צטטתי מתוך הכתבה בוואלה, זה פשוט לא יאמן כמה כדורים אנחנו יורים לעצמנו ולספורט שלנו ברגל, ביד

ובכל מקום אחר. אני אישית מתפלא איך הוא עדיין חי. למי ששכח- פרשת שופטים באדום, נערות ליווי, תיק

ישראל כהן, הפקס הנשכח של מכבי חיפה...רגע זה רק כדוגל בינתיים, בואו לא נשכח כמה ספורטאים שחררנו

מהארץ וכעת הם אלופי עולם בחו"ל(נדמי לי בג'ודו נשים יש אחת כזאת שמייצגת ארגנטינה וגם בקייקים יש אחד

שעבר את קלגנוב בתחרות האחרונה)...וזה רחוק מלהיות הכל. לאן אנחנו נירה לעצמנו מפה זה כבר באמת שאלה קשה,

כי נראה שכל הבושות שיכולנו לעשות לעצמנו כבר נעשו. מזל שיש כמה בודדים שמביאים בשורות שמחות לספורט(מכבי

ת"א בכדורסל עם זכייתה בגביע אירופה, אלופי עולם הטריים ועוד...) אבל המצב הקיים הוא פשוט תעודת עניות נוספת

לספורט הישראלי.

קומץ שחקני כדור רגל מקבלים משכורות הון עתק והם חושבים שהם עושים כדור רגל (הרי כל ההשוואה היא מול האירופאי).

חוץ מזה מה אנחנו מקבלים ? אלימות של אוהדים חוליגנים טפשים שלא בדיוק תורמים למדינה, איומיי שביתות ליגה מטופשות כמו שרק בישראל יכולים להתרגש. לדעתי צריך למרוד בשחקנים, ולהעביר להם מסר חד וחלק! תפסיקו לבכות תעבדו כמו שחקנים נורמלים וכמובן תרוויחו ביושר את מה שמגיע לכם . מצידי תרוויחו מינימום.

כמו שניסח היטב זאת רודריגו גולדברג, כדורגלן מכבי ת"א לשעבר את המנטליות הישראלית:

" באימון יש תרגיל לרוץ לקונוס, לעקוף אותו ולרוץ חזרה. אבל השחקנים לא רצים עד הקונוס,

הם רצים קרוב אליו ואז חוזרים." זה אולי נשמע לכם כמו שטות אבל זאת המנטליות של הכדורגלנים שלנו-

חוסר מקצועויות, "הכמעט" הזה שמעיד אולי מכל על התייחסות של כדורגלן שחושב שהוא אלוהים

למקצוע שלו.