מישהו יודע איך לנטרל פחד קהל?

[1_Nike_1]

שכולם ישמעו? תצעק! ותשים אטמי אזניים שלא תשמע מה שהם מדברים..

ביטחון עצמי? תשמע.. זה לא משהו שאומרים איך להשיג אותו.. זה לא משהו שקונים בחנות. פשוט תנשום תרגע ותן למילים לזרום לך מהפה. ואל תלחץ ותהיה תקוע עם הראש בדפים, תרים את הראש אל הכיתה. אם מישהו מפריע לך תגיד לו שתוק ותמשיך, אל תאכל סרטים ואל תתבלבל. והכי חשוב אל תגמגם.. תתאמן על זה קצת נראה לי שזה לא יזיק.

מממ.. וויסקי לא, סיגריה לא.. קח רטאלין!

[Ic3 CuB3]

זה לא אותו סוג של במה,

אבל אני כשחקן, מתמקד בנקודה מסויימת שלרוב נמצאת איפושהו בשורות העליונות,

או מסתכל למישהו בקהל בעיניים ומדבר כאילו אליו.

[Dr. Evil]

מול הכיתה, אתה רוצה שיצחקו או ייתנו חיוך חיובי אבל פיתאום הם עושים פרצוף מעצבן שכזה שאני פלטתי דברים מטופשים, אבל כשמקובלים פולטים משהו מטופש זה בסדר. אני רוצה פשוט לדבר בדיבור שאתה פשוט שם פס על כל מי שייגיד לך דברים שליליים

גם לי יש את זה, אבל אתה חייב לשנות את הגישה שלך של "מקובלים", אתה לא בכיתה ג' אתה יב' אני מניח.

[Judas Iscariot]

המממ, העלת נקודה מעניינת.

קודם כל כמו שאן ציינת, אין לך "פחד קהל"(או שאולי יש לך והוא לא בא לידי ביטוי כאן) אלא אתה סובל מחוסר ביטחון עצמי בסיסי.

אני אנסה לתת את הדוגמא שלי, אולי זה יעזור לך, ואולי זה לא...

אז ככה, ביסודי הייתי מאוד מאוד חסר ביטחון בעצמי, בעיקר בגלל שהייתי(ועודני) רזה וחלש(מאוד).

בכיתה ה' התחלתי ללכת לשיעורי נינג'יצו(yep, אני נינג'ה! ) ופרשתי אחרי בערך 3/4 שנה שם, בגלל שהם נתנו לי את הביטחון העצמי שחיפשתי.

בחטיבה הייתי, כמו רבים וטובים ממני, כבשה הנוהרת אחרי העדר בלבושי, המוזיקה שאני שומע ובשאר תחומים.

בסוף החטיבה התחלתי לגבש זהות אינדיבידואלית ובגלל כך התחלתי גם להתעניין בדברים שהם לא "מרכזיים" וזה גרם לי בדיוק לבוסט הנוסף בביטחון העצמי - אני לא שם זין על אף אחד.

זה נשמע קצת קיצוני, אבל באמת שלא אכפת לי אם אערס(דרך הכתיבה של "ערס" לפי אורי פינק) כלשהו חושב שאני רזה מדי או לא מצחיק, I work for myself and I do for myself... יש מספר מאוד מצומצם של אנשים שבאמת אכפת לי מה דעתם עליי וגם אז אני לוקח אותה בערבון מוגבל.

עוד שהייתי ביסודי הייתי צוחק מכל העניין של "מקובלים" ו"חנונים" אבל רוב הילדים בגיל הזה לא תופסים בכלל את העובדה שהקונספט הזה... פשוט לא קיים.

אני לא באמת יודע אם זה אי פעם ישתנה אצלך, אולי פשוט באישיות שלך אתה רגיש מאוד לביקורת וחסר ביטחון עצמי, היו מקרים מעולם.

אבל נראה לי שזה פשוט קשור להתבגרות נפשית כלשהי שאני התחלתי לחוות בסוף החטיבה, אתה אולי תחווה אותה עוד שנה ואולי רק בצבא, מה שמשנה הוא שתחווה אותה מתישהו, כי להישאר ככה כל החיים זה לא פיקניק.

"צחק מהבדיחות של עצמך, צחק כאשר אתה מחליק על בננה, אז מה אם אף אחד אחר לא צוחק?"

[Skid]

אני מניח שזאת תכונה נרכשת,אבל תשים זין על כולם ותעשה מה שבא לך,אני מניח שחלק יחשבו שאתה דפוק,אבל מה אכפת לך...

אני שיכללתי תשיטה

[Sheik Yerbouti]

פשוט תתאמן מול מראה או מול חבר כמה פעמים.

ככל שרמת הביטחון שלך במה שאתה הולך להגיד גבוהה יותר כך יהיו לך פחות הפתעות.

אל תתרכז במישהו אחד בקהל או מעליהם, זו הדרך המובטחת לאיבוד עניין והפרעות,

תגדיש לכול אדם בקהל כמות זמן מסויימת וכך הם ירגישו שגם הם חלק.

[Born2Kill]

המממ, העלת נקודה מעניינת.

קודם כל כמו שאן ציינת, אין לך "פחד קהל"(או שאולי יש לך והוא לא בא לידי ביטוי כאן) אלא אתה סובל מחוסר ביטחון עצמי בסיסי.

אני אנסה לתת את הדוגמא שלי, אולי זה יעזור לך, ואולי זה לא...

אז ככה, ביסודי הייתי מאוד מאוד חסר ביטחון בעצמי, בעיקר בגלל שהייתי(ועודני) רזה וחלש(מאוד).

בכיתה ה' התחלתי ללכת לשיעורי נינג'יצו(yep, אני נינג'ה! ) ופרשתי אחרי בערך 3/4 שנה שם, בגלל שהם נתנו לי את הביטחון העצמי שחיפשתי.

בחטיבה הייתי, כמו רבים וטובים ממני, כבשה הנוהרת אחרי העדר בלבושי, המוזיקה שאני שומע ובשאר תחומים.

בסוף החטיבה התחלתי לגבש זהות אינדיבידואלית ובגלל כך התחלתי גם להתעניין בדברים שהם לא "מרכזיים" וזה גרם לי בדיוק לבוסט הנוסף בביטחון העצמי - אני לא שם זין על אף אחד.

זה נשמע קצת קיצוני, אבל באמת שלא אכפת לי אם אערס(דרך הכתיבה של "ערס" לפי אורי פינק) כלשהו חושב שאני רזה מדי או לא מצחיק, I work for myself and I do for myself... יש מספר מאוד מצומצם של אנשים שבאמת אכפת לי מה דעתם עליי וגם אז אני לוקח אותה בערבון מוגבל.

עוד שהייתי ביסודי הייתי צוחק מכל העניין של "מקובלים" ו"חנונים" אבל רוב הילדים בגיל הזה לא תופסים בכלל את העובדה שהקונספט הזה... פשוט לא קיים.

אני לא באמת יודע אם זה אי פעם ישתנה אצלך, אולי פשוט באישיות שלך אתה רגיש מאוד לביקורת וחסר ביטחון עצמי, היו מקרים מעולם.

אבל נראה לי שזה פשוט קשור להתבגרות נפשית כלשהי שאני התחלתי לחוות בסוף החטיבה, אתה אולי תחווה אותה עוד שנה ואולי רק בצבא, מה שמשנה הוא שתחווה אותה מתישהו, כי להישאר ככה כל החיים זה לא פיקניק.

"צחק מהבדיחות של עצמך, צחק כאשר אתה מחליק על בננה, אז מה אם אף אחד אחר לא צוחק?"

תודה

אם יש לי רצון אני יירכוש לעצמי ביטחון עצמי ואני ייראה להם שגם "אני יכול"

[Lol10k]

אל תנסה לשים זין על כולם,זה רק מרתיע וזה יותר "מפחיד".

פשוט תגיד לעצמך האם באמת יש להם סיבה לצחוק עליך או משהו דומה,הרי ממה שהבנתי זה רק נאום לא?

תהיה רציני ואל תגלה חולשה

[AsD[eyal]]

הדרך שלי גם אני הייתי חסר ביטחון נוראי

אחרי פעמים שחייבו אותי לעשות הרצאה על חומר שלא הבנתי בשיט ופעם הראישונה הלך חרא לפחות ככה אני הרגשתי

ופעם השנייה זה היה האווירה יותר של צחוק וקטעים על דברים לא מובנים

אם מישהו מפריע לך תעשה לו חיוך ואחרי זה מבט מפחיד הוא ישתוק אחרי שניה...

חוץ מיזה פחד קהל זה משהו שצורכים אם הזמן...

אתה יכול להתחיל בזה שתשיתף בכיתה