הכותר החמישי בביקורת – The Elder Scrolls V: Skyrim

 

 

חברת Bethesda הפכה כבר מזמן לשם דבר בתעשית המשחקים. מפתחת התפקידים האמריקנית פרצה לתודעה לפני 17 שנים, ב-1994, עם יציאתו של Elder Scrolls: Arena, המשחק הראשון בסדרה שלימים היתה לאחד מעמודי היסוד של הז'אנר. מאז הספיקה החברה לעדכן אותה ארבע פעמים נוספות, ובדרך גם ליצור משחקים נוספים. חובבניים כאלה, אתם יודעים, כמו Fallout.

 

לא קשה להבין מדוע Skyrim, האפיזודה החמישית בסיפורן של המגילות, הוכתר למלך משחקי התפקידים של השנה עוד לפני יציאתו. מדובר במשחק עם עולם עצום ואורך חיים ארוך כמו הגלות, שמתאים פחות או יותר לכל סוגי השחקנים: גם למי שמחפש לחקור כל פרט ופרט, וגם למי שרק מחפש אקשן.

 

בתור מעריץ גדול של הסדרה, תהיתי איך Bethesda מתכוונת לשפר על קודמו, אחד מהמשחקים האהובים עליי – ועל כך יעידו יומן הקווסטים החתום שלי ומאות שעות המשחק שהשקעתי בו. אחח, איך הלבנתי באותו הקיץ…

 

 

 

חשוב לספר כי הסטנדרט הגבוה שהציבה Bethesda נשמר לאורך קרוב לשני עשורים וצלח שלושה מנועים גראפיים – בהחלט נתון שאין לזלזל בו. אז לכל מי שכסס ציפורניים, ולכל מי שלא הזדמן לו לפגוש בסדרת המשחקים המצוינת הזאת, בואו נתחיל.

 

המשחק החדש מציג בפנינו את הארץ הנפלאה של Skyrim, האיזור הצפוני ביבשת Tamerial (כל משחק מתרחש באיזור אחר בה), ביתם של הנורדים, אחד מהגזעים דמויי-האדם. ההתרחשויות ב-Skyrim מתוארכות ל-200 שנה אחרי אירועי המשחק הקודם, Oblivion – בסופם הנצר האחרון לבית המלוכה מתאבן, ומשאיר אחריו אימפריה קרועה ומלאת שסעים.

 

 

העולם של Skyrim מהווה הוכחה חיה לכך: המלך נרצח בידי מתנקשים ומלחמת אזרחים מפלגת בין ילידי המקום. יש השואפים לשמר את מעמדה של הארץ כנתונה לחסותה של האימפריה, ואילו המורדים בה נאבקים למען עצמאותה.

 

אך הבשר בסיפור מגיע מכיוון אחר לגמרי. ה-Elder Scrolls, אותן מגילות בעולם המשחק שמקפלות בתוכן הן את אירועי העבר והן את העתיד (ורק מעטים יכולים להבינן), שצפו גם את מלחמת האזרחים, צופות את שובם של הדרקונים האימתניים, ובראשם Alduin הבלתי מנוצח. מי שמחפש הסברים ישמח למצוא אותם או ברשת האינטרנט או באחד ממאות הספרים במשחק.

 

יש לציין שכמות המידע על ההיסטוריה של היבשת היא כמעט אין סופית, ומעניינת מאוד ברובה ולפעמים אפילו מענינת יותר מהמשחק עצמו.

 

 

מי ששיחק ביותר באחד ממשחקי הסדרה כבר הספיק להתוודע לפתיחה הדומה בכולם. גם ב-Skyrim, עשר דקות המשחק הראשונות יהיו אירוע מתוסרט בו תמצאו עצמכם אסירים. הפעם אתם מובלים לעיר האימפריאלית Helgen, יחד עם קבוצת מורדים, היישר לגזר דין המוות שהוטל עליכם. ואילו הפעם, שניות לפני שהגרזן מפריד את ראשכם מגופכם, מגיח דרקון עצום שמוכיח לכל הספקנים בעולם של Skyrim שהם אכן חוזרים. המפגש הראשון עם הדרקון הוא המדהים מכולם: לפתע אתם מבינים כמה חלשים הופכים הלוחמים הטובים ביותר אל מול החיה העצומה יורקת האש (או המקפיאה).

 

מהרגע שיצאתם לחופשי, אתם אדונים לגורלכם. העלילה הראשית של המשחק, שמתפתלת לאורך הדרך לא מעט (כמיטב המסורת), מחולקת ללמעלה מעשרים קווסטים, שהופכים קשים בהדרגה. תוכלו לזנוח את העלילה הראשית בשעות הראשונות של המשחק ולראות קצת עולם, לפחות עד שדמותכם תהיה חזקה מספיק להתמודד עם האתגר.

 

הו, ועל איזה עולם מדובר! רק כשתשלימו את ביקורכם הראשון בעיירה הבאה (והקצת פחות עוינת) שתמצאו, ותיגשו אל מפת המשחק, תבינו שהיא סך הכל נקודה קטנה במפה. כן, ב-Skyrim יש תמיד מה לעשות, והרבה.

 

 

את רוב שעות המשחק הראשונות ביליתי דווקא בדרכים, הורג זאבים ושודדים שנקרים בדרכי, בדרך הארוכה לערים המרכזיות. ברגע שתמצאו מקום מעניין חדש, המשחק ידאג להודיע לכם ותוכלו לקפוץ אליו בקלות דרך המפה במה שנקרא "Fast Travel". אם עדיין לא מצאתם אותו, תצטרכו לעשות את המסע לשם בעצמכם, ומכאן השעות המרובות בדרכים, אם כי בשלב מסוים זה מתחיל לעייף. בכל אופן, ה-Fast Travel, שפגשנו לראשונה ב-Oblivion, יעיל מאוד והשכיח ממני את נטל ה-Striders מ-Morrowind. הוא מיושם גם הפעם בצורה נפלאה. כמו תמיד, קיימת אפשרות לסייר גם באמצעות סוסים, אבל הרכיבה אינה חוויתית, או בעלת חשיבות גדולה, כמו במשחקים אחרים, כמו למשל Two Worlds.

 

העולם של Skyrim, כמו שכבר אמרנו, מתחלק לערים רבות ובכל אחת כמה עשרות דמויות לפחות. למרות שמורגש הטייפקאסטינג בסביבות המשחק (ילד, בטלן ובריון חייבים להופיע בכל עיר), ואיכשהו תמיד מספר השומרים יתקרב למספרן של שאר הדמויות, כמעט לכל דמות יש משימה להטיל עליכם, ולעיתים באמת נחמד לשמוע קצת את סיפור החיים של הבחור שאתם רואים ברחוב כל שעת משחק. אם אתם באמת סתם מעוניינים לדסקס, יש לכם עם מי: עיר סטנדרטית תכלול פאבים (שכוללים גם מיטה ללילה בתשלום סמלי), בתים חמימים ומעוצבים ובתי עסק, בערך לכל דבר שתוכלו לחשוב עליו – מכלי נשק ועד לספרים. מה שכן, הרגשתי בחסרונה של ה-Arena, זירת הגלאדיטורים המגניבה שלמדנו לחבב. השמועה אומרת שהיא תתווסף ב-DLC עתידי – ניסיון נוסף להרוויח כסף מהשחקנים.

 

 

הערים מרגישות קצת יותר חיות בהשוואה למשחקים קודמים, אבל עדיין נדמה שתושביהן מאוד מנוכרים, אינם אנשי שיחה של ממש, לעיתים רחוקות מדברים אחד עם השני (אלא אם מדובר בשיחה שתפקידה לעניין אתכם ולפתוח קווסט) ופשוט עסוקים בעצמם. נכון, זה מאוד קשה ליצור עיר נושמת באמת, אבל הייתי מצפה לקצת יותר אחרי שנים של פיתוח.

עוד נקודה שצרמה במשחק היא שלכל הדמויות יש את אותו מבנה הגוף, מה שהופך אותן למעט גנריות.