סיפור יפה מאד שהגיע אלי במייל

[Os.Master]

יום אחד כשהייתי בכיתה ט', ראיתי ילד מהשכבה שלי שהיה בדרכו הביתה מביה'ס, שמו היה עידו. נראה היה שהוא סוחב את כל הספרים שלו.

חשבתי לעצמי : למה ילד ייקח את כל הספרים שלו הביתה מביה'ס? הוא בטח יורם.

היה לי סופשבוע עמוס (מסיבות ומשחק כדורגל עם החברים שלי בשבת אחה ' צ) אז משכתי בכתפי והמשכתי ללכת .

בשעה שהלכתי , ראיתי חבורה של ילדים רצים לכיוון עידו , העיפו לו את כל הספרים מהיד והפילו אותו לאדמה.

המשקפיים שלו עפו וצנחו על הדשא במרחק 3 מ' ממנו. הוא הביט למעלה וראיתי את העצב בעיניו.

ליבי יצא אליו, רצתי וכשהוא זחל מסביב כדי לחפש את משקפיו וראיתי דמעות בעיניו.

נתתי לו את המשקפיים ואמרתי לו 'החברה האלה מגעילים' הוא הסתכל אלי ואמר 'היי- תודה ' וחייך אלי.

זה היה אחד מאותם חיוכים המראים הכרת תודה אמיתית , עזרתי לו לקום ולהרים את ספריו ושאלתי אותו למה לא ראיתי אותו קודם , איפה הוא גר.

הסתבר שהוא גר לידי , אז שאלתי אותו איך קרה שלא ראיתי אותו קודם לכן.

הוא אמר שהוא הלך לבי'ס פרטי קודם לכן.

בחיים לא הייתי מתחבר עם ילד שהולך לבי'ס פרטי לפני כן.

דיברנו כל הדרך הביתה ועזרתי לו לסחוב חלק מהספרים.

מסתבר שהוא ילד 'גזעי'.

שאלתי אותו אם הוא היה רוצה לשחק איתנו כדורגל ? הוא ענה שכן.

בילינו ביחד כל אותו סופ'ש וככל שהכרתי אותו יותר כך חיבבתי אותו יותר וכך גם החברים שלי.

ביום ראשון בבוקר ראיתי אותו שוב עם כל הספרים.

אמרתי לו , נראה לי שאתה הולך לפתח שרירי ידיים חזקים במיוחד אם תסחוב את כל הספרים האלה כל יום . הוא צחק והעביר לי חלק מהספרים.

במהלך 4 השנים הבאות , עידו ואני נעשינו חברים טובים.

כשסיימנו את התיכון , התחלנו לחשוב על צבא ואוניברסיטה.

ידעתי שכל הזמן נישאר חברים למרות שכל השכבה ואני צחקנו עליו על כך שהוא 'יורם' הוא היה צריך לשאת את הנאום בשם הבוגרים בטקס סיום התיכון.

ראיתי את עידו באותו יום, הוא נראה נהדר, הוא היה אחד מאותם נערים שבאמת מצאו את עצמם במהלך התיכון.

הוא התמלא וממש נראה טוב למרות המשקפיים. היו לו הרבה חברות במהלך התיכון.

הוא היה מאוד נרגש מהנאום. טפחתי לו על השכם ואמרתי לו 'אל תדאג- אתה תהיה גדול' הוא הסתכל עלי באחד מאותם מבטים ( מלאי הכרת תודה) וחייך.'תודה' הוא אמר.

כשהוא התחיל לנאום, הוא כחכך בגרונו ואמר:

סיום התיכון הוא זמן להודות לאלה שעזרו לך לעשות את זה במהלך השנים הקשות הללו ההורים שלך המורים שלך.אבל יותר מכל החברים שלך. אני פה כדי לספר לכם שלהיות חבר של מישהו, זהו המתנה הטובה ביותר שיכולת לתת לו . אני הולך לספר לכם סיפור , הסתכלתי עליו, לא מאמין למשמע אוזני כששמעתי שהוא מספר את הסיפור של היום בו הכרנו.

הוא סיפר שהוא תיכנן להתאבד באותו סופשבוע.

הוא סיפר איך הוא רוקן את כל הארונית שלו וניקה אותם כדי שאימא שלו לא תצטרך לבוא לנקות לאחר מכן ולסחוב את הספרים שלו. הוא הסתכל אליי וחייך חיוך קטן.

'למזלי , ניצלתי , החבר שלי הציל אותי מהתאבדות'.

שמעתי את הרחשים בקהל בשעה שהבחור החתיך , הפופולרי והמוצלח הזה, מספר על הרגע החלש ביותר שלו.

ראיתי את ההורים שלו מסתכלים עלי למחייכים את אותו חיוך מכיר תודה, שעד לאותו רגע לא הבנתי את המשמעות של אותה הכרת תודה.

אף פעם אל תמעיט מהעוצמה של פעולותיך - שיכולות לשנות חייו של אדם לטובה או לרעה.

אלוהים שם אותנו בתוך חייו של האחר כדי שנשפיע זה על זה בדרך כלשהי.

כעת יש לכם שתי אפשרויות :

1. להעביר את הסיפור לאחרים.

2. לשכוח מהסיפור.

אני בחרתי באפשרות הראשונה

' חברים הם מלאכים שמעמידים אותנו על הרגליים כאשר הכנפיים שלנו שוכחות כיצד לעוף '

[SciFi7]

סיפור אמיתי ?

אפילו אם לא, סיפור יפה.

[Os.Master]

סיפור אמיתי ?

אפילו אם לא, סיפור יפה.

האמת ידידי שאין לי מושג

חבר שלי שלח לי את זה ורשם סיפור יפה תקרא

ואז שמתי פה

חג שמח

[sagi_10]

2

למי אכפת...יש אלפי סיפורים כאלה באינטרנט .

הבנו את המסר

[FeedMe]

2

למי אכפת...יש אלפי סיפורים כאלה באינטרנט .

הבנו את המסר

[arieljt]

יפה, מוכר, והנה עוד אחד. לא פחות יפה:

לאמא שלי הייתה רק עין אחת,

שנאתי אותה- היא הייתה מבוכה גדולה עבורי...

היא בישלה עבור תלמידים ומורים בכדי לתמוך במשפחה כלכלית.

היה יום אחד, במהלך בית הספר, שבו אמא שלי באה לבקר אותי

הייתי כל כל מובך... איך היא עשתה לי את זה?

התעלמתי ממנה, זרקתי לה מבט שנוא וברחתי משם.

יום למחרת, אחד מחברי הכיתה צחק: "חחח, לאמא שלך יש רק עין אחת!"

רציתי לקבור את עצמי- רציתי גם שאמא שלי תיעלם...

כאשר באתי הביתה התעמתתי עימה ואמרתי :

" את כנראה רוצה שאני אהפוך לבדיחה...למה שלא תמותי וזהו? "

אמא שלי לא הגיבה.

לא עצרתי לשנייה לחשוב על מה שאמרתי- הייתי מלא זעם

הייתי עיוור לרגשות שלה...

כל מה שרציתי זה לצאת מהבית הזה ושלא יהיה לי שום קשר איתה.

אז למדתי מאוד קשה וקיבלתי הזדמנות ללמוד בסינגפור

הייתי מאושר עם החיים שלי ועם הילדים שלי.

יום אחד, אמא שלי באה לבקר אותי...

היא לא ראתה אותי שנים ולא פגשה כלל את הנכדים שלה,

היא עמדה ליד הדלת והילדים שלי צחקו עליה, אני צעקתי עליה על כך שהיא הגיעה ללא הזמנה.

צרחתי עליה: " איך את מעיזה לבוא לבית שלי ולהפחיד את הילדים?

לכי מכאן! עכשיו!

לנוכח מה שאמרתי, אמא שלי הגיבה : "אוי, אני מצטערת, אני בטח קיבלתי כתובת שגוייה" - אמרה ונעלמה...

אחרי תקופה הגיע לביתי בסינגפור מכתב בנוגע לנשף מחזור.

אז שיקרתי לאישתי ואמרתי לה שאני נוסע לרגל עסקים.

אחרי הנשף, הלכתי לבית של אמא שלי, מתוך סקרנות

השכנה אמרה לי שהיא מתה...

לא הזלתי ולו דמעה!

נתנו לי מכתב שהיא רצתה שאקבל לאחר מותה

"בני היקר, אני חושבת עליך כל הזמן...

אני מצטערת שהגעתי לסינגפור והפחדתי את הילדים

שמחתי ששמעתי שאתה מגיע לנשף

אך כנראה שלא אוכל לראותך

אני מצטערת שהייתי עבורך מבוכה מתמדת

תבין... כשהיית קטן, היית מעורב בתאונת דרכים ואיבדת עין אחת,

בתור אמא, לא יכולתי לסבול את המחשבה שתצטרך לגדול עם עין אחת, לכן...

נתתי לך אחת משלי!

כל כך הייתי גאה בבן שלי שיכול לראות עולם שלם, במקומי, בעין זו...

עם הרבה אהבה,

אמא שלך..."

@ BitchSlap

"We Don't care That you don't care"

[פרז]

אני בוחר באפשרות הראשונה

כל המציל נפש אחת,כאילו הציל

[Pika007]

שכחת את ההמשך לסיפור:

אחרי סיום התיכון אותו ילד מצליח התגייס לצה"ל, למרות כל כישוריו המדהימים והשכל הפעיל ביותר שלו, הוא לא סבל מדלקת פרקים כרונית ולכן נתנו לו פרופיל 97 ותקעו אותו בתותחנים או ב [הכנס שם של חיל ירוק פה], כעבור חודשיים גופתו נמצאה בחדרו בבסיס כאשר חור של כדור בראשו ו M16 מעשן לידו.

עכשיו זה לא מבוסס על סיפור אמיתי או דמיוני, זה אכן סיפור אמיתי שחוזר על עצמו הרבה מאוד.

ובקיצור.......

2

למי אכפת...יש אלפי סיפורים כאלה באינטרנט .

הבנו את המסר

[FeedMe]

שכחת את ההמשך לסיפור:

אחרי סיום התיכון אותו ילד מצליח התגייס לצה"ל, למרות כל כישוריו המדהימים והשכל הפעיל ביותר שלו, הוא לא סבל מדלקת פרקים כרונית ולכן נתנו לו פרופיל 97 ותקעו אותו בתותחנים או ב [הכנס שם של חיל ירוק פה], כעבור חודשיים גופתו נמצאה בחדרו בבסיס כאשר חור של כדור בראשו ו M16 מעשן לידו.

עכשיו זה לא מבוסס על סיפור אמיתי או דמיוני, זה אכן סיפור אמיתי שחוזר על עצמו הרבה מאוד.

ובקיצור.......

ממתי רובים מעשנים? 0:

[david32]

ממתי רובים מעשנים? 0:

אחרי הטירונות כמובן הם לא עומדים בזה ומתחילים לעשן , לפעמים ממש כמו קטרים.