מתוך המאגר הבלתי נדלה של youtube שמעביר את זמני בנעימים בעבודה עם האוזניות, הרשימה של "הטובים ביותר" האישית שלי. אתם מוזמנים להוסיף את שלכם.

מוזיקה סימפונית - מבחינתי הגדול מכולם הוא גוסטב מאהלר. חובבי בטהובן יתלו אותי, אבל בעיני מאהלר התחיל במקום שבטהובן סיים. הוא אמנם מודרני ומורכב יותר, אין בו את המלודיות הזורמות שיש בסימפוניות של בטהובן, אבל העוצמה, העוצמה.

http://www.youtube.com/watch?v=lLUKkyCw4WE&feature=related

סימפונית "התחיה", בביצוע נמרץ בניצוחו של ראטל. לפני מספר שנים בנקאי עשיר שהפך את העניין במאהלר שלו לאובססיה, שכר תזמורת סימפונית שלמה בכספו הפרטי על מנת לנצח על הפרשנות האישית שלו ליצירה.

http://www.youtube.com/watch?v=-LE48mLGBdI

הקלטה קולית קלאסית מתוך שירת האדמה, ככל הנראה מאהלר רדוף האמונות התפלות סירב לקרוא ליצירה זאת סימפוניה על מנת להמנע מקללת ה-9. ביחד עם שרת האדמה מאהלר הלחין בסך הכל 10.5 סימפוניות. הזמרת ששרה בקטע זה, קתלין פרייה, נפטרה מספר שנים מועט לאחר מכן. המנצח, וולטר קלמפרר עוד זכה להכיר את המלחין בחייו.

הרקוויאם הטוב ביותר - הבחירה הצפויה, מוצארט. להבדיל מהמתואר בסרט "אמדאוס" הנראה מעלה, מוצארט לא נעזר בסליירי בכתיבה ולא כתב את היצירה בקדחתנות פטליסטית. מעט לפני שנפל למשכב ונפטר (ככל הנראה מסיבוכי קדחת שיגרונית) עוד מתואר ששר בעליצות את ראשית הלקרימוזה עם חברים. לאחר מותו של מוצארט המלאכה הושלמה ככל הנראה על ידי עמיתו ותלמידו זוסמאייר (אולם הקטעים האלו מרבים למחזר את החומר הקיים ופחות עוצמתיים).

http://www.youtube.com/watch?v=nl-wRbJoWVA

מוצארט מפגין שליטה מושלמת בהרמוניות, תיזמור ומלודיה. כרגיל. מי גאון של אמא?

http://www.youtube.com/watch?v=wBBzsMqDnPE

אם להשוות לאותו הקטע בלחן של וורדי ובניצוחו של המלחין הגרמני המפחיד. כן, זה חזק, אבל זה פשוט לא אותו הדבר.

עוד רקוויאם משובח שראוי לציין הוא של faure, אבל אין ביוטיוב ביצוע סביר שלו...

אופרה.. אהם, הבעיה היא "שמקובל" שווגנר הוא גדול כותבי האופרות בכל הזמנים. אבל פשוט קשה לי לשמוע אותו, מכל מיני סיבות...

האופרות של מוצרט אולי סובלות לפעמים מליברית מטופש ועלילה קיטשית להחריד, אבל המוזיקה מעולה (מוצרט) ובאופרה הזאת (דון ג'יובני, שזה למעשה דון חואן בגרסתו האיטלקית) יש את האווירה הדרמטית-טרגית שמאוחר יותר הפכה לשלטת בז'אנר.

http://www.youtube.com/watch?v=MtShwDwU2Tk&feature=related

את הקטע היפיפה הזה מתוך "נישואי פיגארו" יזהה כל מי שצפה ב"חומות של תקווה".

המשך.

מחזה הזמר הוא סוג של הכלאה בין אופרטה ותיאטרון מוזיקלי. למרבה הצער לא תמיד היצירות בז'אנר זה שורדות את מבחן הזמן ונגועות בקיטש ומסחריות קשה (נו טוב, גם מוצרט רצה למכור כרטיסים).

מחזמר אחד שבאמת זוכה אצלי למקום של כבוד הוא "עלובי החיים", לא טוב כמו הספר, אבל מתקרב... ראיתי את המחזמר בתיאטרון בעברית.

לא בגרסה הזאת, תודה לאל. סקעת, בוא ותראה איך עושים מריוס כמו שצריך...

http://www.youtube.com/watch?v=CJnjcX8skXk

קודם כל עובדים על הרחבת המנעד, ומשתדלים לא לזייף בטונים הגבוהים. ובאמת קצת יותר רגש, בכל זאת מחזמר הוא סוג של מופע תאטרלי. לעשות פרצוף מפחיד לא נחשב משחק...

http://www.youtube.com/watch?v=cuS1cCnG8xc&feature=related

תודה לאל ששירי מיימון לא ניסתה לבצע את התפקיד של אפונין...

מוסיקה מהסרטים. האמת שנמאס לי לשמוע כל הזמן ווריאציות על "הפלנטות" של הולסט. לא עוד מוזיקה סימפונית בומבסטית וקיטשית.

מזל שיש את פליני ונינו רוטה. כאן לדוגמא בקטע הסיום של שמונה וחצי.

http://www.youtube.com/watch?v=SdGrOjAQ_gs

תיזמור מושלם של המוזיקה והנעשה על המסך לכדי יצירה אחת מושלמת.

http://www.youtube.com/watch?v=GKN1T3K1idg&feature=related

לא קשור למוזיקה מהסרטים, סתם אחת מהסצינות המדהימות ביותר בתולדות הקולנוע, מהסרט שהביא לנו את המונח "פפרצי".

אם במוסיקה קלאסית עסקינן, אז לפני כמה ימים חפשתי לתומי האוסים מאלודיים ולפתע מצאתי (בטעות, יש לומר) את השיר הבא:

אני לא בטוח, אבל נראה לי שהשיר הזה נכלל בקטגוריה של מוזיקה קלאסית + מלודית או משהו כזה. באופן כללי זה לא אחד מסגנונות המוסיקה האהובים עליי, אבל הקטע הזה באופן ספציפי לא רע, דיי מרגיע אפשר לומר.

ד"א,

לא מבין מה אתה מוצא במוסיקה קלאסית.

ד"א,

לא מבין מה אתה מוצא במוסיקה קלאסית.

מוזיקה קלאסית היא לא סוג אחד של מוזיקה, אלא מגוון עצום של יצירות מוזיקליות, אינסטרומנטליות ו/או קוליות, במגוון עצום של סגנונות ותצורות שהולחנו לאורך מאות שנים. זה לא סוג אחד של מוזיקה אלא ספקטרום עצום.

http://youtube.com/watch?v=jCZdjYrB788

מוזיקה כנסייתית ווקאלית בת 800 שנים.

באך, כמה מאות שנים מאוחר יותר, עם סולם אחר, כלים אחרים. זאת לא אותה המוזיקה.

עוד כמה עשרות שנים קדימה, גישה אחרת לחלוטין, כלים אחרים.

קטע תזמורתי מודרני יחסית, בערך מאה שנים. בוודאי ישמע לך מוכר משום שהיצירה הזאת שימשה השראה ישירה למוזיקה של מלחמת הכוכבים ושל עשרות סרטים אחרים. שים לב שההבדל בין הסגנון הזה לסגנון של מוצרט הוא בערך כמו ההבדל שיש בין אמינם ללאונרד כהן...

http://youtube.com/watch?v=veru9ThjIoY&feature=related

וחוץ מהשימוש בתזמורת, איזה קשר יש בין הקטעים האלו לאלו שלפניו?

Estelle featuring Kanye West - American Boy

http://www.youtube.com/watch?v=If0lrwEzdBY

ו- 2pac

2pac זה לא במקרה הזמר שממשיך להוציא אלבומים בקצב שמבייש הרבה אומנים, איך נגיד את זה, חיים יותר?

בכל מקרה, אם אתה כבר בוחר בהשוואה המעט תמוהה הזאת, שיהיה. בכל מקרה, אני חש שההיפ-הופ מיסחר עצמו לדעת מהר מדי. קשה לי להתייחס לז'אנר הזה כאמנות, אלא יותר כעסק מסחרי ודרך מהירה לעשות בוחטות שאפשר לבזבז על מכוניות ושרשראות זהב (ולא לשכוח את ה-pimp stick עם היהלומים).

שניה החברה' האלה מצחיקים אותי בטירוף(only hands small).

כמי שניגן פסנתר תקופה, לנגן יצירות של רחמנינוב היה לא קל ולא נחמד :bash:

גם לי יש ידיים קטנות

2pac זה לא במקרה הזמר שממשיך להוציא אלבומים בקצב שמבייש הרבה אומנים, איך נגיד את זה, חיים יותר?

בכל מקרה, אם אתה כבר בוחר בהשוואה המעט תמוהה הזאת, שיהיה. בכל מקרה, אני חש שההיפ-הופ מיסחר עצמו לדעת מהר מדי. קשה לי להתייחס לז'אנר הזה כאמנות, אלא יותר כעסק מסחרי ודרך מהירה לעשות בוחטות שאפשר לבזבז על מכוניות ושרשראות זהב (ולא לשכוח את ה-pimp stick עם היהלומים).

רק המוכשרים באמת מתעשרים מזה

חיובי, ליל ג'ון מוכשר ביותר

רק המוכשרים באמת מתעשרים מזה

אתה באמת מאמין למשפט הזה?

אולי עד סוף שנות ה-90 ההיפ-הופ חידש והשפיע. משום מה בשנים האחרונות כולם הולכים לפי אותה הנוסחה, אותו קו מוזיקלי, אותן מילים פרווה. אולי מבצעי ההיפ-הופ המצליחים באמת יודעים לעשות ראפ (דקלום-שירה) טוב מבחינה טכנית, יש להם את המראה והשיווק הנכון, אבל כישרון זה הרבה מעבר לזה. בתכלס אני לא סובל את הז'אנר וכנראה לא מודע לניואנסים שבו, אבל אפילו לי אין ספק שבעוד ש-2pac היה באמת מוכשר, מקורי ואמיתי (אני אפילו לא מחליף תחנה שיש שיר שלו) מרבית האמנים היום פשוט לא. בערך כמו ההבדל בין חווה אלברשטיין לנינט, בין זוהר ארגוב לבועז מעודה...

אתה באמת מאמין למשפט הזה?

אולי עד סוף שנות ה-90 ההיפ-הופ חידש והשפיע. משום מה בשנים האחרונות כולם הולכים לפי אותה הנוסחה, אותו קו מוזיקלי, אותן מילים פרווה. אולי מבצעי ההיפ-הופ המצליחים באמת יודעים לעשות ראפ (דקלום-שירה) טוב מבחינה טכנית, יש להם את המראה והשיווק הנכון, אבל כישרון זה הרבה מעבר לזה. בתכלס אני לא סובל את הז'אנר וכנראה לא מודע לניואנסים שבו, אבל אפילו לי אין ספק שבעוד ש-2pac היה באמת מוכשר, מקורי ואמיתי (אני אפילו לא מחליף תחנה שיש שיר שלו) מרבית האמנים היום פשוט לא. בערך כמו ההבדל בין חווה אלברשטיין לנינט, בין זוהר ארגוב לבועז מעודה...

תומך בדעה שלך המוזיק ההקלאסית של היום זה מטאל או הרוק פרוגרסיב ללא ספק

הנדיבות שבא מחלקים את התואר "קלאסי" בעייתית בעיניי. אני חושב שעל מנת לקבל את התואר "קלאסית", יצירה חייבת לשרוד (הווה אומר להיות עדיין מושמעת ומשפיעה) גם אחרי שאחרוני האנשים ששמעו אותה כשהייתה חדשה מתו. באופן זה ניתן לסנן כל מיני השפעות זרות, אופנות חולפות, ו-hype שלא קשור לאיכות היצירה עצמה.

לשיטתי, הביטלס (לדוגמא) עדיין לא יכולים לזכות בתואר "קלאסיים" משום שהאהדה ליצירות שלהם עדיין מושפעת מה-hype שהקיף אותם וההשפעה התרבותית הישירה שלהם על קהל המאזינים.

מבחן הזמן גם חשוב מבחינה אחרת, הרבה יוצרים שהיום מוכרים "כקלאסיים" לא זכו לפופולריות רבה בימי חייהם, אולי בגלל יח"ץ גרועים, אולי בגלל שהם הקדימו את זמנן ואולי בגלל מזל רע. מאהלר נחשב בזמנו כמנצח מהולל וגם הצליח מאוד ככזה, אבל הסימפוניות שלו לא זכו לפופולריות רבה עד שנות החמישים של המאה ה-20, כ-40 שנים לאחר מותו. מוצארט היה המלחין הקלאסי הפורה ביותר והיום הוא ככל הנראה המלחין המושמע ביותר, אולם בימי חייו הוא זכה להצלחה כלכלית צנועה למדי (אם כי להגיד שלא היה אהוד ומוצלח בימי חייו תהיה הגזמה).

קושי נוסף שעומד בדרכה של מוזיקה פופולרית מודרנית להפוך "לקלאסית" היא שהמוזיקה לא יוצאת לקהל כלחן (או כלחן ומילים) אלא כיצירה מוגמרת שהיוצר כבר קיבע בה את הפרשנות שלו. יצירה קלאסית ניתנת לפרשנות מחודשת בכל דור ודור ועל ידי כל מבצע, אין לי ספק שקונצרטו של מוצארט היום נשמע שונה מאוד מאשר האופן שבו בוצע לפני 200 שנה. אולם האם היצירה המודרנית המוקלטת, לדוגמא יצירת רוק מוצלחת, תשרוד את השנים? האם ניתן בכלל לתת פרשנות מחודשת ליצירה שהתווים והמילים שבה לעיתים משניים למבצעים עצמם?

תתן בוודאי דוגמאות של תזמורות סימפוניות גדולות (ולפעמים בקנה מידה קטן יותר - קבוצות קאמריות) העורכות מדי פעם קונצרטים בהם ניתנת פרשנות תזמורתית ליצירות רוק ופופ שונות, אולם שים לב שמדובר כמעט תמיד בפרשנות מאוד קלילה (מזכיר קצת מוזיקה לסרטים) וליצירות אהובות ופופולריות, כאשר המטרה של הקונצרטים האלו היא כמעט תמיד להכניס כסף לקופה או למשוך קהל מנויים צעיר יותר.