פורסם 2008 באפריל 217 שנים שלום , פורום Hwzone אתמול חזרתי מפולין (מסע בעקבות השואה ) ורציתי להגיד שאני ממליץ מאוד לנסוע לשם, וללמוד. רציתי לשמוע את דעתכם על המסע הזה ומה חשיבותו בעינייכם. לי זה היה מדהים, ואני ממליץ בטירוף אולי אני יעלה תמונות יותר מאוחר (צילמתי 1000 תמונות..)
פורסם 2008 באפריל 217 שנים וואלה, נחמד לראות מישהו שמספר קצת על מה שבאמת חשוב במסע לפוליןכששאלתי חברים איך היה בפולין, התשובה הייתה בסגנון "איזה מצחיק היה בלילות"...
פורסם 2008 באפריל 217 שנים אני נסעתי בחופש הגדול האחרון לפולין במשלחת של השכבה והיה מדהים המקומות שאתה מגיע אליהם,בחלקם שומרו או שוחזרו כאילו לא נגעו בהם מאז ואת החלק השי כמו טרבלינקה ופלאשוב שנחרבו עד היסוד על ידי הנאצים בסוף המלחמה.המקומות המרגשים הביותר לפי דעיתי אלו תאי הגזים באושביץ בירקנאו שאתה ממש יכול להיות בפנים, הקרמטוריומים האכזיים והר האפר במידאנק.אבל כמה שהמסע הזה חשוב מהבחינה הזו- אסור לשכוח שאנחנו בני אדם ומותר לצחוק ולא להיות עצוב במשך שבוע,אין ספק שזו גם חוויה מגבשת , אתה מכיר ילדים חדשים מקרוב...ואפשר להגיד שבמסע הזה יש גם מרכיב של הנאה מסוימת.
פורסם 2008 באפריל 217 שנים מחבר אני נסעתי בחופש הגדול האחרון לפולין במשלחת של השכבה והיה מדהים המקומות שאתה מגיע אליהם,בחלקם שומרו או שוחזרו כאילו לא נגעו בהם מאז ואת החלק השי כמו טרבלינקה ופלאשוב שנחרבו עד היסוד על ידי הנאצים בסוף המלחמה.המקומות המרגשים הביותר לפי דעיתי אלו תאי הגזים באושביץ בירקנאו שאתה ממש יכול להיות בפנים, הקרמטוריומים האכזיים והר האפר במידאנק.אבל כמה שהמסע הזה חשוב מהבחינה הזו- אסור לשכוח שאנחנו בני אדם ומותר לצחוק ולא להיות עצוב במשך שבוע,אין ספק שזו גם חוויה מגבשת , אתה מכיר ילדים חדשים מקרוב...ואפשר להגיד שבמסע הזה יש גם מרכיב של הנאה מסוימת.טריבלינקה - פלאשוב, זה מדהיםאין שם כלום, אבל הם מעבירים בך כל כך צמרמורת, במיוחד טרבלינקהשאתה רואה את מה שהיה שם עפ"י הדברים, והאנדרטה...פלאשוב יש לה אנדרטה ענקית ויפהבבירנקאו שנכנסתי למקלחות היה לי צמרמורתאבל במיוחד שנכנסתי למקלחות במיידנאק שאתה רואה את הכחול של הציקלון Bוהאנדרטה והר האפר במיידנאק...הר האפר אין מאיפה להתחיל לדבר על זה... (לילדה מהשכבה שלי נפלה המצלמה לתוך ההר X_X )אם אתם רוצים אני יכול לעלות תמונות מכל מקום שתרצו... תבקשו מאיפה אתם רוצים שאני יעלה
פורסם 2008 באפריל 217 שנים SciFi7,אני אשמח אם תעלה תמונות של המקלחות,הר האפר והמחנה עצמו. תודה רבה לך..
פורסם 2008 באפריל 217 שנים מחבר SciFi7,אני אשמח אם תעלה תמונות של המקלחות,הר האפר והמחנה עצמו. תודה רבה לך.. http://www.siz.co.il/my.php?file=0dazzwgwmwiy.jpg http://www.siz.co.il/my.php?file=tfy5emwhyml2.jpg http://www.siz.co.il/my.php?file=dzhndtmlurgw.jpg http://www.siz.co.il/my.php?file=nv5uiwj3zzlm.jpg בתמונה הראשונה כתוב בענק "הגורל שלנו - אזהרה לכם." משהו כזה ושל איזה מחנה אתה רוצה תמונות אוושויץ/בירקנאו/פלאשוב/מיידנאק/טרבלינקה? בתמונה האחרונה רואים את הכתמים הכחולים של הציקלון B ואת הפתח שדרכו זרקו את הגז.
פורסם 2008 באפריל 217 שנים יאווו..איזה מפחיד הציקלון..אני לא יודע מה הייתי עושה שם אם הייתי בטיול במקומך..ועוד תחשבו פעם שהם לא ידעו מה הולך לקרות פתאום הם נחנקים..):
פורסם 2008 באפריל 217 שנים אני אמור לנסוע שנה הבאה.אבל אני לא חושב שאסע.לא בא לי לראות מחנות השמדה וכו' למרות שזה מה שעבר על העם שלנו וכו'...
פורסם 2008 באפריל 217 שנים אני אמור לנסוע שנה הבאה.אבל אני לא חושב שאסע.לא בא לי לראות מחנות השמדה וכו' למרות שזה מה שעבר על העם שלנו וכו'...מחזק.גם אני בעוד שנתיים אצטרך לצאת לטיול הזה..אני חושב שאני לא אלך..נכון שזה מה שעבר על העם וכו',אבל זה לא מה שאני רוצה לראות כשאני בטיול,מספיקים לי הסרטים הנוראיים האלה והתמונות של האנשים בגטו.(שמעתי שזה גם עולה 5000 שקל .. יקר..)
פורסם 2008 באפריל 217 שנים אני הייתי שם לפני שנתיים בתקופה הזאת!היה שלג ו-9 וראיתי דברים מזעזעים ולדעתי זה טיול חשוב לכל יהודיוברור שהיה גם כיף!שווה כל שקל נהנתי מאוד
פורסם 2008 באפריל 217 שנים מחבר אני הייתי שם לפני שנתיים בתקופה הזאת!היה שלג ו-9 וראיתי דברים מזעזעים ולדעתי זה טיול חשוב לכל יהודיוברור שהיה גם כיף!שווה כל שקל נהנתי מאודמחזק.לנו ביומיים הראשונים היה שלג- קפוא כל כך.ואז בשישה הימים הבאים היה חם ... המזג אוויר שם מתהפך ממש מהרכיף / מדהים...שווה כל שקלאני אמור לנסוע שנה הבאה.אבל אני לא חושב שאסע.לא בא לי לראות מחנות השמדה וכו' למרות שזה מה שעבר על העם שלנו וכו'...אני ממליץ לנסוע, למרות הכסף.לרוב יש גם תוכניות שעוזרות לשלם על זה (לפחות אני יודע שבבית הספר שלנו יש )וזה חשוב לנסוע, להבין, לראות.באמת שאין משהו שיכול להעביר יותר מאשר לנסוע.חשוב לנסוע כיהודי, להבין מה עבר על העם שלנו,
פורסם 2008 באפריל 317 שנים אני טסתי בפורים של שנה שעברההיה קר במשך כל המסע וזה רק עזר לך להבין את התנאים הקשים שאיתם היו צריכים להתמודד...אנחנו היינו על מעילים והיה לנו קר אז לחשוב איך הם שרדו עם כותונת עלובהזה טיול שגורם לך לגלות הרבה דברים על עצמך...בתור בן אדם שמעולם לא הייתה לו קלסטרופוביה או חרדות כשנכנסתי לתאי הגזים ומישו סגר את הדלת מאחורינו פתאום נתקפתי בהתקף קלסטרופובי מטורף העפתי איזה 2 ילדים מהדרך שלי ויצאתי החוצה לקח לי איזה כמה שניות להתאושש מזהאני פשוט חייב לעוף לבית ספר שאני יחזור אני ימשיך לספר חוויות שלא נראה לי כל אחד עברעריכה:שחכתי לציין שאיתנו יצא ניצול שואה בתור איש עדות ואני יכול להגיד שזה מוסיף הרבה...יש הבדל בין לראות את הדברים לבין לראות ושמישהו שעבר את זה מספר לך את הסיפור האישי שלו ומסביר על המחנות והכל.דבר נוסף שקרה לנו בבירקנאו זה שעמדנו על המסילה מול השאר שממנו יצאו לצעדת המוות או משו כזה לא ממש זכור לי ועשינו מגן דוד מאבנים ואז פיטר (איש העדות) התחיל לספר איזה משהו ואני ועוד חבר ואחד ההורים שליוו אותנו הסתכלנו על השער וזה היה יום בלי רוח בלי כלום פתאום השאר נפתח עד הסוף ונסגר עמדנו והסתכלנו אחד על השני כמה שניו המומים לגמרי לקח לנו איזה דקה לצאת מהשוקהקטע שאני הכי זוכר זה שהלכנו למיידאנק וזה אחרי כמה ימים שהיינו רק בבתי קברות ובתי כנסת ואנדרדוט שעדיין לא ממחישות לך אחוז ממה שקרה שםאיך שירדנו מהאוטובוסים ישר אתה רואה את כל הצריפים והמיטות והכל זה שימורים ושיחזורים וזה פעם ראשונה שאתה ממש רואה את זה מול העיניים ולא משנה כמה יכינו אותך לזה בדיבור שאתה רואה את זה זה משו אחר לגמריהקטע הכי קשה היה שהלכנו למשרפות במידאנק ויש שם מיתה עשויה מבטון עם חור ניקוז ופיטר סיפר לנו ששם היו מנתחים את הגופות שהיה חשד לכך שהם בלעו תכשיטים וזהב וכאלה אז הדלקנו שם נרות זיכרון ושמו טייפ עם איזה שיר שלא ריגש אותי במיוחד אבל מילא...קיצר חצי מהאנשים בוכים כבר גם ככה ואז הוא מתחיל לספר איזה משהו שאני לא ממש זוכר החלק היחיד שאני זוכר זה שהוא סיפר שבמחנה הזה הוא איבד את אחותו התאומה הפרידו אותם ומאז הוא לא ידע מה קרה איתה והוא מתאר לעצמו שלקחו אותה למקלחות הגזים ושהמילים האחרונות שלה בטח היו משו בסיגנון של "אמא איפה את למה את לא איתי" בשלב הזה אני עומד רואה את כולם בוכים ועוברות לי מחשבות בראש בונא מה אני לא בן אדם כולם פה בוכים מישו מספר לי פה משו מהלב גם הוא בוכה יענו מה זה לא עושה לי כלום תוך כדי שזה עובר לי בראש פתאום ירדה לי דימעה על הלכי ואחריה עוד אחת ולאט לאט זה הפך לבכי מר אני זוכר שיצאתי החוצה התיישבתי שם עם דגל ישראל על הריצפה וממש בכיתילסיום אני רק רוצה להגיד שאני מתנגד למה שאמרו פה מקודם...בסדר זה טיול קשה והכל ויש קטעים שצריך להיות רציניים ולהפנים דברים אבל זה היה אחד הטיולים הכי מצחיקים שהיו לי בחיים ברור שלא בשביל זה נסעתי אבל אתה חייב לשנות פאזה כשאתה עם החברים במסעדה אחרי יום קשה אתה חייב לצחוק קצת גם כשהם היו בגטאות צחוק זה אחד הדברים שעזר להם לשרוד ולשמור על האנושיות שלהם
פורסם 2008 באפריל 317 שנים הייתי בטיול מאורגן מטעם בי"ס לפולין ב-93 אם אינני טועה, אז זה היה זול משמעותית... בפרספקטיבה של כמה שנים אני חושב שהטיול חשוב רק אם הוא מלווה בלימוד והתעמקות נוספת בנושא והבנה של של המשמעויות הרחבות יותר של השואה.אנשים מטיילים בפולין, מחסלים סרטי צילום (היום כרטיסי זיכרון), בוכים במקומות הנכונים, מניפים את דגל המדינה ושרים התקווה. ללא הרקע וההבנה אין לכך בעיני הרבה ערך, בייחוד שהיום טיול שכזה עולה יותר מ-5000 ש"ח וזהו סכום שמרבית המשפחות בארץ לא יכולות לעמוד בו.יש בטיול בפולין חשיפה לסימבוליקה שכולנו מכירים, תא הגזים במיידאנק, שערי הכניסה לאושוויץ א' וב', הנעליים והמזוודות. אתה פחות רואה או שומע על הקהילה האדירה שהייתה באירופה, על המשפחות, חיי החברה, בית הכנסת, הישיבה, בית הספר הציוני ששרו בו התקווה ולימדו עברית, השאיפה לעלות לארץ-ישראל מול השאיפה להשתלב ולתרום. בטיול לפולין לא זכיתי לראות את המקומות בהם חיו ומתו רובי המשפחה שלי. מה אתם יודעים על חלמנו? הרגו שם את רוב יהודי לודז' והסביבה, לא היו שם תאי גזים או גדרות תיל ומגדלי שמירה, היה שם רק בור גדול באדמה שלתוכו הטילו את גופות הנרצחים שמתו במשאיות גזים. במזרח פולין, אוקראינה ורוסיה יש מאות ואלפי אתרי קבורה, חלקם לא מסומנים, באחד מהם קבורים כמעט 20,000 יהודים תושבי העיירה שסבא שלי גר בה, כולל כל קרובי משפחתו וחבריו.המינימום שאפשר לעשות לפני טיול כזה הוא לנסות לשמוע סיפורים ממעט הניצולים שעוד חיים היום, לקרוא ספרי זכרונות, לבקר ביד ושם ביקור רציני, לצפות בסרט "שואה" של קלוד לנצמן ("רשימות שינדלר" ממש לא מומלץ בעיני, על הסיבות לכך אפשר לדון בדיון נפרד).
פורסם 2008 באפריל 317 שנים מחבר אני טסתי בפורים של שנה שעברההיה קר במשך כל המסע וזה רק עזר לך להבין את התנאים הקשים שאיתם היו צריכים להתמודד...אנחנו היינו על מעילים והיה לנו קר אז לחשוב איך הם שרדו עם כותונת עלובהזה טיול שגורם לך לגלות הרבה דברים על עצמך...בתור בן אדם שמעולם לא הייתה לו קלסטרופוביה או חרדות כשנכנסתי לתאי הגזים ומישו סגר את הדלת מאחורינו פתאום נתקפתי בהתקף קלסטרופובי מטורף העפתי איזה 2 ילדים מהדרך שלי ויצאתי החוצה לקח לי איזה כמה שניות להתאושש מזהאני פשוט חייב לעוף לבית ספר שאני יחזור אני ימשיך לספר חוויות שלא נראה לי כל אחד עברעריכה:שחכתי לציין שאיתנו יצא ניצול שואה בתור איש עדות ואני יכול להגיד שזה מוסיף הרבה...יש הבדל בין לראות את הדברים לבין לראות ושמישהו שעבר את זה מספר לך את הסיפור האישי שלו ומסביר על המחנות והכל.דבר נוסף שקרה לנו בבירקנאו זה שעמדנו על המסילה מול השאר שממנו יצאו לצעדת המוות או משו כזה לא ממש זכור לי ועשינו מגן דוד מאבנים ואז פיטר (איש העדות) התחיל לספר איזה משהו ואני ועוד חבר ואחד ההורים שליוו אותנו הסתכלנו על השער וזה היה יום בלי רוח בלי כלום פתאום השאר נפתח עד הסוף ונסגר עמדנו והסתכלנו אחד על השני כמה שניו המומים לגמרי לקח לנו איזה דקה לצאת מהשוקהקטע שאני הכי זוכר זה שהלכנו למיידאנק וזה אחרי כמה ימים שהיינו רק בבתי קברות ובתי כנסת ואנדרדוט שעדיין לא ממחישות לך אחוז ממה שקרה שםאיך שירדנו מהאוטובוסים ישר אתה רואה את כל הצריפים והמיטות והכל זה שימורים ושיחזורים וזה פעם ראשונה שאתה ממש רואה את זה מול העיניים ולא משנה כמה יכינו אותך לזה בדיבור שאתה רואה את זה זה משו אחר לגמריהקטע הכי קשה היה שהלכנו למשרפות במידאנק ויש שם מיתה עשויה מבטון עם חור ניקוז ופיטר סיפר לנו ששם היו מנתחים את הגופות שהיה חשד לכך שהם בלעו תכשיטים וזהב וכאלה אז הדלקנו שם נרות זיכרון ושמו טייפ עם איזה שיר שלא ריגש אותי במיוחד אבל מילא...קיצר חצי מהאנשים בוכים כבר גם ככה ואז הוא מתחיל לספר איזה משהו שאני לא ממש זוכר החלק היחיד שאני זוכר זה שהוא סיפר שבמחנה הזה הוא איבד את אחותו התאומה הפרידו אותם ומאז הוא לא ידע מה קרה איתה והוא מתאר לעצמו שלקחו אותה למקלחות הגזים ושהמילים האחרונות שלה בטח היו משו בסיגנון של "אמא איפה את למה את לא איתי" בשלב הזה אני עומד רואה את כולם בוכים ועוברות לי מחשבות בראש בונא מה אני לא בן אדם כולם פה בוכים מישו מספר לי פה משו מהלב גם הוא בוכה יענו מה זה לא עושה לי כלום תוך כדי שזה עובר לי בראש פתאום ירדה לי דימעה על הלכי ואחריה עוד אחת ולאט לאט זה הפך לבכי מר אני זוכר שיצאתי החוצה התיישבתי שם עם דגל ישראל על הריצפה וממש בכיתילסיום אני רק רוצה להגיד שאני מתנגד למה שאמרו פה מקודם...בסדר זה טיול קשה והכל ויש קטעים שצריך להיות רציניים ולהפנים דברים אבל זה היה אחד הטיולים הכי מצחיקים שהיו לי בחיים ברור שלא בשביל זה נסעתי אבל אתה חייב לשנות פאזה כשאתה עם החברים במסעדה אחרי יום קשה אתה חייב לצחוק קצת גם כשהם היו בגטאות צחוק זה אחד הדברים שעזר להם לשרוד ולשמור על האנושיות שלהםהצלחתה לרגש אותיואני הייתי לפני יומיים עוד בפולין.באמת יפה, ומחזק את כל מה שכתבתה.
ארכיון
דיון זה הועבר לארכיון ולא ניתן להוסיף בו תגובות חדשות.