תרבות הסמוך, יהיה בסדר.

בנושאים רבים בחיינו, ניתן להגיד "יהיה בסדר" מבלי שום תועלת, כסימן לאופטימיות (אם כי לא זהירה) כסימן לאמון באחר.

אך בנושאים מהותיים אין מקום לתרבות הזאת, כמו בצבא, בממשלה, במשפט.

תרבות הזאת היא ההרסנית שבהרסניות יותר מאשר כל שחיתות פלרמנטרית מסואבת ככל שתיהיה.

צריך לתקן הרבה פרטים במדינה הצעירה שלנו, אך פרט אחד חיים לקבל עדיפות עליונה, ביעור תרבות הסמוך.

תרבות הסמוך היא מה שגרמה לשאננות ב1973, תרבות הסמוך היא מה שגרמה לכשלון הצבאי במלחמה האחרונה.

אני לא הראשון ולא האחרון שיאמר מילים אלו, אך הרשו לי לצטט מדבריו של ראש הממשלה לשעבר, שר הבטחון והרמטכ"ל בששת הימים, יצחק רבין ז"ל, אשר בשנים האחרונות מושמץ.

לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה -צירוף המילים: "יהיה בסדר!" צירוף המלים הזה, שרבים מאתנו שומעים בחיי היום-יום של מדינת ישראל, הוא בלתי נסבל. מאחורי שתי המילים האלה חבוי בדרך כלל מה שלא "בסדר": יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה, שאין להם מקום. ה"יהיה בסדר" מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו.

ה"יהיה בסדר", אותה טפיחת כתף חברמנית, אותה קריצת עין, אותו "סמוך עלי", הוא סממן לחוסר סדר ומשמעת, למקצועיות שאיננה, לבטלנות שישנה. אווירת ה"חפיף" היא, לצערי הרב, נחלת ציבורים רבים בישראל, לאו דווקא בצה"ל. היא אוכלת בנו בכל פה. ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש"יהיה בסדר" פירושו שהרבה מאוד לא "בסדר".

(מתוך נאום בטקס סיום מחזור של בית הספר לפיקוד ומטה - 27.8.1992)

בעיות רבות לנו, אך הגדולה ביותר היא חוסר המעש ו"הכל יהיה בסדר".

עלינו להסיר קלון זה מעלינו.