התרופות עזרו הרבה לתופעות פיסיות של הדכאון-חוסר ריכוז בעיקר, גם לפן הנפשי, אני פחות רע מבעבר, אבל עדיין. אתה צודק שאין שום מוטיבציה לעשות כלום, אבל גם אין אף אחד "עם היד על הדופק" כמו שניסחת. ההורים שלי לא ממש מסתדרים עם זה, ואני לא טיפוס חברתי. אני פשוט בספק שכבר משהו יעזור. כבר 3 שנים זה ככה, ואמנם יש לי "תוכניות", זה פשוט שאין לי מוטיבציה או כוח כלשהו לחשוב אפילו שהם אי פעם יתגשמו. כרגע הכל פשוט לא בסדר גם אובייקטיבית(בצפר, משפחה, מה לא) וגם באותו זמן הרעה של המצב הנפשי בלי קשר. וזה כבר כמה חודשים ככה, ופשוט אין לי כוח. אין.

תחייה את החיים בשבילך עצמך, לא בשביל משהו אחר.

אני לא מסכים עם זה שלהיות בן 18 זה לא מעודד..

מה "עברו השנים הטובות" B.S ! תמיד אפשר להוציע את המירב מכל מצב.

להתאבד - זה פשוט לפרוש.

תקשיב, אתה כותב פה ב-hwZone ,

אתה נהנה לכתוב לאנשים ? להגיב ?

פשוט אתה צריך למצוא את הדברים השעושים לך טוב, תיצא היום עם החברים שלך לאיפשהו

אני בטוח שזה יחזיר לך את הרצון לחיות.

הי, אני לא מכיר את המקרה שאתה מתאר אבל אני אישית גדול ממך באיזה עשור, ומה שכתבת מזכיר לי את הדכאונות שהיו לי כשהייתי בגילך( אולי בעצם קצת יותר מבוגר). בכל מקרה בכללי דע לך שאתה לא לבד, הרבה אנשים נכנסים לדכאונות, ואני משער שבגלל הורמונים בגיל הזה הכל נראה גדול ומאיים וסופני.

אבל בכללי זה עובר, יש דכאונות אבל לומדים להסתדר איתם.

החיים הם קשים ומלאי התמודדויות, לפעמים יש מכות קשות יותר משציפית, אבל יש גם הפתעות טובות.

מה שמחזיק את כולם זה הדברים הקטנים שעושים כיף ביום יום כמו שאנשים תיארו כאן, ותמיד לתכננן דברים שבא לך לעשות בעתיד הנראה לעין.(חופשה, לחסוך כסף למשהו וכו')

אולי בגלל זה הטיול שאחרי הצבא כל כך חשוב להרבה אנשים שמשתחררים מהצבא.

אם אתה צריך לדבר קצת יותר אתה מוזמן לפנות בפרטי

התרופות עזרו הרבה לתופעות פיסיות של הדכאון-חוסר ריכוז בעיקר, גם לפן הנפשי, אני פחות רע מבעבר, אבל עדיין. אתה צודק שאין שום מוטיבציה לעשות כלום, אבל גם אין אף אחד "עם היד על הדופק" כמו שניסחת. ההורים שלי לא ממש מסתדרים עם זה, ואני לא טיפוס חברתי. אני פשוט בספק שכבר משהו יעזור. כבר 3 שנים זה ככה, ואמנם יש לי "תוכניות", זה פשוט שאין לי מוטיבציה או כוח כלשהו לחשוב אפילו שהם אי פעם יתגשמו. כרגע הכל פשוט לא בסדר גם אובייקטיבית(בצפר, משפחה, מה לא) וגם באותו זמן הרעה של המצב הנפשי בלי קשר. וזה כבר כמה חודשים ככה, ופשוט אין לי כוח. אין.

אחי אני מכיר את זה כל כך מקרוב את ההרגשה הזאת שאין לך מוטיבציה לעשות כלום אבל פשוט כלום לא אכפת לך מכלום וזאת הרגשה נוראית.

הפיתרון היחידי שאני יכול להגיד לך זה רק שאם היו לך אחד מההורים או מישהו קרוב כמו דודה שיכולה לקחת אותך באופן אישי ולבדוק איזה פסיכיאטרים יש ואיזה תרופות יש וכו'.

אני יכול להגיד שלמזלי הגדול אמא שלי היא כזאת , בכלל אמא שלי במשך שנתיים כמעט הפכה עולמות בשבילי עם המחלה שלי שחלק ממנה היא גרמה למצב הנפשי שלי.

קודם כל, אף אחד לא אומר שצריך לחיות בשביל אחרים. זו שטות.

אתה צריך לחיות קודם כל- בשביל עצמך.

מה שאני יכול להגיד, זה שיש גם אנשים שתקועים בדכאון בלי קשר לענינים פסיכיאטרים. סיבות לכך לדעתי:

- אנשים נכנסים לזה בגלל שהם לא יודעים מה "לעשות עם עצמם".

- אנשים דבוקים לכל מני שטויות של החברה כגון "אתה צריך לדעת מה לעשות עם עצמך" וש"צריכה להיות לך מטרה בחיים" וכל מני שטויות כאלה.

לפעמים קורה שאין לך תשובות לשאלות האלה ואנשים מרגישים פחות טובים בגלל שיש כאלה שלכאורה יש להם תשובה לזה.

- שאנשים לא עונים לעצמם על מה שהם רוצים ומצפים מעצמם. לפעמים קורה שמרגישים ש"דורכים במקום" (גם בלי קשר לציפיות החברה).

אבל בשורה התחתונה- אלו הם שטויות.

בן אדם לא צריך כל הזמן להיות עם מטרות וכל מני שטויות. בסופו של דבר המטרה היא פשוט.... לחיות. ולהנות כמה שיותר תוך כדי.

כמה שיטות שלדעתי עוזרות לצאת מדיכאון:

א. קודם כל, לדעתי הצלחה עם המין השני קשורה לעניין. (וב"הצלחה" אני לא מתכוון ללהיות עם חברה או משהו כזה, אני מתכוון להצלחה)

לפעמים אנשים מאוד מחפשים את זה אבל לא כל כך מצליחים. הנושא הזה גורם ליאוש אצל המון גברים.

הרבה פעמים התקדמות בנושא והצלחה בתחום הזה גורמים לתחושת "חיות".

אם אתה מעוניין להתקדם בתחום הזה תפנה אלי בפרטי ואני אפנה אותך לדברים.

ב. להתנדב.

ג. לעשות דברים שמספקים אותך ואתה נהנה מהם.

לא כל דבר צריך להיות תכנון לעתיד וכל מני שטויות כאלה. לא כל דבר צריך לענות על דרישת החברה.

לחשוב על המיידי גם ולא על העתיד.

ד. להתפרע. לך למסיבות.

לצאת עם עניבות. עם כובעים. ראית משהו שנחשב אצלך "מופרע" מבחינת לבוש אבל שקלת איך הוא יראה עליך? תקנה אותו.

ה. לנסות כל הזמן לקדם את עצמך. לא מבחינה היררכית, אלא מבחינה אישית.

הממ.. אני בניגוד לכולם פה לא הולך להציג קו של עצות ושל איך לחשוב וכל זה.

לדעתי אתה צריך לפנות לחוות דעת שניה אצל פסיכיאטר ברמה גבוהה שישלב טיפול פסיכולוגי וטיפול בתרופות לבעיה שלך. יכול להיות שיש לך בעיה שהיא מעבר למה שאתה מודע, אין לי מושג. הנקודה היא שאתה צריך טיפול רפואי טוב יותר ולא בהכרח מילות עידוד.

אני מציע לך לדבר עם ההורים בנושא וללכת לייעוץ אצל פסיכיאטר פרטי.

מילות עידוד הוא בטוח לא צריך.

הוא צריך לעבוד על עצמו.

ממש לא רק אנשים עם בעיות פסיכאטריות צריכים לעשות א תזה.

מה יש לכם? בהודעה הראשית הוא רשם שיש לו תרופות...

THE AVATAR - בבקשה אל תתחיל לדחוף לילד את השטויות שלמדת באיזה משהו (טנטרה / רייקי שמייקי אנערף). זה לדעתי הדבר האחרון שהוא צריך.

ואני לא מאמין שזה שהוא יזיין הרבה או יצליח לענג אישה טוב נורא ישמח אותו ויגרום לו לאהוב את החיים.

kawaii (או שאתה מעדיף שאקרא לך בשמך הפרטי?) תגיד לי שכשאתה קם בבוקר אין לך שביב של תקווה שהיום יהיה בסדר (אני זוכר - כמובן שמקרה טיפה שונה אני חושב [לא עברתי שום הבחנה לגבי המקרה] - שכשאני הייתי שקוע בדיכאון , לפני שהלחתי לישון הייתי בטוח שבבוקר יהיה לי חרא מצב רוח אבל כשקמתי הייתי איכשהו בסדר , איך זה אצלך?

אתה מתגייס או שלא נותנים לך בגלל הדיכאונות? כי אם אתה לא אני מציע לך להרוויח כסף ולטייל במזרח (אני אישית נורא אהבתי את הודו למרות שכמעט ולא ביקרתי בשום מקום) במשך שנה - שנתיים- כמה זמן שאתה רוצה.

השאלה הקיומית? אני פשוט החלטתי לנסות להתעלם ממנה , אז כן היא עולה כול כמה זמן אבל אני מנסה להתעלם.

בוא אבל תספר לנו מה אתה אוהב לעשות? מה אתה אוהב בכללי ומה עושה לך את זה (אל תגיד לי "תחת" אלא תגיד "מכוניות" , "מטוסים" , "פרחים" וכו')

הוא לא יצליח לעבוד על עצמו כשהוא שקוע בדיכאון. תנסה לתקן מכונית בזמן שהיא נוסעת ב120.

תנסה לחשוב חיובי ותיהיה אופטימי

כנראה שאתה מצפה מהחיים שלך יותר ממה שהם באמת כאלה תפתח את הראש.

תעצור את החיים שלך תגיד נגיד והתאבדתי אז עכשיו אין לך יותר מה להפסיד בחיים כי כל מה שתעשה אתה רק תרוויח מזה.

מה יש לכם? בהודעה הראשית הוא רשם שיש לו תרופות...

ואולי הוא אובחן על ידי הפסיכיאטר לא כראוי ?

ואולי הפסיכיאטר רוצה לחסוך לקופה של הקופ"ח ונתן לו תרופה זולה , ולא משהו ?

(כי תרופות נגד דיכאון איכותיות עולות לקופ"ח הרבה כסף )

ואולי התרופה לא משפיעה עליו לטובה ויש לשקול לקחת תרופה אחרת ?

בקיצור לך לפסיכיאטר הכי בכיר שאתה יכול להגיע .

לא יודע, הפסיכיאטר הוא מומחה ובן אדם עם הרבה מוניטין(אני לא אחשוף שמות). התרופה היא ציפרלקס, שגם ממש לא זולה, וגם יותר חדשה ממש שנותנים בדרך כלל. זה מרגיש כאילו אני לא בסדר. וכן, אני מבין שאני צריך לעבוד על זה, כמו שדוויד32 אמר(לגבי השם, מה שבא לך), העניין שלך תשקיע אנרגיה במשהו כאין לך אנרגיה לקום בבוקר. וכן, כשאני קם בבוקר אני בדרך כלל לא מצפה לטוב. לא הייתי קם בכלל אם לא הייתי חייב, וזה די מה שאני עושה בזמן האחרון.

לגבי הצבא, יש לי קב"ן ביום שלישי,כרגע אני לא מרגיש שאני יכול לשרת(יאללה, מי קורא לי משטמט?), אני לא יודע מה יסגר עם זה. אם הוא יחייב אותי לשרת אני לא יודע כ"כ מה אני אעשה, נראה. אם לא, היה לי תכנון לטוס לסקנדינביה ל3-6 חודשים, להשאר אצל חברה שלי,לטייל. אבל בזמן האחרון העניינים איתה לא משהו,ואני לא יודע אם יש טעם.

מה אני אוהב? מוזיקה. אני הייתי מנגן שעות ביום פעם. היום אין לי כוח להרים את הגיטרה שלי או ללכת לפסנתר.

למה יש לך חברה בסקנדינביה?

DAVID- קודם כל, אתה בעצמך ילד, עם כל הכבוד.

שנית, זה שאתה לא מאמין לא אומר שזה לא נכון. זו עבודה שיש הרבה אנשים שזה מפריע להם (ואני לא מדבר על הזיון עצמו, אין שום קשר לטנטרה ואני בכלל לאיודע מה זה).

שלישית, לא קבעתי עובדה אלא העלתי סברה והבאתי לו את האפשרות לחשוב על זה.

מי שפה דוחף שטויות זה אתה, שדוחף "פסיכולוגיה בגרוש".

לדעתי אל תפסול שירות צבאי סתם ככה. ואם אתה כן מחליט ללכת על זה - קח בחשבון שיהיה לך הרבה יותר רע בתפקיד ג'ובניקי שתעשה בו יומיות מאשר בתפקיד קרבי שאולי אתה לא יוצא בו הבייתה הרבה אבל יש לך חבר'ה ואתה מוציא אנרגיות וארגסיות על בסיס יומיומי.

בתור בנאדם שסבל הרבה בשירות שלו - אני יכול להגיד לך שגם אם התפקיד חרא והיחס חרא, לפחות בצבא אתה סובל עם עוד אנשים (במיוחד במסלול) וזה מה שגורם להכל להיות שווה את זה. החבר'ה.

אני מכיר את הקטע הדכאוני הזה, אמנם אני לא קליני אבל זה גם לי קורה.

לפי דעתי אם אתה גולש פה ואתה גם בצוות חדשות יש לך קצת יותר מדי זמן בידיים. צא מהבית קצת, תרכב על אופניים, תצטרף לקורס איגרוף, משהו כזה.

תמלא לך את היום ככה שלא יהיה לך זמן להתבאס מדברים.

מאיזה איזור אתה בארץ ד"א?

*כשאין (הייתי חייב )

התרופה שלך לא יעילה במקרה שלך וזה די ברור, דבר עם הפסיכיאטר שלך, תאמר לו שאתה מרגיש שהיא לא עוזרת לך ושאתה רוצה תרופה אחרת,

יש בימינו מגוון גדול מאוד של תרופות נוגדות דיכאון, לא כולן יעילות באותה מידה לכל אחד, אתה כנראה צריך תרופה אחרת.

אם הוא לא מסכים להחליף לך את התרופה מאיזושהי סיבה לך לקבל חוות דעת שנייה מפסיכיאטר אחר, זה שהוא בעל שם לא הופך אותו לחסין מטעויות..

*כשאין (הייתי חייב )

התרופה שלך לא יעילה במקרה שלך וזה די ברור, דבר עם הפסיכיאטר שלך, תאמר לו שאתה מרגיש שהיא לא עוזרת לך ושאתה רוצה תרופה אחרת,

יש בימינו מגוון גדול מאוד של תרופות נוגדות דיכאון, לא כולן יעילות באותה מידה לכל אחד, אתה כנראה צריך תרופה אחרת.

אם הוא לא מסכים להחליף לך את התרופה מאיזושהי סיבה לך לקבל חוות דעת שנייה מפסיכיאטר אחר, זה שהוא בעל שם לא הופך אותו לחסין מטעויות..

בדיוק ! , בחולי הנפש זה דבר ידוע , שתרופה מסוימת , טובה לפלוני , ולא טובה לאלמוני , אף על פי שפלוני ואלמוני , הוגדרו עם אותה בעיה נפשית .

תחזור לפסיכיאטר שלך , כנראה שלא סתם הוא קנה לעצמו שם טוב .

אם עדיין לא באה הישועה לך לפסיכיאטר אחר .