היי,

בסוף השבוע הזה התפרסמה כתבה של דויד גרוסמן ב"ידיעות אחרונות".

לא קראתי את הכתבה במלואה- מאחר והיא פשוט מרגיזה אותי. הכתבה מבקרת באופן קשה ביותר את מדינת ישראל, כל הדרג הממשלתי ציבורי שלה, צבאה והעומד בראשה- ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט (טוב, בעיקרון ראש המדינה הוא הנשיא, אבל זה לא משנה כרגע). הכתבה ממשיכה את מסע הצלב הפרטי של דויד גרוסמן כנגד אולמרט.

להזכירכם- בנו של גרוסמן נפל במלחמת לבנון 2. גרוסמן עצמו הוא סופר מוערך.

אני בהחלט מסכים עם כך שהבעת דעות על מדינת ישראל ודרכה ע"י אנשי רוח- היא מבורכת.

בתור מדינה נאורה- דעתנו צריכה להיות מושפעת גם מאנשי רוח ותרבות ולא רק מתלאות היום יום ושיקולים צבאיים.

אבל השאלה היא- איפה הגבול?!

הבן אדם, עם כל הכבוד, הוא סופר. אני לא חושב שראוי לבקר בצורה בוטה כל כך את ראש הממשלה כל הזמן.

הבן אדם חיכה לדו"ח וינוגרד- ועכשיו התאכזב מזה שאולמרט לא התפטר בעקבותיו. מה שנותר לו לעשות- זה פשוט ללכלך. ללכלך? לטנף.

אני מקבל בהבנה רבה את החלקים בכתבה שמקרים אותנו בתור חברה. אני מקבל את החלקים שמפקפקים בצורך בפעולות צבאיות מסויימות. זה לגיטימי- וזה רצוי.

אבל אני לא יכול לקבל את זה שהבן אדם, שהוא בסך הכל סופר, לא איש צבא ולא איש שבקיא במצבה האסט', המדיני והצבאי של מדינת ישראל, קוטל את דרגה הבכיר של מדינת ישראל כמסע צלב אישי וללא כל ביסוס.

אני לא יכול לקבל את זה שבן אדם מקבל פרס ממדינת ישראל (פרס א.מ.ת), בוחר לשים זין (במילים פשוטות) על הנציג שנבחר בצורה דמוקרטית (לסרב ללחוץ לו את היד) ועדיין לקבל את הפרס.

לדעתי, יש להוקיע את הסופר הדביל הזה. עם כל הצער על כל שבנו נפל- במלחמות יש גם נופלים.

לא הכל במדינה שלנו רקוב (זה פחות או יותר מה שכתוב בכתבה)- אולי הוא רקוב.

לבושתי, לא קראתי את המאמר.

אולם שים לב לפרט מעניין - בזמן שמרבית ידועני ארצנו דואגים לסדר את עצמם/בניהם בכל מיני ג'ובים "מסוכנים" בגלילות או בקריה, אם בכלל הם טורחים לעשות צבא (כמו היצור העלוב הזה, בר רפאלי, שגם עוד העזה לפתוח פה על המדינה באיזה ראיון מתוקשר), הבן של דויד גרוסמן נהרג בעת שירות כחפ"ש בחיל השריון, אולי החיל שחטף הכי הרבה בכל מלחמות ישראל.

ד"א - זכותו של כל אדם לשים ז*ן על כל נבחר ציבור כל זמן שאינו עובר על החוק.

לא מדובר על בנו של דויד גרוסמן, ואני לא מבין מה הקשר לסלבריטאים בכלל.

אם התכוונת לכך שבנו הוא סלב- הוא לא. לא העברתי ביקורת על בנו, ובנו גם קיבל צל"ש אלוף.

לא אמרתי שאין לו זכות לעשות זאת מבחינה חוקית, אלא מבחינה מוסרית.

הוא סופר, והוא מעביר ביקורת תפקודית נוקבת על אנשים שיש להם ידע שעולה בעשרות מונים על שלו בעניינים מסויימים.

שלא נדבר על כך שמאוד קל להעביר ביקורת על אנשים שעליהם נמצאת אחריות אדירה, בזמן שאתה יושב בבית במזגן.

אין ראש ממשלה בהיסטוריה שלא עשה טעויות. טבעי וחשוב לבקר את הטעויות- אבל אני לא חושב שראוי שאבל אישי יהפוך למסע צלב כזה.

עוד אב שכול ומתוסכל שמחפש שעיר לעזאזל. ומי אם לא אהוד אולמרט?

לא אמרתי שאין לו זכות לעשות זאת מבחינה חוקית, אלא מבחינה מוסרית.

כנראה שיש לך בעית הבנה של שיטת השלטון שלנו(דמוקרטיה, למי ששכח). החובה המוסרית היא כן לבקר את השלטון, במיוחד אם יש לך קול שנשמע.

אם אף אחד לא יבקר את השלטון הדמוקרטיה בהכרח תדרדר(כבר קורה כאן, במידה זו או אחרת).

ורק כשהבן שלך יהרג במלחמה אז אולי יהיה לך מנדט לבקר את הדרך שבה אנשים מתמודדים עם השכול.

(רמז, לשכול פנים רבות, אף אחת מהן לא יותר טובה מהשניה)

תנאי שימוש: אין בנאמר להעיל להצביע על נטיותו הפוליטיות של המחבר בפרט ועל דעתו על יצירתו של הסופר הנדון בכלל.

עוד אב שכול ומתוסכל שמחפש שעיר לעזאזל. ומי אם לא אהוד אולמרט?

במחקרים שנעשו גילו שהאובדן שמשפיע בצורה עמוקה ביותר ולטווח הארוך ביותר הוא אובדן של בן/בת. זה משהו שקשה להבין עד שיש לך ילד משלך ורק המחשבה שיקרה לו משהו מזעזעת אותך על עמקי נשמתך.

דוד שלי נהרג בעת שמ"פ לפני שנים ואני לא צריך לפרט כמה זה השפיע על סבא וסבתא שלי.

לגופו של עניין - דויד גרוסמן העביר ביקורת על ממשלות ישראל ועל דרך ההתנהלות שלנו כסופר מאז שנות ה-80. אני רק יכול לשער שהשכול גרם אצלו להקצנה. אתה יכול לקבל את דבריו או לדחות אותם.

אם התכוונת לכך שבנו הוא סלב- הוא לא. לא העברתי ביקורת על בנו, ובנו גם קיבל צל"ש אלוף.

התכוונתי בהודעתי הראשונה לכך שדויד גרוסמן יכל להשתמש בשם שלו על מנת לסדר את הבן שלו בג'וב. שים לב שכתבתי שידוענים או בניהם מסודרים לרוב בצבא.

לא אמרתי שאין לו הזכות לבקר. תפסיקו לסלף דברים. תעשו לי טובה- תגיבו אחרי שאתם קוראים את ההודעה, לא מרפרפים עליה.

גם אני וגם רובנו מבקרים את ממשלת ישראל ללא הרף, פה ובחברה איתה אנו מסתובבים. גם לי ביקורת נוקבת על מלחמת לבנון השניה.

אני דיברתי על צורת הביקורת. מה שהוא אומר זו לא ביקורת. זהו קרב אישי שמתנהל ע"ג המדיה.

בנוגע למשפטים מפגרים כגון "אתה יכול לקבל את דבריו או לדחות אותם"- תעשה לי טובה, נו.

לא חשבתי שאני חייב להסכים איתו. : הדיון הזה נועד לברר מה אחרים חושבים על זה, לא להוציא משפטים מטומטים כאלה. אם אין לך מה להגיד- אל תגיד.

לדעתי, יש להוקיע את הסופר הדביל הזה. עם כל הצער על כל שבנו נפל- במלחמות יש גם נופלים.

לא הכל במדינה שלנו רקוב (זה פחות או יותר מה שכתוב בכתבה)- אולי הוא רקוב.

התייחסתי בתגובותי אליך בעיקר למשפט הזה.

אתה רוצה לשמוע דעות, הנה קבלת את הדעה שלי שנוסח דבריך אינו הולם, בייחוד שמדובר בסופר רב זכויות ובאב שכול.

תפקידם של אנשי הרוח הוא לבקר את המדינה ואת הצבא, במיוחד בגלל שאין להם רקע ונסיון צבאי.

הם מבטאים את האדם הפשוט והלא מיליטריסט שרוצה לחיות את חייו - רק בצורה קצת יותר אינטלקטואלית מאיזה ערס בן 50