היי. כן כן, נשמע כמו דיון EMO טיפוסי. אבל לא. קודם רקע. אני בן 18, ומגיל 15 בערך אני דכאוני. לא, לפני שיבואו לפה האנשים שיגידו שאני סתם אימו, לא. דיכאון קליני זה מחלה לכל דבר. לי יש תת-סוג שנקרא דיסתמיה. מה שזה אומר שבניגוד לאנשים אחרים, שיש להם תקופה דכאונית קשה, ואז יוצאים מזה, אצלי זה ימשך שנים, אם לא כל החיים. כמובן שיש זמנים טובים וזמנים רעים, אבל באופן עקרוני, בשניה שאין סיבה למצב רוח טוב, אני נכנס לדיכאון, עם כל התסמינים.כמובן שיש לי תרופות לכל העסק, אבל זה לא פותר את המצב. תצחקו, תגידו שהחיים חרא, אבל לא. זה לא שאני בוחר לעשות את זה. או שאני סתם עושה מעצמי מסכן. זה פשוט שאלה קיומית פשוטה שרציתי לשאול. למה פה? כי אני יודע שיש פה מספיק אנשים אינטליגנטים שלא יזרקו "אתה תלך לגיהנום על זה" אם אני אחלוק את דעותי. השאלה פשוטה. אני לא מגזים, לא מגדיל, לא מבלף. אל תתיחסו אפילו לניסוח שלה, אלא רק למשמעות.

אם אדם יודע שרוב חייו הוא יסבול(לא להכנס לדיונים שכולם סובלים, זה סוג אחר), ועד כמה שזה נשמע אימו, לא יהיה כ"כ שמח, האם הוא עדיין צריך לחיות?

או

אם אין טעם לחיים שלך, וגם כנראה לא יהיה, למה לחיות?

(אני צופה הרבה ספאם, אבל שיהיה, לפחות ניסיתי.)

לפני שאתה מסיים את החיים שלך, לפחות תהנה מהם.

אני בטוח שיש דברים שאתה רוצה לעשות, אז תשיג את הכסף ותעשה, סע לחו"ל.. תטייל... אני בטוח שגם הצבא לא יעשה לך בעיות (בגלל המחלה שיש לך)

רק אל תשכח שהמחלה שלך או שאיך שאתה לא קורא לך, היא אחרי הכל פסיכולוגית.

אני לא מבין בזה, אבל אני בטוח שאם תחליט באמת (ולא תנסה לשכנע את עצמך, אלא באמת תהיה בטוח בכך) שיש מה לאהוב בחיים, ושווה לחיות אותם, המצב שלך ישתפר.

תחשוב על אנשים שיש להם נכות או מחלה פיסית, וגם הם רוצים לסיים את החיים שלהם, ואין להם גם סיבה שלא, אבל אצלך הכל בראש, אני לא ממעיט בערך המחלה הזאת ח"ו, פשוט נסה להפתר ממנה.

ועצה קטנה, כל אחד מרגיש לפעמים שהכל מתרבש לו, שזה קורה לי אני אוהב לשמוע שני שירים נחמדים, לך תדע.. אולי לפחות את היום הזה זה ישפר לך:

Ray Charles - Somewhere over the rainbow

Otis Redding - (Sittin' On) The Dock of the Bay

(שמע בDEEZER.com)

למה אתה שלילי מידי?

שאלה באמת טובה, גם אני מתחבט בה לפעמים.

אני יודע שמה שמחזיק אותי, זה הרגעים הקטנים של אושר שיבואו, החל מסתם לראות פרק של סיינפלד ולצחוק(שזה אושר) ועד לדברים קצת יותר רציניים כמו חברים ויחסים רומנטיים.

אז כל פעם שאני חושב על הנושא, אני חושב(ואני לא צוחק), "הי... בעצם, עוד חצי שעה יש פרק של סיינפלד שלא ראיתי!".

צחוק זה בריא.

שורה תחתונה, אתה לא יודע מה יהיה, זה יכול להיות טוב וכן זה יכול להיות גם רע.

לדעתי שווה לחיות ולבדוק.

עריכה: והנה שורה שגם לי אומרים הרבה... אם תאמין שיהיה טוב כבר מאותו רגע יהיה לך טוב(גם אם זה רק בראש).

גם לדעתי זה מאוד פסיכולוגי, ואם אתה רוצה ובעזרת העזרה הנכונה אתה יכול לצאת מזה.

דבר ראשון, מה גורם לך להיות דכאוני? סיימתה בית ספר כבר או שאתה ביב'?

יש ת'דברים הקטנים שגורמים לך להיכנס לדיכאון ויש תקופות (כמו הבגרויות אצלי עכשיו) שהרבה דברים מצטברים.

תנסה למצוא דברים שאתה אוהב, ולעסוק בהם. אני בטוח שאם תשכנע את עצמך שאתה מאושר, ותנסה לעשות הכל כדי להיות כזה (חוגים, משחקים מחשב, מוזיקה, תחביב כלשהו, מטרה בחיים, אפילו קורס צלילה או משהו מוזר אחר, חברים, אפילו לדבר עם מישהו במסנ') זה יעזור לך.

ניסיתה ללכת לפסיכולוג\כמה פסיכולוגים?

אה ושוב, תספר קצת על עצמך. אנחנו פסיכולוגים מקצועיים במסווה של גיקים

זה לא לגמרי רק פסיכולוגי, זה חוסר פיסי, בעיה של ניורוטרנסמיטורים במוח. אבל כן, יש לזה גם מרכיב פסיכולוגי לא קטן. הבעיה טמונה בשאלה שלך. "מה גורם לך להיות דכאוני". זה מה שמבדיל את ה"דיכאון" שמו שאתה מכיר אותו, לבין סטטוס של מחלה. שאין סיבה באמת. הכל יכול להיות מעולה. וזה לא רק ההרגשה, זה כל החרא עם חילוף החומרים שמשתגע לך(לא אוכל ימים, או אוכל יותר מדי), שינה(לא ישן בכלל, או יותר מדי), חוסר יכול לשבת בשקט, עד כדי מצב שאתה פיסית פוגע איכשהו בעצמך (לא חייב להיות כמו לחתוך ורידים לצומי. דברים שאנשים לא רואים. סתם לתת מכות לקיר חזק למשל.) כדי שתוכל לשניה להתרכז ולשלוט על עצמך.

אני לא מגזים, זה פשוט ככה. לא סובל פסיכולוגים, ישלי בעיה עם אנשים שמעמידים פנים שאכפת להם תמורת כסף. עקרונית. יש לי פסיכיאטר סבבה, תרופות, ואת העובדה שאני כבר שנים ככה אז יש נסיון.

פשוט בזמן האחרון אני שוקל פשוט לוותר. למה, זה לא המקום.

תשמע , דכאון זה לפעמים עינין כימי בגוף

לך לפסיכולוג ותבקש אבחון מקצועי , עדיף מוקדם ממאוחר .

אני מכיר את הנושא מקרוב , ולקיחת כדורים זה לא סוף העולם , יש היום בשוק תרופות מצוינות עם כמעט ללא תופעות לוואי .

אתה בן 18, כל החיים עוד לפניך! Make the best of them !

אני אישית לא אוהב אנשים דיכאונים, תחשבו כל החיים יש עוד, יש עוד כל כך הרבה דברים לעשות

אז קח את הרגלים שלך ותעשה משהו שאתה אוהב, תיצא לשחק כדורגל, תבלה עם חברים

יש כל כך הרבה דברים לעשות, מה שווה לסיים את החיים רק בגלל כמה רגעי דכאון ?

צריך גם לדעת לצאת מהם ולהתלות מעליהם, תמצא את הדבר הזה שמשמח אותך, ותמשיך איתו.

צריך למצוא את הרגע שגורם לך כן לרצות לחיות!

D'ont gave up man !

אתה בן 18, כל החיים עוד לפניך!

אבל תבין שאותו זה לא ממש מעודד...

אני חושב שלהתאבד זאת בחירה אגואיסטית להתמודד עם החיים.

לעזוב הכל וללכת, ולהותיר רק כאב למשפחה ולחברים

אז יותר טוב לחיות את כל החיים שלך לטובת מישהו אחר ולא עצמך? גם עם זה יש לי בעיה עקרונית.

אתה באמת לא מוצא שום דבר לחיות בשבילו?

משפחה? חברים? בת זוג? חלום שאתה רוצה להגשים?

טוב דבר ראשון בקשר לזה שאין לך באמת סיבה להיות דכאוני. אז תחפש סיבה להיות שמח, תשמח את עצמך כל הזמן.

אולי התרופות שלך לא מתאימות, אולי צריך לשנות שיטת טיפול

וכמו שאמרתי אנחנו פסיכולוגים שלא לוקחים כסף, דבר

בתור אחד שלוקח כדורים נגד דיכאון לאחר תקופה של כמעט שנה שהייתי בדיכאון בעכבות מחלה ,אני יכול להגיד שהכדורים נורא עוזרים לי ואחרי חודשיים של שימוש המצב רוח שלי השתפר פלאים , וכרגע אני במעקב ובקרוב אני יפסיק עם הכדורים.

המחלה שלך היא מחלה לכל דבר ויש להתיחס אליה כמו לכל מחלה וזה אומר שצריך ללכת לרופא הכי טוב ולכוון לטיפול הטוב ביותר, היום הרפואה מתיחסת לגמרי אחרת למחלה הדיכאון ויוצאים כל הזמן כדורים וטיפולים חדשניים שיכולים לעזור לך. לכן אני חושב שאתה צריך לפנות להורים ולבקש את העזרה הזאת (במקרה שלי אמא שלי שאלה אותי אם אני רוצה עזרה ואמרתי שכן) הכי חשוב כאן זה שיהיה לך מישהו עם יד על הדופק כי לך אין את המוטיבציה והכוחות הנפשיים לטפל בעצמך.

וחברה זה שתגידו לו אתה צריך לעשות סוויצ' במוח וכלה בזה זה לא יעזור אני בטוח ששמעת את זה אין ספור פעמים וזה אולי עזר לאיזה יום יומיים אבל המחלה שלך היא פעולות של שחרור חומר ?(או חוסר שחרור) שגורם לך להיות במצב הזה, מי כמוך יודע.

דרך אגב פיתרון ידוע לאנשים דיכאונים שהרבה פסיכאטרים היו משתמשים בזה בעבר וגם פרויד הוא המריחואנה צמח שמשחרר חומר שגורם לך להרגיש טוב עם עצמך והסביבה ואפילו יש מדינות שנותנים את זה באופן מבוקר לאנשים כמוך , כדאי לך לברר ואם אתה יכול להשיג אז אני חושב שכדאי .

אני אגיד לך דבר כזה-

למות- זה יקרה בסופו של דבר, בין אם אתה רוצה ובין אם לא. אין טעם להקדים את זה, כי אתה לא מרוויח מזה שום דבר.

בסוף- כולנו מפסידים. עד אז- תנסה להרוויח. תתחיל סתם לנסות דברים רנדומליים עד שתמצא משהו שנחמד לך, ותתרכז בו.

אני לא אומר שזה ישלוף אותך באופן פלאי מהמצב שאתה שרוי בו, אבל זה בהחלט יביא לשיפור.

עדיף משהו פיזי, עדין, ושדורש ריכוז (על בניית דגמים של אוניות מלחמה חשבת? ;D )