אבל החיות, רק קטנות?

ולמה רק מידי פעם? :

בזמן האחרון משהו מוזר קורה בפורום :

בכל מקרה, השאלה האמיתית היא למה לעזאזל האוגר כרסם את המצנם ועוד יותר- איך הוא עשה את זה. בד"כ מצנם הוא לא כ"כ קל לכרסום.

אני לא הבנתי מה כ"כ מיוחד במשפט הזה, שנפתח עליו דיון ???

זה על אותו משקל כמו "ילד קטן אכל תפוח"

כנראה האוגר, והמצנם ריגשו פה כמה אנשים.

אני עד עכשיו לא מסכים עם הקביעה שהאוגר/הילד הם הנושא .

ההשלכה של המעשים שלהם משפיעה בצורה בלתי הפיכה על המצנם/תפוח .

התפוח כבר לא יהיה שלם , והמצנם כבר לא יכין צנימים .

אני מבין למה הילד והאוגר הנושא , כי הם עושים את הפעולה , אבל הפעולה שלהם נעשת על משהו שלא מתייחסים אליו בכלל , ועל החוסר יחוס הזה אני קצת מוחה , זה הכל .

כבר הבנתי שזה ככה , אני פשוט לא מסכים עם זה .

זה כמו הרעב במדינות עולם שלישיות - זה לא שאין להם מה לאכול , הם פשוט לא קניבאלים .

ה'משהו' הזה שלך נקרא מושא, והוא, במקרה הזה, מה שהפעולה נעשתה עליו (או 'משלים פועל').

בכל מקרה, QQQ, מבחינת תחביר עברי אין שום בעיה עם זה שהמצנם יהיה הנושא. מבחינת הגיון זה קצת קלוש.

והשאלה עדיין עומדת - זה קביל בבגרות בלשון?

בבגרות בלשון לא דורשים הסבר, הם פשוט מבקשים שציין להם מהו התפקיד התחבירי במשפט של חלקים מודגשים / מסומנים / כל המשפט.

אז אם כתבת נושא, וזה נושא, זה לא משנה איך הגעת לזה - העיקר שזה נושא.

ניתוח תחבירי הוא לא ניתוח הגיוני, אלא ניתוח מילולי נטו של משפט.

נושא=מבצע פעולה, לא חייב להיות החלק העבורור המשפט נוצר.