כמו כן, אני ממליץ לך מאוד לפנות לע"רן (1201 מכל טלפון) ברגעים שאתה מרגיש שהדכאון מכביד עלייך ואין לך עם מי לדבר,

הרבה פעמים יותר קל לדבר עם זר גמור מאשר עם מישהו שאתה מכיר, בדיוק בשביל זה הם קיימים ולזה הם מוכשרים,

אתה לא חייב למסור שום פרטים ואתה יכול לדבר על מה שרק בא לך ..

מה אני אוהב? מוזיקה. אני הייתי מנגן שעות ביום פעם. היום אין לי כוח להרים את הגיטרה שלי או ללכת לפסנתר.

מנגן שירים שכבר יש או שירים שאתה מלחין?

איפה אתה גר אם אפשר לדעת? כי אצלי למשל אפשר בקלות לקום מוקדם בבוקר וללכת ל"יער" או לשדות לראות את הזריחה למשל, לראות איך העולם מתעורר. אולי אתה תאהב את זה. אני מציע לך לנסות! אם אתה חושב שאתה לא יכול , תבקש מההורים שלך שיכריחו אותך - לדעתי זה יכול לעזור ואם זה לא עוזר אז לפחות ניסית.

לטוס לסקנדינביה לא נשמע לי רעיון טוב ואני אסביר לך למה: סקנדינביה היא בוא נגיד לא המדינה הכי ברוכת שמש בעולם (לעומת המזרח ) ואם אתה עוד תקום ותראה שהשמיים קודרים זה יכול להרוס לך. מציע לך לחשוב לכיוון של באמת ארץ זולה יותר עם יותר שמש (לא יודע למה נדבקתי להודו אבל די זול שמה ואני חושב שיכול להיות שאתה תהנה. תחשוב על זה , קח דף תתחיל לרשום מה אתה היית רוצה לעשות (לא רוצה לעשות כלום? מושלם שים סככה ביום חם בשמש אבל שלא יעשה צל טוטאלי אלא פשוט שהשמ לא תיהיה בעיניים (למשל מין בד קל ודק כזה) ותשכב שמה על איזה משהו יחסית נוח אבל לא נוח מדי ותתכונן להזיע - תביא מים! ולדעתי אחי כמה שעות ככה (אם באמת חם) אתה תרגיש יותר טוב.

DAVID- קודם כל, אתה בעצמך ילד, עם כל הכבוד.

שנית, זה שאתה לא מאמין לא אומר שזה לא נכון. זו עבודה שיש הרבה אנשים שזה מפריע להם (ואני לא מדבר על הזיון עצמו, אין שום קשר לטנטרה ואני בכלל לאיודע מה זה).

שלישית, לא קבעתי עובדה אלא העלתי סברה והבאתי לו את האפשרות לחשוב על זה.

מי שפה דוחף שטויות זה אתה, שדוחף "פסיכולוגיה בגרוש".

בוא אני אסביר לך ברוגע למה אני מתכוון.

אתה לא הבנת אותי נכון ואולי אני בכלל שגיתי בכך שכתבתי "לילד" אבל מכיוון שאתה מבוגר ממנו לדעתי זה איכשהו בסדר (העיקר שהוא לא לוקח את זה קשה וברצינות).אתה לא יודע מה זה? בסדר, אבל אני התכוונתי שלא צריך לתת לו עכשיו משהו שכיביכול (כפי שאתה אומר) אמור לעזור אבל בעצם (בדרך כזו או אחרת) יכול לפגוע בו - וכדי לסגור את העניין הזה אחת ולתמיד אני מבקש לא להתחיל לדחוף לו אמונות כאלה או אחרות! כי כול אמונה יכולה להגיד שהשניה שגויה ושהשניה לא טובה , ואם זה קורה אז נתת לו עוד סיבה למה פחות לרצות לחיות (עכשיו יש לו על הראש החלטה)

דוחף שטויות? מה שתגיד. עובדה שלי זה עזר. אם זה עזר לי ואני יודע מה גורם לי להרגיש איכשהו טוב (או לפחות זה הדבר הטוב שאני זוכר מהסיוט) אז למה לי לא להציע לו את זה?

פסיכולוגיה בגרוש? אה נכון עדיף שהוא ישתכר ולמחרת יקום עוד יותר גרוע (עוד עם כאב ראש עצבני?) או אולי אתה רוצה לתת לו LSD ככה שיוכל לצאת מהעולם הזה ולהגיע לעולם אחר (ואם זה ידפוק לו את המוח?)

תשמע אני לא מנסה להעליב אותך או משהו אבל בוא ניזהר בכול דבר שאנחנו מציעים (כמו שגם אני נזהר ולא מתחיל לתת לו פה הצעות לאמונה מסויימת שהאמנתי בה...)

קבל דרשה ברסלבית טיפוסית

כ??י-ב?ש??מ?ח?ה ת?צ?או? , ו?ב?ש??לו?ם ת?ו?ב?לו?ן; ה?ה?ר?ים ו?ה?ג??ב?עו?ת, י?פ?צ?חו? ל?פ?נ?יכ?ם ר?נ??ה, ו?כ?ל-ע?צ?י ה?ש???ד?ה, י?מ?ח?או?-כ?ף. יג ת??ח?ת ה?נ??ע?צו?ץ י?ע?ל?ה ב?רו?ש?, תחת (ו?ת?ח?ת) ה?ס??ר?פ??ד י?ע?ל?ה ה?ד?ס; ו?ה?י?ה ל?יהו?ה ל?ש??ם, ל?או?ת עו?ל?ם ל?א י?כ??ר?ת.

אמר מוהר"ן זצ"ל על ידי השמחה יוצאים מהצרות שנאמר " כי בשמחה תצאו "

מזכיר את עצמך קצת?

http://www.newgrounds.com/portal/view/178020

אם כן יש לנו משהו משותף..

דייויד, אני גם לא מנסה לפגוע בך חס וחלילה.

רק תבין כמה דברים:

א. קודם כל, אתה עדיין יחסית צעיר. אני לא מהאנשים שחושבים שהם עברו הכל בחיים, ממש ממש לא. אני גם לא אומר את זה כמשהו רע. הלוואי לחזור לגיל 17.

אבל לפי מה שאני מכיר, ההבדל בגישה בין גיל 16-17 לבין גיל 22-23 הוא ענק. אולי במקרה שלך אני טועה, אני לא מכיר אותך.

ב. כשאני אומר פסיכו' בגרוש אני לא אומר שמה שאתה אומר לא נכון.

אבל מה שאתה אומר לא יעזור לו. כי הוא לא צריך רק מודעות למצב שלו. את זה יש לו כבר.

הוא צריך דברים שהם קצת מעבר לזה. הוא צריך עצות מעשיות למה לעשות. אם לא, מה ההבדל?

אפשר להגיד לבן אדם שהוא צריך להיות שמח ולא עצוב עד מחר. מה זה עוזר סתם להגיד את זה? מה, הוא לא יודע את זה?!

זוהי דעתי לפחות.

ג. אני לא חושב שאמרתי פה משהו שיכול לפגוע. לא כתבתי שום דבר קיצוני.

עם כל הכבוד, להשתכר זה לא הורג, לא צריך להגזים. צריך "לחיות" בחיים. כל דבר אפשר לעשות בצורה אחראית ואפשר לעשות בצורה לא אחראית.

לא אמרתי להשתכר או לשתות לשם האקט עצמו אלא כמשהו כולל.

סמים זה לא חוקי וחוץ מזה לא ניסיתי סמים ולכן בחיים לא אמליץ על משהו שלא עשיתי.

בכל מקרה, הוא ילד גדול.

ד. אני לא דוחף אמונות, אם הוא לא רוצה שאנשים יביעו דעה שלא יפתח ת'רד.

אני מציע סברות, יש לו ראש משלו לחשוב על זה.

סתם להגיד את אותו דבר שאמרו 9999 פעמים לא עוזר בשום דבר.

*עריכה:

בכל מקרה, החלטתי להוריד את הקטע הזה.

זה בכל זאת לא כל כך אחראי לכתוב את זה פה.

והכי חשוב- אם שותים לא נוהגים.

יפה מצדך שחשפת את מצבך וזה אומר שכבר יש בך כוחות שרוצים את הריפוי ואת הסיוע ( סימן של בריאות )

זה יעבור , פשוט זה יעבור , והמחשבות שהרגשת הדיכאון לא תעבור, הם למעשה קולות שהמחלה משמיעה, אלו הם לא הקולות של המציאות , כלומר חלק מהמחלה זה לחשוב ( בהיגיון ליכאורה ) שהדיכאון לא יעבור .

אם שחרור / עיכוב של חומר כימי במוח יכול לגרום להרגשה , אז גם הרגשה יכולה לגרום לשיחרור / עיכוב חומרים במוח , איך משיגים את ההרגשה כשאין לך כוח ? צוברים כוח , איך צוברים כוח ? ע"י פעולה ( טעות נפוצה לחשוב שעל ידי מנוחה , מספיק לראות גוף של בן אדם עובד לגוף של בן אדם שמתבטל ) , איזו פעולה מומלצת לאדם שאין לו כוח ? פעולה הדרגתית , הפעולה ההדרגתית הממולצת היא הליכה בהתחלה טיול ואחרכך הליכה נימרצת , כך תאגור אנרגיה ותאפשר לראש שלך את המנוחה שהוא זקוק לו כדי לבצע את ההטמעה ועיבוד של המידע הרב שאתה צריך לעבד מפני שאתה אדם רגיש .

אם הירגשת סימפטיה מהתרד כניראה שיש בשביל מה להמשיך , דרך צלחה ויהיה טוב , אל תדאג .

לפני שבועים הייתי בהלוויה של בחור שהיה במצב דומה לשלך, בגיל 25 הוא החליט לגמור ענין.

החליט שהוא סבל מספיק ושזה לא שווה את זה, אני לא מבין אותו ובחיים לא אבין אותו, יש לכולנו תקופות קשות, אבל רוב המגיבים פה לעולם לא יהיה בנעליים שלך, אנחנו נכנסים לדיכאון מסיבה כלשהי, אצלך זה פשוט קורה.

בסופו של דבר תן לשכל שלך לנצח, אתה כותב בצורה רהוטה, בטח עבור בחור בגילך, אתה יודע שהרעיון שעובר לך בראש הוא לא הרעיון הכי חכם שהיה לך השנה, ויש לך מספיק ביצים לבקש עזרה. בראיה אובייקטיבית של מישהו שמעולם לא פגש אותך, נראה שנקודת ההתחלה שלך לחיים עצמאיים היא די גבוהה.

לדעתי האישית, והלא מבוססת של שום ניסיון רפואי אלא רק על אינסטינקט, ככל שתתבגר ותצליח, הדברים יישתפרו, כשתגיע לגיל 30 אתה תסתכל אחורה, ולמרות שלפעמים עדיין יהיה לך חרא, אתה תשמח שהחלטת להישאר ולראות מה קורה הלאה.

איך שלא יהיה, תדבר עם ההורים שלך, תשתף אותם, גם אם זה קשה, הם האנשים היחידים בעולם שאתה באמת, אבל באמת חייב להם משהו.

קיצר, נסגור בזה שכדאי שתדבר עם הפסיכיאטור שלך להחליף שיטת טיפול\סוג תרופות

או לנסות פסיכיאטור חדש

אחי אני לא ממש מכיר את התחושות שלך אבל אני מכיר דברים דומים (רצון עז לקבל משהו אבל זה פשוט לא קורה)

ובוא אני יגיד לך מה מוציא אותי מזה תמיד ופשוט מעביר את כל המחשבות למקום אחר..

1. בית כנסת, אני לא יודע אם אתה אדם מאמין או מסורתי אבל תנסה תאמין לי זה אחד הדברים המחזקים והכיפים שמסדרים לך את הראש אתה חוזר הביתה מבית כנסת מרגיש מלך העולם הולך לך עם כיפה יום שישי בערב תאמין לי אין על זה, זה משכיח מכל הצרות מנתק אותך מהעולם לכמה זמן ומחבר אותך לבריאה, אם לא מתאים לך בית כנסת עם הרבה אנשים תנסה להניח תפילין כל בוקר, אפילו תצא החוצה לגינה תעמוד בשמש תניח תפילין תתחבר לרגע לבורא עולם ולטבע זה ינתק אותך מהמחשבות שלך ויתן לך להתחיל בוקר בצורה יותר רגועה...

2. יציאות עם חברים כמובן כל צחוק עם חברים משכיח אותך מהצרות שלך בבית משכיח את זה שיש מישהי שלא רוצה אותך או משכיח את זה שאתה בדיכאון וכו'

3. ואחד הדברים המפנקים לקום בבוקר מוקדם שעוד יש אוויר נעים ושמש לרדת להליכה לשמוע מוזיקה לשבת בצל במקום ירוק ויפה לעשן אפילו איזו סיגריה לשתות שוקו קר תנסה ליהנות מהדברים הקטנים האלה..

4. תנסה לקרוא את הספר הסוד אני בטוח שזה יכול לעזור.

5. תחשוב שיהיה טוב ושאפילו עכשיו טוב, תשכנע את עצמך, אני יודע שזה קשה אבל מספיק מחשבה חיובית אחת ועל המקום מה שאתה חושב על עצמך משתנה

בהצלחה אתה תצא מזה

לגבי כל השטויות של "התחברות עם המין השני"-

זו השטות הכי נוראית שאפשר לעשות במצב של דכאון.

במקרה הקלוש שזה מצליח לתקופה מספיק ארוכה (שנים) עד שהדכאון עובר או משתפר בצורה משמעותית- זה מועיל.

חבל שמדובר על סיכוי קלוש מאוד.

הכרתי מישהו שהציעו לו אותו דבר, המצב שלו השתפר ל 3 חודשים, ואחרי שהיא זרקה אותו הוא ניסה להתאבד, למזלו לא הצליח.

העצה הבודדת שלי להשקפה על החיים? Take it easy.

לא מתאים לך להתחבר למשהו? אל תתחבר.

תסתכל על הדברים מנקודת המבט שלך, ותצחק על העולם. זה הכל.

אז נצטט כבר את מיקה ונגיד Relax, take it easy, for there is nothing that we can do...

לדעתי רובכם נותנים פה עצות ספציפיות מדי, שמתאימות לחוויות האישיות שלכם ולמצב הנפשי (הסביר להניח ממוצע) שלכם (בית כנסת למשל לא יכול לעזור). אני לא מבטיח שהעצות שיש לי לתת לך יהיו טובות או מתאימות לך, אבל זה מה שאני יכול לעשות.

1) Everything will flow. צא מנקודת ההנחה הזאת. אם אתה מתאבד הכל נגמר לנצח ואין אפשרות להתחרט. אין משהו טוב בהתאבדות, אין בזה משהו רע - אין בזה כלום. כל עוד אתה חי - אתה קיים. ברגע שאתה לא חי - אתה כבר לא קיים. כל דבר הוא זמני, ואם אתה מסכים עם הגישה הזאת אז יש לך תקווה. אתה יכול לחשוב "אולי עכשיו הכל נראה אבוד, אבל אולי עוד 5 שנים, 10 שנים, 25 שנים - ימיצאו תרופה שתרפא לגמרי את המחלה (הנחה הגיונית לדעתי). אני לא יודע בן כמה אתה, אז אני אניח נגיד 20. אם כשתהיה בן 36 ימציאו תרופה שתרפא את זה לגמרי, ואתה תמשיך לחיות בצורה טובה עד גיל 86 - אז 16 השנים הקרובות לא שוות את 50 השנים הטובות שלאחר מכן? לדעתי כן (אבל אני לא נמצא בנעלייך מצד שני).

2) תנסה ללמוד על האושר ולחפש מה רלוונטי לך, למרות הבעיה שיש לך. יש המון ספרים שעוסקים בסוגייה ויש להם תבונות לגבי מה יכול לגרום אושר ומה לא (ספרים מדעיים, לא New-age, למרות שיש גם כמה ספרי New-age טובים, ועל הגרועים והטיפשיים אין בעיה לבנאדם אינטלגנטי לעלות עליהם).

3) נסה לדבר עם אנשים יותר חכמים מאיתנו. אולי עם אנשים שיש להם בעיה דומה לשלך ומצאו פתרון כלשהו (אולי יש פורומים בנושא? לאו דווקא בעברית? או פורומים שהם לא באינטרנט?). אולי תנסה לאמץ גישה פילוסופית שתעזור לך לשפר את איכות חייך, אולי תקרא ספרי פסיכולוגיה או פסיכאיטריה בנושא שיכולים לעזור לך להבין איך להתמודד טוב יותר.

תודה חברה. הת'רד הזה שיפר את המצב במעט

אני מניח שאני אתן לזה עוד זמן, אסיים בית-ספר ומשם נראה מה יקרה עם החיים שלי. בכל מקרה, תודה למי שהגיב, בניגוד למה שציפיתי מראש לא היו פה כאלו שאמרו "grow up emo kid". מקסימום תמיד אפשר למות, NO RUSH.

לא יודע מה איתך

אבל השיר הזה יוציא אותי מהדכאון הכי חזק בעולם

http://www.youtube.com/watch?v=VjYDC_7V008

אין משהו בעולם שקצת כושר לא יכול לשפר.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3483395,00.html