הצעת חוק: הכנסת תוכל לפסול מועמדים לבית המשפט העליון. בדרך לפאשיזם?

[omrij]

הנה עוד שמאלן שמתנגד לחוק

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4095075,00.html

[BarBee]

ביבי לא אינדיקציה לכלום. אולי ליו-יו. פעם למעלה פעם למטה.

הוא הנושא היחיד שהשמאל והימין מסכימים עליו.

[Kalen]

על איזה בסיס פוליטי (ועל ידי מי) רות גביזון נפסלה בדיוק?

אני לא יחזור שנית על מה שכתבתי. תסתכל למעלה והפעם תקרא.

הנה עוד שמאלן שמתנגד לחוק

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4095075,00.html

אז ?

[omrij]

אז הטענות שלכם שמי שמתנגד לחוק הוא "סמאלן" מתמוססות

גם בגין, סער, מרידור, ריבלין ועוד הם בעצם בעד "דיקטטורת השמאל של בג"צ"

http://news.walla.co.il/?w=/9/1840527

[DOGMA]

בפעם האחרונה שבדקתי הפרלמנט בכל מדינה בעולם צריך לאשר מעומדים לבית המשפט העליון, אז כנראה שארצות הברית, צרפת, בריטניה, וגרמניה הם מדינות פשיסטיות לחלוטין

[omrij]

השר בני בגין הוסיף, כי "אין טעם בהעתקת נוהגים מהדמוקרטיה האמריקאית לדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו. בדמוקרטיה שם קיימת מערכת של בלמים ואיזונים בין בית הנבחרים לנשיא, גם לגבי השיטה הנהוגה אצלם הכרוכה במינויים פוליטיים בבית המשפט העליון.

[איסתרא בלגינא]

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4094783,00.html

המשמעות של הצעת החוק, כפי שאני מבין אותה, היא שהכנסת תוכל לפסול שופט שדעותיו אינן מתיישבות עם אלו של חברי ועדת החוקה. פגיעה חמורה ביותר בעקרון הפרדת הראשויות והחותמת על סוף הדמוקרטיה בישראל.

למי שירצה להביא את הדוגמה האמריקאית - זה לא רלוונטי שאחד מיוזמי החוק מצהיר באופן מפורש שהמטרה היא למנוע שופטים "פוסט דמוקרטיים" (כלומר כאלו שחושבים שמדינת ישראל צריכה להחזיר את השטחים בוריאציה כזאת או אחרת).

למה לא להביא את הדוגמה האמריקאית? הרי שופטים נפסלים בארה"ב בדיוק בגלל הדעות הפוליטיות שלהם! לתומך בהגבלת החזקת נשק והרחבת הזכות להפלה אין הרבה סיכוי לעבור בסנאט רפובליקני, למתנגד למעורבות פדראלית ותומך בעונש מוות אין הרבה סיכויים בסנאט דמוקרטי. המינויים בארה"ב הם לא גם פוליטיים, הם רק פוליטיים. הנשיא ממנה שופט שמסכים עם דעותיו והסנאט מאשר (או לא) לפי העמדות הפולטיות של השופט. בשיטה שמציעים בארץ, יהיה רוב בוועדה למשפטנים (שלושה שופטים ושני עו"ד) ואם הוועדה לא תאשר - אין מינוי. כך שבסה"כ משווים את הסמכות של נציגי הציבור לסמכות של המשפטנים. כי הריבון במדינה דמוקרטית הוא הציבור. כלומר השיטה המוצעת פחות פוליטית מהאמריקאית.

אז תאמר לי בבקשה, ממתי ארה"ב פאשיסטית?

בשיטה האמריקאית, כל אחת משלושהרשויות מחזיקה את השתיים האחרות בביצים. זה מה שמבטיח שאף אחת מהן לא תשתולל. בשיטה הישראלית יש ריבון על, בג"צ. הכל שפיט ולכל אחד יש זכות עמידה, גם אם אין לו יד ורגל בנדון. שופטי בג"צ יכולים להכריע בכל דבר שהוא, כולל דברים שהחוק לא מאפשר להם. ולמי תודה, למי ברכה, לאהרון ברק כמובן, שהמציא הלכות שמאפשרות לו להכתיב את אופייה של מדינת ישראל, על אפו וחמתו של הריבון האמיתי, שזה אנחנו.

קחו למשל את הלכת הסבירות. במקום לקבוע עם החלטה כלשהי חוקית או לא, בג"צ יכול לפסול החלטה חוקית לחלוטין כי היא "לא סבירה". ומי קובע מהו סביר ומה לא? שופטי בג"צ כמובן. ומי קבע שמותר להם? אהרון ברק. הוא ולא שרף. אין אף חוק שמתיר זאת! וכך, כשמי שכלל אין לו נגיעה בדבר עותר נגד מינוי סגן הרמטכ"ל, בג"צ, במקום להודיע שהנושא בסמכותה המלאה של הממשלה לפי החוק ושאין לו סמכות להתערב במינוי, דורש מהקצין להתייצב בפניו ולהציג את תפיסת עולנו, כדי לקבוע האם המינוי ראוי או לא. אתה יכול להביא דוגמה אחת של מדינה בעולם שבה בית המשפט העליון דן במינוי צבאי, כשאין כל ספק שהוא חוקי?

ועוד מחידויו של ברק, מתברר שמה שהחוק קובע הוא מה שהשופט חושב שהוא קובע. כוונת המחוקק היא מה שהשופט חושב שהיא צריכה להיות ולא מה שהמחוקק אמר בצורה ברורה וגלויה. והכוונה הזו משתנה כשהשופט משנה את דעתו. וגם בחוזים, מה שקובע הוא לא לשון החוזה אלא מה שהשופט חושב שהצדדים התכוונו אליו, כאילו שלא בדיוק למטרה זו מנסחים חוזה. וערכי המדינה? אלו הם הערכים של השופט. וכמובן שמותר לשופט - כל שופט, אפילו בשלום - לפסול חוק של הכנסת, בהסתמך על חוק יסוד שבבירור לא כוון למטרה זו, הן לפי לשונו המורשת והן לפי דברי ההסבר של מחבריו בזמן הדיונים עליו.

החוק אף פעם לא חד משמעי. הוא לא יכול להיות כיוון שלעולם אי אפשר לחשוב מראש על כל האפשרויות. לכן יש לשופטים מרחב תמרון במסגרת החוק. אבל לא רק שהם הרחיבו אותו עד אינסוף במסגרת "האקטיביזם השיפוטי", הם גם מטים אותו באופן קבוע לצד אחד - וכשהם הסמיכו את עצמם לקבוע מהם הערכים הראויים למדינת ישראל, זה פשוט בלתי קביל.

חושב שהם לא משכפלים את עצמם? מצחיק מאוד. ההרכב בוועדה לבחירת שופטים כולל, כפי שכתבת, שלושה שופטי בג"צ בלבד. רק שהם תמיד מצביעים כאיש אחד. הם פשוט סוגרים לפני כינוס הוועדה איך הם יצביעו מראש. כרגע צריך רוב של שבעה חברים כדי למנות שופט עליון, כלומר מי ששופטי בג"צ לא רוצים, לא יכול להיכנס בשערי העליון. עד לא מזמן היה מספיק רוב של שישה, כך שתאורטית אפשר היה למנות שופט על אפם ועל חמתם של שופטי בג"צ, אבל אני לא זוכר מקרה אחד שבו דבר שכזה קרה. כי נציג האופוזיציה לעיתים מאוד רחוקות מצביע עם חברי הממשלה (והתרגיל המלוכלך שהקואליציה עשתה לאופוזיציה בכנסת הנוכחית הוא מקרה חריג), שר משפטים כמעט תמיד מצביע ביחד עם המערכת (מי שחשוד במחשבה עצמאית בד"כ מוצא את עצמו תחת חקירה או אפילו כתב אישום לפני שהוא מספיק לעשות "נזק". אני לא חושב שתופרים להם תיקים, אבל די ברור שעוברים על מעשיהם בזכוכית מגדלת וכל דבר שאפשר לנצל אותו מופעל מיד. ממש מפתיע שפרידמן הצליח להשחיל כמה מהמועמדים שלו. אגב פרידמן, ביטוי נפלא לטירוף המערכות הביא אחד מבריכי המערכת בדימוס, נדמה לי שחשין, שהתלונן שהשר לא מבין שהתפקיד שלו הוא לדאוג לצרכי המערכת כפי שהם נקבעים ע"י שופטי העליון והוא מעז לנסות להכתיב מדיניות. כנראה שמישהו לא ממש הקשיב בשיעורי האזרחות שלו...) וגם שני נציגי לשכת עו"ד הם אחד מהקואליציה בלשכה ואחד מהאופוזיציה, כך שגם הם לעיתים רחוקות מסכימים זה עם זה. ואם זה לא מספיק, לנשיא העליון יש זכות וטו.

התוצאה היא שאם שופטי בג"צ לא רוצים את המועמד, אין לו שום סיכוי לעבור. אם הם כן רוטצים אותו, חצי מהקולות הדרושים מובטחים לו מראש. וכך אנחנו מקבלים בית משפט עליון שרובו המכריע מייצג את אותה דעה. הזכירו כבר את גביזון, אז קח עוד דוגמה: רות כהן. בייניש לא רצתה אותה. ברק דווקא רצה, בייניש התעקשה וכהן נשארה באקדמיה.למה היא התנגדה לכהן? לא יודעים. יש שמועות, אבל אין הסברים. בעצם, אנחנו גם לא ממש יודעים שברק היה בעד ובייניש נגד, גם כאן יש רק שמועות. מאוד מבוססות, אבל אין עובדות בדוקות. נראה לך שהליך בחירת השופטים במדינה צריך להיות חשאי? מה עם שקיפות? מה עם מראית עין?

וזה לא נגמר רק בדיונים הפנימיים של שופטי העליון. בוועדה למינוי שופטים אין פרוטוקול של הדיונים. הישיבות שלה חסויות. מי היה בעדף מי התנגד, מה היו הנימוקים - זה סודי! בכל פעם צצות שמועות על תרגילים ועל בריתות, תתמול באיש שלי ואני אתנגד למי שאתה לא מעוניין בו, כל מיני עסקאות אפלות שקובעות מי באמת ישלוט במדינה. זה נכון? זו בדיה? אי פשר לדעת כי שופטי העליון מסרבים בתוקף לרישום פרוטוקול!

בכנסת הקודמת ניסו לפתוח את הדיונים. לא הצליח. הטיעון של בייניש: המועמדים שיפםסלו יכולים להיפגע מהנימוקים לפסילה. צריך לחוס על נפשם הפגיעה של מועמדים לשפיטה. רחמנות, באמת. כמובן שאת אנהלים האלו בג"צ שמומר לעצמו: גוף ציבורי שיעז למנות מישהו ללא דיון פתוח או, לכל הפחות, פרוטוקול ישיבה שיהיה זמין למועמדים. לא מזמן היה דיון בבג"צ על הנושא הזה בדיוק (ועדת קביעות באוניברסיטה, למיטב זכרוני) וזו בדיוק היתה ההכרעה. כי צריך שקיפות! חובה לשמור על מראית עין, שלא יעלה חשד של הטיה שאינה עניינית! ואם מישהו חושב שזו צביעות, זו דעתו האישית בלבד.

זה כמובן לא נגמר כאן, יש עוד לא מעט דוגמאות. במשך שנים, למשל, הדדרך הבטוחה לעו"ד צעיר להתקבל לסטאז' אצל שופט בעליון היתה להיות צאצא של שופט בעליון. נפוטיזם? מה פתאום, נדמה לכם. בכל פעם שמישהו עשה קצת רעש בנדון, הסבירו לו שזה רק מקרה. ומה עם מראית עין? זה לבני תמותה, לא לשופטי העליון. הרי ברור לכל שאלים שכמותם לא מושפעים משיקולים אישיים צרים כמו שקורה לעיתים לבני אדם שכמונו ולכן הלכת מראית העין לא חלה עליהם. ברור שאם שופט בעיליון בחר בבן של עמיתו כסטאז'ר, זה אך ורק כי הבחור היה המועמד הטוב והמתאים ביותר. בטח. עברו הרבה מאוד שנים עד שהצליחו לבטל את הנוהג הפסול הזה.

כי הם כבר משוכנעים שהשלטון שלהם בדין, ומי אנחנו בכלל שנעז לנסות לקבוע במקומם? מה, אתם לא ידעים שדמוקרטיה משמעה לעשות את מה שהם אומרים?

זה הפך למין בון-טון בשמאל, אם אתה לא אוהב את זה אז זה "פאשיזם". בחייאת רעבאק, ומה עם טענה שיש בה תוכן? סתם לצעוק פאשיזם לא יכול לבוא במקום טיעון רציני

אגב, אולי זה היה במקום שלא טרחת להביא, אבל באותה ידיעה לא הופיע הביטוי "פוסט דמוקרטי". כן הופיע בה "פוסט ציוני". מה לךעשות שמדינת ישראל הוקמה ומוגדרת עדיין כמדינה ציונית? והאמת היא שגם על פוסט דמוקרטי אני מוכן להסכים, למרות שזה לא מוזכר. מה רע בדרישה ששופט עליון יהיה דמוקרטי באופיו? איזה נזק זה יכול לגרום? מה, אם השופטים יהיו דמוקרטיים נגלוש לפאשיזם?

וזהו, אני חושב שהשתוללתי מספיק ללילה אחד. כדאי שאלך לבלוע את הכדורים לפני שהדוקטור יקרא לשני האחים עם כותונת הכפיה ;D .

[Yoav]

בהחלט השתוללת, אני עדיין מעכל ואני צריך שבוע בשביל זה

תשמע, אני לא אגיב מן הסתם על כל סעיף שכתבת כי עובדות, לא עובדות, כן מסכים, לא מסכים, שנינו יודעים שזה יגרר לדיון ארוך ומיותר של פוסטים באורכים אין סופיים.

אני רק רוצה לומר 3 דברים:

1. כתבתי פוסט דמוקרטי, התכוונתי לפוסט ציוני, הייתי אחרי מבחן מתיש ולילה ללא הרבה שעות שינה. אתה תסלח לי, נכון?

2. בכתבה בהחלט הוזכר הנושא הפוסט ציוני:

ח"כ לוין: "נמנע בחירת שופטים עם אג'נדה פוסט ציוניות"

שהמטרה המוצהרת של הצהת החוק היא פסילת שופטים בגלל שהם תומכים בהחזרת שטחים בעוד שמרבית עבודתם היא לא פסילת חוקים אלא עתירות שונות לבג"ץ שבכלל לא קשורות לימין שמאל וערעורים מבתי משפט נמוכים יותר בשרשרת, משהו פה מלוכלך.

2. כמו שכבר כתבתי באחד הפוסטים היותר מאוחרים, אם החוק היה מדבר על הבאת שופט למינוי במליאה הייתי מדבר אחרת (לאו דווקא הייתי מסכים עם זה אך הסיפור היה שונה). כרגע מדובר על אישור בועדת חוקה בלבד. הבחירה צריכה להיות על ידי ועדה מקצועית בהרכב פחות או יותר דומה למה שיש היום, ואם יש טעם לאיזשהו חוק אז להביא אותו לאישור במליאה, בלי חקירות ובלאגנים. כן תומך לא תומך, נקודה - בכל מקרה פוליטיזציה של מערכת המשפט זה משהו שמתאים לארה"ב ולא לישראל.

[MiniMizer]

בשיטה האמריקאית, כל אחת משלושהרשויות מחזיקה את השתיים האחרות בביצים. זה מה שמבטיח שאף אחת מהן לא תשתולל. בשיטה הישראלית יש ריבון על, בג"צ. הכל שפיט ולכל אחד יש זכות עמידה, גם אם אין לו יד ורגל בנדון. שופטי בג"צ יכולים להכריע בכל דבר שהוא, כולל דברים שהחוק לא מאפשר להם. ולמי תודה, למי ברכה, לאהרון ברק כמובן, שהמציא הלכות שמאפשרות לו להכתיב את אופייה של מדינת ישראל, על אפו וחמתו של הריבון האמיתי, שזה אנחנו.

אהרן ברק הוא לא אלוהים. הוא לא יכול להכפיף את כולם למרותו רק כי הוא רוצה. כמו (כמעט) כל אזרחי ישראל, הוא כפוף לחוקי המדינה, ובפרט חוק יסוד השפיטה. אהרן ברק הוא משפטן שמחזיק בדעות מסוימות שאינן לרוחך והנה אתרע מזלך והוא הגיע למעמד הרם של נשיא בית המשפט העליון. האקטיביזם השיפוטי, גישת "הכל שפיט" וכו' שאתה טוען שהוא המציא באורח פלא והכפיף את כל המדינה למרותו, נובעים מהזכויות ששמורות לו ולבתי המשפט בחוק יסוד השפיטה. להזכירך, זהו חוק יסוד שחוקק בכנסת ישראל - אותה כנסת שאף רשאית לשנות אותו במידת הצורך.

מתוך חוק יסוד השפיטה:

בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בענינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.

כלומר, הכנסת נתנה לבג"ץ יד חופשית לדון בכל נושא שהוא רואה לנכון, למען הצדק, בתנאי שנושא זה אינו נמצא בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר. לפי חוק, בג"ץ מוסמך לדון בכל נושא שהוא רוצה - גם במינויים צבאיים. למה שבג"ץ יודיע שהנושא נמצא בסמכותה של הממשלה, אם לפי חוק הנושא נמצא בסמכותו?

אהרן ברק לא קבע שום דבר, אהרן ברק פעל מתוקף הזכויות שהוענקו לו על ידי כנסת ישראל. אתה יכול לטעון שהזכויות האלה נרחבות מדי, אולי אני אסכים איתך ואולי לא, אבל מי ש"אשם" בכך הוא בוודאי לא בג"ץ או אהרן ברק אלא הכנסת. ולא סתם כנסת, אלא כנסת ימנית (העשירית) וממשלה ימנית (ה-20) בראשות הליכוד.

אבל נגיד שאותה כנסת עשתה טעות ובאמת נתנה לבג"ץ סמכויות נרחבות מדי. אם כך, למה לא לשנות את החוק? חוק יסוד השפיטה הוא אמנם חוק יסוד, אבל הוא אפילו לא משוריין! לא נדרש יותר מרוב רגיל כדי להכניס בו כל שינוי שתרצה. והנה, כמעט שלושים שנה אחרי שנחקק, החוק עדיין לא השתנה - אם יש לך טענות כלפי האופן בו עושה בג"ץ שימוש בסמכויות שהוא קיבל מהכנסת על פי חוק, הכתובת שלך היא הכנסת (שרוב חבריה כנראה מבינים את החשיבות במתן סמכויות אלו), לא בג"ץ עצמו שבסך הכל עושה את מה שהכנסת הורתה לו לעשות.

שאר הדברים שרשמת לא קשורים בכלל לא לאהרן ברק, לא לבג"ץ וגם לא לבתי המשפט בישראל. הלכת הסבירות, דיני חוזים וכו' אלו לא דברים שהומצאו בישראל והם מקובלים בכל העולם. כנראה שאם נושא כלשהו היה נראה "סביר" לשני הצדדים, הוא לא היה מגיע לפתחו של בית המשפט - ואם הגיע, זה אומר שהצדדים נותנים לבית המשפט להגדיר את המשמעות של "סביר". מה גם שחוקים רבים מתייחסים ל"אדם הסביר" מבלי להגדיר מהו, וגם במקרה זה האחריות על הגדרת גבולות "הסביר" נופלת על בית המשפט בפרשנותו את החוק.

ועוד מחידויו של ברק, מתברר שמה שהחוק קובע הוא מה שהשופט חושב שהוא קובע. כוונת המחוקק היא מה שהשופט חושב שהיא צריכה להיות ולא מה שהמחוקק אמר בצורה ברורה וגלויה. והכוונה הזו משתנה כשהשופט משנה את דעתו. וגם בחוזים, מה שקובע הוא לא לשון החוזה אלא מה שהשופט חושב שהצדדים התכוונו אליו, כאילו שלא בדיוק למטרה זו מנסחים חוזה. וערכי המדינה? אלו הם הערכים של השופט.

מה הקשר לאהרן ברק? לפני אהרן ברק בית המשפט לא נתן פרשנות לחוקים? זה מגוחך. 99% מהחוקים בישראל הם חוקים כלליים שמחייבים פרשנות של בית המשפט, בכל מקרה לגופו. הכוונה לא משתנה כשהשופט משנה את דעתו, היא משתנה ממקרה למקרה. שופט בכל מקרה לא יכול לקבל החלטה שנוגדת את נוסח החוק - אם בחוק כתוב X, שופט לא יכול לפסוק Y גם אם ממש ירצה. לעומת זאת, אם החוק מתאר W, בית המשפט חייב לבדוק אם אכן נתקיים W כפי שהוא הוגדר בחוק ולא רק שיש מקום, אלא שיש אף חובה לפרשנות.

יש גם לא מעט מקרים ששופטים לא מסכימים בינם לבין עצמם על פרשנות לחוק, ולשם כך קיימת בישראל זכות הערעור - קרה, ולא פעם אחת, שפסקי דין והרשעות בוטלו כי שופטי המחוזי לא הסכימו עם הפרשנות של שופטי השלום, או כי שופטי העליון לא הסכימו עם פרשנות שופטי המחוזי. וזה בסדר גמור, וזה חלק ממערכת המשפט, וזה לא ייחודי רק לישראל וזה בטח לא קשור בשום צורה לאהרן ברק.

אל תנסה להכנס אפילו לדיני חוזים, ניכר שאין לך שום הבנה בתחום המורכב הזה. בתמצית, זה שיש חוזה לא אומר ששני הצדדים אכן התכוונו למה שכתוב בחוזה כלשונו. צד אחד הבין מילה מסוימת באופן מסוים וצד אחר הבין את המילה באופן שונה לחלוטין. גם בדיני חוזים, אם שני הצדדים היו מסכימים על פרשנות החוזה, הם לא היו מגיעים לבית המשפט. מה גם שמרבית התיקים בדיני חוזים שמגיעים לבית המשפט מסתיימים בפשרה בין הצדדים.

אבל גם אם שניהם מסכימים על פרשנות החוזה, אבל אחד הצדדים מרגיש שהחוזה מקפח אותו יתר על המידה, זכותו לפנות לבית המשפט ובית המשפט הוא זה שיקבע האם החוזה ראוי או לא. זה שפלוני יסכים לעבוד בחינם אצל אלמוני ויחתום איתו על חוזה שבו הוא מוותר על כל זכויותיו זה טוב ויפה, אבל זה חוזה שהוא לא סביר (ואף לא חוקי) ולכן לבית המשפט יש הן את הזכות והן את החובה לבטל אותו.

בכל מקרה, ישראל היא ממש לא החלוצה בדיני חוזים, ורוב המבחנים שבתי המשפט משתמשים בהם מקורם בחו"ל (אנגליה למשל).

וכמובן שמותר לשופט - כל שופט, אפילו בשלום - לפסול חוק של הכנסת, בהסתמך על חוק יסוד שבבירור לא כוון למטרה זו, הן לפי לשונו המורשת והן לפי דברי ההסבר של מחבריו בזמן הדיונים עליו.

אז שישנו את החוק, מה הבעיה? זה שהוא חוק יסוד לא אומר שאי אפשר לשנות אותו, בפרט שהוא כאמור בכלל לא משוריין באף אחד מסעיפיו.

[Yoav]

אז שישנו את החוק, מה הבעיה? זה שהוא חוק יסוד לא אומר שאי אפשר לשנות אותו, בפרט שהוא כאמור בכלל לא משוריין באף אחד מסעיפיו.

רק קח בחשבון ששלילת זכות זו מכל בית משפט שהוא (כלומר לא להתיר לאף בית משפט, כולל בג"ץ) היא פגיעה חמורה מאוד במערכות האיזונים והבלמים בין הרשויות השונות, שכן אחד מתפקידי בית המשפט הוא בקרה על הרשות המחוקקת (והמבצעת).

[MiniMizer]

איזו זכות?

[Yoav]

הזכות לפסילת חוקים ע"י בית משפט כלשהו (לא שאני חושב ששופט בת משפט שלום צריך להיות בעל האפשרות לפסול חוק, אך חייבת להות האפשרות הזאת לבית משפט כלשהו, המתאים ביותר במבנה הנוכחי הוא בג"ץ).

[vic07]

טוב, הבנתי כבר שאי אפשר לצפות ממצדדי השופטים שכאן (בפרט מיני ויואב) שאשכרה יתייחסו לפוסטים מנומקים (שלי למשל, או בכתיבה הרבה יותר טובה של איסטרא), אז הרשו לי לשאול שאלה אחת פשוטה: אותם "איזונים ובלמים" שיואב הזכיר - מי מאזן ומרסן את בית המשפט העליון במדינת ישראל, ובאיזה אופן?

[ag43]

אז שישנו את החוק, מה הבעיה? זה שהוא חוק יסוד לא אומר שאי אפשר לשנות אותו, בפרט שהוא כאמור בכלל לא משוריין באף אחד מסעיפיו.

אז הנה -משנים את החוק במקום לבטל לחלוטין את סמכויות בית המשפט על הכנסת, צעד שיעלה צעקות "פאשיזם" (ואולי אפילו בצדק), משאירים את יכולת בית המשפט להתערב בענייני הכנסת, אבל הופכים אותו למאוזן יותר.

[MiniMizer]

אבל עובדה שלא משנים את החוק, כי יש לכך התנגדות מכל קצות הקשת הפוליטית!

אה, ומי שאמור לרסן את בג״ץ היא הכנסת.