יום שבת בלילה אמא שלי ילדה מהכיתה שלי נפטרה.

הם יושבים שבעה עד מחר כי יש חג.

גם שנה שעברה אבא של ילד מהכיתה שלי נפטר, והלכנו 5 ילדים לנחם אותו, שהגענו אף אחד לא היה, והיה ממש מביך, לא ידענו מה להגיד ורוב הזמן שתקנו ורציתי לקבור את עצמי מבושה.

עכשיו זה נראה לי יחזור על עצמו, אבל גרוע יותר, כי קודם כל היא ילדה(אין תחומי ענין משותפים), ואני לא מכיר אותה, והיא בכלל לא מכירה אותי, היא לא נראה לי שמה לב שאני בכיתה שלה,כי רק התחילה השנה והגענו לתיכון.

מה אפשר להגיד לה?

נגיד אנחנו פוגשים אותה, אז:

הי,משתתפים בצערך.

קיבלת שיעורים להיום?

באילו מגמות את? אם אתה צריכה עזרה בהשלמה או משהו נעזור לך ברצון (כאילו שהיא תבקש)

ועכשיו מה?

כמה זמן להיות שם?

רציתי ליזום שנלך שיהיו הרבה ילדים אבל רוב הילדים הלכו אתמול ולחברים שלי זה גם לא מסתדר לחכות.

תצילו אותי,

תודה.

אתה יכול לשאול את החברים שלך שהיו יום לפני כן..

כשפוגשים אותה אתה יכול להגיד "שלא תדעי עוד צער"

אנחנו משתתפים בצערכם

בתור אחד שהיה לא מזמן בצד השני (דוד שלי נפטר לא מזמן) אני יכול להגיד שמה שיהיה לה חשוב זה שהגעת ולא מה אמרת.

תיגש אליה, אל המשפחה שלה, תגיד משהו בסגנון של מה שהציעו מעליי ותשב איתה קצת (לא דקה וחצי אבל גם לא שעות).

כשבאים לנחם מאובדן נוראי שכזה, לנסות למצוא נושאי שיחה בכח זה רעיון רע מאוד. ולגלוש לנושאים שלא קשורים זה רעיון גרוע. אתה בא לשם לחזק, לנחם, להשתתף, להזדהות. ולכן עליך לעשות זאת בשיא הכנות.

מי שצריך לדבר בעיקר זו היא. אתה שם כדי להקשיב, כדי שהיא תשפוך את הלב. זו המשמעות של תמיכה. תנסה ברגישות לדובב אותה, להוביל שיחה על מי היתה אמא שלה. זה ינחם אותה לדבר על הזכרונות הטובים אתה ולשקוע בנוסטלגיה כשאתה מקשיב. אם היא מדברת מיוזמתה, הכי טוב.

אם היא לא מדברת, אתה לא צריך לדבר כמעט בכלל מלבד כמה דברי הזדהות כנים ככל האפשר ואיחולים שלא תדע יותר צער. אתה שם לתמיכה, שקטה ככל שתהיה. רק הנוכחות שלך חשובה, ואין שום בושה להשאר שם ופשוט לשתוק.

ולמרות שאתה לא מכיר אותה ולא מיודד איתה, אתה שם כדי לתמוך, כדי להיות ידיד טוב, כדי לגרום לה להרגיש שהיא לא לבד מבחינת המסגרת הכיתתית, ושסובבים אותה אנשים שאכפת להם, ואתה אחד מהם. תבהיר לה את זה.

תן לעקרונות האלה להנחות אותך כשאתה מגיע לשם. תזכור שמהרגע שאתה שם, הדבר היחיד שצריך לעניין אותך זו היא והצער שהיא שרויה בו. כך אתה תפסיק להיות נבוך כי האגו שלך לא ישחק תפקיד. כך גם אתה תוכל לשפוט בעצמך מתי יהיה הזמן המתאים לעזוב.

ובאמת שהיא לא תדע עוד צער. לדאבוני מקרים כאלה לא חדשים לי (הייתי מספיק פעמים בשני צדי המתרס).

שנדע רק שמחות.

תשמע זו לא תורה מסיני, באים ואומרים שמשתתפים בצער המשפחה, יושבים איזה שעה די בשקט והולכים.

עצם הענין הוא ההגעה להשתתף בצער המשפחה ולכבד אותה.

בתור אחד שהיה לא מזמן בצד השני (דוד שלי נפטר לא מזמן) אני יכול להגיד שמה שיהיה לה חשוב זה שהגעת ולא מה אמרת.

תיגש אליה, אל המשפחה שלה, תגיד משהו בסגנון של מה שהציעו מעליי ותשב איתה קצת (לא דקה וחצי אבל גם לא שעות).

מחזק, אמא שלי נפטרה לא מזמן ואני יכול להבטיח לך שאני לא זוכר מי אמר מה, אבל אני זוכר את כל מי שהגיע.

באופן כללי אומרים "שלא תדעו עוד צער" ו "משתתף בצערכם" , לא צריך יותר מידי להסתבך.

בעיקר גורמים (בנחת) לאבל לדבר על הנפטר, שואלים שאלות עליו וכד'.

בכך עוזרים לו להוציא את מה שיש לו בבטן, את התחושות והזכרונות.

נאמרו פה המון שטויות.

אל תגיד משתף בצערכם, כי אתה לא באמת יכול להבין את הכאב שלהם.

אל תגיד שלא תדעו עוד צער כי עכשיו לא הזמן לחשוב על העתיד, אבא שלך מת לפני כמה ימים, אתה לא צריך לחשוב על עוד מי ימות בקרוב.

אל תדובב את האבל, כי אולי הוא/היא לא רוצים לדבר על זה.

תבוא, תשב, אולי תביא להם משהו לאכול. וחכה שיפנו אליך, אם לא פונים אליך אחרי כמה זמן תקום ותלך, אל תעשה מזה סיפור כי העיקר זה האבלים, וזה יתנהל לפי שאיך שהם רוצים שזה יתנהל, כי זה נורא אישי שבן אדם קרוב אליך נפטר.

ואל תרגיש מפודח כי לא יכולה להווצר מצב של נוחות וניננוחות בזמן שמישהו קרוב אליך בדיוק מת.

עוד כמה טיפים:

http://www.itim.org.il/bin/en.jsp?enDispWho=CeremonySubTopic^l21&enPage=BlankPage&enDisplay=view&enDispWhat=object&enVersion=0&enZone=CeremonySubTopic#183

זה שאתה לא מסכים עם מה שנאמר לא הופך את זה לשטויות.

אתה באמת חושב שאם תאמר "משתתף בצערכם" יתחילו לנתח את הרגשות שלך?

העולם לא סובב סביבך אתה יודע, זה ממש לא מעניין את האבל אם אתה מבין את הכאב שלו או לא...

זה מה שנהוג לומר וזהו, אף אחד לא מנתח את זה כמו שאתה חושב.

עפ"י היהדות, כל הנקודה בישיבת שבעה היא רק להיות שם. אתה לא צריך להגיד מילה.

ובלי שום קשר, לדעתי זה די נכון- אפשר להגיד "משתתפים בצערכם" או "שלא תדעו עוד צער", אבל בעיקר לשבת שם, כמה שיותר קרוב לאדם האבל, ולהראות שאתם שם, זה הכל.

למזלי היחידים במשפחה שלי שנפטרו עד היום הם רק שכבת הגיל של סבא רבא שלי ז"ל, שהלכו לעולמם בשיבה טובה בגילאי 90 ומעלה, אז אני באמת שאני לא יכול להגיד שאני יודע איך אותם אבלים שאיבדו אהוב בטרם עת מרגישים.

בעיקרון אמרו לך את הכל

רק רציתי להוסיף שזה מאוד תלוי גם בסיטואציה

למשל אם אתה נכנס והיא בדיוק הייתה בסערת רגשות, חיבוק למספר שניות יכול לעזור

לפעמים מדברים על הנפטר, אם היא רוצה לדבר תקשיב, אם צריך שים יד על הכתף

הכי חשוב תהיה רגוע, הכוונה שקט לא תזזיתי, ותנסה לזרום, אל תנסה להפוך למסמר הערב

וכן זה רעיון טוב מה שהצעתה לגבי להביא לה חומר לימודים ושעורים/ אולי מצולם, וגם כדי לנצל הזדמנות (אם היא רגועה) ולהציע עזרה

תשב אל תדבר

הם כבר ידברו איתך

זה גם לא פייר לשתוק כמו דג ולהפיל הכל עליהם

זאת סיטואציה לא נעימה לאף אחד, וצריך להיות עם הרבה רגש