, המכון הישראלי לדמוקטיה הוא גוף שמאל ידוע. אבל בוא נקרא את הקישור שלך:

ד שנות התשעים התקבלו רוב החלטותיה של הוועדה פה אחד (ועל כך הייתה גאוותם של חבריה), לעתים מתוך הסכמה למינויו של מועמד אחד בתמורה לתמיכה במועמד אחר.

הוא שאמרתי, עסקאות של שמור לי ואשמור לך. יופי של שיטה למינוי שופטים.

בוועדה יש לאנשי מערכת המשפט רוב על פני אנשי הרשות המחוקקת והמבצעת (חמישה אנשי מקצוע מול ארבעה חברים פוליטיים). המצדדים בהליך המינוי כפי שהוא כיום טוענים שחשוב שההיבט הדומיננטי יהיה מקצועי ונתון פחות להשפעתם של שיקולים פוליטיים. עם זאת יש לזכור שגם נציגי לשכת עורכי הדין עשויים להיות אנשים פוליטיים, ואין יסוד להנחה שהם עשויים עור אחד.

אתה מבין? הפוליטיקאים לא קשוקלים שיקולים מקצועיים אלא פוליטיים. גם נציגי לשכת עורכי הדין עשויים לשקול שיקולים פוליטיים. אבל שופטי העליון? הם צחים וטהורים, השיקולים שלהם רק מקצועיים. לא פלא שהם תמיד מצביעים באותה צורה... הם לעולם לא יחסמו מועמד ראוי מבחינה מקצועית רק בגלל שהאג'נדה שלו (או שלה) לא מתאימה לזו שלהם, שהרי זה שיקול פוליטי ולא מקצועי.

נראה לי שמישהו שם לא ממש גר בארץ.

המבקרים טוענים כי מינוי שופטים על פי שיקולים שהם בעיקרם מקצועיים אינו מתאים לבחירת שופטים לבית משפט שעוסק בנושאים ערכיים, בייחוד בית המשפט העליון ובעיקר מאז שהוא עוסק בביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת. [...] ספק רב אם יש בביקורת זו כדי לשכנע: ראשית, יוקרתה של מערכת המשפט - גם בארץ וגם בעולם - מבוסס בראש ובראשונה על רמתה המקצועית. הגדלת כוחו של החלק הפוליטי בוועדה על חשבון החלק המקצועי עלולה להביא לידי ירידה ברמתה המקצועית של המערכת. בית המשפט העליון בישראל מקדיש את רוב זמנו לתפקידו כערכאת ערעור עליונה וכפרשן המוסמך של הדין בישראל, ובתפקיד זה ההתאמה המקצועית היא השיקול הדומיננטי.

ממש מצחיק. דווקא בזמן האחרון בייניש מקדמת הצעה להקים ערכאת ערעון מתחת לעליון, מין "סיירת" של שופטי מחוזי מובחרים שיהוו ערכאת ערעור אחרונה במקום העליון, בנימוק שהעליון עמוס מידי וצריך להתפנות לנושאים ערכיים.

שנית, שינוי כזה בהרכב הוועדה עלול לפגוע ביוקרתה של מערכת המשפט, שכן מידת האמון שהציבור רוחש לפוליטיקאים נמוכה למדי.

ומידת האמון שהציבור רוחש למערכת המשפט כידוע בכלל אינה יורדת עם השנים. מה פתאום? :

הדעת גם נותנת שהרוב הפוליטי יבקש למנות שופטים בצלמו ובדמותו הפוליטיים - מה שיביא לפוליטיזציה של השפיטה ולירידת קרנה של מערכת המשפט בעיני הציבור.

נכון. אבל שופטי העליון לא ירצו למנות שופטים בצלמם וכדמותם. עובדה, כשרצו למנות מועמדת שאין עוררין על הכישורים המקצועיים שלה אבל שהדעות שלה אודות מקומו של בג"צ היו שונות מאלו של השופטים הקיימים, רק השיקול המקצועי השפיע ושופטי בג"צ היו בעדה. מה, לא? וכמובן שמקרים אחרים, מקצועיים לעילא, גם לא נחסמו משיקולים שאינם מקצועיים כמו נילי כהן שכבר הזכרתי או קרמניצר שמופיע בצידו של אותו מאמר.

שלישית, ככל שמדובר בקידום שופטים, שליטת הרוב הפוליטי בוועדה עלולה לפגוע בעצמאות השפיטה, שכן שופטים יישאו את עיניהם אל הרוב הפוליטי ועלולים אף לנסות לשאת חן בעיניו.

מעניין. אתה יודע שכדי ששופט יוכל לקבל קידום לעליון הוא צריך שנשיא העליון יאשר לו קודם מינוי זמני לחצי שנה כדי "לבחון את המזג השיפוטי שלו"? ממש מצחיק. אדם שכבר שנים יושב על כס המשפט בשלום ובמחוזי ועדיין לא יודעים מה המזג השיפוטי שלו. אבל מועמד שאינו שופט - מהפרקליטות או הסנגוריה, השוק הפרטי או האקדמיה - יכול להתמנות לעליון מיד, בלי שום תקופת מבחן. כי את המזג השיפוטי של מי שמעולם לא היה שופט אין שום בעיה לברר.

ומי לא מוכן לבטל את הנוהל האידיוטי הזה? שופטי העליון. אתה יכול לתת הסבר הגיוני להתעקשות הזו? אני יכול. זה פשוט שוט מעל לראשם של השופטים בערכאות הנמוכות יותר: לתשפטו בצורה שאנחנו לא אוהבים ואתם יכולים לשכוח ממינוי לעליון. כלומר שופטים צריכים לנשות לשאת חן בעיני העליון. עצמאות השפיטה? לא בבית ספרנו.

רביעית, אם מניחים, וזו הנחה סבירה, כי ראוי שבבית המשפט העליון יבואו לידי ביטוי כמה השקפות עולם שיפוטיות, כלל לא ברור שדווקא חיזוק היסוד הפוליטי בוועדה הוא שיביא להגשמתו של יעד זה, והוא הדין ביעד של שיקוף חלקי האוכלוסייה ככל שמבקשים לקדמו.

ברור? בחיים שום דבר לא ברור. אבל סביר. למה? כי היום יש רוב ימני בכנסת, מה שיביא לקידום מועמדים ימניים, מחר יהיה רוב שמאלי בכנסת ומועמדים שמאליים יקודמו. וזה בהנחה שרק השיקול הפוליטי מנווט את הפוליטיקאים שבוועדה. ובכל מקרה מועמדים לא ראויים יהיה בלתי אפשרי להעביר בוועדה, אם שופטי העליון באמת מתחשבים רק בשיקול המקצועי. לא רק שבלי אישור של לפחות אחד מהם (והם תמיד מצביעים ביחד...) אין רוב מספק, גם אם אחד מהם "ישבור שורה" ויצביע נגד השניים האחרים, עדיין יש לנשיא העליון זכות וטו, ללא נימוק או ערעור.

חיזוק לטענותיהם המבקרים מציגים את שיטות המשפט הנהוגות במדינות דמוקרטיות אחרות שבהן בחירת השופטים נתונה בידי המערכת הפוליטית.[5] כך למשל בארצות הברית את כל המועמדים לכס השיפוט הפדרלי (ובכלל זה בית המשפט העליון) ממנה הנשיא (הנבחר באופן דמוקרטי) בכפוף לאישור הסנאט (שנבחר גם הוא בידי הציבור). בשווייץ שופטי בית המשפט הפדרלי נבחרים בידי הפרלמנט, ובשוודיה וביפן הממשלה היא שבוחרת את השופטים (ביפן הם אף מועמדים לאחר מכן לאישור הציבור בבחירות כלליות).

אז מי אמר שהשיטה שנהוגה בעולם אינה פוליטית?

ואולם כאשר מבקשים לבחון את ההסדרים הללו ואת מידת הרלוונטיות שלהם לישראל, ראוי להביא בחשבון לא רק את ההסדרים הפורמליים, אלא גם את הפרקטיקות היישומיות ואת ההבדלים בתרבות הפוליטית בין המדינות. כך למשל באחדות ממדינות אירופה הכוח למנות שופטים נתון בידי שר המשפטים, ואולם שר המשפטים - לפי המסורת שהתגבשה - ממנה שופטים לפי המלצותיהם של ראשי מערכת השיפוט, כלומר מעניק לגיטימיות ציבורית להמלצה מקצועית שהיא בעלת משקל מכריע. האם ניתן לסמוך שבישראל שרי המשפטים ינהגו באותו האופן?

כלומר הם לא אומרי שהטענה הזו, ששאר העולם נוהג אחרת מישראל, אינה נכונה. הם מודים שהיא נכונה אבל מנסים לטעון שלמרות שששאר העולם נוהג אחרת, אנחנו לא צריכים לנהוג כמו שאר העולם. הנימוק מוזר: אי אפשר לסמוך על שר המשפטים שיהיה חותמת גומי. duh. התלונה היא ששופטי העליון משכפלים את עצמם ועל זה עונים שאם נשנה את השיטה אז חו"ח הם לא יוכלו לשכפל את עצמם? הרי זו המטרה של השינוי שמציעים! פרידמן, למשל, הציע להחליף שניים מנציגי העליון בשופט מהמחוזי ושופט מהשלום או בשופטי עליון בדימוס. כלומר להחליף גורם מקצועי אחד באחר. בעליון לא טרחו לתת תשובה מנומקת לדחיה. אבל בכל מקרה נשיא העליון יוכל לחסום כל מועמד לא ראוי לדעתו, ההבדל הוא שגםן לחברי הכנסת תינתן הסמכות הזו. את התוצאה ראינו בזמנו של פרידמן: מתפשרים. חלק מהמועמדים של פרידמן נכנסו וחלק מאלו של בייניש. נראה לך שאם כל המינויים יהיו לפי המלצות של בייניש, היינו רואים "כמה השקפות עולם שיפוטיות" בקרב המועמדים? הרי אפילו קדוש יראה במי שחולק עליו אדם פחות מקצועי מאשר מי שמסכים איתו, זה טבעו של האדם.

חשוב גם לעמוד על פרטי ההסדרים במדינות השונות. כך למשל מרבים לציין שבגרמניה בתי הנבחרים הם שבוחרים את שופטי בית המשפט החוקתי, אבל אין מרבים לציין כי הרוב הנדרש הוא שני שלישים. במציאות הפוליטית של גרמניה רוב גדול כזה מצריך הסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה, ומביא לידי בחירה של אנשי מקצוע מעולים מתוך מתן ביטוי מאוזן בהרכב בית המשפט להשקפות הפוליטיות של המפלגות.

מקובל עלי. למה לא? שיהיה רוב כזה. אלא מה, ההצעה המדוברת בכלל לאינה על מתן זכות בחירה לחברי הכנסת, היא על מתן זכות שלילה. בשיטה הגרמנית, מספיק ששליש ועוד אחד יצביעו נגד והמועמד לא יתקבל, כאן הרף גבוה יותר - יותר מחצי צריכים להצביע נגד. כלומר ההצעה הנוכחית פחות מתירנית מהשיטה הגרמנית ולא יותר מתירנית.

ין להיחפז בהתייחסות לשיטות משפט אחרות כראויות לחיקוי. כך למשל אין זה ברור שהמאזן הכולל של בית המשפט העליון הפדרלי האמריקני הוא חיובי.

נכון. ומצד שני, אין זה ברור שהמאזן הכולל של העליון שלנו הוא חיובי. אלא מה, אם בכל המדינות בעולם לא יבחר שופט לעליון בלי אישור של הדרג המחוקק, למה אנחנו צריכים לחשוב שרק אנחנו עלינו על הנוסחה המנצחת?

זו כבר הפעם השניה שמשתמשים שם בשיטה הזו. "אולי זה דווקא לא טוב?" זו לא טענה. חושבים שזה לא טוב, תסבירו למה.

לפי החוק החדש לאחר שיתפנה מקום בבית המשפט המלכה היא שתמנה את השופטים, ואולם בניגוד למה שהיה מקובל עד כה בבחירת שופטים, לא רק ראש הממשלה ושר המשפטים ימליצו למלכה את מי למנות, אלא גם ועדה משפטית מיוחדת שתוקם לפי הצורך. בוועדה זו יהיו חברים נשיא בית המשפט העליון וסגנו, וכן חברי הוועדות המדינתיות הממנות כיום את השופטים בווילס, באירלנד, בסקוטלנד ובאנגליה. בכל ועדת מינוי מדינתית כזאת יש כיום חמישה-עשר חברים, מתוכם שמונה אנשי מקצוע (שני עורכי דין ושישה שופטים), שופט שאינו מקצוען (lay justice – אדם חסר הכשרה משפטית שעובד בתפקיד שיפוטי) וחמישה אנשי ציבור שאינם מתחום העיסוק המשפטי המקצועי. ראוי לציין כי גם בצרפת, באוסטרליה ובקנדה חברים בוועדה "הדיוטות" - נציגי הציבור שאינם בעלי הכשרה משפטית (שופטים או עורכי דין).[7] הוועדה הממנה יכולה להתייעץ עם שופטים שאינם חברים בוועדה, עם שר המשפטים (lord chancellor) ועם שרים מהמדינות המרכיבות את הממלכה המאוחדת (ווילס, אירלנד וסקוטלנד). ההסדר החדש נועד, לדברי מנסחיו, לחזק את עצמאות מערכת המשפט אל מול המערכת המחוקקת, ולשפר את אמון הציבור על ידי שקיפות של הליך המינוי של השופטים.

בטח, השיטה הישנה היתה שהשופטים היו חברי בית הלורדים. לורדים לא נבחרים, אתה יודע. קשה לחשוב על שיטה יותר גרועה, כמעט כל דבר יהיה שיפור. אבל אני מוכן לחתום גם על השיטה הזו: רק שני נציגים לעליון ועשרות אחרים, חלקם ממערכת המשפט וחלקם לא. בצורה הזו שופטי העליון לא יוכלו לבחור שיכפולים כיוון שהם יהיו במיעוט מבוטל. כמובן שנשאלת השאלה מי ממנה את אותם חברי ועדה, שאלה שלא ראיתי תשובה לה שם. אבל ממילא מחברת המאמר חושבת שזה לא רלוונטי:

צירוף אישי ציבור או נציגים שאינם בעלי מקצוע לוועדה לבחירת שופטים - האומנם יתרון? ובחזרה לישראל. בכל הנוגע לאישי ציבור לא-פוליטיים שחברים בוועדה או ממליצים לה הקושי הוא כפול: ראשית, האם ניתן לנתק את בחירתם מן הפוליטיקה? שכן אם אין הדבר כך, לפנינו פוליטיקאים מוסווים. שנית, האם יש בכוחם של אלה להעניק לגיטימיות ציבורית לבחירה העדיפה על הרשות המחוקקת והרשות המבצעת בשיטה שלנו? זאת ועוד.

והמסקנה שלה היא שהשיטה הקיימת, שבה השמאל שולט בעליון היא האידאלית. למה? כי אולי השיטות האחרות לא טובות. רק שהסבר מדוע הן לא טובות היא לא חושבת שראוי לספק.

במילים אחרות היא הראתה שברוב מדינות העולם, הדרג הפוליטי הוא שבוחר את השופטים. וזה בדיוק מה שאני אמרתי.

[Yoav]

אופיה של מדינת ישראל, האם היא ציונית או פוסט-ציונית, הוא דבר של האזרחים להכריע בו דרך נציגיהם הנבחרים. זה לא משהו שמערכת המשפט צריכה להחליט.

אמת לאמיתה. מצד שני, במהלך הפוסט אתה טוען שיש מקום למגוון דעות מכל החברה הישראלית בבית המשפט העליון - האם זוהי אינה דעה לגיטימית? (להזכירך אתה חי במדינה שמתיימרת להיות מדינה דמוקרטית)

ומעלה לאמצע. בהחלט אפשר להוכיח שרוב שופטי העליון הם שמאלנים. למשל אפשר לבחון את התבאויותיהם של השופטים שפרשו לגמלאות. אהרון ברק, למשל, אמר מפורשות ובאופן פומבי שהוא חושב שישראל צריכה להפוך למדינת כל אזרחיה ושהיהודים רוצים לזרוק את הערבים לים.

ומה עם חשין, שאמר ששופטי בג"צ בחרו שלא להענות לעתירה כנגד החלטת היועה"מ שלא להעמיד לדין את שרון כדי שלא למנוע את ההתנתקות? ומה עם כל ההתבטאויות של דורנר?

אפשרות אחרת היא לבחון את ההחלטות שלהם במקרים שבהם היה להם מרחב פעולה ימינה ושמאלה. קח למשל את ההחלטה של פרוקצ'יה, להשאיר נערה בת 14 במעצר במשך חודשים בגלל שהיא סרבה להזדהות, כשהמשטרה ידעה בדיוק מי היא (והיא בכלל נעצרה בגלל שעמדה על המדרכה בזמן שחברותיה חסמו כביש...). לא היה שום דבר דומה לזה בתולדות מערכת המשפט בארץ.

ודורנר עוד טוענת שהעליון בכלל ימני בגלל אדמונד לוי...

רק שיהיה ברור, אני לא טוען שאין רוב שמאלני, אני רק טוען שקשה להוכיח זאת, ויותר מזה, אני גם טוען שגם אין שום פסול בכך (שמאלני או ימני, כל עו עוד הם פוסקים לפי חוקי מדינת ישראל וברוח הדמוקרטיה. אני לא חושב שיש מחלוקת לגבי רמת השופטים בארץ, בטח בעליון).

הביזיון אינו כ"כ בהרכב הוועדה כמו שהוא בחשאיות דיוניה. שוב, אני מזכיר לך ששופטי בג"צ בכבודם ובעצמם דורשים שכל וועדת מינויים לתפקיד ציבורי או אפילו חצי ציבורי תהיה פומבית או לכל הפחות תנהל פרוטוקול דיון שיהיה נגיש , רק כשזה נוגע להם עצמם, מהמינויים החשובים ביותר שיש, הם חושבים שחייבים לשמור על סודיות? מה הולך שם שאסור לנו לדעת?

[...]

איך השופטים עושים את זה? אמרתי כבר: עסקאות. ראשית, אתה יכול פשוט לחסום כל מועמד שלא מסכים איתך. שנית, בד"כ שר המשפטים שפוט שלך. לא כולם פרידמן. אם הקואליציה תהיה נגד, סביר שנציג האופוזיציה יצביע בעד. אם הקואליציה בעד, בוודאי שאין בעיה עם אישור המועמד. וגם נציגי לשכת עורכי הדין הם אחד מהקואליציה שם ואחד מהאופוזיציה, לעיתים קרובות הם מצביעים ההיפך. רק שופטי בג"צ מצביעים תמיד ביחד (להזכירך, בניגוד מפורש לחוק!). ואז בא תור העסקאות. אתה רוהצה לקדם את השופט ההוא מהשלום למחוזי ורוצה למנות את הרשם ההוא לשופט שלום? אני רוצה למנות את ההוא לעליון. אז אם אתה תתמוך במועמד שלי, אני אתמול באלו שלך. כדאי לעשות עסקאות כאלו עם שופטי העליון כיוון שזה בלוק של שלושה קולות במחיר של קול אחד. עד לפרידמן, מעולם לא נבחר לעליון שופט ששאר שופטי בג"צ לא רצו - וזה לא משהו שאני אומר, את זה אמר חשין (הוא גם טען שאם שופטי העליון לא מעוניינים במועמד כלשהו, לא צריך להצביע נגדו - מספיק לרמוז לו והוא צריך כבר לפרוש לבד, החוצפן).

1. אני לא חושב שהשיטה הנוכחית היא הטובה ביותר.

2. ועדת חוק, חוקה ומשפט? לא מסכים איתך. אתה רוצה מינוי "באישור" פוליטי? אין בעיה, באישור מליאת הכנסת, כמו בכל העולם (אגב, אני לא מתנגד לכך בהכרח).

3. כמו שאמרתי, אני לא חושב שהשיטה הנוכחית היא הטובה ביותר, ואתה בעצמך טעת שהכל נגמר בפשרות. אם פרידמן מנסה לדחוף מועמד שלו זה בסדר אבל אם השופטים רוצים לדחוף את המועמד שלהם זה לא בסדר? מה גם שבסופו של דבר לקואליציה יש זכות וטו (לא רשמית אך מנקודת הנחה ששר המפטים, נציג הממשלה וחבר הקואליציה יצביעו אותו דבר, הנחה די סבירה), כיוון שצריך רוב של 7 כדי למנות שופט.

ובאשר להערתך בנוגע למקצועיות הועדה - זה שמדובר על ועדת חוק חוקה ומשפט לא אומר כלום על ההבנה של חבריה בתחום המשפט (ואפילו אם כן, אני מבטיח לך שהפוליטיקה באה קודם). בהקבלה, אני בטוח שניסים זאב ואורי מקלב הם מבינים גדולים בביטחון (עשו שירות צבאי בכולל) וזה לא מונע מהם להיות חברים בועדת חוץ ובטחון, נכון?

אתה מבין? הפוליטיקאים לא קשוקלים שיקולים מקצועיים אלא פוליטיים. גם נציגי לשכת עורכי הדין עשויים לשקול שיקולים פוליטיים. אבל שופטי העליון? הם צחים וטהורים, השיקולים שלהם רק מקצועיים. לא פלא שהם תמיד מצביעים באותה צורה... הם לעולם לא יחסמו מועמד ראוי מבחינה מקצועית רק בגלל שהאג'נדה שלו (או שלה) לא מתאימה לזו שלהם, שהרי זה שיקול פוליטי ולא מקצועי.

נראה לי שמישהו שם לא ממש גר בארץ.

או שאותו מישהו מתייחס למבנה הועדה והשיקולים שהביאו ליצירת המבנה הזה, הקטע מופיע בחלק ההמתאר את המערכת ולא נוגע לטיעונים בעדה ונגדה.

ממש מצחיק. דווקא בזמן האחרון בייניש מקדמת הצעה להקים ערכאת ערעון מתחת לעליון, מין "סיירת" של שופטי מחוזי מובחרים שיהוו ערכאת ערעור אחרונה במקום העליון, בנימוק שהעליון עמוס מידי וצריך להתפנות לנושאים ערכיים.

כלומר היא בעצם טוענת שהעליון צריך לעבור להיות רק בג"ץ וצריך להקם בית משפט נוסף עליון לערעורים. במילים אחרות, בואו ניצור בית משפט לענייני חוקה, כמו שיש בהרבה מדינות מערביות. מה פסול בכך?

ומידת האמון שהציבור רוחש למערכת המשפט כידוע בכלל אינה יורדת עם השנים. מה פתאום?

1. שים לב שהמאמר נכתב ב-2009.

2. ולדעתך מידת האמון ירדה רק בגלל הפסיקות? ממש לא. נכון, היו כמה פסיקות בעיתיות, אבל אל תשכח שכדי שתוגש עתירה לבג"ץ הכנסה צריכה לעשות משהו. אם חוקק חוק שסתר את עקרונות וחוקי היסוד של מדינת ישראל אתה חושב שבג"ץ, במסגרת הסמכויות שהוענקו לו ע"י כנסת ישראל, צריך לאשר את החוק? אתה חושב שאם גוף מסוים עושה פעולה בניגוד לחוקי מדינת ישראל, אפילו אם היא נראת לרוב הציבור נכונה, בג"ץ צריך לאשר לו להמשיך בכך?

בדיוק בשביל זה קיים בג"ץ - בשביל לבקר את הרשות המחוקקת והשופטת.

זה שההחלטות שלו לא פופולריות לא מעידות דבר על רמתו המקצועית. יתרה מכך, מרבית הביקורת באה בכלל מפוליטיקאים עם אמרות פופוליסטיות ומנותקות מהמציאות המשפטית והחוקתית בישראל שסוחפים את הציבור שקונה כל פליטת פה של פוליטיקאי מושתן.

נכון. אבל שופטי העליון לא ירצו למנות שופטים בצלמם וכדמותם. עובדה, כשרצו למנות מועמדת שאין עוררין על הכישורים המקצועיים שלה אבל שהדעות שלה אודות מקומו של בג"צ היו שונות מאלו של השופטים הקיימים, רק השיקול המקצועי השפיע ושופטי בג"צ היו בעדה. מה, לא? וכמובן שמקרים אחרים, מקצועיים לעילא, גם לא נחסמו משיקולים שאינם מקצועיים כמו נילי כהן שכבר הזכרתי או קרמניצר שמופיע בצידו של אותו מאמר.

אז אתה רוצה לגמרי להוציא את שופטי העליון מהתמונה?

מעניין. אתה יודע שכדי ששופט יוכל לקבל קידום לעליון הוא צריך שנשיא העליון יאשר לו קודם מינוי זמני לחצי שנה כדי "לבחון את המזג השיפוטי שלו"? ממש מצחיק. אדם שכבר שנים יושב על כס המשפט בשלום ובמחוזי ועדיין לא יודעים מה המזג השיפוטי שלו. אבל מועמד שאינו שופט - מהפרקליטות או הסנגוריה, השוק הפרטי או האקדמיה - יכול להתמנות לעליון מיד, בלי שום תקופת מבחן. כי את המזג השיפוטי של מי שמעולם לא היה שופט אין שום בעיה לברר.

ומי לא מוכן לבטל את הנוהל האידיוטי הזה? שופטי העליון. אתה יכול לתת הסבר הגיוני להתעקשות הזו? אני יכול. זה פשוט שוט מעל לראשם של השופטים בערכאות הנמוכות יותר: לתשפטו בצורה שאנחנו לא אוהבים ואתם יכולים לשכוח ממינוי לעליון. כלומר שופטים צריכים לנשות לשאת חן בעיני העליון. עצמאות השפיטה? לא בבית ספרנו.

כמו שאמרתי, יש בעייתיות בשיטה הנוכחית אך ביטול השותפות של שופטי העליון בקבלת ההחלטה אינה מקובלת עלי (מזל שאני לא זה שקובע ;D )

ברור? בחיים שום דבר לא ברור. אבל סביר. למה? כי היום יש רוב ימני בכנסת, מה שיביא לקידום מועמדים ימניים, מחר יהיה רוב שמאלי בכנסת ומועמדים שמאליים יקודמו. וזה בהנחה שרק השיקול הפוליטי מנווט את הפוליטיקאים שבוועדה. ובכל מקרה מועמדים לא ראויים יהיה בלתי אפשרי להעביר בוועדה, אם שופטי העליון באמת מתחשבים רק בשיקול המקצועי. לא רק שבלי אישור של לפחות אחד מהם (והם תמיד מצביעים ביחד...) אין רוב מספק, גם אם אחד מהם "ישבור שורה" ויצביע נגד השניים האחרים, עדיין יש לנשיא העליון זכות וטו, ללא נימוק או ערעור.

הפסקה דיברה על השקפת עולם שיפוטית, לא פוליטית. הדבר לאו דווקא קשור (אקטיבזם מול ריסון למשל). הרי בתאוריה להשקפת עולם פוליטית לא צריכה להיות השפעה על מרבית ההחלטות (כי אני חוזר ואומר, מרבית העבודה של שופטי העליון, הן כבית דין גבוה לערעורים והן כבג"ץ היא לא בהכרח ימין-שמאל).

כלומר הם לא אומרי שהטענה הזו, ששאר העולם נוהג אחרת מישראל, אינה נכונה. הם מודים שהיא נכונה אבל מנסים לטעון שלמרות שששאר העולם נוהג אחרת, אנחנו לא צריכים לנהוג כמו שאר העולם. הנימוק מוזר: אי אפשר לסמוך על שר המשפטים שיהיה חותמת גומי. duh. התלונה היא ששופטי העליון משכפלים את עצמם ועל זה עונים שאם נשנה את השיטה אז חו"ח הם לא יוכלו לשכפל את עצמם? הרי זו המטרה של השינוי שמציעים! פרידמן, למשל, הציע להחליף שניים מנציגי העליון בשופט מהמחוזי ושופט מהשלום או בשופטי עליון בדימוס. כלומר להחליף גורם מקצועי אחד באחר. בעליון לא טרחו לתת תשובה מנומקת לדחיה. אבל בכל מקרה נשיא העליון יוכל לחסום כל מועמד לא ראוי לדעתו, ההבדל הוא שגםן לחברי הכנסת תינתן הסמכות הזו. את התוצאה ראינו בזמנו של פרידמן: מתפשרים. חלק מהמועמדים של פרידמן נכנסו וחלק מאלו של בייניש. נראה לך שאם כל המינויים יהיו לפי המלצות של בייניש, היינו רואים "כמה השקפות עולם שיפוטיות" בקרב המועמדים? הרי אפילו קדוש יראה במי שחולק עליו אדם פחות מקצועי מאשר מי שמסכים איתו, זה טבעו של האדם.

בדיוק הפוך ממה שאתה טוען - הם אומרים שבמקומות בהם שר המשפטים הוא חותמת גומי השיקול היחיד כביכול שמנחה בבחירת שופטים הוא מקצועי.

אני לא צריך להסביר לך למה מינוי כרצונו של שר המשפטים הוא מאוד בעייתי, נכון?

מקובל עלי. למה לא? שיהיה רוב כזה. אלא מה, ההצעה המדוברת בכלל לאינה על מתן זכות בחירה לחברי הכנסת, היא על מתן זכות שלילה. בשיטה הגרמנית, מספיק ששליש ועוד אחד יצביעו נגד והמועמד לא יתקבל, כאן הרף גבוה יותר - יותר מחצי צריכים להצביע נגד. כלומר ההצעה הנוכחית פחות מתירנית מהשיטה הגרמנית ולא יותר מתירנית.

ההצעה הנוכחית מדברת על כך שחצי מחברי ועדת חוק חוקה ומשפט צריכים להצביע בעד (או נגד, תלוי בנקודת המבט שלך), לא חצי מחברי הכנסת. יחי ההבדל הקטן.

נכון. ומצד שני, אין זה ברור שהמאזן הכולל של העליון שלנו הוא חיובי. אלא מה, אם בכל המדינות בעולם לא יבחר שופט לעליון בלי אישור של הדרג המחוקק, למה אנחנו צריכים לחשוב שרק אנחנו עלינו על הנוסחה המנצחת?

אבל גם כאן שופט לא יתמנה בלי אישור המחוקק (להזכירך, מספיק ששלושת חברי הקואליציה יצביעו נגד, וכמו שאמרתי כבר, בדיוק כמו השופטים - יותר מסביר להניח שהם יצביעו יחד ובהרכב הנוכחי אני לא אתפלא אם נציג האופוזיציה יצביעיחד איתם).

בטח, השיטה הישנה היתה שהשופטים היו חברי בית הלורדים. לורדים לא נבחרים, אתה יודע. קשה לחשוב על שיטה יותר גרועה, כמעט כל דבר יהיה שיפור. אבל אני מוכן לחתום גם על השיטה הזו: רק שני נציגים לעליון ועשרות אחרים, חלקם ממערכת המשפט וחלקם לא. בצורה הזו שופטי העליון לא יוכלו לבחור שיכפולים כיוון שהם יהיו במיעוט מבוטל. כמובן שנשאלת השאלה מי ממנה את אותם חברי ועדה, שאלה שלא ראיתי תשובה לה שם.

אך שים לב שעדיין יש רוב מקצועי מובהק ולא פוליטי.

והמסקנה שלה היא שהשיטה הקיימת, שבה השמאל שולט בעליון היא האידאלית. למה? כי אולי השיטות האחרות לא טובות. רק שהסבר מדוע הן לא טובות היא לא חושבת שראוי לספק.

לא, הטיעון שלה הוא שהשיטות האחרון לא בהכרח ויתר טובות במציאות הישראלית.

במילים אחרות היא הראתה שברוב מדינות העולם, הדרג הפוליטי הוא שבוחר את השופטים. וזה בדיוק מה שאני אמרתי.

ולא היה על זה ויכוח ולו לשנייה אחת, גם מצד מחברת המאמר. מטרתו הייתה להראות ש:

א. השיטות האלה לאו דווקא טובות לישראל.

ב. גם אם כן, המינוי הוא כאילו פוליטי ולצד ההמקצועי יש משקל לא פחות משמעותי ואף יותר.

עריכה:

כדי למנוע פוסט שייקח חצי שעה להגיב עליו אני אסכם את דברי ודעתי:

כן, צריך להיות שינוי. איזה? אין לי מושג, אני ממש לא מתיימר לדעת ולהציע. אני רק יודע שאת זה צריכים מומחים (מקצועיים - אנשי אקדמיה, שופטים ופוליטיקאים ע"מ לשמור על איזון) לבחון ולהציע, ולא בהצעת חוק פופוליסטית שכל המטרה שלה זה לצבור עוד כמה קולות בפריימריז הבא. קל מאוד לשנוא את בג"ץ ועוד יותר קל לפוליטיקאים להשניא אותו על הציבור למטרות רווח (כי אף אחד לא זוכר שהוא הכריח את המשטרה לאבטח את המצעד בל בן גביר ובעצם ביטל את הביטול, אבל כולם זוכרים שהוא אסר על נוהל שכן, נכון?), אבל מדובר פה על שינוי במערכת הבלמים והאיזונים בין הרשויות השונות ולא צריך לעשות את זה בקלות ראש תוך כדי פופוליזם אלא בצורה זהירה מאוד שתדאג לא לפגוע באיזון המאוד עדין גם ככה שיש כאן.

[Kalen]

אמת לאמיתה. מצד שני, במהלך הפוסט אתה טוען שיש מקום למגוון דעות מכל החברה הישראלית בבית המשפט העליון - האם זוהי אינה דעה לגיטימית? (להזכירך אתה חי במדינה שמתיימרת להיות מדינה דמוקרטית)

דעה לגיטימית. אבל כשזו כמעט הדעה היחידה שמוצאת את ביטויה בעליון, זה פסול. קוראים לזה, עריצות המיעוט.

רק שיהיה ברור, אני לא טוען שאין רוב שמאלני, אני רק טוען שקשה להוכיח זאת, ויותר מזה, אני גם טוען שגם אין שום פסול בכך (שמאלני או ימני, כל עו עוד הם פוסקים לפי חוקי מדינת ישראל וברוח הדמוקרטיה. אני לא חושב שיש מחלוקת לגבי רמת השופטים בארץ, בטח בעליון).

יש פסול. העליון אמור להיות לייצג את ערכי תושבי מדינת ישראל. כשרק דעת מיעוט מסוימת בחברה הישראלית, מוצאת את ביטויה בו, וזה ברוב מוחלט, הדבר עקום.

כלומר היא בעצם טוענת שהעליון צריך לעבור להיות רק בג"ץ וצריך להקם בית משפט נוסף עליון לערעורים. במילים אחרות, בואו ניצור בית משפט לענייני חוקה, כמו שיש בהרבה מדינות מערביות. מה פסול בכך?

איסתרא לא כתב שיש פסול בכך. הוא כתב שמדובר בצביעות. וזאת מכיון, שמצד אחד יש את הטענה שהשופטים לעליון ובג"צ צריכים להתמנות נטו משיקולים מקצועיים, (וגם זה בפועל לא קרה) ולא משיקולים ערכיים. אבל מצד שני, בואו נפריד את העירעורים והעליון, כך שהעליון יטפל רק בנושאים ערכיים.

1. שים לב שהמאמר נכתב ב-2009.

2. ולדעתך מידת האמון ירדה רק בגלל הפסיקות? ממש לא.

בהחלט כן. אני חושב שרבות מפסיקות העליון נגועות בדעות האישיות של השופטים בנושאים פוליטיים, ולכיוון אחד בלבד של המפה. וזאת כבר 20 שנה. שום פוליטיקאי לא הסית אותי. זו דעה שהתחלתי לגבש כבר לפני 10+ שנים, וכל שעוברים השנים, ואני רואה עוד פסיקות אבסורדיות של בג"צ, כך אני משתכנע יותר ויותר

אז אתה רוצה לגמרי להוציא את שופטי העליון מהתמונה?

ישנם הרבה דרכים לשפר את המצב הבלתי נסבל הנוכחי. אבל כן, במצב אידיאלי, לשופטי בג"צ לא אמורה להיות כל נגיעה במינויים של עמיתיהם, וזאת על מנת לשמור על מגוון דעות וערכים בעליון.

זה כמו שראש הממשלה ימנה את מחליפו. (אוקיי, לא יחליט לחלוטין מי מחליפו , אלא "רק" יהיה לו 33% כוח מההחלטה, וזכות וטו)

אותה דוגמא ניתן להביא לגביי הכנסת.

הפסקה דיברה על השקפת עולם שיפוטית, לא פוליטית. הדבר לאו דווקא קשור (אקטיבזם מול ריסון למשל). הרי בתאוריה להשקפת עולם פוליטית לא צריכה להיות השפעה על מרבית ההחלטות (כי אני חוזר ואומר, מרבית העבודה של שופטי העליון, הן כבית דין גבוה לערעורים והן כבג"ץ היא לא בהכרח ימין-שמאל).

קודם כל, האם לדעתך ברק היה רשאי לחסום את מינויה של גביזון מהשקפה משפטית, כפי שבמציאות קרה ?

דבר שני, אתה באמת מאמין שהתאוריה ששופט לא משופע פוליטית בהחלטותיו עובדת ? מדוע בארה"ב נשיא אמריקאי דמוקרטי-ליברלי מתעקש למנות שופט דמוקרטי-ליברלי לעליון, ואילו שופט רפובליקני מתעקש למנות שופט שמרן לעליון, אם בכל מקרה השיקול היחיד הוא מקצועי ?

מדוע בכל העולם חושבים ששופטים, גם הם אחרי הכל בני אדם. ואילו בישראל, ישנם שחושבים שהם על-אדם שיכול לכבות במתג את הנטיה הפוליטית שלו לפי הצורך?

אבל גם כאן שופט לא יתמנה בלי אישור המחוקק (להזכירך, מספיק ששלושת חברי הקואליציה יצביעו נגד, וכמו שאמרתי כבר, בדיוק כמו השופטים - יותר מסביר להניח שהם יצביעו יחד ובהרכב הנוכחי אני לא אתפלא אם נציג האופוזיציה יצביעיחד איתם).

וגם לא יתמנה בלי אישור השופטים. זאת אומרת זכות וטו לשופטים.

מה שקורה בפועל, (וגם זה רק ב3 שנים האחרונות) כשיש ממשלה שחושבת אחרת משופטי העליון, או שלא ימונו כלל שופטים, (אין הסכמה) או שימונו שופט אחד שהשופטים בחרו, ושופט אחד שהממשלה בחרה. ואילו כשיש ממשלה שחושבת דומה לשופטי העליון, ימונו תמיד מועמדים בעלי דעה בצד אחד של המפה, הדעה של השופטים.

ולא היה על זה ויכוח ולו לשנייה אחת, גם מצד מחברת המאמר. מטרתו הייתה להראות ש:

א. השיטות האלה לאו דווקא טובות לישראל.

ב. גם אם כן, המינוי הוא כאילו פוליטי ולצד ההמקצועי יש משקל לא פחות משמעותי ואף יותר.

והיא לא הצליחה להראות אף אחת מהטענות. להיפך.

[Yoav]

דעה לגיטימית. אבל כשזו כמעט הדעה היחידה שמוצאת את ביטויה בעליון, זה פסול. קוראים לזה, עריצות המיעוט.

תראה לי שופט פוסט ציוני אחד (בוודאי ובוודאי רוב) בבית המשפט היום, בהצלחה.

יש פסול. העליון אמור להיות לייצג את ערכי תושבי מדינת ישראל. כשרק דעת מיעוט מסוימת בחברה הישראלית, מוצאת את ביטויה בו, וזה ברוב מוחלט, הדבר עקום.

כיוון שרוב הישיבות של השופטים האלה הם לא בנושאי ימין שמאל וגם שיש דברים בנושא הם, לדעתי, שופטים ברוח החוק וערכי המדינה - אני מוכן לחיות עם זה (אל תשכח שבג"ץ זה רק אחד מתפקידי בית המשפט העליון וגם בו חלק ניכר מהדיונים הם בכלל אל בשאלות ימין שמאל).

בהחלט כן. אני חושב שרבות מפסיקות העליון נגועות בדעות האישיות של השופטים בנושאים פוליטיים, ולכיוון אחד בלבד של המפה. וזאת כבר 20 שנה. שום פוליטיקאי לא הסית אותי. זו דעה שהתחלתי לגבש כבר לפני 10+ שנים, וכל שעוברים השנים, ואני רואה עוד פסיקות אבסורדיות של בג"צ, כך אני משתכנע יותר ויותר

ואני רואה פסיקות ברוח הדמוקרטיה וחוקי המדינה. ייתכן שיש דברים עקומים אך לדעתי רוב הפסיקות בסדר גמור גם אם הן לא מוצאות חן בעיני (ובעיניך) תמיד.

ישנם הרבה דרכים לשפר את המצב הבלתי נסבל הנוכחי. אבל כן, במצב אידיאלי, לשופטי בג"צ לא אמורה להיות כל נגיעה במינויים של עמיתיהם, וזאת על מנת לשמור על מגוון דעות וערכים בעליון.

זה כמו שראש הממשלה ימנה את מחליפו. (אוקיי, לא יחליט לחלוטין מי מחליפו , אלא "רק" יהיה לו 33% כוח מההחלטה, וזכות וטו)

אותה דוגמא ניתן להביא לגביי הכנסת.

ממש לא נכון, בית המשפט מעולם לא התיימר להיות נבחר הציבור. יותר מכך, תפקידו לבקר את נבחרי הציבור ולכן אני רואה אבסורד מאוד גדול בכך שנבחרי הציבור בלבד יבחרו את מי שאמורים לבקר אותם.

קודם כל, האם לדעתך ברק היה רשאי לחסום את מינויה של גביזון מהשקפה משפטית, כפי שבמציאות קרה ?

במידה וזה השיקול היחיד שמנע את מינוייה, אז בהחלט אין לזה מקום (וזה לא שפוליטיקאים יותר טובים מהבחינה הזאת).

דבר שני, אתה באמת מאמין שהתאוריה ששופט לא משופע פוליטית בהחלטותיו עובדת ? מדוע בארה"ב נשיא אמריקאי דמוקרטי-ליברלי מתעקש למנות שופט דמוקרטי-ליברלי לעליון, ואילו שופט רפובליקני מתעקש למנות שופט שמרן לעליון, אם בכל מקרה השיקול היחיד הוא מקצועי ?

מדוע בכל העולם חושבים ששופטים, גם הם אחרי הכל בני אדם. ואילו בישראל, ישנם שחושבים שהם על-אדם שיכול לכבות במתג את הנטיה הפוליטית שלו לפי הצורך?

לשניה לא טענתי שהשופט מנותק מדעתו בפסיקותיו, אני טוען שכמו שכבר אמרתי מיליון פעם, רוב הפסיקות בכלל לא קשורות לימין שמאל (אלא אם תוכיח לי איך עתירה, למשל, נגד מצלמותהמהירות ההחדשות קשורה לימין שמאל, או ההחלטה בערעור של מי שהורשע ברצח והשתייכות לארגון פשע תושפע מכך שהשופט אמר אתמול שלדעתו פוסט ציוניות זה הדבר הגדול הבא).

וגם לא יתמנה בלי אישור השופטים. זאת אומרת זכות וטו לשופטים.

זה רק הוגן, נכון? או שאתה חושב שרק לצד אחד צריך להיות וטו? (וטוב מאוד שהחוק שונה ומאפשר וטו באופן מעשי של הקואליציה)

מה שקורה בפועל, (וגם זה רק ב3 שנים האחרונות) כשיש ממשלה שחושבת אחרת משופטי העליון, או שלא ימונו כלל שופטים, (אין הסכמה) או שימונו שופט אחד שהשופטים בחרו, ושופט אחד שהממשלה בחרה. ואילו כשיש ממשלה שחושבת דומה לשופטי העליון, ימונו תמיד מועמדים בעלי דעה בצד אחד של המפה, הדעה של השופטים.

כמו שכבר אמרתי, המצב הקיים לא אידיאלי אך עדיף מיליון פעמים מאשר מצב בו רק פוליטיקאים מכריעים, לדעתי. יותר מזה, במצב הנוכחי, אם החוק יעבור, בכלל לא ימונו שופטים כי ועדת חוקה תחסום את מינוי השופטים שהשופטים בוחרים.

והיא לא הצליחה להראות אף אחת מהטענות. להיפך.

היא דווקא הראתה את זה יפה מאוד, איך כמעט בכל מדינה דמוקרטית בעולם מינוי השופטים נעשה בצורה מאוד מובקרת פוליטית (גרמניה, ארה"ב למשל) או עם שיקול מקצועי בעל משקל גדול מפוליטי (אנגליה למשל).