בזמן האחרון יוצא לי לנסוע הרבה בתחבורה ציבורית (דן/עמרי - אם אתם צוחקים אני פשוט אפרק אתכם פעם הבאה שאנחנו נפגשים!), ומין הסתם אני נחשף עכשיו פי כמה לעיתוני חינם שמחולקים בכל מקום (חינמונים ).

אז קודם כל, אין ספק שהרעיון כרעיון חיובי. שנה שעברה הייתי בטאיוון, וזה מאוד פופולארי (ולא רק שם, בכל באירופה יש את זה), ואין בכלל ספק שיש שוק לפרסום במדיה שכזו ויש לזה הצדקה. תמיד טוב שיש איך להעביר את הנסיעה ברכבת או את השיעור המשעמם בטכניון.

היום יש שלושה חינמונים שאני מכיר - ישראל היום של המיליארדר שלדון אדלסון, 24 דקות מבית ידיעות אחרונות/YNET וישראל פוסט מבית דודי ויסמן (הבעלים של מגה/AM:PM/דור אלון, שם גם מחולק העיתון בחינם, למרות שחלק מהתכנים הם תרגום של תכני ה-Jerusalem Post). היה גם את מי שייסד את הז'אנר בתקופה המודרנית בארץ, ישראלי, אבל אחרי שהמו"ל שלו, שלמה בן צבי, הסתכסך עם השותף השני, שלדון אדלסון, אדלסון פרש, תבע את בן צבי, הקים את ישראל היום וישראלי נסגר...

עד פה, אחלה! רק שלא הכל אחלה. הרמה של העיתונות מתדרדרת (ולא רק בחינמונים), ולפעמים ממש כואב לקרוא עיתון בארץ.

24 דקות הוא צהובון (חפשו את הגליון של אתמול, מורן אטיאס ערומה על השער...), כולל 3 דפים של חדשות ו-15 דפים של חומר צהוב של רכילות, בידור וספורט. העיתון מלא בשגיאות כתיב (ואני מתכוון מלא! גם בידיעות אחרונות ובהארץ יש שגיאות כתיב, וגם ב-YNET וב-HWzone, אבל ב-24 דקות יש פשוט כמויות...), ולפעמים התכנים ברמה ממש נמוכה. הרעיון של העיתון לפי מה שאני מבין זה למשוך חומרים משותפי הקבוצה של ידיעות (חלק נכבד מהחומרים הם מ-YNET בחדשות או ONE בספורט וכו'), אבל המבנה של העיתון זועק "צהובון" לשמיים (כולל העיצוב המזעזע).

אבל בעוד 24 דקות מכריז על עצמו כצהובון, ישראל היום בכלל מרתיח. שלדון אדלסון הוא אחד התורמים הכי גדולים של נתניהו והעורך הראשי של העיתון, עמוס רגב, הוא מקורב נוסף של נתניהו. הכתבות בעיתון הן ללא ספק מגמתיות, נוטות חזק מאוד לכיוון מאוד מסויים, ומספר טורי הדעה (מעניין לאיזה צד) הוא לא פרופורציוני למספר מאמרי הפרשנות... אפשר למצוא את העיתון במהדורה דיגיטאלית - וסתם המלצה לקרוא את המאמרים מאתמול, כולל המאמר של דן מרגלית בשער תחת הכותרת "לך לך" - אם זה לא דעה אני לא יודע מהי דעה.

סתם לדוגמא מה אומרים בלשכת ראש הממשלה על העיתון (שם לא מוכנים לכנות את זה בשם עיתון אלא בתואר "מוצר מודפס"):

"לראש הממשלה הזדמן לפגוש לא אחת את המוציא לאור של העיתון, אשר משום מה, באופן לא מגוחך ולא מקומם, לא הסתיר את עמדותיו הפוליטיות ואת תכליותיו הפוליטיות של המוצר המודפס, שלא לדבר על העובדה שאותו מו"ל עצמו בוחש בזירה הפוליטית הישראלית, נפגש עם גורמים בקואליציה ומנסה להשפיע עליהם לצאת ממנה תוך נקיטת קו פוליטי שאינו משתמע לשני פנים.

לגופו של עניין, לא ניתן להשתחרר מהתחושה המשותפת לרוב אנשי התקשורת בישראל, שהמוצר המודפס הוא אכן בעל קו פוליטי הרבה יותר ממסוים, עד כי חלקם העלו בפני את התהייה אם לא מדובר בעלון מפלגתי גרידא, שהתחפש למוצר תקשורתי רק כדי שיהיה אפשר לעקוף בדרך מתוחכמת את כללי המימון הפוליטי המקובלים בישראל. די אם נציין שהכותרת הראשית במוצר המודפס קראה ביום הפריימריס בליכוד למצביעי הליכוד ללכת להצביע, משום שהתעורר חשש כי אחוז ההצבעה באותם פריימריס יהיה נמוך, ולמאן דהו באותה מפלגה (נתניהו - א"כ) היה אינטרס מובהק וברור שאחוז ההצבעה יהיה גבוה ככל האפשר".

הבעיה שלי עם ישראל היום היא שהוא מתחפש. מתחפש לעיתון רגיל ואובייקטיבי, שבמבט ראשון מסקר בצורה רגילה את כל מה שקורה. במבט ראשון לא רואים את ההבדל בין טור פרשנות לטור דעה, ומי שמרפרף על העיתון פעם ב, לא מקטלג את העיתון כעיתון מגמתי.

הבעיה הנוספת היא שנקיטת עמדה הולכת ומחלחלת לכל שאר העיתונים, גם ידיעות אחרונות ומעריב וכו'. די היה לקרוא את סיקור באותו יום של שביתת המורים האחרונה (והמיותרת לדעתי) במעריב ובידיעות, כדי לקבל מכל עיתון תחושה שונה. כל עיתון בחר צד אחר (ממש בחר), הבליט את מה שלדעתו חשוב ולא השאיר בחירה כמעט לקורא.

מצב כזה, בו העיתונים קובעים בעצמם את סדר היום הציבורי ואת העובדות לדיון, הוא לא טוב. האם אנחנו בדרך חזרה למצב בו לכל מפלגה היה עיתון שמזוהה איתה? האם מעכשיו מי שירצה לקבל תמונה מלאה של המציאות יהיה צריך לקרוא 3-4 עיתונים ולא להסתפק באחד?

אבל היי, לפחות יש תשבצים והורוסקופ להעביר את הנסיעה ברכבת!

נו באמת,כאילו שידיעות ומעריב חפים מדעות פוליטיות שמוכתבות על ידי מו"לים מגמתיים ו/או בעלים כאלה (אני מזכיר לך את נמרודי בזמנו)

אז להגיד שהעיתונות תהיה אובייקטיבית לגמרי זה לייחל לבוא המשיח.

אני אישית חושב שהעיתונים האלה לא באמת לוקחים את עצמם ברצינות,ולהלן הכתבות שלהם שעוסקות לפעמים בנושאים איזוטריים מבחינת סדר היום המדיני/פוליטי/כלכלי,כי מטרתם בסוף הוא להגיע לאיש שנוסע ברכבת/אוטובוס. ולהזכירך בלי לזלזל (ועוד מודה אני שבתור חייל אני מרבה לשהות באוטובוסים) שלא מדובר בשמנא ובסלתא של העם ,ואלה מעדיפים לקרוא על נינט מאשר על השיחות בין ישראל לסוריה או מצב האוזון.

בסוף העיתונים האלה הם כלי השפעה של אנשים בעלי ממון על הציבור הפשוט,וכך זה נראה. שום דבר רע בזה,אני דווקא חושב שהכל לטובה,יש עיתונים ובחינם כמו שאמרת ויש גם תשחץ,שיחשבו גם על קרביים ויחלקו למוצבים!

אין דבר כזה עיתונות אובייקטיבית.

החכמים יודעים לזהות מה נכון ומה פחות נכון, והפחות חכמים קוראים את העיתון שהכי מתאים לדעות שלהם.

אחרי הכל כשמישהו כותב כתבה (בד"כ הוא יכתוב כתבה על משהו שקשור אליו), לא משנה כמה הוא ינסה, הוא יכניס אליה גם קצת מעצמו ומהמטענים שלו.

במקרה של ישראל היום, הם בוחרים כותבים בעלי דעות פוליטיות מסוימות.

יש עיטונים שבהם זה יותר מאוזן, יש כתבים להנה ולהנה.

הבעיה שנובעת מכך, היא 'שטיפת מח' לאלה שלא יודעים לזהות חומר לא מדויק.

הדרך היחידה למנוע את זה זה חינוך. אי אפשר למנוע מהעיתון לכתוב את החומר בצורה שבה הוא כותב אותו.

בדמוקרטיה סומכים על כך שכל האזרחים הם אינטילגנטים, לצערנו זה לא תמיד נכון (וזה יוצר אספסוף בד"כ), אבל זה עדיף על פני כל משטר אחר.

נכון שעיתון שהזכרת הוא פרו-ביבי (יצא לי לקורא אותו לאחרונה).

אבל מצד שני חדשות ערוץ 2 (אמנון אברמוביץ' - שהמציא את הביטוי "אתרוג", רינה מצליח וכו') מלקקים לאולמרט באופן קבוע. הם ערוץ תעמולה של "קדימה".

ובכלל כמעט כל התקשורת נוטה בבירור לכיוון השמאל. ידיעות אחרונות, מעריב והארץ - כלום מציגים את עצמם כאובייקטיבים אבל בפועל נוטים שמאלה. בדומה לוויקיפדיה העברית (בניגוד לאנגלית שהיא אובייקטיבית).

MoRtZkInG אתה מדבר בעיקר על עיתוני חינם ודעות פוליטיות

אבל אני חושב שהעיתונים הגדולים חוץ מהארץ הם צהובונים לגמרי

למה אני צריך לדעת שמות כמו דנקנר\נינט\אופר שכטר ועוד אם אני כמאת לא צופה בטלוויזיה

וכמובן לא קונה תקליטים או מוצרים אחרים שלהם ?

מעריב וידיעות אחרונות הפכו למשהו כמו מעריב לנוער

רק שהיתי נער היה לפחות "זבנג"

אבל לא רק עיתונים

גם רדיו\תוכניות בוקר \החדשות

כולם קיבלו נופך צהבהב

שלי יוצא לקרוא עיתון היום

אני מדפדף רק בכותרות וזהו

אם יש משהו מעניין -ובדרך כלל אין

אני יחפש את הנושא ברשת (לא שהאינטרנט תמיד נותן דברים איכותיים )

זה לא נקרא צהובון. זה שיש בעיתון גם קטעי בידור, ספורט ותרבות לא אומר שהוא צהובון. מותר גם שיהיה מגזין בעיתון ואפילו מדור רכילות, אבל השאלה איפה הדגש.

מה הבעיה עם זה שהשער האחורי כולל קטעי רכילות? השער הקדמי הוא הכותרות, ואני לא מסכים שהעיתונים היומיים הם צהובונים.

החכמים יודעים לזהות מה נכון ומה פחות נכון

אתה, עם העובדות שיש לך, לא יכול לזהות מה יותר נכון ומה פחות נכון.

להפך, אתה יכול לחשוב שאתה יודע, אבל את כל העובדות שלך קיבלת מהתקשורת, וזה לא עובד ככה (תחשוב על כל הפרשיות שכולם ידעו שהם צודקים ויש בלה בלה בלה, ובסוף הכל היה הפוך והתקשורת אכלה את הכובע.

הפחות חכמים קוראים את העיתון שהכי מתאים לדעות שלהם.

זה עוד יותר גרוע. אם כל אחד מקשיב רק למה שהוא אוהב לשמוע, אז לאיפה הגענו?

האם זה לא מה שירמיה אמר, שהעם מאמין לנביאי השקר לא כי הם שקרנים, אלא כי הם אומרים מה שהעם רוצה לשמוע.

24 דקות הוא צהובון (חפשו את הגליון של אתמול, מורן אטיאס ערומה על השער...)

אבל היי, לפחות יש תשבצים והורוסקופ להעביר את הנסיעה ברכבת!

+ תמונה של מורן אטיאס ערומה על השער.

לגבי שאר התוכן של ההודעה שלך (שלא חשוב בעליל לאור התמונה שלא זכינו לראות *אהם אהם*) - בעל המאה הוא בעל הדעה.

העיתונות והתקשורת מאז ומעולם לא היו אוביקטיביים - חלקם אולי טוענים שהם כאלה - אבל הם לא.

זה לא נקרא צהובון. זה שיש בעיתון גם קטעי בידור, ספורט ותרבות לא אומר שהוא צהובון. מותר גם שיהיה מגזין בעיתון ואפילו מדור רכילות, אבל השאלה איפה הדגש.

הבעיה שזה הדגש היום

כל החדשות היום מופצצות ברכילות

אתה פותח תוכנית בוקר

אם זה ערוץ 10 מדברים על הישרדות ותוכניות אחרות של הערוץ

ובערוץ 2 מדברים על כוכב נולד\רוקדים וכו

אתה פותח עיתון ואתה מגלה את מעלליהם של הסלבס

ואני לא מדבר על מדור רכילות

סתם לדוגמה שנינט עשתה קרחת לפרסומת כולם ידעו מזה

למה ?

מה כל כך חשוב בזה ?

מה יותר חשוב מה קורה בוונציה או שלריטה יש בעיות בנישואין ?

בתוכנית של ירון לונדון וקריסנבהום יש פינה מצוינת על מה שקורה בעולם

זה מסוג הדברים שאני מצפה מעיתון שנחשב רציני

לא התחת של גניפר לופז

לא המחלות נפש של בריטני

בשביל דברים כאלו יש עיתוני רכילות ויש פינות שאמורות להיות קטנות לזה בעיתון

ואין לי בעיה אם מדור הספורט

למרות שגם הוא רדוד מאוד

נכון שעיתון שהזכרת הוא פרו-ביבי (יצא לי לקורא אותו לאחרונה).

אבל מצד שני חדשות ערוץ 2 (אמנון אברמוביץ' - שהמציא את הביטוי "אתרוג", רינה מצליח וכו') מלקקים לאולמרט באופן קבוע. הם ערוץ תעמולה של "קדימה".

ובכלל כמעט כל התקשורת נוטה בבירור לכיוון השמאל. ידיעות אחרונות, מעריב והארץ - כלום מציגים את עצמם כאובייקטיבים אבל בפועל נוטים שמאלה. בדומה לוויקיפדיה העברית (בניגוד לאנגלית שהיא אובייקטיבית).

מסכים ומחזק.

אין דבר כזה עיתונות אובייקטיבית.

בדיוק!

כל עוד אנשים כותבים את החדשות ולא רובוטים, תמיד תמיד תמיד הדעה שלהם תשפיע איכשהו על המוצר המוגמר שלהם, קרי - כתבה/מאמר.

זה לא נקרא צהובון. זה שיש בעיתון גם קטעי בידור, ספורט ותרבות לא אומר שהוא צהובון. מותר גם שיהיה מגזין בעיתון ואפילו מדור רכילות, אבל השאלה איפה הדגש.

מה הבעיה עם זה שהשער האחורי כולל קטעי רכילות? השער הקדמי הוא הכותרות, ואני לא מסכים שהעיתונים היומיים הם צהובונים.

בנאדם, בלי להכנס לתוכן עצמו שלרוב הוא אינו אובייקטיבי ולא ניכר ניסיון כלשהו לתת תמונה שלמה של המצב, רק מאיך שידיעות ומעריב נראים קשה לחשוב עליהם כעל עיתונים רציניים, כבר במבט ראשון הם דומים לצהובון בריטי ממוצע. כאשר הכותרות הצבעוניות והתמונות תופסות יותר שטח מאשר כל הטקסט והמלל אי אפשר לקחת את העיתון ברצינות. במובן הזה הארץ הוא העיתון הגדול היחיד שמצליח לשמר מראה של עיתון רציני ומכובד. ובנוסף כדאי לשים לב לכותרות עצמן שלרוב הן צעקניות, מוגזמות ולפעמים אף מטעות בכוונה ושונות מתוכן הכתבה עצמה. בקיצור גם אתה לא מסכים שאלו הן תכונות של צהובן אני מקווה לפחות שיש בינינו הסכמה שלא ככה צריך להראות עיתון שמכבד את עצמו ואת קוראיו.

יש הבדל בין עיתונות עם דעה (ואני לא מסכים שמעריב וידיעות הם עיתונים שמאלנים. יש שם לא מעט כותבי טורים ימניים. יש שמאלנים, אבל יש במה אחרת גם), לבין עיתונות מגוייסת.

למשל.

אני פותח את הדלת היום של הבית, וביום שישי יש גליון של ישראל היום. עזבו את זה שזה גליון מיוחד בגודל כפול (דפים בגודל של הארץ, עיתון סופ"ש...), אלא שפתאום חד פעמית ישראל היום מוציאים גליון ביום שישי.

ובכל העיתון יש 3 פרסומות, מה שאומר שזה עיתון שיצא באופן מיוחד ולא מתוכנן - ושוב, מין הסתם - הקו מאוד ברור.

אפשר למצוא את הגליון ברשת כאמור באתר שלהם, ואתם מוזמנים לחפש טור דעה שחושב אחרת שם...

אוקיי, אז ב"ישראל היום" הזה (או איך שלא קוראים לו) יש כתבים ימנים.

אבל ערוץ 2 עם אמנון אברמוביץ' שלהם זוכים להרבה יותר רייטינג מהעיתון הזה שאני אפילו לא זוכר את השם שלו במדוייק... :

אז מור, דיי להתמרמר...

תתעסק בדברים חשובים יותר, כמו לא לשכוח להביא לישיבה הבאה את אותו גיליון עם מורן אטיאס ערומה על השער (לצורכי בדיקת העמדה הפוליטית של הכתבים שלהם, כמובן)

ישראל היום הוא העיתון היומי השני בתפוצתו בארץ, לפני מעריב (מבחינת מספר גליונות לפי הפרסום של העיתונים) - בימי חול.

ושוב, הבעיה היא שהוא נראה כמו כל עיתון אחר, אבל בברור הוא עיתון מגוייס.

יש חוק במדינת ישראל. ראש הממשלה נחקר עכשיו על עברות על מימון בחירות, אבל בעלי הון שעושים בעיתונות כלי תעמולה משלהם, זה בסדר?

בדיוק!

כל עוד אנשים כותבים את החדשות ולא רובוטים, תמיד תמיד תמיד הדעה שלהם תשפיע איכשהו על המוצר המוגמר שלהם, קרי - כתבה/מאמר.

אני יודע את זה מנסיון אישי - מי שקרא את הכתבות שלי בשנה האחרונה בודאי הרגיש באיזושהי עמדה כללית של אנטי-מיקרוסופט-בראשות-סטיב-באלמר, ועם כמה שניסיתי לנקות את החדשות שלי ממגמתיות כזאת, תמיד נשאר שם קצת.