ברוכים הבאים לראשון שבין סדרת ראיונות של HWzone בשיתוף אינטל ישראל. לכבוד צאת ארכיטקטורת Alder Lake החדשה לשוק ישבנו אחד על אחד עם המוחות שעומדים מאחורי הפיתוחים הגדולים שמגיעים אל מדפי חנויות המחשבים ברחבי העולם
בראיון הראשון אנו מקבלים זווית אל הליך הפיתוח ממר איציק סילייס, אחראי פיתוח מעבדי אינטל בישראל
את הראיון עורך ליאור מתתיהו, אחראי ביקורות חומרה ועורך באתר מזה יותר מ-14 שנים.
ל.מ: קח אותנו בבקשה לראשית דרכה של אינטל ישראל. כיצד נראה פיתוח המעבדים בארץ לפני כמה עשרות שנים, ומתי עבר השרביט מאינטל העולמית להפוך את אינטל ישראל למה שהיא היום?
א.ס: המסורת של IDC בישראל הוא שלכל מעבד יש סיפור מאחוריו, כל מעבד הוא פורץ דרך. התחלנו ב-1979, מעבד 8088 היה המעבד שנמכר הכי הרבה ב-IBM PC. מדובר במעבד שפותח פה בחיפה. בשנת 1993 הוצאנו מחיפה את מעבד המולטימדיה הראשון, מעבד שאיפשר הכפלות של מטריצות אחת בשניה ולהאיץ באופן משמעותי את כח העיבוד, הוא נקרא Pentium MMX.
לאחר מכן יצרנו את מעבד הבאניאס או בשמו המסחרי Centrino, המעבד הראשון שלנו שעוצב עבור מחשבים ניידים עם רמות הספק מאוד נמוכות וכמובן גם קישוריות ל-WiFi. זה המעבד הראשון שניתק אותנו מהחיבור הקווי לרשת.
ב-2005 יצרנו את המעבד עם יותר מליבה אחת. היום טריויאלי לדבר על כמויות של ליבות, גם אנחנו וגם המתחרים, אבל כדאי להזכיר שאנחנו פה בחיפה הראשונים שהוצאנו מעבד עם שתי ליבות, עם שני תהליכונים. זה הוא מעבד היונה שפותח ב-2005.
ב-2006 ו-2007 יצרנו את המעבדים לכל אינטל – גם למחשבים נייחים, גם לשרתים וזה מה שהביא לנו את האחריות לפתח את כל ליבות הביצועים הגבוהים עבור אינטל בעולם. מאז הפכו מרכזי הפיתוח בישראל ללב הפועם של אינטל העולמית.
דרך אגב, השנים הללו היו קריטיות ביותר לאתרי הפיתוח בארץ. בתקופה הזאת, בסביבות 2007 הבנו את המצב שאנחנו באינטל ישראל כל כך חיוניים וחשובים לאינטל העולמית כאשר התחלנו לקבל תקציבים ומשאבים גבוהים משמעותית מאשר כל מה שהיינו רגילים לקבל לפני כן. ניפתחו לנו האפשרויות לגדול בכח אדם, בנינו עוד מרכזי פיתוח חדשים, זאת עבורנו תקופת הפריחה.
מעט קדימה, כדאי גם להזכיר את Sandy Bridge. מדובר במעבד הראשון שכלל גם מעבד גרפי בתוכו. לפני Sandy Bridge (שנת 2011) המעבד הגרפי תמיד היה בנוי בתוך מה שהיה נקרא הגשר הצפוני, North Bridge בלוח האם. עד אז הארכיטקטורה של מעבדים שולחניים כללה שלושה צ'יפים ראשיים – מעבד, גשר צפוני וגשר דרומי. מאז Sandy Bridge המעבד הגרפי עבר מהגשר הצפוני אל תוך המעבד. השינוי הזה גרם לכך שנחסכים משאבים רבים מיצרניות לוחות האם. בעולם המחשבים הניידים גם חיי הסוללה גדלו בשל כך שישנו יותר מקום לסוללה כתוצאה מלוחות אם קטנים יותר.
הערה טכנית – מעבדים דוגמת Pentium G6950 שכללו ליבה גרפית דור לפני כן לא כללו אותה בתוך סילקון המעבד, אלא בסיליקון נפרד על גבי חבילת המעבד
הארכיטקטורה הגדולה לאחר מכן הייתה Skylake. לדעתי מדובר במעבד הטוב ביותר שפיתחתי בכל שנותיי,לפחות עד מעבדי Alder Lake. זו ארכיטקטורה יוצאת מהכלל, עד כך שהפקנו ממנה חמישה דורות של מעבדים. Skylake כללה את דורות 6 עד 10. אם מסתכלים על הארכיטקטורה הזאת, היא נתנה 200 אחוזים של שיפור כח עיבוד לאורך שנותיה, וכל זה על תהליך יצור של 14 ננומטר.
ל.מ: איך כל זה קרה? מה מיוחד בנו?
א.ס: מאוד חשוב לדעת איך כל זה קרה. הרבה אנשים שואלים "מה הופך את המהנדסים המקומיים פה בישראל לכל כך חדשניים ויצירתיים? מה היתרון של המח הישראלי?".
אני חושב שיש לכך מספר גורמים. האחד הוא החוצפה הישראלית, היכולת להביע את דעתך ולאתגר כל דבר. אין כמעט דבר שאנחנו לא מתווכחים עליו. העובדים שלי יכולים להתווכח איתי, לאתגר את דעתי, להכנס לדיון ללא שום חשש. כשתתקבל ההחלטה – אדרוש ביצוע, אבל עד אז אפשר להתווכח, זה שיח פתוח.
אם יוצרים את האווירה המתאימה של סיעור מוחין ומכוונים אותו לכיוון הנכון, רעיונות חדשים יכולים לצמוח מהתהליך. אתן לך דוגמה אישית – לפני בערך 4 שנים ראיתי שהחברה לא מתקדמת בקצב המתאים בפיתוח טכנולוגיות ה-10 ננומטרים. חששתי שלא יהיו לנו מוצרים למכור. למרות שהאחראים על הטכנולוגיה הרגישו שיש להם היכולת לסגור את הפעם, פיתחתי סט של אינדיקטורים שיחד עם אלו שמבינים בתחום לא היה לי ספק שאלו האחראים על הטכנולוגיה טועים.התווכחתי ולא ויתרתי עד שההנהלה אישרה לנו בישראל לפתח מוצרים טובים יותר בטכנולוגיה הותיקה יותר של 14 ננומטר. התוצאה היא אותם הדורות של 7-10 עליהם דיברנו. במשך כ-3 שנים נוספים המשכנו לפתח מוצרים מעולים של 14 ננומטר. אני אומר לך היום בוודאות – זה הדבר שהציל את אינטל. ללא מוצרים אלו היינו מפסידים נתח שוק גדול מאוד, שלא נדבר על ירידה במחיר המוצרים.
דבר שני – יש לנו כל הזמן הרצון להוכיח את עצמנו, תמיד. לא יודע אם זה כתוצאה מגנטיקה של השרדות אינסופית שחווינו בתור עם במשך אלפי שנים. משהו בסגנון של "גם אנחנו הקטנים יכולים לשחק במגרש של הגדולים". אתן לך דוגמה – השקנו את Alder Lake מחשבים שולחניים לפני שלושה חודשים והראנו את ביצועיו. אני מאוד גאה ב-Alder Lake על כל יכולותיו, ואין ספק שיש לנו הישגים עצומים איתו. תראה מה קרה זמן קצר לאחר מכן, כאשר הכרזנו בכנס CES בתחילת השנה על מעבד חדש – Core i9 12900KS. מה זה למעשה? תוספת של 300MHz. לא הפסקנו, גם תוך כדי פיתוח המעבדים הניידים (פיתוח של 60 מעבדים ב-6 קטגוריות שונות סך הכל) לשפר את המוצר שרק יצא לשוק, והתוצאה של תוספת ההשקעה והפיתוח תוך כדי השקת מוצר לשוק יצר את ה-Core i9 12900KS המדובר עם ה-5.5GHz אליו הוא מסוגל להגיע.
הסיבה מאחורי זה היא שאתה רוצה להוכיח את עצמך גם לעיתים כשאתה מתחרה מול עצמך.
דוגמה נוספת לתחרותיות – על צוותי אינטל שלנו הוטלה המטלה הזאת של השקת 60 דגמי מעבדים על כל פלחי השוק השונים במובייל ומחשבים השולחניים. ניגשתי להנהלת אינטל והודעתי על אתגר. איתגרתי את עצמי והצוות שאנחו לא רק מסוגלים להשיק ולהביא לזמינות את כל המעבדים הללו, אלא שאנחנו מסוגלים לעשות זאת בזמן שיא שלא ראו באינטל עד כה עבור כזאת כמות של מוצרים.
הנקודה השלישית היא יכולת האילתור המרשימה שלנו. כשהתחילה המגפה באיזור פברואר 2020, בדיוק הזמן בו קיבלנו את Alder Lake למעבדה, הייתה לנו בעיה מאוד גדולה. התחילה בעיית הדבקה בה כל אחד נמצא בסיכון הדבקה ועלול להדביק את שאר הצוות במעבדות ואיזורי הפיתוח והולידציה. אמרנו לעצמנו שאם אנחנו שמים את כולם במעבדה ואחד נדבק – אין Alder Lake, אין עמידה באתגר ואנחנו עלולים לסבול מדחיות ושאר בלאגן.
מה החלטנו לעשות? בתקופה קצרה של מספר ימים לקחנו שבעה חדרי ישיבות והפכו אותם למעבדות. כפי שאתה רואה בתמונה לקחנו חדרי ישיבות וממש בין לילה הפכנו אותן לעמדות עבודה. זה משהו שיצרנו פה בישראל ולאחר מכן העברנו אותו לרחבי העולם. זו דוגמה טובה לאחת בין הרבה דוגמאות של יכולות האילתור של הצוותים בארץ.
ל.מ: בנושא Alder Lake. לאחרונה הדגימה אינטל יתרונות של אחסון בתקן PCI-Express 5.0. אני יודע שהמעבדים החדשים תומכים ב-PCI-Express 5.0 אבל זה בעיקר לכרטיסים גרפיים, האחסון הוא נותר בדור 4.0. איפה הדבר הזה יבוא לידי ביטוי ב-Alder Lake?
א.ס: המעבדים הללו תומכים גם באחסון של דור 5. כאשר יצאו המוצרים לשוק אתה תראה את היכולת הזאת באה לידי מימוש, כמו שראית בהדגמה המדוברת
ל.מ: אם אני מבין בין השורות אנחנו נראה משהו שכרגע לא כל כך זמין ושכן יהיה זמין בהמשך בחיבוריות אפשרית?
א.ס: אכן כן. אנחנו משערים שכרטיסי מסך שתומכים בתקן 5.0 צפויים להגיע לשוק לקראת סוף השנה או אולי בתחילת השנה הבאה. הרעיון בגדול הוא שכבר עכשיו אנחנו נותנים פלטפורמה שכוללת תקני תקשורת למוצרי העתיד. מכיוון שמדובר בלוחות אם שולחניים, אז אפשר יהיה לחבר גם אחסון בדור 5.0.
ההמשך ל-Alder Lake
איציק מסר כי הצוותים שוקדים כעת במרץ על הבאת הדור הבא של המעבדים – מעבדי Raptor Lake.
א.ס: במקביל אנו עובדים כבר על הדור הבא, שיתמוך גם הוא בעולם המעבדים השולחניים והמחשבים הניידים. אלו מעבדים שנקראים Raptor Lake.
אותו התהליך שעברנו ב-Skylake בו הייתה לנו ארכיטקטורה פורצת דרך שאיפשרה לנו להגדיל את כח העיבוד ולגרום לו לפעום בלב מחשבים מספר שנים, הסיפור עם Alder Lake מאוד דומה. השיפור מול הדור החדש אינו מינורי בכלל, במיוחד בהתחשב בטווח השקה של שנה בודדת מול הדור הקודם. אתה תראה את כל זה בעתיד – אני לא יכול להרחיב על המספרים, אבל זה נראה טוב במעבדה היום.
מעגל הפיתוח של מעבדים
במסגרת הראיון הציג איציק שקופית המתארת את התהליך בו לוקח למעבד להפוך מרעיון למוצר מדף
היום אנחנו מסתכלים על צד ימין, על העמודה הירוקה. אתה הולך היום לחנות מחשבים ויכול לקנות את מעבדי ה-Alder Lake החדשים. ניתן לגשת לחנות ולרכוש Core i5 12400 או Core i7 12700 למשל. אבל, כל התהליך עצמו מתחיל כמעט שנתיים וחצי או שלוש שנים לפני זה, תלוי בסיבוכיות המעבד.
נעבור לצד שמאל של התהליך, T-30 שהוא 30 חודשים לפני השקה. שלב זה הוא שלב ההגדרה, שהייתי אומר שהוא הכי משמעותי. הוא מעבר מספר מאוד מצומצם של אנשים. יש שיתוף פעולה פורה בין אנשי התכנון לטווח ארוך לבין הארכיטקטים של המוצר העתידי.
בשלב זה אנו מבצעים סקרי שוק בשביל לדעת מה הם הדברים שיהיו חשובים למשתמשים בעוד מספר שנים. זאת אומרת, אתה צריך לחזות מה יקרה. כאן אנחנו מגדירים את תכונות המוצר – הביצועים, ההספק החשמלי, החיבוריות וכמובן את הארכיטקטורה שאמורה לממש את כל הדברים הללו.
לאחר שאנחנו מסיימים את כל התהליך הזה אנו עוברים לשלב העיצוב (Design). בשלב זה מתווספים הרבה מהנדסים שמפתחים במקביל חלקים במוצר. תחשוב שבתוך מעבד יש כל מיני חלקים. בתוך Alder Lake יש מצד אחד Performance Core, ומצד שני יש ליבות Efficient Core שמפותח על ידי קבוצה שניה, ואז יש לך ליבה גרפית שמפותחת על ידי עוד קבוצה, ויש עוד ועוד ועוד חלקים כמו בקרי הזיכרון והתקשורת.
למעשה כל הפיתוח מתבצע במקביל על ידי קבוצות שונות במרכזי הפיתוח של אינטל. לאחר מכן, מהנדסי האינטגרציה ברמת השבב מחברים את הכל לכדי מעבד ממש כמו לגו. מבצעים בדיקות, מתקנים את מה שלא עובד ולאחר תהליך של כשנה יוצרים את בסיס הנתונים לצורך יצור של מעבדים. זה אותו התהליך שמכונה Tape Out. דרך אגב, מקור השם הוא כי בעבר שלחו את הנתונים בקלטות, לקחת את הסרט והוצאת אותו החוצה בין מפעלים.
במקביל לפיתוח המעבד בקבוצות השונות, עובדת קבוצת התוכנה לפיתוח תוכנה שתאפשר לבדוק ולהפעיל את המעבד במעבדים לאחר שיגיע מיצור מוקדם. בשלב זה יש שיתוף פעולה עם מיקרוסופט לדוגמה. תחשוב על זה כך – איך פתאום כשמעבדי אינטל ההיברידים יצאו לשוק מערכת ההפעלה של מיקרוסופט תמכה בהם בצורה ראויה. זה לא קרה בנס או כך סתם. לפני שקיבלנו את הסיליקון בנינו מודל תוכנתי שעושה סימולציה למעבדים היברידיים. את המודל נתנו למיקרוסופט אשר פיתחו את רכיבי התוכנה ומערכת ההפעלה חלונות 11 לצורך תמיכה טבעית במעבדי Alder Lake.
לאחר שלב ה-Tape out לוקח למפעל כשלושה חודשים ליצר את השבבים הראשונים. כדרך אגב – המעבדים הראשונים למובייל של Alder Lake יוצרו כאן במפעל בקרית גת. תחשוב על כמה זריז המנגנון הזה שבמרכז ובצפון מבצעים פיתוח ובשפלה נמצא מפעל היצור שלך.
לאחר שמקבלים את השבב נכנסים לשלב ה-Post Silicon. משם מתחילים בלהדליק את המעבד ולראות שעולה מערכת ההפעלה, שלב שלאחר הצלחתו אתה יכול לנשום לרווחה כי יודע שכל הפעילות שעשית וכל הבדיקות הביאו אותך למצב שבו אתה יכול לפחות להתחיל לעבוד על המעבד, לנקות באגים ולבדוק מה עובד ומה לא.
בשלב זה עובדים על אלפי יחידות ואלפי מערכות כדי לבדוק את השבב בכל תנאי אפשרי. גם בתנאי חדר, גם בתנאים קיצוניים של מתחים וטמפרטורות שונות. כל השלב הזה אורך כשנה ורבע, אך זה מאוד תלוי בסיבוכיות המוצר. אם ניקח לדוגמה את פרוייקטי 14 הננומטר שציינו לפני כן, שם התהליך ארך פחות זמן פשוט כי הכרנו את המוצר והוא היה ברמת גימור טכנית גבוהה בשלב זה. כדרך אגב – גם Raptor Lake לוקח לנו פחות זמן בשל אותו עיקרון.
במקביל לתהליך הזה אנחנו עושים בתוך אינטל ישנו גם תהליך שאנחנו עושים עם הלקוחות. ביום שאנחנו מחליטים ללכת למפעל היצור וליצור אלפי מעבדים – אין לנו עדיין את הסיליקון ביד. חשוב לזכור שבשונה מדגימות ההנדסה הפנימיות שלנו, יצור של מוצר מוגמר מתהליך Tape out עד תהליך שבו יש לך מלאי של מעבדים מוכנים יכולים לקחת בין 4 ל-6 חודשים. כדי להגיע לעמוד בלוחות הזמנים אין לנו אפשרות לחכות לסיליקון ברמת גימור סופית. אנחנו מייצרים סיליקון מקדם וזו החלטה שאנחנו לוקחים ברצינות ותוקפים מכל הכיוונים בשביל לאפשר לכך שבהקדם השוק יהיה מוכן למעבדים החדשים. זה שבוע שבו אני לא ישן, פשוט כי פספוס של יצור נכון של מעבדים הוא עיכיב של כשלושה חודשים נוספים, תוך כדי כך שאתה זורק חומרים ומשאבים בשווי של מאות מליונים לפח.
כדי לשים את הפיתוח במספרים, הכנו 10,000 לוחות לולידציית מעבדים על פני אותם 60 מוצרי Alder Lake כדי לוודא את איכותם ותקינותם. לאורך התהליך פיתחנו 18 גרסאות של תוכנה עבור המעבדים, התהליך לקח 6 חודשים. אני יכול לספר לך שלקוחותינו ברחבי העולם קיבלו אלפי מעבדים בחינם פשוט כדי שיוכלו לעבוד ולהכין את מוצריהם עבור מעבדי Alder Lake.
בסוף את התוצאות ראית. אלו מעבדים עוצמתיים שקטפו את תואר מעבדי הגיימינג המהירים ביותר, הם זמינים ברמה יוצאת דופן בשוק כיום, והעבודה הרצינית הגיע לידי מימוש.
ל.מ: אני מודה לך על ההסבר המפורט של תהליכי פיתוח המעבדים. ציינת שפיתוח של מעבד הוא תהליך שיכול לקחת קרוב ל-3 שנים. זכור לי שבעבר תהליך פיתוח של מעבדים היה ארוך משמעותית. אנשי אינטל סיפרו לנו שלעיתים זה תהליך של שלוש וחצי שנים. מה הוא הגורם שהפך מחזור פיתוח מעבד מאחד שלוקח 40 חודשים או יותר לכזה שלוקח כ-30 חודשים בלבד? כיצד דברים השתנו מאז עידן Sandy Bridge או Skylake בהשווה להיום?
א.ס: יש שני הבדלים. אחד מהם הוא בתקופת ההגדרה, השני הוא בשלב הולידציה.
בשלב העיצוב היה שיפור מאוד משמעותי בכלי העבודה. עבדנו בעבר עם כלים אשר פותחו באינטל בלבד. היה להם את היתרון שלהם כי יכולנו לשנות אותם לפי הצרכים שלנו אך גם היו להם חסרונות של אפקטיבות בפיתוח. כתוצאה מכך עברנו לכלים שהם הרבה יותר נפוצים בתעשיה. היעילות של המהנדסים גדלה ולכן השלב הראשון שבין הרעיון לבין ה-Tape in הקצר.
השלב השני שהוא שלב הולידציה, מה שנקרא Post-silicon. בעבר כמות השינויים שהיו עושים בתהליך הפיתוח היה יחסית גדול, וכיום הכמות נמוכה ומרוכזת הרבה יותר. בזכות השיפור בכלים האיכות של הבדיקות השתפרה. אם ב-Skylake לקח לנו 7.5 רבעונים לכל הפעילות מהסוג הזה, ב-Alder Lake לקח לנו 5 בלבד.
ל.מ: אתה אומר שתהליך של עיצוב מעבד מתחיל כמה שנים מראש, והוא כולל חיזוי של רצונות משתמשים בכל הנוגע לביצועים וחיבוריות. איך יכולה אינטל לדעת מה משתמש צריך בעוד שלוש שנים מהיום? איך אינטל יכולה לדעת שהמוצר שלה יהיה מבוקש, עוצמתי ועדיף על מעבדים של חברות אחרות בשוק?
א.ס: באינטל יש לנו קבוצה שכל התפקיד שלה הוא לעשות סקרי עומק עם משתמשים. לא מדברים איתם על מספרים של ביצועים אלא בעיקר שואלים אותם על דפוסי השימוש. לדוגמה – היכן הם מרגישים שצריך עוד כח עיבוד? באילו תוכנות הם משתמשים על בסיס קבוע?
כלומר, אתה לוקח דגימת אוכלוסין בריאה שכוללת משתמשים מכל רחבי הספקטרום כמו סטודנטים, ילדים, מבוגרים ומפלח אותם לקטגוריות שונות. משם אתה מתשאל בנושאים בנוגע לשימושים, ביצועים, חיי סוללה וחווית שימוש כללית. מתוך זה אנחנו יוצרים מצבים ודוגמאות. כך אנחנו יכולים לחזות את צרכי המשתמשים לעתיד ולבנות את המודלים שלנו לצורך כך.
כאשר אנחנו מבינים מה המשתמשים רוצים אנחנו מתרגמים זאת לדרישות. אותה קבוצה של תכנון לטווח ארוך לוקחת את הסקרים הללו ומתרגמת אותן לדרישות. אותן דרישות הן לדוגמה "משתמש רוצה לצפות בסרט במטוס מבלי לחבר את המחשב הנייד שלו לחשמל". ברמה הטכנית – מדובר בסט של דרישות עבור המעבד וכל הפלטפורמה בכלל. לבצע אופטימיזציית צריכת חשמל למעבד זה דבר אחד, אבל לאחר מכן צריך לחשוב על חלקים אחרים כמו תצוגה למשל, כמו יצרניות סוללות וכמו כל רכיב אחר במערכת להסתגל לצרכי השימוש המבוקשים.
ל.מ: כפי שציינת, מאז פברואר של 2020 העולם השתנה, ובמיוחד העולם שתלוי בעבודה בדינמיקה של צוות, ביחד, במשרדים סגורים. כיצד התהליך הזה שכולל גם עבודה עם ציוד מתקדם וגם מול מחשב השפיעה על פיתוח המעבדים באינטל? כיצד התבצע תהליך ההסתגלות?
א.ס: התקופה הזאת חילקה את אוכלוסיית עובדי אינטל לשניים. קבוצה אחת היא קבוצת ה- Design, אשר יכולים לעבוד ביעילות ארידה מהבית ממשיכה לעבוד מהבית. אנחנו "הכרחנו" אותם לעבוד מהבית מרץ 2020 למשך שנה. היום, אפילו שיש להם את האפשרות להגיע למשרדים ולעבוד מהם, כאשר רבים מהם העדיפו שלא להגיע. העבודה עדיין נעשית ביעילות רבה וללא פגיעה.
לעיתים כאשר מגיעים לצמתים של החלטות ודיונים, אנחנו מזמנים מהנדסים אל המשרדים כדי לעשות סיעור מוחין פנים אל פנים ואנחנו מוצאים בכך אפקטיביות בפיתוח. אנו מוצאים את התהליך הזה מאוד יעיל.
ההליך הזה שונה לגמרי מאוכלוסיית המהנדסים אשר אנו כן זקוקים להם במשרדי ומתקני אינטל. האוכלוסיה הזאת של Post Silicon חייבת להיות במעבדה. צריכים לעבוד עם המכשירים, הם צריכים לבצע Debug באופן קבוע, ובאופן כללי הם עובדים עם ציוד מאוד מתקדם ומאוד יוקרתי שפשוט אי אפשר לקחת אותו הבייתה.
היום אנחנו מייצרים אופציה שהתחלנו לפתח אשר מאפשרת לאנשים לעבוד ולבצע Debug בשלט רחוק. משמעות הדבר היא שבמקום לשלוח אלפי מערכות לאתרי אינטל השונים בעולם יחד עם כח האדם שצריך לבצע Debug במקום, אנחנו יכולים לשלוח את המערכות ובשלט רחוק מכאן לבצע את הפעולות הללו על מערכות הבדיקה השונות.
העולם שלפני הקורונה ואחרי הוא שונה לגמרי, ואת אופן העבודה באינטל שנינו בצורה כזאת שלא תחזור להיות כמו שהייתה, כנראה לעולם. ישנה אפקטיביות מלאה בצורת העבודה שתורמת לאינטל ותורמת לעובדיה בנגישות.
ל.מ: הרבה אנשים מעוניינים בתעשיה הזאת. הם רוצים לדעת איך נכנסים, איך הם יכולים למצוא את עצמם בצוותי פיתוח המעבדים, מה לומדים ואיך הופכים לאחד האנשים שעומדים מאחורי פרוייקטים בעלי הצלחה בינלאומית דוגמת Alder Lake.
א.ס: יש לנו גיוון של הרבה מאוד סוגי מהנדסים. כאתה אומר "אני רוצה להשתתף בפיתוח" זה כולל מגוון ענק של סוגי הנדסה. נתחיל בשלב של ה-Design. פה מדובר בסוג של מהנדסי VLSI. אלו מהנדסים שמגיעים מתחום הנדסת החשמל, כאלה שמגיעים מהטכניון או מאונ' תל-אביב או באר-שבע. אבל, אלו לא רק מהנדסי VLSI אלא גם מהנדסי תוכנה מתחום מדעי המחשב. אלו המהנדסים שבונים את הכלים שבאמצעותם אנחנו יכולים לבדוק ולתכנן את המעבדים.
בנוסף לכך יש גם מהנדסי פיזיקה. אלו אותם מהנדסים שמעורבים בתהליך היצור. אם מדובר בעיבוד נתונים, זאת תהיה עבודה עבור מהנדסי תעשיה וניהול, התמודדות עם אותם סטים אדירים של נתונים.
כמו שאתה רואה, יש כאן פורטפוליו מגוון של מהנדסים. בדרך כלל אין לנו אנשים שהם לא אנשים שלמדו הנדסה ברמה אקדמית. יש לנו מעט טכנאים שעוסקים בתשתית ובלדאוג שהמערכות עבדות מסביב לשעון, אך רוב הפיתוח מבוסס על אותם מהנדסים.
לפי דעתי אינטל היא לא רק חברה טובה להצמחת מהנדסים מוכשרים, היא למעשה אינקובטור למהנדסים רבים בארץ עבור התעשיה כולה. התרומה לתעשיה בארץ היא ממש כזאת, מעבר רק לתרומה הישירה של אינטל. אני רואה מכרים מחזיקים בתפקידים בכירים בגוגל, באפל, ואני לא מצטער על זה. שמע, אם רוצים להעסיק מישהו תמיד עבור השכר הנכון זה יקרה. אני מאוד שמח שאנחנו ממשיכים להחיות את מעגל פיתוח דורות המהנדסים
בעתיד הקרוב אנו צפויים להעלות ראיונות נוספים – אותם תמצאו במדור Alder Lake המיוחד של HWzone. שווה לעקוב!
